ציקצוק יומי
- פותח הנושא dharmax
- פורסם בתאריך
הכל היה נכון
אם באמת היית עונה לפי הבנתך האישית, הבעיה היא שההבנה האישית שלך רצופה דוגמות והנחות יסוד שגויות, שבינן לבין הבנתך האישית אין ולא כלום. אם אתה יודע עמוק איפשהו שאתה לא לגמרי (ואולי בכלל) מבין את דבריו של מר לי, אתה בטח שאין לך מושג מה זה התמוססות האני, ולא איך זה קורה ולמה והאם צריך "לעבוד על זה" או מה? ומכאן לחשוב שאתה מסוגל להסיק (!!) איפה עומד אדם ואיפה לא, הדרך קצרה מאוד. וערמת שאלות , זה דבר שקל מאוד לתייק כהתפרצות וכך לפתור את הצורך לשאול אותן באמת. מכאן לשם כדאי לך לקרא איזה סיפור בעיניין הזה נדמה לי שכתבת אותו עבורי בהודעה הקודמת. ומעבר לזה הכל !
אם באמת היית עונה לפי הבנתך האישית, הבעיה היא שההבנה האישית שלך רצופה דוגמות והנחות יסוד שגויות, שבינן לבין הבנתך האישית אין ולא כלום. אם אתה יודע עמוק איפשהו שאתה לא לגמרי (ואולי בכלל) מבין את דבריו של מר לי, אתה בטח שאין לך מושג מה זה התמוססות האני, ולא איך זה קורה ולמה והאם צריך "לעבוד על זה" או מה? ומכאן לחשוב שאתה מסוגל להסיק (!!) איפה עומד אדם ואיפה לא, הדרך קצרה מאוד. וערמת שאלות , זה דבר שקל מאוד לתייק כהתפרצות וכך לפתור את הצורך לשאול אותן באמת. מכאן לשם כדאי לך לקרא איזה סיפור בעיניין הזה נדמה לי שכתבת אותו עבורי בהודעה הקודמת. ומעבר לזה הכל !
הממ..
שום דבר לא הולך לאיבוד, כל מה שצריך לקרות קורה. על מה יש לכעוס? על מה להצטער? כשיש יצרים כמו כעס, שנאה וצער זאת עדיין החזקה באני ובחשיבות העצמית. המעשה הטוב הוא תמיד קשה. כשסוטרים לך, לא לסטור בחזרה כמו שישוע אמר. זה מאד קל לאהוב ולהיות טוב למי שאוהבים, אבל לאהוב את האוייב שלך? לא לשנוא אותו? לא צריך להיות מקום בלב לזה, לחשיבות העצמית של הוא עשה לי רע והיא עשתה לי ככה. יש קארמה. כשעושים לכם רע הם מענישים את עצמם. אם לא היתה חשיבות עצמית, מה שהיה זו חמלה, לראות שכל היצורים החיים סובלים. אם גרמו לכם להפסיד, אתם משלמים קארמה. איך תשלמו על מעשים רעים אם לא בסבל? ביום שמש קייצי בים?
ככה אני מבין את זה.
שום דבר לא הולך לאיבוד, כל מה שצריך לקרות קורה. על מה יש לכעוס? על מה להצטער? כשיש יצרים כמו כעס, שנאה וצער זאת עדיין החזקה באני ובחשיבות העצמית. המעשה הטוב הוא תמיד קשה. כשסוטרים לך, לא לסטור בחזרה כמו שישוע אמר. זה מאד קל לאהוב ולהיות טוב למי שאוהבים, אבל לאהוב את האוייב שלך? לא לשנוא אותו? לא צריך להיות מקום בלב לזה, לחשיבות העצמית של הוא עשה לי רע והיא עשתה לי ככה. יש קארמה. כשעושים לכם רע הם מענישים את עצמם. אם לא היתה חשיבות עצמית, מה שהיה זו חמלה, לראות שכל היצורים החיים סובלים. אם גרמו לכם להפסיד, אתם משלמים קארמה. איך תשלמו על מעשים רעים אם לא בסבל? ביום שמש קייצי בים?
