קיטורים חדש~

Small talk

New member
../images/Emo24.gif

היה לי אתמול שיעור נהיגה ונסענו באזור רמלה-לוד, וכל מכונית שהיה כתוב עליה שהיא בטסט עכשיו ניסיתי לבדוק אם זו את, אבל אז המורה שלי אמר שהאזור שלכם עושה במודיעין טסטים אז הפסקתי.
 

GoOni

New member
טסט שני זה הכי מגניב!

נשמע שאת לוקחת את זה ממש באיזי, אני ממש בכיתי. (ואני גם ידעתי שאני נכשלת) בהצלחה בטסט הבא:]
 

greeneye

New member
פאדיחות על!

אתמול התגייסה איתי מישהי שעבדה איתי ב..חנות הבגדים ההיא שאני לא אזכיר את שמה. קיצר, היא פתאום באה אליי אומרת לי- חברה שלי קראה באינטרנט שכתבת דברים על החנות, ואם זה יכול להיות שזו אני, ולמה כתבתי את מה שכתבתי וזה.. קיצר, זה היה מפאדח טילים, ויש לי הרגשה שאני יודעת מי אמרה לה וזה. זה היה מביך, ו..לא כלכך נחמד מצד מי שעשתה את זה. סבבה, כתבתי דברים, התלכלכתי קצת, התמרמרתי- סבבה. זו זכותי. וזה זכותה לקרוא. אבל..למה סתם לסכסך אותי עם אנשים? למה אני צריכה שאחרכך ב.."חיים האמיתיים" יהיה לי לא נעים כי קיטרתי קצת באינטרנט? כאילו, אני יודעת שזה הכל פתוח ומי שרוצה יכול לקרוא ואני גם מבינה ויודעת שאנשים שאני מכירה קוראים פה בטח ויודעים שזו אני והכל, אבל אני גם מתעלמת מזה, כדי שאני באמת אוכל לכתוב פה בחופשיות ולשחרר קיטור וכאלה, דברים שקשה יותר להביע מול חברות וזה. אז..כל התנגשות רעה כזאת בין עולם האינטרנט לבין העולם האמיתי, די גורמות לי לרצות להפסיק לכתוב כאן דברים, זה די שובר לי את הלב.
 

pampkin

New member
מממ כן גם לי קרה דבר ממש דומה לא מזמן

זה מבאס.. לומדים לסנן דברים בהודעות או פחות להחשף [כאילו לכתוב את השם שלך או לשלוח תמונה]
 

Oo The Gush Oo

New member
גרוע לגמריי!!

היום הגעתי לבית-ליד במיוחד כדי לעשות טופס טיולים יוצא, מפני שבאמצע השבוע המ"פ שלי הודיע לי שביום ראשון הקרוב אני צריכה לרדת בבא"ח לעשות טופס נכנס כי סוגרים את הסגל כבר. בכל אופן, אני מגיעה, הולכת לשלישות, לוקחת טופס. הולכת להביא את הקיט(ד?)באג ב' שלי מהמחסן של הרס"פ, ומגלה שהוא פאאאאאקינג ריק. ר י ק ! מילא תשאירו איזה סקביאס, אבל אפילו זה לא. קיצר אחד מהשלישים עזר לי למצוא כמה דברים שלא היו לי. ולמרות זאת היה חסרה לי קסדה, אז זה מת"ש, ואני לא אוכל להגיע לבא"ח ביום ראשון. אבא אמר שיש לו קסדה והוא יביא לי, אבל הם רוצים קסדה קלה, ואני לא יודעת אם של אבא קלה. אם לא הלך עליי, לגמריי. סעמק, אנשים כאלה חארות.
 

SomebodyElse

New member
נדמה לי שהכל קורס עלי.

