אוקי
אז התשובה שלי, היא לא - כעס הוא בהחלט לא המקור היחידי של צער. אם תרשי לי לתרגם את המילה GRIEF לצער, אז מדובר על צער שנובע מאובדן. זה אחד מסוגי הסבל. ומקור הסבל, כפי שאת בודאי יודעת, הוא השתוקקות על פניה השונים, או הצמדות, אם את מעדיפה לחדור לשכבת הסיבתיות הבאה. אז איפה האמת במה שנאמר? לדעתי, האמת היא בכך, שכאשר מסלקים את *הגורם* לכעס, אזי מסלקים גם את הגורם לצער, מחד, ומאידך כעס (ותסכול, ועוד רגשות בלתי נעימים דומים) נובע מסוג מאוד מסוים של הצמדות, שכאשר אנו מלבים את התגלמותו (כלומר את הכעס), במקום להניח לו להסתלק, אנו מחזקים את שורשיו. לעומת זאת, כאשר אנו כן מניחים לו, השורש, אזי ההתניה שעליה "חיה" ההצמדות הזו (ולהיפך - הצמדות והתניות מקיימות זו את זו) הולכת ונחלשת, הולכת ומתפרקת. ברכות אום