אולי
אף פעם לא ניסיתי להפטר מהדברים האלה מחוץ לאסכולה שלי. במה אתה מאמין? אני חושב שזה מאד קשה להשתפר בלי בסיס ובלי חיפוש שנתמך בדרך מסויימת. מן סט הכוונות, שתבין למה אתה מוותר על זה ושיתן את ההשראה לעניין. באסכולה שלי, אני פשוט מוצא את זה קורה עם ההתקדמות שלי, זה בא בטבעיות ולא ע"י רדיפה. אני הולך לפי אמת-חמלה-סובלנות של פאלון גונג. אתה רוצה להפסיק, אבל אתה לא מוכן להקריב בשביל זה. בשביל לא לכעוס, אתה צריך לוותר. אמונה חזקה מאד עוזרת. אבל אני לא יודע מי מה מו איתך... יותר פרטים יתקבלו בברכה.
אף פעם לא ניסיתי להפטר מהדברים האלה מחוץ לאסכולה שלי. במה אתה מאמין? אני חושב שזה מאד קשה להשתפר בלי בסיס ובלי חיפוש שנתמך בדרך מסויימת. מן סט הכוונות, שתבין למה אתה מוותר על זה ושיתן את ההשראה לעניין. באסכולה שלי, אני פשוט מוצא את זה קורה עם ההתקדמות שלי, זה בא בטבעיות ולא ע"י רדיפה. אני הולך לפי אמת-חמלה-סובלנות של פאלון גונג. אתה רוצה להפסיק, אבל אתה לא מוכן להקריב בשביל זה. בשביל לא לכעוס, אתה צריך לוותר. אמונה חזקה מאד עוזרת. אבל אני לא יודע מי מה מו איתך... יותר פרטים יתקבלו בברכה.
אליה וקוץ בה !
העסק הרבה יותר מסובך ממה שהיינו רוצים לחשוב. אז אוסיף כמה דגשים להלן. כל האמוציות שלנו, כעס, צער וכד´ נובעים מהרבה דברים, כאשר בפועל, ה"רגשות" האלו הם אמצעי לשחרור אנרגיה עודפת שמצטברת בנו במצבים מסויימים בגלל שהמערכת שלנו בנויה בצורה לא הכי תקינה בעולם. והנוכחות של האמוציות האלו עוזרת בשמירה על האיזון שלנו. הבעיה היא שאנחנו מרגישים שזה לא ממש בסדר, ויש לנו ציפיות מעצמנו. הבעיה שמאחורי הבעיה הזאת היא שאין לנו מושג אמיתי מה לא בסדר במבנה של המערכת שלנו. יספרו סיפורים מפה ועד להודעה חדשה וכלום לא יעזור. או שהאדם ילמד לשקר לעצמו או שהוא יחפש מוצא באמת. עכשיו, יש לנו כעסים אכזבות וכולי... ואין לנו הבנה ממה הם נובעים אבל ! מלחמה זו מלחמה!!! ואם זה לא הולך בכח זה ילך בעוד יותר כח. לא. וכאן מתחילה הבעיה שרלוונטית לעיניננו ! אמרנו שהאמוציות הן אמצאי לשחרור אנרגיה שהמערכות שלנו לא יכולות לנצל, וזה עדיין תקין, כי גם אחרי האמוציות , בדרך כלל נשארת לנו עוד כמות מסויימת של אנרגיה שניתן להפנות אותה לצרכים מועילים ובונים! אבל כמו שהמערכת שלנו בזבזנית, היא בזבזנית עד הסוף, ודואגת לכלות לשוא גם את שארית האנרגיה החיונית שנותרת לאדם אחרי שהוא כועס ונעלב. המנגנון שמכלה את האנרגיה עד תום הוא המנגנון של הביקורת העצמית הזאת, כלומר , לא רק שכעסנו והתפרקנו, עכשיו אנחנו גם מתחילים מסע של עינויי עצמי וכעס על עצמנו על עצם הכעס ומלחמה שלמה מתחילה להווצר כנגד כל התכונות ה"שליליות" האלו, מלחמה עיוורת שיוצרת הרגלים ומבנים קלוקלים נוספים על המערכת השברירית שלנו ויוצרת דיסהרמוניה פנימית גדולה יותר. עכשיו , מה הקוץ? הקוץ הוא שאם אתה מפסיק באופן מסויים בזבוז אנרגיה בתוכך, ומפסיק לכעוס על עצמך, תתחיל להצתבר אצלך אנרגיה שאין לך שום הרגל או פעילות טובה שתנצל אותה , ואז הגלגל חוזר לקדמותו או שתופעות חדשות יצוצו. אז הכלל הראשון הוא: מאמץ מתון ופשרני ! סובלני תרתי משמע. הכלל השני הוא: שתדע שאתה עתיד לעמוד מול כל ההתנהגויות שלך עד כמה שניתן בלי לשפוט אותן, לחיוב או לשלילה. והכלל השלישי הוא: שככה , קרוב אל "חוסר האונים" הזה מול עצמך הסורר, אתה צריך להמיר את ההרגל לשפוט את עצמך בחיפוש אמיתי. תהייה רגיש יותר תהייה גמיש יותר ותתן לרגש הפנימי שלך לקרב אותך אל הרצון ללמוד.
