אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
פרידריך על דרזדן
- פותח הנושא הנדרסון מלך הגשם
- פורסם בתאריך
גם בנקודה זו המסמכים ברורים מאד
אתה מניח מראש, שאנשי הגסטפו חקרו אך ורק את האזרחים- ולא היא. מכיוון שאנשי הגסטפו חקרו גם את אנשי הצבא (מלבד שטאופנברג, אולבריכט ושניים מחבריהם, שהוצאו להורג מיד לאחר כישלון ההפיכה). בחקירות אנשי הצבא נשמעים מאד דומה לאזרחים. גם הם מדברים על הנימוקים המוסריים להפיכה, על התנגדותם לשואה, ועל רצונם בממשלה אזרחית ולא בדיקטטורה צבאית. לכן, הטיעון שהעלית מופרך מבחינה זו. להיפך- עמדתם האנטי-נאצית של רוב אנשי הצבא אף קיצונית מזו של האזרחים. לדוגמא, אביא מספר התבטאויות של אנשי צבא עם כישלון הקשר ולאחריו, בחקירות (ההתבטאויות מהזיכרון, לא מילה במילה): גנרל הרוזן פריץ פון דר שולנבורג, בחקירתו: "אני רואה את המשטר הקיים כפושע. אינני מצטער על ניסיון ההתנקשות, ומקווה שמישהו אחר יצליח במקום שאנחנו נכשלנו." גנרל הנינג פון טרסקו, דקות ספורות בטרם התאבד: "היטלר אינו רק אויבה הגדול ביותר של גרמניה, אלא אויבה הגדול ביותר של האנושות. בקרוב אעמוד בפני האלוהים, ליתן דין על מעשי ועל מחדלי. חושבני, שאעמוד בפניו במצפון נקי על חלקי במלחמה כנגד היטלר." קולונל קלאוס פון שטאופנברג, כאשר החליט להתנגד להיטלר באביב 1942: "החובבנות האסטרטגית, הניהול הפושע של השטחים הכבושים, כמו גם היחס ליהודים ולאזרחים אחרים, מוכיח שהיטלר שיקר לנו, אנשי הצבא, כאשר אמר שברצונו להשליט סדר חדש באירופה. לכן המלחמה הזאת מפלצתית... מישהו חייב לירות בהיטלר, ואני מוכן לעשות את זה." קולונל הרוזן ניקולאס פון אוקסקיל, בחקירתו: "כל שרי הממשלה ואנשי המשטר הקיים פושעים ומקומם בבית האסורים." גנרל האנס אוסטר לנספח הצבאי ההולנדי, חורף 1940, מיד לאחר שהסגיר לו סודות צבאיים גרמניים: "אינני בוגד. אני גרמני טוב יותר מכל חסידיו השוטים של היטלר. חובתי היא לפטור את גרמניה והעולם ממחלת הדבר הזאת." אלו רק דוגמאות ספורות, כמובן. בחקירות הגסטפו לא מסתמן שוב הבדל בהתבטאויות בין האזרחים לבין רוב אנשי הצבא, בכל הנוגע לנושאים מוסריים עקרוניים. אין גם שום עדות אמיתית שאנשי הצבא לא היו נאמנים לאזרחים- בדיוק להיפך. היו אמנם סכסוכים בין אנשי צבא לבין אזרחים, אבל המחנות היו תמיד מעורבים. למשל, שטאופנברג התנגד בחריפות למינויו של ד"ר גרדלר לקנצלר, ורצה למנות במקום זאת את מקורבו- הפוליטיקאי הסוציאל-דמוקרטי ד"ר יוליוס לבר. אבל לבר, כמו גרדלר, היה אזרח. שטאופנברג, דווקא, רצה לתת כוח פוליטי לשמאל על חשבון הימין. אבל מפקד תנועת ההתנגדות, גנרל בדימוס לודוויג בק, הטיל וטו- ובסופו של דבר החליטו למנות את גרדלר לקנצלר ואת לבר לשר הפנים והמשטרה. התבטאויות הקושרים בחקירותיהם, כמו גם העדויות מזמן המלחמה (גם ביומנים וכדומה) מוכיחות מעבר לכל ספק שהתנגדות הקושרים לשואה היתה מוסרית ולא טקטית. גם לכך יש דוגמאות רבות מספור. גנרל הנינג פון טרסקו, למשל, אמר ש"אנו, אנשי הצבא, משרתים פושע מתועב. אני חוזר- פושע מתועב... אנחנו נתנקש בהיטלר- וניפטר מהפושע הנורא הזה. איך שלא מכוונים ומשנים, חורבננו תלוי באדם אחד. הוא חייב להיעלם- לנו אין ברירה..." בקיצור- התכתבויות אנשי הצבא בינם לבין עצמם זהות לחלוטין להתכתבויות עם האזרחים. רוב מסמכי הקשר, דרך אגב, נכתבו בעיקר בידי אנשי צבא ולאזרחים לא היתה יד אמיתית בחיבורם. עוד יותר מופרכת היא טענתך, כאילו הקושרים פחדו ממשפטי בעלות הברית. אף אחד מהם לא היה בכיר מספיק בכדי לעמוד למשפט, והרי לא העמידו למשפט גם גנרלים נאצים שהיו פושעים מובהקים. צריך להיות תמים באמת, כדי לחשוב שהסכנה הלא מוחשית של משפטי בעלות הברית, מפחידה יותר מחבל התלייה הנאצי. ההשוואה למצרים כמובן מופרכת. לקושרים, בניגוד למורדים ממצרים, לא היתה שום תאווה לכוח ושלטון. שטאופנברג היה מוכן אפילו לעמוד לדין על רצח היטלר לאחר ההפיכה... הבריטים העדיפו שנה נוספת של מלחמה ועוד מיליוני קורבנות, על שלום הוגן עם ממשלה אנטי-נאצית (בוודאי יותר מזו של אדנאואר לאחר המלחמה). לדעתי זו היתה טעות טפשית, אבל לגיטימי לחשוב גם אחרת. ההשוואה להצעת השלום של הס אין לה כל בסיס, משום שהס דרך לשמור בידי גרמניה את כל הארצות הכבושות. הקושרים היו מוכנים, נכון ל-1944, לסגת מכל השטחים הכבושים בלי יוצא מן הכלל. התיעוד בנושא הקשר הוא כל כך ברור, עד שאפשר לסתום כל טענה מקטרגת בלי קושי ניכר...