פתאום יש לי כל כך הרבה בעיות בריאותיות שכבר נראה לי שאני הופכת להיפוכונדרית. ואני עייפה כל כך, כל כך, כל כך. או שאני ישנה מעט מדי או שאני ישנה יותר מדי ובכל מקרה כשאני מתעוררת אני בקושי מצליחה להזיז את עצמי. ואין לי כסף לכלום, בכלל לכלום. יש לי איזה 20 אגורות בארנק ו5 שקל על האשראי וזה כל הכסף שיש לי. נמאס לי מהצבא. רק ביום ראשון חגגתיאת זה שנשאר לי ארבעה חודשים, ועכשיו אני חושבת לעצמי - ארבעה פאקינג חודשים, זה המון זמן, איך לעזאזל אני אצליח לסבול את זה עוד כל כך הרבה? ובכל מקרה, גם כשאני כבר אשתחרר, אין לי מושג מה אני הולכת לעשות. רציתי אוסטרליה, אבל בחיים אני לא אצליח להרוויח מספיק כסף לאוסטרליה בלי לדחות שנה בלימודים. ואין לי חשק לנסוע לשום מקום אחר, ואין לי חשק לדחות שנה. ומצד שני, מה בכלל אני הולכת ללמוד? פתאום בא לי ללמוד מדעי התזונה, אבל זה רק באוניברסיטה העברית, והאוניברסיטה העברית זה כל כך... רחוק. ואיך בכלל אני ארשם ללימודים אם כל חודשיים אני משנה את דעתי? והשיער שלי נושר. ובאמת שלפעמים יש לי הרגשה שהכל יהיה טוב אם רק אני אתעורר בוקר אחד, אעביר את היד בשיער ולא יהיו עליה אלפי שיערות. הכל תקוע לי בבטן ונמאס לי נמאס לי נמאס לי.
 

GaloshiT

New member
אוף. בא לי אותו.

ואני מפגרת שלא ממש התקרבתי אליו במסיבה. ואני יודעת איפה הוא עובד אבל זה טמטום לעבור שם כי זה לא מקום שאני נמצאת שם בדרך כלל. ואני מתה לראות אותו. הוא פשוט יפה. בחיים לא חשבתי שאני ארצה אותו. והוא שכן של ידידים שלי אז אולי.. אם אני אראה את ידיד שלי... אני צריכה לחשוב על משו. מה שבאמת מעניין זה אם הוא בקטע שלי. כי הוא ממש היה בקטע שלי במסיבה.
 
מה זה שגרה?

מתחילת שנה"ל היו לי אולי שבועיים שהיו בסוג-של שגרה, וגם זה לא באמת שגרה. השבועיים-שבועיים וחצי האחרונים היו כולם בעיסוקים שקשורים לטקס רבין, והיום חזרתי הביתה מהשיעור השני בגלל שהגוף ממש התמוטט וביום ראשון יש יום קצר(במקום עד 5 וחצי עד 1), ואני צריכה להגיע הביתה ולישון עדדדדדדד 9-10, כי ב11 וחצי אני צריכה להיות חזרה בבי"ס כי יוצאים למסע ישראלי והקבוצה שלי במסע בתזונה, חוץ מכמה אנשים שהם נורא קשים, ואני מפחדת שהם יהרסו לי את המסע.. אוף אני רוצה שקט נפשי, פיזי, שקט.
 

MC SammY

New member
איך הכל נדפק

סתם, נדפק לי הסופ"ש עם החבר כי אמא שלי החליטה שהיא צריכה קצת שקט ולא נוח לה שהוא יבוא לישון פה ולישון אצלו בינתיים לא בא בחשבון וזה מבטל את כל התכנונים שלנו כי אנחנו פאקינג גרים ר-ח-ו-ק אחד מהשני וגם ככה היה לי חרא של שבוע, חוץ מיומיים שהיו איתו ובכלל אני פדלאה ואני ממש לא מרוצה מההתנהלות של הדברים לאחרונה ואין לי חשק ומוטיבציה לכלום ואיף... מה נהיה?
 

Immortality

New member
נמאס לי להיות חיילת

המשחק הזה כבר לא כיף. יש לי 20 שקל בחשבון כי עשיתי קצת קניות חורף היום [היו לי 3 חולצות. וזהו.], והמשכורת העלובה שלי תיכנס בשבוע הבא ותיגמר תוך שניה על אוכל בבסיס. לא כיף לי בבסיס ואני חייבת לדעת מה קורה עם המעבר כבר ולאאא בא לי לחזורררר.
 