העסק הרבה יותר מסובך ממה שהיינו רוצים לחשוב. אז אוסיף כמה דגשים להלן. כל האמוציות שלנו, כעס, צער וכד´ נובעים מהרבה דברים, כאשר בפועל, ה"רגשות" האלו הם אמצעי לשחרור אנרגיה עודפת שמצטברת בנו במצבים מסויימים בגלל שהמערכת שלנו בנויה בצורה לא הכי תקינה בעולם. והנוכחות של האמוציות האלו עוזרת בשמירה על האיזון שלנו. הבעיה היא שאנחנו מרגישים שזה לא ממש בסדר, ויש לנו ציפיות מעצמנו. הבעיה שמאחורי הבעיה הזאת היא שאין לנו מושג אמיתי מה לא בסדר במבנה של המערכת שלנו. יספרו סיפורים מפה ועד להודעה חדשה וכלום לא יעזור. או שהאדם ילמד לשקר לעצמו או שהוא יחפש מוצא באמת. עכשיו, יש לנו כעסים אכזבות וכולי... ואין לנו הבנה ממה הם נובעים אבל ! מלחמה זו מלחמה!!! ואם זה לא הולך בכח זה ילך בעוד יותר כח. לא. וכאן מתחילה הבעיה שרלוונטית לעיניננו ! אמרנו שהאמוציות הן אמצאי לשחרור אנרגיה שהמערכות שלנו לא יכולות לנצל, וזה עדיין תקין, כי גם אחרי האמוציות , בדרך כלל נשארת לנו עוד כמות מסויימת של אנרגיה שניתן להפנות אותה לצרכים מועילים ובונים! אבל כמו שהמערכת שלנו בזבזנית, היא בזבזנית עד הסוף, ודואגת לכלות לשוא גם את שארית האנרגיה החיונית שנותרת לאדם אחרי שהוא כועס ונעלב. המנגנון שמכלה את האנרגיה עד תום הוא המנגנון של הביקורת העצמית הזאת, כלומר , לא רק שכעסנו והתפרקנו, עכשיו אנחנו גם מתחילים מסע של עינויי עצמי וכעס על עצמנו על עצם הכעס ומלחמה שלמה מתחילה להווצר כנגד כל התכונות ה"שליליות" האלו, מלחמה עיוורת שיוצרת הרגלים ומבנים קלוקלים נוספים על המערכת השברירית שלנו ויוצרת דיסהרמוניה פנימית גדולה יותר. עכשיו , מה הקוץ? הקוץ הוא שאם אתה מפסיק באופן מסויים בזבוז אנרגיה בתוכך, ומפסיק לכעוס על עצמך, תתחיל להצתבר אצלך אנרגיה שאין לך שום הרגל או פעילות טובה שתנצל אותה , ואז הגלגל חוזר לקדמותו או שתופעות חדשות יצוצו. אז הכלל הראשון הוא: מאמץ מתון ופשרני ! סובלני תרתי משמע. הכלל השני הוא: שתדע שאתה עתיד לעמוד מול כל ההתנהגויות שלך עד כמה שניתן בלי לשפוט אותן, לחיוב או לשלילה. והכלל השלישי הוא: שככה , קרוב אל "חוסר האונים" הזה מול עצמך הסורר, אתה צריך להמיר את ההרגל לשפוט את עצמך בחיפוש אמיתי. תהייה רגיש יותר תהייה גמיש יותר ותתן לרגש הפנימי שלך לקרב אותך אל הרצון ללמוד.
אין בעיה.