אתה מניח מראש, שאנשי הגסטפו חקרו אך ורק את האזרחים- ולא היא. מכיוון שאנשי הגסטפו חקרו גם את אנשי הצבא (מלבד שטאופנברג, אולבריכט ושניים מחבריהם, שהוצאו להורג מיד לאחר כישלון ההפיכה). בחקירות אנשי הצבא נשמעים מאד דומה לאזרחים. גם הם מדברים על הנימוקים המוסריים להפיכה, על התנגדותם לשואה, ועל רצונם בממשלה אזרחית ולא בדיקטטורה צבאית. לכן, הטיעון שהעלית מופרך מבחינה זו. להיפך- עמדתם האנטי-נאצית של רוב אנשי הצבא אף קיצונית מזו של האזרחים. לדוגמא, אביא מספר התבטאויות של אנשי צבא עם כישלון הקשר ולאחריו, בחקירות (ההתבטאויות מהזיכרון, לא מילה במילה): גנרל הרוזן פריץ פון דר שולנבורג, בחקירתו: "אני רואה את המשטר הקיים כפושע. אינני מצטער על ניסיון ההתנקשות, ומקווה שמישהו אחר יצליח במקום שאנחנו נכשלנו." גנרל הנינג פון טרסקו, דקות ספורות בטרם התאבד: "היטלר אינו רק אויבה הגדול ביותר של גרמניה, אלא אויבה הגדול ביותר של האנושות. בקרוב אעמוד בפני האלוהים, ליתן דין על מעשי ועל מחדלי. חושבני, שאעמוד בפניו במצפון נקי על חלקי במלחמה כנגד היטלר." קולונל קלאוס פון שטאופנברג, כאשר החליט להתנגד להיטלר באביב 1942: "החובבנות האסטרטגית, הניהול הפושע של השטחים הכבושים, כמו גם היחס ליהודים ולאזרחים אחרים, מוכיח שהיטלר שיקר לנו, אנשי הצבא, כאשר אמר שברצונו להשליט סדר חדש באירופה. לכן המלחמה הזאת מפלצתית... מישהו חייב לירות בהיטלר, ואני מוכן לעשות את זה." קולונל הרוזן ניקולאס פון אוקסקיל, בחקירתו: "כל שרי הממשלה ואנשי המשטר הקיים פושעים ומקומם בבית האסורים." גנרל האנס אוסטר לנספח הצבאי ההולנדי, חורף 1940, מיד לאחר שהסגיר לו סודות צבאיים גרמניים: "אינני בוגד. אני גרמני טוב יותר מכל חסידיו השוטים של היטלר. חובתי היא לפטור את גרמניה והעולם ממחלת הדבר הזאת." אלו רק דוגמאות ספורות, כמובן. בחקירות הגסטפו לא מסתמן שוב הבדל בהתבטאויות בין האזרחים לבין רוב אנשי הצבא, בכל הנוגע לנושאים מוסריים עקרוניים. אין גם שום עדות אמיתית שאנשי הצבא לא היו נאמנים לאזרחים- בדיוק להיפך. היו אמנם סכסוכים בין אנשי צבא לבין אזרחים, אבל המחנות היו תמיד מעורבים. למשל, שטאופנברג התנגד בחריפות למינויו של ד"ר גרדלר לקנצלר, ורצה למנות במקום זאת את מקורבו- הפוליטיקאי הסוציאל-דמוקרטי ד"ר יוליוס לבר. אבל לבר, כמו גרדלר, היה אזרח. שטאופנברג, דווקא, רצה לתת כוח פוליטי לשמאל על חשבון הימין. אבל מפקד תנועת ההתנגדות, גנרל בדימוס לודוויג בק, הטיל וטו- ובסופו של דבר החליטו למנות את גרדלר לקנצלר ואת לבר לשר הפנים והמשטרה. התבטאויות הקושרים בחקירותיהם, כמו גם העדויות מזמן המלחמה (גם ביומנים וכדומה) מוכיחות מעבר לכל ספק שהתנגדות הקושרים לשואה היתה מוסרית ולא טקטית. גם לכך יש דוגמאות רבות מספור. גנרל הנינג פון טרסקו, למשל, אמר ש"אנו, אנשי הצבא, משרתים פושע מתועב. אני חוזר- פושע מתועב... אנחנו נתנקש בהיטלר- וניפטר מהפושע הנורא הזה. איך שלא מכוונים ומשנים, חורבננו תלוי באדם אחד. הוא חייב להיעלם- לנו אין ברירה..." בקיצור- התכתבויות אנשי הצבא בינם לבין עצמם זהות לחלוטין להתכתבויות עם האזרחים. רוב מסמכי הקשר, דרך אגב, נכתבו בעיקר בידי אנשי צבא ולאזרחים לא היתה יד אמיתית בחיבורם. עוד יותר מופרכת היא טענתך, כאילו הקושרים פחדו ממשפטי בעלות הברית. אף אחד מהם לא היה בכיר מספיק בכדי לעמוד למשפט, והרי לא העמידו למשפט גם גנרלים נאצים שהיו פושעים מובהקים. צריך להיות תמים באמת, כדי לחשוב שהסכנה הלא מוחשית של משפטי בעלות הברית, מפחידה יותר מחבל התלייה הנאצי. ההשוואה למצרים כמובן מופרכת. לקושרים, בניגוד למורדים ממצרים, לא היתה שום תאווה לכוח ושלטון. שטאופנברג היה מוכן אפילו לעמוד לדין על רצח היטלר לאחר ההפיכה... הבריטים העדיפו שנה נוספת של מלחמה ועוד מיליוני קורבנות, על שלום הוגן עם ממשלה אנטי-נאצית (בוודאי יותר מזו של אדנאואר לאחר המלחמה). לדעתי זו היתה טעות טפשית, אבל לגיטימי לחשוב גם אחרת. ההשוואה להצעת השלום של הס אין לה כל בסיס, משום שהס דרך לשמור בידי גרמניה את כל הארצות הכבושות. הקושרים היו מוכנים, נכון ל-1944, לסגת מכל השטחים הכבושים בלי יוצא מן הכלל. התיעוד בנושא הקשר הוא כל כך ברור, עד שאפשר לסתום כל טענה מקטרגת בלי קושי ניכר...
