תכננתי לכתוב את ההודעה הזו אתמול בערב,
אחריי מקלחת וארוחת ערב נחמדה+ קפה, אז איך שחזרתי מהעבודה הנתי לי קפה כפול, ביצה, סלט וכל הטררם התיישבתי בסלון, ואיכשהו תוך לגימת הקפה ונשנוש התחלתי מהסלט- קרסתי לשינה על הספה עדדד הבוקר. בכל מקרה- העבודה הזו מתישה-שוחטת-סוחטת וכותשת אותי עד תום. גוווועלד! כולה הפעם השנייה שלי שם ועשיתי לבד משמרת שאמורה להיות עם עוד שניים. נו ב א מ ת . אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לתפקיד שלי. אם זה היה מסתכם בלנקות שירותים, שולחנות, פחים ולסדר את המשחקייה כל הזמן הייתי אומרת "כל הזין לפיקולו" ומתבאסת בשקט, אבל אפשר להגדיר אותי בתור "משביתת השמחות הראשית" או.. נגיד ,בייביסיטר להורים+ ילדים במחיר אחד", או עוד עשרות וריאציות שיש לי זמן לחשוב עליהן כל פעם שאיזה ילד תוקע בי פרצוף עצוב ויורד מהמתקן. גברת אימא יקרה, אם אפשר בבקשה לא להכנס עם נעליים. אדון אבא, אתה לא יכול לשחק כדורסל במתחם של הפעוטות. סבתאלה, עם אוכל וקפה רק במתחם אוכל. ילד, רד משם. ילד, אסו לטפס על הגג של החתול. זה מסוכן. ילדה, תורידי מהר את הבימבה מהמגלשה. ילד, עוף משם. חמודה, בת כמה את? 6 זה גיל נהדר, אבל המתחם מגיל 8. החוצה. חבר'ה, עוד פעם אחת אתם משתוללים כולכם ביחד עפים הביתה. חולצהכתומה, רד מהמזרן עד שאח שלך מסיים. לא מעניין אותי שאתם רוצים ביחד. אז כל הממרת סיננתילעצמי שאני אשרוד שם חודש ואני אעוף,בעיקר אחריי שכולם הולכים ונשארת משחקייה ענקית לנקות משטויות, קפיטריה שלמהלקות עם אקונומיקה, שירותים מחרא, פחים, לכבות, לאסוף, לסגור, לקפל, לסדר, להציב, ללקט כדורים לבריכה... והכל לבד. הופתעתי שהרגליים שלי נשארו מחוברות. בכל מקרה, אחר כך יצא לי קצת לדבר עם האחראי משמרת, והבחור אמר ששמקורות פנימיים- שווה לי לשרוד עוד כמה פעמים בחוץ, כי לפי המנהלת אני הולכת להכנס מאוד מאוד מהר לתוך הקפיטריה (שזה נחמד כי בד"כ לוקחים רק מי שצבר פז"מ) ג''ייייז זהבאמת מתיש.