אבל כמו תמיד, בואו נתחיל בלשלם קצת. אז ככה, אני עומד לכתוב תיאור מסויים, שהוא מאוד פשוט ומבהיר את ההבדל בין המצבים ששאלת לגביהם. וזה מטריד אותי. זה מטריד אותי כי אני לא אוהב למסור ידיעות ברורות לשכל שלנו, כי הוא מיד בונה לעצמו את התבנית המתאימה וחסל, הכל ברור ומובן, עכשיו אפשר כבר לדעת שא´ ב´ וג´ נכונים וד´ ה´ וו´ לא נכונים. וגם, ואללה !, זה צודק וההוא מתחזה. דרעק. אבל מצד שני, נשאלת שאלה ויש לה מקום. והנושא הוא מבלבל במיוחד והפעם בעיקר בגלל המילה: ריכוז. והשפה שלנו לא מבדילה בין האיכויות השונות שקשורות למילה הזאת. אז לפני התיאור, אומר בצורה ברורה, שני דברים: א+ב. מי שלא חווה את זה , לא יכול להעלות את זה על הדעת. כלומר הוא יכול לצתת או לשחרר מילים לאויר, אבל ההבנה את ההבדל בין המצבים האלו לא יכולה להתקיים בשכל בלבד. אני אתחיל בשאלה השניה שלך ואני אשתמש בשתי דוגמאות. 1.ריכוז "מתוח" הוא כמו להסתכל דרך חור המנעול, או דרך משקפת חד עיינית, ו"ריכוז" רפוי הוא כמו לראות שלוש מאות ושישים מעלות כאשר המתבונן נשאר במרכז התמונה. 2. ריכוז "מתוח" הוא כמו לקחת כבשה אחת מתוך עדר, לשים סביבה את הגדר ולא להבין למה הזאבים בשכונה כל כך שמנים. ו"ריכוז" רפוי הוא כמו לצאת עם העדר לאחו כאשר אתה חלק בלתי נפרד מהעדר ומהזאבים. לפני שאני אשאיר את הבמה להתייחסויות , מספר אנקונדות: - ברור שהמילה, ריכוז, מתארת מיקוד מסויים, ואילו המצב החוויתי ה"רפוי" מייצג מצב רחב וכולל, והדבר הנסתר ביותר (שאותו לא ניתן להעלות על הדעת!) ו"הנשכח" ביותר הוא עצם נוכחותו של המתבונן בסיטואציה הנצפית. -יש קשר הדוק בין ה"הרפיה" ליכולת לחוות תמונה מלאה של מציאות, להיות "חדיר" וחלק ממה שקורה. (to take part!). -הרפיה היא לא תרגיל ביוגה!! או בשיעור התעמלות. -הרפיה היא לא המצב שמודעות מסויימות בעיתונים וברשת מבטיחות לכל מי שישלם! -
אבל כמו תמיד, בואו נתחיל בלשלם קצת. אז ככה, אני עומד לכתוב תיאור מסויים, שהוא מאוד פשוט ומבהיר את ההבדל בין המצבים ששאלת לגביהם. וזה מטריד אותי. זה מטריד אותי כי אני לא אוהב למסור ידיעות ברורות לשכל שלנו, כי הוא מיד בונה לעצמו את התבנית המתאימה וחסל, הכל ברור ומובן, עכשיו אפשר כבר לדעת שא´ ב´ וג´ נכונים וד´ ה´ וו´ לא נכונים. וגם, ואללה !, זה צודק וההוא מתחזה. דרעק. אבל מצד שני, נשאלת שאלה ויש לה מקום. והנושא הוא מבלבל במיוחד והפעם בעיקר בגלל המילה: ריכוז. והשפה שלנו לא מבדילה בין האיכויות השונות שקשורות למילה הזאת. אז לפני התיאור, אומר בצורה ברורה, שני דברים: א+ב. מי שלא חווה את זה , לא יכול להעלות את זה על הדעת. כלומר הוא יכול לצתת או לשחרר מילים לאויר, אבל ההבנה את ההבדל בין המצבים האלו לא יכולה להתקיים בשכל בלבד. אני אתחיל בשאלה השניה שלך ואני אשתמש בשתי דוגמאות. 1.ריכוז "מתוח" הוא כמו להסתכל דרך חור המנעול, או דרך משקפת חד עיינית, ו"ריכוז" רפוי הוא כמו לראות שלוש מאות ושישים מעלות כאשר המתבונן נשאר במרכז התמונה. 2. ריכוז "מתוח" הוא כמו לקחת כבשה אחת מתוך עדר, לשים סביבה את הגדר ולא להבין למה הזאבים בשכונה כל כך שמנים. ו"ריכוז" רפוי הוא כמו לצאת עם העדר לאחו כאשר אתה חלק בלתי נפרד מהעדר ומהזאבים. לפני שאני אשאיר את הבמה להתייחסויות , מספר אנקונדות: - ברור שהמילה, ריכוז, מתארת מיקוד מסויים, ואילו המצב החוויתי ה"רפוי" מייצג מצב רחב וכולל, והדבר הנסתר ביותר (שאותו לא ניתן להעלות על הדעת!) ו"הנשכח" ביותר הוא עצם נוכחותו של המתבונן בסיטואציה הנצפית. -יש קשר הדוק בין ה"הרפיה" ליכולת לחוות תמונה מלאה של מציאות, להיות "חדיר" וחלק ממה שקורה. (to take part!). -הרפיה היא לא תרגיל ביוגה!! או בשיעור התעמלות. -הרפיה היא לא המצב שמודעות מסויימות בעיתונים וברשת מבטיחות לכל מי שישלם!