הציטוטים שהבאת לא סותרים...
את התזה שלי. הם מוכיחים שהקושרים סלדו מהיטלר וחבורתו וראו בהם אסון לגרמניה וגם פושעים (בגלל השואה). אבל על זה לא ערערתי. אני עדיין לא השתכנעתי שבסופו של ענין הקושרים לא חלמו על משטר אוטוריטרי חצי-צבאי.... משהו על הסקאלה בין גרמניה של ביסמרק לבין תורכיה המודרנית (שבה הצבא מנהל את המדינה מאחורי הקלעים). אבל שוב, קשה להתווכח כשאין בידי המקורות. אגב, מה שמעניין בסיפור הקשר הזה הוא לא רק להתפלפל מה בדיוק חשבו כמה עשרות הקצינים הבכירים והפוליטיקאים שהיו שותפים בו. אני לא רואה קשר כזה מצליח אם הדיביזיות הרלוונטיות לא תישארנה נאמנות לראשי הקושרים. אם אני טוראי או אפילו רב-סרן בווהרמכט בזמן הקשר, נראה לך שאם הגנרל שלי מחליט למרוד בממשלה החוקית (הנאצית) אז אני מרגיש מחויבות לציית לו כרובוט ולהמשיך בתפקידי במסגרת הדיביזיה או החטיבה המורדת? הצחקת אותי. אני אשקול איזה צד עדיף ולפי זה אפעל. אז השאלה היא איך בדיוק ציפו הגנרלים המורדים להזיז יחידות צבא גדולות כמו פיונים במשחק. יש בכלל סטטיסטיקה אמינה על התמיכה בהיטלר ומדיניותו ו/או הנאמנות למשטר בקרב החיילים מן השורה באמצע 1944?
את התזה שלי. הם מוכיחים שהקושרים סלדו מהיטלר וחבורתו וראו בהם אסון לגרמניה וגם פושעים (בגלל השואה). אבל על זה לא ערערתי. אני עדיין לא השתכנעתי שבסופו של ענין הקושרים לא חלמו על משטר אוטוריטרי חצי-צבאי.... משהו על הסקאלה בין גרמניה של ביסמרק לבין תורכיה המודרנית (שבה הצבא מנהל את המדינה מאחורי הקלעים). אבל שוב, קשה להתווכח כשאין בידי המקורות. אגב, מה שמעניין בסיפור הקשר הזה הוא לא רק להתפלפל מה בדיוק חשבו כמה עשרות הקצינים הבכירים והפוליטיקאים שהיו שותפים בו. אני לא רואה קשר כזה מצליח אם הדיביזיות הרלוונטיות לא תישארנה נאמנות לראשי הקושרים. אם אני טוראי או אפילו רב-סרן בווהרמכט בזמן הקשר, נראה לך שאם הגנרל שלי מחליט למרוד בממשלה החוקית (הנאצית) אז אני מרגיש מחויבות לציית לו כרובוט ולהמשיך בתפקידי במסגרת הדיביזיה או החטיבה המורדת? הצחקת אותי. אני אשקול איזה צד עדיף ולפי זה אפעל. אז השאלה היא איך בדיוק ציפו הגנרלים המורדים להזיז יחידות צבא גדולות כמו פיונים במשחק. יש בכלל סטטיסטיקה אמינה על התמיכה בהיטלר ומדיניותו ו/או הנאמנות למשטר בקרב החיילים מן השורה באמצע 1944?
זה סיפור עצוב מאד
אין שום ראיה לכך שהקושרים תכננו להקים משטר צבאי. אנחנו יודעים שאנשי הצבא הבכירים היו נאמנים מאד לפוליטיקאים האזרחיים. לפעמים היו כאן קשרי ידידות אישיים שהחזיקו מעמד שנים לפני כן, או הערצה של חיילים למפקדם לשעבר (גנרל לודוויג בק). ברור שהקושרים לא תכננו משטר דמוקרטי. רובם היו אנשי ימין. הם תכננו משטר אזרחי, אולי מלוכני, סמכותי למדי. אבל הם הבינו שבעלות הברית לא יסכימו לכך, ולכן ויתרו על הרעיון. ההצהרות שלהם לעם מלמדות בהחלט על כוונה לערוך בחירות במועד מוקדם ככל האפשר, מיד לאחר שתחוסל המפלגה הנאצית וייענשו פושעי המלחמה. במהלך המשא ומתן עם בעלות הברית, התחייב ד"ר גרדלר לכניעה, ולאחריה דמוקרטיה מלאה בגרמניה. גרדלר, שהיה כמובן איש ימין, העריך כי בסופו של דבר תתפוס המפלגה הסוציאל-דמוקרטית את השלטון. שטאופנברג, איש הצבא העוצמתי ביותר במחנה הקושרים, תמך בסוציאל-דמוקרטים- כך שהתרחיש הזה סביר מאד. כמובן שאין סטטיסטיקות על אחוזי התמיכה בהיטלר בצבא. הטכניקה של סקרי דעת הקהל לא היתה בשימוש אז (למיטב ידיעתי היא נכנסה לשימוש בארצות הברית רק לאחר המלחמה), ובכל מקרה סקר לא היה אפשרי בנסיבות הנתונות. אתם יודעים, פעם יצא לי לשוחח עם מומחה גדול למלחמת העולם השנייה, פרופ' גרהארד ויינברג, כאשר הגיע להרצות בישראל. פרופ' ויינברג אמר שלדעתו, "ב-20 ביולי 1944 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בגרמניה". כאשר נדהמתי מהאמירה, הסביר את עצמו. ב"בחירות", כמובן, השתתפה רק האליטה הצבאית. כל גנרל או מפקד אזור צבאי, בערך בערב של 20 ביולי, קיבל שתי פקודות סותרות: "הפקודה למפקדי האזורים הצבאיים" של שטאופנברג, והפקודה לחיסול הקשר של פילדמרשל קייטל. היינו- לגנרלים היתה הזדמנות, כך