אני מתגעגעת אליהם
אתמול הייתי ביסודי, אחותי הופיעה אז באתי לצלם אותה. (היסודי הוא עד ח') ואז שתי בנות מכיתה ז' הופיעו, ושכבת ח' התחילו לצרוח 'נ"ח נ"ח נ"ח' ובהתחלה חשבתי איזה גסות רוח!#$% כאילו, שתי בנות מכיתה ז' מופיעות מה אתם קשורים שתקו. אבל נזכרתי בשנה שעברה, שהיינו יושבים כמו מלכים בסוף האולם בכל טקס, ובלי שום קשר היינו מעודדים את עצמנו וצורחים שטויות, כי זרקנו זין על הבצפר. כי עוד שנייה אנחנו עוזבים ונגמר. נגמר תמי, ציפי, אורית או שושי. אז מכפת לנו בכלל מה יגידו או מה יחשבו, ואם זה מתאים עכשיו או לא, וכולנו היינו כאלה קטנים ותמימים, והיה לנו כיף אחד עם השני, וניצלנו כל שניה ודקה, עד שנפרד, עד שזה יהיה בלתי נמנע ולא נהיה כל כך מגובשים. ואתמול כל כך התגעגעתי למצב הזה, ללשבת כולם ביחד כשכל דבר מטומטם שמישהו אחד עושה, כולם מיד מצטרפים אליו, כי לא הורסים אחד לשני, כי אוהבים.. והשתנינו השנה, כולנו. גם אני, וזה שינוי שגם הוא בלתי נמנע, והוא מגיע עם השינוי במיקום, השינוי בכיתות, בחברים, בשעת קימה בבוקר, בנסיעה המשותפת, במורים השונים.... אפשר להסתכל עלינו באלף דרכים, אבל לפני שנה היינו כל כך שונים- וזה היה כל כך אחר, טהור ויפה.