ברגע שנכנסים לסדיר

פתאום מגלים שלפעמים זה לא כל כך כיף כמו שזה נראה בהתחלה... אבל אל תאבדי תקווה או כל דבר. כל עוד האופציה הזו פתוחה, תלחמי עליה וגם אם זה לא יילך כל כך, אני מבטיחה לך שאת תראי שיש צדדים טובים גם בעבודה הנוכחית ולא הכל שחור ולבן... ובכלל, לא משנה איזה תפקיד זה... מה שמשנה אלו האנשים. ואם תמצאי את האנשים המתאימים לך, תראי איך יהיה לך קל הרבה יותר. אם לי אישית לא הייתה את סביבת העבודה הזו עם המ"כים והחובשים, נראה לי שהייתי משתגעת כבר מזמן בהצלחה בכל מקרה
 

Immortality

New member
אז זהו, אני נאחזת באנשים

אין המון מהם אבל כל עוד יש לי את טלי אני מסתדרת וכיף לי. אבל באמת שאין לי סבלנות יותר, גם כי הכל מסריח שם וגם כי מושכים אותי בלשון ביחידה השניה, חברה שלי משרתת שם ורק מספרת לי כל הזמן כמה מדהים לה וכיף לה והיא מאושרת ובא לי לבכות, כי גם אני צריכה להיות מאושרת. שם. הסחבת הצבאית קצת משגעת אותי. אבל היי, תודה חומד.
 

Mooa-Numi

New member
קטן קטן אבל ארוך

היום היה אצלנו תרומת דם בבסיס. אף פעם לא יצא לי לתרום דם, וחבל כי זה משהו שאני ממש רוצה. כשזה הגיע אלינו לבצפר הייתי קטנה מידי (גם בי"א וגם בי"ב), בבארשבע אףפעם לא יצא לי, ועד שכבר החלטתי על תאריך שאני הולכת ומפנה זמן ותורמת כבר פאקינג דם אז עשיתי חורים באוזניים שבוע לפני זה.. (מאיפה אני יודעת שאסור? אף פעם לא תרמתי) עכשיו יש לי קצת פוביה ממחטים שזה די מובן כי יש לי פוביה מהכל בערך, ואין שום סיבה שאני לא אפחד מדברים חדים (ומתכתיים!) שגורמים לי לדמם. זה קצת משהו שהייתי צריכה להתמודד איתו, בהתחשב בעובדה שבכמה חודשים האחרונים עשיתי בדיקת דם לפעמים אפילו אחת לשבוע, אבל זה עדיין לא גרם לי להרגע לפני הבדיקות, וכל פעם שאני עושה אחת אני נלחצת עד מוות ומשביעה את האחות/חובש שדיר באלאק הוא מפספס לי את הוריד, כי זה אף פעם לא קרה ולא כדאי לו שהוא יהיה הראשון. אבל תרומת דם זה חשוב ומתגברים על דברים כאלו. ואז היום, כמו שאמרתי, הגיע ניידת דם לבסיס. וכמעט כולם תרמו, והיה ממש מרגש, ואני כמו כולם מילאתי שאלון, עמדתי בתור, הייתי לחוצה נורא, אבל התכוונתי לעשות את זה. קיצר קצת עקפתי שם אנשים כדי לראות איך זה נראה. בדיוק כרמל שכבה שם, ממש רגע לפני הבדיקה, עם הגומי הזה והורידים בולטים, ואני לא אוהבת שדברים קורים מבלי שאני יודעת בדיוק למה לצפות, אז באתי לראות. ואז הרופא מדבר איתה, היא עונה לו, ואז הוא מוציא את המחט הכי עבה שראיתי בחיים שלי. אלוהים, זה באמת לא היה מחט, זה היה בעובי של המקל של המקל אוזניים, באמת! (זה לא כזה קטן כמו שזה נשמע) והוא מכניס לה את זה ליד, היא לא משנה הבעה. "כואב?" "כן" ומסתבר שממש החוורתי כי מיד שאלו אותי "קסטן? את בסדר?" וכרמל צחקה עלי שאולי אני רוצה שהיא תחזיק לי את היד.. קיצר לא עשה לי טוב. פשוט בהיתי בה וממש רעדו לי הידיים (ושמעתי ברקע כזה "שימו לב אליה" ואני כולה מה?! הסתכלתי?), והייתי צריכה קצת אוויר אז יצאתי החוצה ונלחצתי למוות וכולם צחקו עלי ואמרו שיהיה בסדר ודירבאלאק שאני לא עושה וזה לא נורא.. לא משנה הייתי ממש לחוצה (ברמת הלבכות, באמת), וממש פחדתי והכל.. אבל החלטתי שאני כן עושה את זה. נראה לי. כאילו היתה איזו רבע שעה כזאת שבאמת הייתי צריכה להרגע רק כי ראיתי את כרמל תרמה דם, באמת. ואז הגעתי לתשאולון הזה רגע לפני ובגלל הדלקת בבלוטת התריס אז אסור לי לתרום דם. אז עם כל הלחץ והפחדים והמחטים העבות- זה מבאס הרבה יותר. כאילו ברגע הראשון באמת הרגשתי הקלה כי הייתי לחוצה תחת, אבל אחרי זה זה מבאס. זה באמת ממש חשוב העניין הזה, ויש ממש מחסור במחסני דם בארץ.. וזה באמת ממש מבאס אותי הקטע הזה, שלא תרמתי. למרות הכל. וזה היה הקיטור שלי.. והוא לא הרס לי את היום, אבל נו, אתן מבינות. (ואם היו בנות שהפחדתי אותן, אז אל, כי א- אני באמת היסטרית, ואל תקחו את איך שאני תופסת את העולם ברצינות. וב'- זה באמת ממש חשוב. ואני אגיד את מה שאמרו לי, יש בנאדם שנגיד ממש צריך את הדם הזה, ברמת הלהציל חיים וזה לא כזה נדיר. ואז באים ואומרים לו הרופאים- תקשיב, גבר וזה, אין לנו מספיק דם, כי יש מישהי בארץ שממש מפחדת ממחטים? וזה באמת נכון, אז אם אתן מעל 17 וכשירות רפואית- תתרמו) וזהו, ביי.
 

