מתנצלת אם נשמע הטפה או תוקפני
זו לא היתה הכוונה, ולא הטון בו נכתב.
אבל לא נשמע לי שמה שרצית זה לשמוע סיפורים, כל אחד את הסיפור שלו, אלא רצית למצוא בסיפורים של אחרים, את מה שאתה מחפש... וזה לא כל כך הולך, כי כל אחד הוא אחר...
לכן לא הבנתי מה מטרת השאלה.
כי אם *לך* JM מרגיש פשרה לא מספקת, לא יעזור לך, שעבורי הוא כן...
כי דווקא מה שלא נכנס לאקסל, הוא מה שאי אפשר לכמת, אי אפשר להשוות.
ואולי גם כי קראתי יותר משרשור אחד בפורום השכן, שבו מישהו מחפש את הקופיקו, וכולם במקהלה אומרים לו שצריך לספק אותו, אחרת תהיה מתוסכל, ו"חיים רק פעם אחת". והתחושה שלי היא שלא תמיד צריך להאכיל את הקופיקו.
לפעמים, כמה שלא תאכיל אותו, הוא ישאר רעב. רק שמן יותר.
לפעמים, "להאכיל את הקופיקו" בא על חשבון דברים חשובים אחרים, ואנחנו כבר לא ילדים בני שנתיים, שרוקעים על הרצפה וצועקים "אבל אני רוצה. עכשיו".
לפעמים, להאכיל אותו, זה לא לשים לב, למה שכבר יש לך.
לפעמים, מותר גם להיות קצת מתוסכל...
ולפעמים, אין שום בעיה, ואפשר להאכיל אותו, ולהנות, ולהיות מרוצים מזה. מותר גם להתפנק, מותר גם שיהיה יותר מההכרח. כשזה מתאים.
המשפט הנ"ל, נאמר במקור (אאל"ט) בהקשר מיני. שם, זה הכל מורכב יותר (נכנסים שיקולים של נאמנות, רגשות, וכל מיני מורכבויות אחרות). אבל דווקא כשלוקחים אותו לכיוונים כלליים יותר, אני חושבת שזה עניין של השקפת עולם בת-בחירה מודעת, לדעת לראות את הטוב במה שיש לך, ולא לחפש אותו כל הזמן מעבר לקשת, מעבר לאופק. בדומה למה שכתב bener.
