רצף קיטורים ארוך מהגלות
איזה שבוע דפוק. גולת הכותרת והבעיטה בבטן היא העובדה שאני כבר שבוע וכמה בלי מצלמתי- אהובתי. זה כל כך מתסכל. בעיקר זה מתסכל כשאני הולכת לקורס צילום, לומדת את התולדות, לומדת את הטכני, מקבלת תרגילים, רעיונות בלי סוף.. וזה כבר משגר למוח טיזינג של עשייה, ותשוקה כזו לצאת לעולם עם מצלמה ומוטיבציה ובלי שום דבר אחר, ואני כל כך מאוהבת ומתאהבת בתחום הזה בכל ההיבטים והוריאציות ואין לי איך ליישם. אז היא הייתה שבוע באיזו מעבדת מצלמות שהבטיחו להגיש הצע מחיר ומרחו את הזמן כמו מסטיק ואת העצבים שלי יחד עם הזמן, והיום מצאתי רגע להעביר אותה למעבדה יותר רצינית, בתקווה גדולה שהנזק- יהיה שר יהיה- הוא מינימאלי ולא באמת רציני ויהיה אפשר לתקן במהירות. במקום הקודם בכל מקרה לא ממשהשאירו אותי אופטימית, ודבקו באופצייה שאולי התקון יקר מאוד ויותר שווה לקנות מצלמה חדשה. את כל הכסף שחסכתי הוצאתי על הקורס צילום, בלחץ כסף לסיגריות ומסטיקים עוד יש לי.. מה מצלמה. אבל לא יודעת, אלוהים גדול. זה גם בא בטיימינג מזוויע. בדיוק יומיים לפניי שהיא התקלקלה הבעל של אימא שלי הציע לי " עסקה" כמעט מרושעת- מתוך הכרה בעובדה שאני לוקחת את העניין ברצינות והוא שואף להיות סמי פטרון ולקדם אותי כמו שהוא יכול- הוא הציע לקנות לי כל מצלמה שאני רוצה, רק ש: א. במשך שנה אני אצטרך לעמוד בתנאי מסויים, ואם לא אעמוד בו- הוא יוכל לקחת לי אותה מתי שירצה. ב. אחריי שנה היא תהיה שלי רק אם אני אעמוד בתנאי ההוא. ג. התנאי הוא שאני צריכה לעלות 6 קילו ולהאר במשקל ההוא. לקחת את הדבר שאני הכי רוצה בעולם, הודעת לי רשמית שאתה רוצה ויכול להרשות לעצמך להעניק לי אותו, והצבת תנאי שמכריח אותי לחזור לחישובים ומעקבים שמזמן כבר לא במעיני, ועוד לשים את עצמך כפקח אחראי ( מה לעזאזל הוא קשור במשקל שלי, כוסעמק. בחיי, מה זה עניינו.) ו...רעבאק זה כל כך מתסכל. ני לא יכולה לתת למישהו אחר לשלוט בי ככה. מה גם ש6 קילוזו היסחפות דרסטית. זה לא הוגן. וחוץ ממצלמות- כל מני עניינים עם ואצל זיו קצת בסימנים לחוצים, הרבה על הראש. כלומר.. בינינו הכל בסדר, טאפו טאפו, והקשר הזה הוא עוגן ותוכן בגדול, אבל כל מני עניינים אצלי ועניינים אצלו ששמים את שנינו בסטטוס קצת לחוץ, וקצת לא נינוח, וקצת בחוסר וודאות.. יהיה בסדר, אבל מני התפשרויות כאלו ואחרות עושות לי קצת עצוב. הימים לחוצים לחוצים. ראשון בעיקר דאגתי להחזיר את הבית למצבו הבסיסי,[[ אם מותר להשחיל גם קיטורים של עקרות בית ( נואשות, מה נואשות!)- השואב אבק התקלקל ואני שונאת לטאטא את כל הבית; יש כל הזמן קצרים בחשמל, דליפה חולה בכיור, שני בתי נורה שרופים ונגמר השפריצר הכחול. ]] אח"כ התחלתי להכין עוגיות שני כל היום עוגיות ( הזמנה הייתה לשלישי בבוקר), ובבית ספר היה יום כל כך נאחסי ומרוח ומבואס. שלישי היה לי קורס צילום, דווקא היה נהדר ומבאס עד אין קץ, חזרתי הביתה ב23:00, זיו הגיע באיזשהו שלב. היום יצאנו מהבית ב08:45, הייתי בבית ספר עד16:00, טסתי להעביר את המצלמה למעבדה הנורמאלית וכבר הייתי צריכה לחזור לבי"ס לקורס ערב במתמטיקה, מ18:00 עד 22:30 ( זהמטורף, אסוווור לעשות דברים כאלו! אלוהים כל כך הרבה לשבת על התחת רצוף. כמעט חמש שעות מתמטיקה, ביום שגם ככה אמור להיות מחוץ לחוק ואההההה.) מחר בי"X גם כן עד 4 ( אבל לפחות חלון של 3 שעות באמצע, אולי אני אספיק חדר כושר, או מינימום לאכול צהריים כמו שצריך) , אח"כ אני אמורה ללכת לאונ' אבל נראה שהשביתה סידרה אחרת. אחריי האונ' ישר לכפרסבא ומשם טרמפ לכוכב יאיר, בייביסיטר על קוקה היר איי קם. בכלל, אימא וסורין חוזרים עוד המון זמן , וכמה שאני מטורפת על הכלב הזה, זזה ממש לא קל לדאוג לו ולטפל בו כמו שצריך מפאת הנסיבות. שווין. כוסעמק כוסעמק כוסעמק, מתי יהיה זמן לנשום. בין לבין גם הלך לי הנייד לכמה ימים מפאת אובדן מטען, ובשישי אני מפספסת גם תרגול במתמטיקה וגם שיעורי אנגלית אקסטרא, אבל זין אין מצב שאני עושה את כל הדרך חזור בשביל משהו שלא חייבים-חייבים. אני יכולה להמשיך את ההתמסכנות הזו לנצח. הלוואי שיהיה לנו כסף ויהיה כסף לשכ"ד בלי בעיה וכסף לצאת לנקות את הראש קצת וקצת לשופינג ולקנות מצלמה ולעשות רשיון וללמוד וזמן לפגוש את כל מי ש אה, וגם כל הטיימינג הזה של הצבא די מעפן, אין לי כוח להתעסק בזה עכשיו מאחר וזו הודעה שאין בה קצה של שנינות או עניין כלשהו, אם מישהי באמת טרחה וקראה הכל- פרגני תגובה וזכי להערכתי ותודתי, אה? לילהטוב.