פרופ' ויינברג, להצביע בין אדולף היטלר ללודוויג בק, "ורובם המכריע בחרו להצביע לאדולף". אבל הסיפור כמובן מסובך יותר. הקושרים ידעו היטב שרוב הגנרלים נאמנים לפיהרר. הם לא היו טיפשים, ולכן פיתחו את הטכניקה שאני מכנה "דקירה מהירה בלב". תחשוב רגע על קרב סכינים לחיים ולמוות. חשוב על עצמך כאדם חלש, בן כשישים שנה, ומולך בריון צעיר בן עשרים. ככל שהקרב יתארך, סיכוייך לנצח הולכים וקטנים- עד לאפס- כי הרי כוחו העדיף יגבר. הדרך היחידה שתוכל לנצח אותו היא דקירה מהירה בלב. להצליח להרוג אותו במהירות לפני שיצליח להגיב. זו היתה בדיוק האסטרטגיה של הקושרים. התוכנית להרוג את היטלר, היא ה"דקירה המהירה בלב". המתכננים של הקושרים, בעיקר גנרל פון טרסקו וקולונל פון שטאופנברג, האמינו כי בהעדרו של היטלר- הגנרלים יצייתו להם ולא לפילדמרשל קייטל, לגרינג או להימלר- שהיו שנואים על רוב ראשי הצבא. יתר על כן, הובטחה להם תמיכה מפילדמרשל פון קלוגה, מפקד החזית המערבית, באם היטלר ימות. קלוגה החליט לערוק מהקשר, לאחר התלבטות קלה, מיד כאשר שמע שהיטלר חי. החיילים לא ידעו שהיטלר חי, כמובן. הקצינים שלהם מכרו להם סיפור בדים: היטלר נרצח (לא יודעים בידי מי) ובוגדים מהס"ס והגסטפו מנסים לבצע הפיכה. על כן, תפס הצבא את כל העמדות ומשתלט על מרכזי הערים. יש לפרק את הס"ס והגסטפו, ולעצור כת של פוליטיקאים נאציים- שמתכננת לבגוד ברייך ו"לדקור את הצבא בגב". אם היטלר היה מת- יש סיכוי גדול שהשקר הזה היה עובד. השקר לא עבד, בעיקר, משום שבשל פשלות טכניות שונות, לא הצליחו הקושרים להשתלט על תחנות הרדיו ומרכזי התקשורת. הניסיון של 20 ביולי 1944 מוכיח שחיילים בדרך מצייתים למפקדיהם. הבעיה היתה עם קצינים זוטרים, שעקרו מהקשר מיד כאשר שמעו שהיטלר חי. אם תרצה, נוכל להיכנס לנושאים הטקטיים המורכבים הללו, אבל אני סבור שלקשר היה סיכוי גם לאחר שההתנקשות נכשלה. הוא פשוט היה קשה הרבה יותר, והצריך תחכום אסטרטגי בלתי רגיל מצד הקושרים. במקום זאת, היו פשוט פשלות על ימין ועל שמאל. הקושר היחיד שתפקד באופן יוצא מן הכלל היה גנרל ק.ה. פון שטילפנאגל, המושל הצבאי של צרפת הכבושה, שעצר מיד את כל אנשי הס"ס והגסטפו בפריז ותכנן להוציאם להורג בשעות הקרובות.
אין שום ראיה לכך שהקושרים תכננו להקים משטר צבאי. אנחנו יודעים שאנשי הצבא הבכירים היו נאמנים מאד לפוליטיקאים האזרחיים. לפעמים היו כאן קשרי ידידות אישיים שהחזיקו מעמד שנים לפני כן, או הערצה של חיילים למפקדם לשעבר (גנרל לודוויג בק). ברור שהקושרים לא תכננו משטר דמוקרטי. רובם היו אנשי ימין. הם תכננו משטר אזרחי, אולי מלוכני, סמכותי למדי. אבל הם הבינו שבעלות הברית לא יסכימו לכך, ולכן ויתרו על הרעיון. ההצהרות שלהם לעם מלמדות בהחלט על כוונה לערוך בחירות במועד מוקדם ככל האפשר, מיד לאחר שתחוסל המפלגה הנאצית וייענשו פושעי המלחמה. במהלך המשא ומתן עם בעלות הברית, התחייב ד"ר גרדלר לכניעה, ולאחריה דמוקרטיה מלאה בגרמניה. גרדלר, שהיה כמובן איש ימין, העריך כי בסופו של דבר תתפוס המפלגה הסוציאל-דמוקרטית את השלטון. שטאופנברג, איש הצבא העוצמתי ביותר במחנה הקושרים, תמך בסוציאל-דמוקרטים- כך שהתרחיש הזה סביר מאד. כמובן שאין סטטיסטיקות על אחוזי התמיכה בהיטלר בצבא. הטכניקה של סקרי דעת הקהל לא היתה בשימוש אז (למיטב ידיעתי היא נכנסה לשימוש בארצות הברית רק לאחר המלחמה), ובכל מקרה סקר לא היה אפשרי בנסיבות הנתונות. אתם יודעים, פעם יצא לי לשוחח עם מומחה גדול למלחמת העולם השנייה, פרופ' גרהארד ויינברג, כאשר הגיע להרצות בישראל. פרופ' ויינברג אמר שלדעתו, "ב-20 ביולי 1944 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בגרמניה". כאשר נדהמתי מהאמירה, הסביר את עצמו. ב"בחירות", כמובן, השתתפה רק האליטה הצבאית. כל גנרל או מפקד אזור צבאי, בערך בערב של 20 ביולי, קיבל שתי פקודות סותרות: "הפקודה למפקדי האזורים הצבאיים" של שטאופנברג, והפקודה לחיסול הקשר של פילדמרשל קייטל. היינו- לגנרלים היתה הזדמנות, כך פרופ' ויינברג, להצביע בין אדולף היטלר ללודוויג בק, "ורובם המכריע בחרו להצביע לאדולף". אבל הסיפור כמובן