תכל'ס, מבחינתי, היה פרק מושלם.
כי את המתח אי אפשר היה למתוח עוד, אני מודה שציפיתי לקצת יותר מתח, וזה הפריע לי בהתחלה - גם ככה ראיתי אצל סבתא שלי (לקח לי זמן להגיב ועד שבאתי הביתה.. למי ששם לב או לא, לא משנה) טלויזיה קטנה ומעצבנת, והעיקר אסור לשים בקול רם
וראיתי היום שוב בשידור חוזר במאקס, בטלויזיה הענקית והתפעלתי והתפעמתי מכול רגע, פשוט היה לי כיף. הפתיע אותי מאוד שאת העלילה המרכזית לעונה סיימו ב10 דק'. זה מעולה! לא מרחו אותנו באלף ואחת שטויות. קצר וקולע, כייפי ביותר.

שאר הפרק (משהו כמו פחות מ20 דק') סגר מעגל בעיקר בנושאים רומנטיים ועם החללית בסוף, אבל היו בו דברים אחרים שווים. ליאה ושלומי, עדי ויובל ועדי וצורי היו הרגעים הרומנטיים. הסצינה שבה שלומי נכנס הביתה ומחכי לו עדי, יובל, מאור ובסוף - ליאה היה כ"כ מרגש.. והפעם כן בכיתי, גם כי נגמר הנפילים וזה קצת.. העציב אותי

וגם כי היה שיר יפה באמצע, והסצינה הזאת מרגשת..איך שהוא חוזר וסוף סוף נושמים לרווחה, והכול בסדר השיחה לש צורי ואבי הייתה בלשון המעטה לא לגמרי משעממת ובמלים אחרות: ממש לא משעממת. הייתם רוצים לצפות בפרק אחרון שכל חפץ שני בו הוא אקדח ולפספס את מה שאבי אומר לצורי? זה ללא ספק חשוב. מבין השיחות, אהבתי הכי את השיחה של מונה ושפיגלמן, אני כ"כ אוהב את גלית גיאת, לא ידעתי שהיא שחקנית כזאת מצויינת. היא מלכה, באמת.
והיה משהו מאוד אמיתי בשיחה שלהן.. סה"כ כל הדיאלוגים הם אותנטיים, מהחיים ממש. יש בהם משהו נורא מרגש. ואהבתי ששלבו בין דברים צפויים ללא צפויים. היריות והמוות של נוח היו לא צפויים בעבורי, כל ההתפתחויות הרומנטיות - פחות או יותר יכולתי לדעת + כנ"ל לשיחות, וכל הפרק הועבר בצורה מדהימה דרך מוזיקה וצילום. ולבסוף הפתיעו אותנו שוב עם החללית. ואז שוב נמתחתי, ואם לא הייתי קורא כתבות על עונה שנייה, (וחצי מהצופים לא יודעים שתהיה עונה שנייה) - הייתי נשאר בפה פעור ממש! פרק מדהים