-תודה +
עולה בדעתי המצב המתקרא tunnel vision זה מצב של ריכוז על, באובייקט ספציפי שמוחק את כל הסביבה סביב האובייקט (הכבשה הבודדה המגודרת) לרוב נכנסים למצב כזה כתגובת הלם, נניח- אם תוקפים אותך בסכין ואתה נהיה ממוקד לחלוטין בסכין עצמה ואינך מסוגל לראות את הגוף שמניף את הסכין את הסביבה סביב הגוף, את הגוף אליו מונפת הסכין את הסביבה סביב הגוף. (סליחה על עולם הדימויים האלים) בtunnel vision אובדת היכולת הקריטית- לתמרן. להשתנות יחד עם הסיטואציה. להשתתף בה. to take part.אתה נהיה משותק. אין ספק כי זוהי התבוננות, ואפילו התבוננות מנותקת (הנתקף מתבונן מתוך נתק בסכין המתקיפה אותו,אינו מרגיש עצמו ואינו חושב על עצמו. אומנם הוא הגיע למצב הזה מתוך הלם רגשי, אבל הוא הגיע למצב ראייה אובייקטיבי)- אולי אלה 2 נקודות חשובות- שער הכניסה למצב המרוכז (מתוך הלם רגשי) והנתק בתוכו- שמונע השתתפות. סתם רעיון- אולי מה שקראתי לו "ריכוז רפוי" צריך את אותם האלמנטים אבל בסדר הפוך- כלומר- כניסה מתוך אובייקטיביזציה והתנתקות, ושהייה "בתוכו" במצב חשיפה טוטאלי (לא רק רגשי. חשיפה כללית.). כדי לפצות על הסכינים ודימויי התקיפה- הנה ציטוט שגם קשור ללחימה אבל קצת אחרת- "When I have faced the enemy, of course it is like being in the dark. But if at that time I tranquilize my mind, it becomes like a night lit by a pale moon.
עולה בדעתי המצב המתקרא tunnel vision זה מצב של ריכוז על, באובייקט ספציפי שמוחק את כל הסביבה סביב האובייקט (הכבשה הבודדה המגודרת) לרוב נכנסים למצב כזה כתגובת הלם, נניח- אם תוקפים אותך בסכין ואתה נהיה ממוקד לחלוטין בסכין עצמה ואינך מסוגל לראות את הגוף שמניף את הסכין את הסביבה סביב הגוף, את הגוף אליו מונפת הסכין את הסביבה סביב הגוף. (סליחה על עולם הדימויים האלים) בtunnel vision אובדת היכולת הקריטית- לתמרן. להשתנות יחד עם הסיטואציה. להשתתף בה. to take part.אתה נהיה משותק. אין ספק כי זוהי התבוננות, ואפילו התבוננות מנותקת (הנתקף מתבונן מתוך נתק בסכין המתקיפה אותו,אינו מרגיש עצמו ואינו חושב על עצמו. אומנם הוא הגיע למצב הזה מתוך הלם רגשי, אבל הוא הגיע למצב ראייה אובייקטיבי)- אולי אלה 2 נקודות חשובות- שער הכניסה למצב המרוכז (מתוך הלם רגשי) והנתק בתוכו- שמונע השתתפות. סתם רעיון- אולי מה שקראתי לו "ריכוז רפוי" צריך את אותם האלמנטים אבל בסדר הפוך- כלומר- כניסה מתוך אובייקטיביזציה והתנתקות, ושהייה "בתוכו" במצב חשיפה טוטאלי (לא רק רגשי. חשיפה כללית.). כדי לפצות על הסכינים ודימויי התקיפה- הנה ציטוט שגם קשור ללחימה אבל קצת אחרת- "When I have faced the enemy, of course it is like being in the dark. But if at that time I tranquilize my mind, it becomes like a night lit by a pale moon.