מסובך יותר. הקושרים ידעו היטב שרוב הגנרלים נאמנים לפיהרר. הם לא היו טיפשים, ולכן פיתחו את הטכניקה שאני מכנה "דקירה מהירה בלב". תחשוב רגע על קרב סכינים לחיים ולמוות. חשוב על עצמך כאדם חלש, בן כשישים שנה, ומולך בריון צעיר בן עשרים. ככל שהקרב יתארך, סיכוייך לנצח הולכים וקטנים- עד לאפס- כי הרי כוחו העדיף יגבר. הדרך היחידה שתוכל לנצח אותו היא דקירה מהירה בלב. להצליח להרוג אותו במהירות לפני שיצליח להגיב. זו היתה בדיוק האסטרטגיה של הקושרים. התוכנית להרוג את היטלר, היא ה"דקירה המהירה בלב". המתכננים של הקושרים, בעיקר גנרל פון טרסקו וקולונל פון שטאופנברג, האמינו כי בהעדרו של היטלר- הגנרלים יצייתו להם ולא לפילדמרשל קייטל, לגרינג או להימלר- שהיו שנואים על רוב ראשי הצבא. יתר על כן, הובטחה להם תמיכה מפילדמרשל פון קלוגה, מפקד החזית המערבית, באם היטלר ימות. קלוגה החליט לערוק מהקשר, לאחר התלבטות קלה, מיד כאשר שמע שהיטלר חי. החיילים לא ידעו שהיטלר חי, כמובן. הקצינים שלהם מכרו להם סיפור בדים: היטלר נרצח (לא יודעים בידי מי) ובוגדים מהס"ס והגסטפו מנסים לבצע הפיכה. על כן, תפס הצבא את כל העמדות ומשתלט על מרכזי הערים. יש לפרק את הס"ס והגסטפו, ולעצור כת של פוליטיקאים נאציים- שמתכננת לבגוד ברייך ו"לדקור את הצבא בגב". אם היטלר היה מת- יש סיכוי גדול שהשקר הזה היה עובד. השקר לא עבד, בעיקר, משום שבשל פשלות טכניות שונות, לא הצליחו הקושרים להשתלט על תחנות הרדיו ומרכזי התקשורת. הניסיון של 20 ביולי 1944 מוכיח שחיילים בדרך מצייתים למפקדיהם. הבעיה היתה עם קצינים זוטרים, שעקרו מהקשר מיד כאשר שמעו שהיטלר חי. אם תרצה, נוכל להיכנס לנושאים הטקטיים המורכבים הללו, אבל אני סבור שלקשר היה סיכוי גם לאחר שההתנקשות נכשלה. הוא פשוט היה קשה הרבה יותר, והצריך תחכום אסטרטגי בלתי רגיל מצד הקושרים. במקום זאת, היו פשוט פשלות על ימין ועל שמאל. הקושר היחיד שתפקד באופן יוצא מן הכלל היה גנרל ק.ה. פון שטילפנאגל, המושל הצבאי של צרפת הכבושה, שעצר מיד את כל אנשי הס"ס והגסטפו בפריז ותכנן להוציאם להורג בשעות הקרובות.
תודה על תשובתך המושקעת...
לגופו של ענין, אתה מודה בעצמך שהקושרים היו ברובם ימניים ותכננו משטר סמכותי ולא דמוקרטי. אני בספק האם ההנחה ש"ירדו מהעץ" בגלל ההתנגדות הצפויה של בעלות הברית היא כה טריביאלית. אני מזכיר לך שמדיניות חכמה של פרנקו (שמירה על נייטרליות) איפשרה לו לעבור את מלחמת העולם השנייה בלי שבעלות הברית נגעו במשטרו הפאשיסטי לרעה. מה שמוכיח שמשטר פאשיסטי הוא לא בלתי-אפשרי מבחינת בעלות הברית. לא כל שכן סתם משטר ימני סמכותי. לגבי ה"דקירה בלב"... אני מודע לכך שהקשר התבסס על הריגת היטלר, ונכשל כי ההתנקשות בהיטלר נכשלה. אבל עדיין מוזרה לי ההנחה שהמוני החיילים יבחרו צד לפי מצבו הרפואי של היטלר. אם החיילים תומכים במשטר ומאמינים בו, אזי גם מחליפו של היטלר הוא טוב. ואם אינם מאמינים במשטר, אזי גם היטלר הוא רע. יש פה מן הנחה מובלעת שבעיני העם המשטר הונהג ע"י גאון אחד שהיה מוקף בחבורת מטומטמים. אני יודע שזה מה שהיטלר חשב, אבל למה שהגרמני מן השורה יחשוב כך.
לגופו של ענין, אתה מודה בעצמך שהקושרים היו ברובם ימניים ותכננו משטר סמכותי ולא דמוקרטי. אני בספק האם ההנחה ש"ירדו מהעץ" בגלל ההתנגדות הצפויה של בעלות הברית היא כה טריביאלית. אני מזכיר לך שמדיניות חכמה של פרנקו (שמירה על נייטרליות) איפשרה לו לעבור את מלחמת העולם השנייה בלי שבעלות הברית נגעו במשטרו הפאשיסטי לרעה. מה שמוכיח שמשטר פאשיסטי הוא לא בלתי-אפשרי מבחינת בעלות הברית. לא כל שכן סתם משטר ימני סמכותי. לגבי ה"דקירה בלב"... אני מודע לכך שהקשר התבסס על הריגת היטלר, ונכשל כי ההתנקשות בהיטלר נכשלה. אבל עדיין מוזרה לי ההנחה שהמוני החיילים יבחרו צד לפי מצבו הרפואי של היטלר. אם החיילים תומכים במשטר ומאמינים בו, אזי גם מחליפו של היטלר הוא טוב. ואם אינם מאמינים במשטר, אזי גם היטלר הוא רע. יש פה מן הנחה מובלעת שבעיני העם המשטר הונהג ע"י גאון אחד שהיה מוקף בחבורת מטומטמים. אני יודע שזה מה שהיטלר חשב, אבל למה שהגרמני מן השורה יחשוב כך.