MaNooNiii

New member
לשבור לב למישהו זה לאלאלאלא כיף .

כווווס אמכ . ולא סתם להגיד לו " לללא " .. זה ש.. הוא ראה אותי עם החבר .... כווואב לי ..
 

the mush

New member
מדהים איך הכל מתמוטט...

נשבר לי הזין. באמת באמת בא לי למות. [מהסוף להתחלה] הייתי לפני איזה 10 דקות בכספומט [ההורים בחו"ל] והייתי חייבת להוציא כסף למחר, ומפה לשם משם לפה- זה בא לי ת'כרטיס של אמא
ואבא אמר שזה לא נורא, אבל הכי חרא לי ולא נעים לי. כי עכשיו לא יהיה לנו כסף בגרוווווש לאכול או בכלל לחיות עד שאמא חוזרת. ומחר נוסעים לסמינר, ובא לי למות. אני לא מבינה למה אני צריכה להיות הבןאדם האחראי שדואג להכל. למה דווקא אני דואגת לנסיעות? כאילו, מה הבעיה של מישהו אחר בקבוצה לקחת טיפה אחרויות ולבדוק? כוסעמוק! ואני עכשיו כולי עצבנית צריכה לדאוג לשטות הזאת. ובכלל, הקבוצה הזאת... כוסאימא! בא לי באמת להרוג אחד אחד מהם. אני לא יכולה יותר. ואני מתה לצאת איתם לתהליך, אבל מצד שאני למה לי אם אני ככה סובלת איתם? אבל אני חייבת ללכת על בטוח. עכשיו שאני קיבלתי ת'מנילה, ואני רואה איזה גרועה. אני, למרות שזה נורא, וגם לא נכון לעשות, די צריכה לבנות על שנת שירות- ונח"ל עם הגרעין. ובא לי חבר. אותו ספציפית. ואין לי כוח יותר לכלום. בא לי שהמחזור הזה יגיע וזהו.
 

EVE Lights

New member
-אנחה-.

זה קצת עצוב שבגלל אגו מנופח של שתינו הקשר הזה כנראה הולך לעזאזל, אבל זה לא משהו שיש לי שליטה עליו. ואני לא אסבול יותר התנהגות כזאת. עברתי מספיק חרא מאנשים בשביל להבין מתי זה ENOUGH ולהרים ידיים. אז הנה. הרמתי ידיים. מרוצה?
 

EVE Lights

New member
אז זהו.

ש- א. היא לא. ב. אני לא אסבול חרא מאף אחד, גם אם הוא חשוב לי, כי זה פשוט לא שווה את זה נחמד שבגיל 21 מגיעים לתובנות האלה סופסוף
 
למעלה