דיברנו כאן קצת בעבר
...על הלם . לא ידוע לי על מצבי "ריכוז על" שהצופה מתבטל בהם, (ואני לא אומר שאינם אפשריים כמובן) נהפוך הוא, המצב הרגיל בחיינו הוא המצב בו אנו לא נוכחים ורק הדימויים של המציאות משתתפים בתסריט חיינו. ויש להם חיים משל עצמם. הייתי רוצה להדגיש פעם נוספת, שמבנה האדם הוא מורכב במיוחד, והי לכך, ניתן ליצור או להביא אדם לכל מיני מצבי כלאיים ומבואות (סתומים לעיתים) שבהן ייתכנו אי אלו תופעות שמזוית הראיה ה"כל רגילה" שלנו יראו כפלאים ועל טבעיים. התופעות הללו, הן כמובן, כאין וכאפס לאומת מה שיכול לרכוש אדם שהתפתח במלואו ובאופן הרמוני. אבל לא לנו לעסוק בכך. מכאן לשם, כמו שאני תמיד אומר לגבי כל מושאי חפצם של בני האדם, כגון: אהבה, אושר, הבנה, הקשבה, ריכוז רפוי וכולי... כל אלו הם תוצאי לואי של מצב אנושי מפותח ,שלם ומלא. כל אלו הם לא דברים לשאוף אליהם או לעבוד כדי לרכשם! הם יגיעו מעצמם כאשר יושלם בניינו של אדם. בניין מורכב ומסובך יותר מכל בניין מוכר לנו. וממשי יותר. כלומר, עבור אדם שהקומה הראשונה שלו לא בנויה כהלכה, שום דבר מבין המוזכרים מעלה, לא אפשרי באמת. ומלאכת בניין זו, היא נסתרת ונעלמה, כמו כן אינה מלאכתם של ספרים וביקורים כאלו או אחרים בפסטיבלים והילולות. וכהרגלי, הדרך האמיתית ביותר, שורשיה נעוצות בהכרת מצבנו הרגיל, המצב הזה שיש לנו כל כך הרבה אשליות לגביו.
...על הלם . לא ידוע לי על מצבי "ריכוז על" שהצופה מתבטל בהם, (ואני לא אומר שאינם אפשריים כמובן) נהפוך הוא, המצב הרגיל בחיינו הוא המצב בו אנו לא נוכחים ורק הדימויים של המציאות משתתפים בתסריט חיינו. ויש להם חיים משל עצמם. הייתי רוצה להדגיש פעם נוספת, שמבנה האדם הוא מורכב במיוחד, והי לכך, ניתן ליצור או להביא אדם לכל מיני מצבי כלאיים ומבואות (סתומים לעיתים) שבהן ייתכנו אי אלו תופעות שמזוית הראיה ה"כל רגילה" שלנו יראו כפלאים ועל טבעיים. התופעות הללו, הן כמובן, כאין וכאפס לאומת מה שיכול לרכוש אדם שהתפתח במלואו ובאופן הרמוני. אבל לא לנו לעסוק בכך. מכאן לשם, כמו שאני תמיד אומר לגבי כל מושאי חפצם של בני האדם, כגון: אהבה, אושר, הבנה, הקשבה, ריכוז רפוי וכולי... כל אלו הם תוצאי לואי של מצב אנושי מפותח ,שלם ומלא. כל אלו הם לא דברים לשאוף אליהם או לעבוד כדי לרכשם! הם יגיעו מעצמם כאשר יושלם בניינו של אדם. בניין מורכב ומסובך יותר מכל בניין מוכר לנו. וממשי יותר. כלומר, עבור אדם שהקומה הראשונה שלו לא בנויה כהלכה, שום דבר מבין המוזכרים מעלה, לא אפשרי באמת. ומלאכת בניין זו, היא נסתרת ונעלמה, כמו כן אינה מלאכתם של ספרים וביקורים כאלו או אחרים בפסטיבלים והילולות. וכהרגלי, הדרך האמיתית ביותר, שורשיה נעוצות בהכרת מצבנו הרגיל, המצב הזה שיש לנו כל כך הרבה אשליות לגביו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.