זו שאלה מאוד לא קלה
- מה היה קורה אילו הקשר היה מצליח. כל חייל ומפקד היה כבול בגלל שבועתו האישית להיטלר. מרגע שהיה משתחרר ממנה, יתכן שהגנרלים היו מחליטים לקחת את השלטון לידיהם (בנוסח 1916, כאשר המטה הכללי של לודנדורף והינדנבורג ניהל את המדינה בשם הקייזר - משהו שרוב הגנרלים ששירתו ברייכסווהר חשבו שהיה הדבר הנכון). אני לא חושב שה-ס.ס. היה מוותר כ"כ מהר, וכן לא נראה שהכוחות שבחזית המזרח היו נכנעים מיד, כי עדיין רובם האמינו בסיפור ה'הורדות המונגוליות' ששואפות לכבוש את המערב (ויש לומר שסטאלין אכן רצה לתפוס עוד חלקים מאירופה), כך שכניעה בלא-תנאי לא היתה מגיעה מיד (והרוסים היו יכולים להאשים את בעלות הברית המערביות בקשירת קשר). הבריטים היו בלי ספק מרוויחים, אבל נראה לי שהם לא היו מרגישים שהמשימה הושגה עד הסוף - וזו מגבלה שניתן לומר שהיא 'תקופתית', כי הם חיו באידיאולוגיה כ"כ גבוהה באותן שנים (כמו גם שאר המעצמות) עד שהם לא גילו עניין בדבר חוץ ממנה (אפילו לא בהשמדה), כך שהתעלמות מהקושרים לא היתה דבר מפתיע בכלל (או לצורך העניין בחירת דרזדן כמטרה להפצצה מאסיבית).
- מה היה קורה אילו הקשר היה מצליח. כל חייל ומפקד היה כבול בגלל שבועתו האישית להיטלר. מרגע שהיה משתחרר ממנה, יתכן שהגנרלים היו מחליטים לקחת את השלטון לידיהם (בנוסח 1916, כאשר המטה הכללי של לודנדורף והינדנבורג ניהל את המדינה בשם הקייזר - משהו שרוב הגנרלים ששירתו ברייכסווהר חשבו שהיה הדבר הנכון). אני לא חושב שה-ס.ס. היה מוותר כ"כ מהר, וכן לא נראה שהכוחות שבחזית המזרח היו נכנעים מיד, כי עדיין רובם האמינו בסיפור ה'הורדות המונגוליות' ששואפות לכבוש את המערב (ויש לומר שסטאלין אכן רצה לתפוס עוד חלקים מאירופה), כך שכניעה בלא-תנאי לא היתה מגיעה מיד (והרוסים היו יכולים להאשים את בעלות הברית המערביות בקשירת קשר). הבריטים היו בלי ספק מרוויחים, אבל נראה לי שהם לא היו מרגישים שהמשימה הושגה עד הסוף - וזו מגבלה שניתן לומר שהיא 'תקופתית', כי הם חיו באידיאולוגיה כ"כ גבוהה באותן שנים (כמו גם שאר המעצמות) עד שהם לא גילו עניין בדבר חוץ ממנה (אפילו לא בהשמדה), כך שהתעלמות מהקושרים לא היתה דבר מפתיע בכלל (או לצורך העניין בחירת דרזדן כמטרה להפצצה מאסיבית).
לא טענתי ש**כולם** היו נאצים-לייט..
ושנית, "הבעיה היהודית" היתה ענין צדדי במכלול השיקולים של קצין גרמני. נאציות-לייט התבטאה בשאיפות ל"מרחב מחיה", בלאומנות ובוז לעמים אחרים (נניח העמים הסלאביים), בנכונות לכפות משטר דיקטטורי, וכו'. אדם יכול להיות נאצי-לייט אבל להתנגד להשמדה פיזית של היהודים. לנו כיהודים יש נטייה לנתח את המשטר הנאצי רק דרך הפריסמה של הפתרון הסופי, אבל גרמני גיבש את דעתו על המשטר גם מתוך הישגיו המדיניים והכלכליים למשל.
ושנית, "הבעיה היהודית" היתה ענין צדדי במכלול השיקולים של קצין גרמני. נאציות-לייט התבטאה בשאיפות ל"מרחב מחיה", בלאומנות ובוז לעמים אחרים (נניח העמים הסלאביים), בנכונות לכפות משטר דיקטטורי, וכו'. אדם יכול להיות נאצי-לייט אבל להתנגד להשמדה פיזית של היהודים. לנו כיהודים יש נטייה לנתח את המשטר הנאצי רק דרך הפריסמה של הפתרון הסופי, אבל גרמני גיבש את דעתו על המשטר גם מתוך הישגיו המדיניים והכלכליים למשל.
אולי של רוב הקצינים הגרמנים
אבל היא היתה די מרכזית בעיני רוב הקושרים. בנוגע ליתר הדברים, רוב הקושרים (במצב מדיני אידיאלי מבחינת גרמניה) תמכו בסיפוח שטחים גרמניים, כמו המסדרון הפולני, אוסטריה וחבל הסודטים. הם התנגדו בחריפות לכיבוש פולין, צ'כוסלובקיה וכמובן לפלישה לרוסיה. רובם היו לאומנים, אבל במובן של ימין גרמני מסורתי, לא נאצי. כמובן שב-1944 הסכימו הקושרים לוותר גם על אוסטריה וחבל הסודטים, אף כי קיוו לשמור בכל זאת את המסדרון הפולני.
אבל היא היתה די מרכזית בעיני רוב הקושרים. בנוגע ליתר הדברים, רוב הקושרים (במצב מדיני אידיאלי מבחינת גרמניה) תמכו בסיפוח שטחים גרמניים, כמו המסדרון הפולני, אוסטריה וחבל הסודטים. הם התנגדו בחריפות לכיבוש פולין, צ'כוסלובקיה וכמובן לפלישה לרוסיה. רובם היו לאומנים, אבל במובן של ימין גרמני מסורתי, לא נאצי. כמובן שב-1944 הסכימו הקושרים לוותר גם על אוסטריה וחבל הסודטים, אף כי קיוו לשמור בכל זאת את המסדרון הפולני.
אתה בעצם תומך בטענה שלי...
הקושרים היו ימין-לאומני ושאפו לספח כל שטח שנתפש כ"גרמני". לכל היותר הם היו מוכנים לפשרות שמתבקשות מהמצב הצבאי. לדבר על נכונות לכניעה מיידית ובו-זמנית לומר שהם קיוו לשמור על המסדרון הפולני הינו אוקסימורון. (שלא לדבר על כך שביולי 1944 הרוסים היו כבר על גדת הויסלה בפאתי ורשה. מה שאומר משהו על הסיכוי הצבאי לשמר את המסדרון.)
הקושרים היו ימין-לאומני ושאפו לספח כל שטח שנתפש כ"גרמני". לכל היותר הם היו מוכנים לפשרות שמתבקשות מהמצב הצבאי. לדבר על נכונות לכניעה מיידית ובו-זמנית לומר שהם קיוו לשמור על המסדרון הפולני הינו אוקסימורון. (שלא לדבר על כך שביולי 1944 הרוסים היו כבר על גדת הויסלה בפאתי ורשה. מה שאומר משהו על הסיכוי הצבאי לשמר את המסדרון.)
הם גם היו ריאליסטים
וב-1944 הבינו שיאלצו לוותר על כל השטחים הכבושים. מבחינתם העיקר היתה הפסקתה המיידית של המלחמה, ולא- הם לא תכננו מלחמת עולם נוספת כאשר תגיע ההזדמנות. מהדיונים הפנימיים של הקושרים עולה שבכל מקרה התכוונו להיכנע, גם אם לא יצליחו להשיג את מה שרצו עבור גרמניה. וכפי שאמר מנהיגם, גנרל בק בשיחה עם אחד מידידיו, "העיקר כעת אינו גורלה של האומה-אלא עצירת פשעי הנאצים." אני לא חושב שהיה גרמני אחד, אפילו מהשמאל, שלא קיווה לשמור על המסדרון. הרי זה היה שטח גרמני לחלוטין שנגזל בידי פולין עקב סחטנותה בועידת וורסאי. השאלה היא רק אם המצב הצבאי והמדיני מאפשר זאת. מבחינה זו, הקושרים היו פרגמטיים.
וב-1944 הבינו שיאלצו לוותר על כל השטחים הכבושים. מבחינתם העיקר היתה הפסקתה המיידית של המלחמה, ולא- הם לא תכננו מלחמת עולם נוספת כאשר תגיע ההזדמנות. מהדיונים הפנימיים של הקושרים עולה שבכל מקרה התכוונו להיכנע, גם אם לא יצליחו להשיג את מה שרצו עבור גרמניה. וכפי שאמר מנהיגם, גנרל בק בשיחה עם אחד מידידיו, "העיקר כעת אינו גורלה של האומה-אלא עצירת פשעי הנאצים." אני לא חושב שהיה גרמני אחד, אפילו מהשמאל, שלא קיווה לשמור על המסדרון. הרי זה היה שטח גרמני לחלוטין שנגזל בידי פולין עקב סחטנותה בועידת וורסאי. השאלה היא רק אם המצב הצבאי והמדיני מאפשר זאת. מבחינה זו, הקושרים היו פרגמטיים.
בשם האומה הפולנית אני מוחה על דבריך
"הרי זה היה שטח גרמני לחלוטין שנגזל בידי פולין עקב סחטנותה בועידת וורסאי"... המסדרון היה שטח פולני במשך מאות שנים, עד שנגזל ע"י התוקפנות הפרוסית בסוף המאה ה-18. הנה לך מפת פולין (וליטא) במאה ה-18. בדוק שם מי הריבון בטריטוריה שאח"כ נקראה "המסדרון". והנה לך עוד מפה מאותה תקופה. תוכל לחזור על הבדיקה.
"הרי זה היה שטח גרמני לחלוטין שנגזל בידי פולין עקב סחטנותה בועידת וורסאי"... המסדרון היה שטח פולני במשך מאות שנים, עד שנגזל ע"י התוקפנות הפרוסית בסוף המאה ה-18. הנה לך מפת פולין (וליטא) במאה ה-18. בדוק שם מי הריבון בטריטוריה שאח"כ נקראה "המסדרון". והנה לך עוד מפה מאותה תקופה. תוכל לחזור על הבדיקה.
רוב התושבים בשטח היו גרמנים
ולפי עיקרון ההגדרה העצמית הוא היה צריך להיות שייך לגרמניה. הרי מדינות אירופיות החליפו שטחים רבים ביניהן במהלך השנים- גם על ידי מלחמות וכיבושים. בועידת וורסאי פולין טענה, ראשית כל, שמותר לקחת את השטח מגרמניה כי היא הובסה, ושנית- התושבים בשטח "גורמנו" בעבר ולכן אין לשאול את דעתם. זה נראה לך טיעון סביר?
ולפי עיקרון ההגדרה העצמית הוא היה צריך להיות שייך לגרמניה. הרי מדינות אירופיות החליפו שטחים רבים ביניהן במהלך השנים- גם על ידי מלחמות וכיבושים. בועידת וורסאי פולין טענה, ראשית כל, שמותר לקחת את השטח מגרמניה כי היא הובסה, ושנית- התושבים בשטח "גורמנו" בעבר ולכן אין לשאול את דעתם. זה נראה לך טיעון סביר?
אתה טועה עובדתית...
אני מפנה אותה לויקיפדיה באנגלית. קרא את הסעיף Ethnographic (בתוך ה- Background) ותראה שהגרמנים היו מיעוט בתחומי המסדרון. לא כל שכן אם נדבר רק על חלקו הצפוני של המסדרון (הרצועה הצמודה לים הבלטי). אני מזכיר לך שגדנסק/דנציג לא נכללה בתחומי המסדרון בדיוק בגלל שהיה בה רוב גרמני. הסיבה למתן המסדרון לפולין לא היתה משיקולים דמוגרפיים אלא בגלל הרצון להעניק לה מוצא לים. בהתחשב בכך שגרמניה היתה מנוצחת וצפויה לעונש טריטוריאלי, מתן המסדרון לפולין היה צעד סביר.
אני מפנה אותה לויקיפדיה באנגלית. קרא את הסעיף Ethnographic (בתוך ה- Background) ותראה שהגרמנים היו מיעוט בתחומי המסדרון. לא כל שכן אם נדבר רק על חלקו הצפוני של המסדרון (הרצועה הצמודה לים הבלטי). אני מזכיר לך שגדנסק/דנציג לא נכללה בתחומי המסדרון בדיוק בגלל שהיה בה רוב גרמני. הסיבה למתן המסדרון לפולין לא היתה משיקולים דמוגרפיים אלא בגלל הרצון להעניק לה מוצא לים. בהתחשב בכך שגרמניה היתה מנוצחת וצפויה לעונש טריטוריאלי, מתן המסדרון לפולין היה צעד סביר.
זו בדיוק הפואנטה שלי...
במצב של גרמניה באמצע 1944, כל מחשבה על דרישות גרמניות (כולל אפילו חזרה לגבולות 1939) היא סתירה לטענה על נכונות לכניעה. כשאתה מובס צבאית ומוכן להיכנע, אתה לא מעלה דרישה לקבל בהסכם הכניעה טריטוריה שכדי לכבוש אותה פתחת במלחמה הנוכחית. בהגדרה, כניעה של גרמניה לא יכולה לכלול טריטוריה שלא היתה לה ב-1 בספטמבר 1939. והמסדרון כידוע היה אז בידי פולין. אז חזרנו לטענה שלי שהקושרים התכוונו לנהל מו"מ על שלום ולא על כניעה. (והשאלה האם זה היה קונצנזוס גרמני או לא - אינה מעלה ואינה מורידה.)
במצב של גרמניה באמצע 1944, כל מחשבה על דרישות גרמניות (כולל אפילו חזרה לגבולות 1939) היא סתירה לטענה על נכונות לכניעה. כשאתה מובס צבאית ומוכן להיכנע, אתה לא מעלה דרישה לקבל בהסכם הכניעה טריטוריה שכדי לכבוש אותה פתחת במלחמה הנוכחית. בהגדרה, כניעה של גרמניה לא יכולה לכלול טריטוריה שלא היתה לה ב-1 בספטמבר 1939. והמסדרון כידוע היה אז בידי פולין. אז חזרנו לטענה שלי שהקושרים התכוונו לנהל מו"מ על שלום ולא על כניעה. (והשאלה האם זה היה קונצנזוס גרמני או לא - אינה מעלה ואינה מורידה.)
תמיד אפשר לראות בהחלטה שלא
התקבלה החמצה היסטורית נוראה. "אילו רק עודדו את הקושרים... איך יכלו להיות עיוורים כל-כך? איזה טמטום!". האם אינך מסכים שהיתה מצד הבריטים (וגם האמריקנים, אגב, האם להם לא היתה השפעה?) מידה של הימור בתמיכה במהלך של שינוי המשטר מבפנים, ומידה של היגיון בחתירה להשמדתה הכוללת של גרמניה כמדינה? יש להביא בחשבון גם את לקחי מלחמת העולם הראשונה. ההשערה שהעלו כאן, שהיעדרה של ממשלה גרמנית גולה השפיע על קבלת ההחלטות נראית לי הגיוני.
התקבלה החמצה היסטורית נוראה. "אילו רק עודדו את הקושרים... איך יכלו להיות עיוורים כל-כך? איזה טמטום!". האם אינך מסכים שהיתה מצד הבריטים (וגם האמריקנים, אגב, האם להם לא היתה השפעה?) מידה של הימור בתמיכה במהלך של שינוי המשטר מבפנים, ומידה של היגיון בחתירה להשמדתה הכוללת של גרמניה כמדינה? יש להביא בחשבון גם את לקחי מלחמת העולם הראשונה. ההשערה שהעלו כאן, שהיעדרה של ממשלה גרמנית גולה השפיע על קבלת ההחלטות נראית לי הגיוני.
לאמריקנים היתה השפעה
אבל הם שימשו ככינור שני של הבריטים בעניין הזה. כל מאמציו של אלן וולש דלאס, מפקד הביון האמריקני באירופה, להשפיע על ממשלתו לטובת הקושרים עלתה בתוהו, בעיקר עקב התערבויות בריטיות. גרמניה לא הושמדה כמדינה. בסופו של דבר בעלות הברית העלו שלטון ששילב בתוכו נאצים רבים לשעבר, וערך דה-נציפיקציה הרבה פחות עמוקה מזו שתכננו הקושרים לערוך. אז מה הרוויחו כאן? לא היה כאן שום הימור. הקושרים אמנם כיוו להיכנע באופן מכובד, אך נכון ל-1944 הסכימו להיכנע ללא תנאי. מבחינתם, העניין העקרוני-מוסרי היה החשוב ביותר. פשוט- אם הבריטים היו נותנים תנאים טובים יותר, יכול להיות שהקושרים היו מצליחים לשכנע גם גנרלים אחרים, שאינם אנטי-נאצים אידיאולוגיים, לתמוך בהם. עובדה שהקושרים מרדו, ותכננו נסיונות התנקשות במהלך המלחמה כולה, בלי שקיבלו שום הבטחה מהבריטים.
אבל הם שימשו ככינור שני של הבריטים בעניין הזה. כל מאמציו של אלן וולש דלאס, מפקד הביון האמריקני באירופה, להשפיע על ממשלתו לטובת הקושרים עלתה בתוהו, בעיקר עקב התערבויות בריטיות. גרמניה לא הושמדה כמדינה. בסופו של דבר בעלות הברית העלו שלטון ששילב בתוכו נאצים רבים לשעבר, וערך דה-נציפיקציה הרבה פחות עמוקה מזו שתכננו הקושרים לערוך. אז מה הרוויחו כאן? לא היה כאן שום הימור. הקושרים אמנם כיוו להיכנע באופן מכובד, אך נכון ל-1944 הסכימו להיכנע ללא תנאי. מבחינתם, העניין העקרוני-מוסרי היה החשוב ביותר. פשוט- אם הבריטים היו נותנים תנאים טובים יותר, יכול להיות שהקושרים היו מצליחים לשכנע גם גנרלים אחרים, שאינם אנטי-נאצים אידיאולוגיים, לתמוך בהם. עובדה שהקושרים מרדו, ותכננו נסיונות התנקשות במהלך המלחמה כולה, בלי שקיבלו שום הבטחה מהבריטים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.