הפוסק האחרון
New member
פרידה משינוי
פרידה משינוי. ביום שלישי האחרון הסתיים המפקד של שינוי שאליו לא התפקדתי. המשמעות היא שלאחר כארבע שנים של חברות פעילה ותוססת, החל מלפני ארבעה ימים אינני עוד חבר שינוי. ההחלטה לא להתפקד לשינוי לא היתה קלה לי בלשון המעטה. מצד אחד לא ראיתי כל טעם להישאר במה שנשאר מן המפלגה הזאת, אבל מצד שני קשה לעזוב מפלגה שכל כך האמנתי בעקרונותיה, כל כך אהבתי אותה, וכל כך רציתי בהצלחתה עד לפני פחות משנה. שתי סיבות הביאו אותי להחלטה שאיני מעוניין להיות עוד חלק משינוי. הסיבה המשנית יותר היא אישית ונוגעת לפעילות הספציפית שלי בשינוי - לפני ואחרי הבחירות הפנימיות. הסיבה המהותית הרבה יותר היא פשיטת הרגל האידיאולוגית המוחלטת של המפלגה וחיסול האג'נדה שלה לאחר חילופי ההנהגה. במשך 4 שנות פעילותי בשינוי, הייתי חבר במה שכונה "מחנה לוינטל". בסניף תל אביב שבו הייתי חבר, התגבשה קבוצה סביב רון אשר גמרה אומר להיאבק כנגד הדיקטטורה הפנימית שהונהגה בשינוי ע"י לפיד ופורז. הדיקטטורה הזאת הגיע לשיא בהנחתתה הלא דמוקרטית של פרופ' זוהר שביט לראשות רשימת שינוי לבחירות המקומיות בתל אביב, והמשיכה עם ייבוש הסניפים, הטלת ווטו על חברותם של רון ואיקי אלנר בוועדת ההסברה של המפלגה, חסימת יוזמות של פעילי מפלגה והחמור מכל – שימור שיטת הבחירות השערורייתית אשר מאפשרת לבעל הרוב להכתיב לבדו את כל הרשימה לכנסת. הרגשנו שאנחנו מנותקים מהמפלגה, חסרי יכולת השפעה, והחלטנו לשנות זאת בצורה דמוקרטית. לאחר הניצחון של רון על פורז בבחירות הפנימיות חשנו שמחה גדולה שהתערבבה בחששות לאחר פרישתם של פורז ואנשיו (ובהמשך גם לפיד) אך יחד עם זאת, היינו אופטימיים שסופסוף נוכל להשפיע ולעשות את כל מה שתמיד רצינו אך נמנע מאיתנו. היינו בטוחים ביכולתנו להגיע להישג משמעותי בבחירות הקריבות ובאות. באופן אישי, באותה תקופה היה לי הרבה מאוד זמן פנוי והחלטתי לרתום אותו למען מערכת הבחירות של שינוי. תכננתי להגיע כל יום, חינם אין כסף, למשרדי המפלגה ולתרום ממיטב יכולותי לקמפיין. לאחר פרישת לפיד התקשרתי למשרדי המפלגה והצעתי את שירותי. לתדהמתי, לא קיבלתי שום תשובה. התקשרתי שוב ושוב ונעניתי בזה שיחזרו אליי כשיצטרכו. יום אחד החלטתי להגיע מיוזמתי למשרדים ולהציע את עזרתי. זכיתי לסדרה של התחמקויות, ולאחר שעה של פיטפוטים עם כמה מחברי נוער שינוי, אכילת קרקרים ושתיית קולה(בלי גזים), לא נותר לי אלא להסתובב ולחזור הביתה כלעומת שבאתי. בימים שלאחר מכן התחלתי לשמוע מחברים אחרים ולקרוא בעיתון על המגעים לצירוף מועמדים חדשים, על חיפושי(ומציאת) מנהל הקמפיין(שאליו עוד אתייחס בהמשך) ועל פעולות שונות(ובעיקר משונות) של שינוי במסגרת הקמפיין. לא הצלחתי להבין איך דווקא עכשיו, אחרי ש"ניצחנו" אני לגמריי מחוץ לעניינים. למען ההגינות, אני אציין שלא הייתי היחיד. במהלך הקמפיין נוכחתי לראות איך כמעט כל החברים מאבדים עניין ופורשים אחד אחד מפעילות תוך כדי שהם מתלוננים על ההתנהלות ועל כך שהם מרגישים מנותקים ולא נחוצים. אם תחשבו על זה, זו תופעה מדהימה – קבוצה מגובשת של אנשים רציניים אשר השקיעו במשך כמה שנים טובות ממרצם, זמנם ואף כספם, וכאשר הם סופסוף כביכול מצליחים, הם פורשים זמן קצר לאחר מכן ומאבדים עניין במפלגה. יום בהיר אחד, כשלושה שבועות לפני הבחירות, קיבלתי טלפון והתבקשתי להגיע ביום שישי בבוקר לצומת ארלוזרוב כדי לחלק פליירים. חשבתי שהבקשה היא מעליבה ומבזה. אני רוצה להבהיר שאילו הייתי לוקח חלק פעיל בקמפיין לא היתה לי שום בעיה לעמוד בצומת, אבל מסתבר שלחלק פליירים זה הדבר היחידי שנמצא הולם את כישוריי בעיני המפלגה. יחד עם זאת, החלטתי לנשוך שפתיים ובכל זאת להיענות לבקשה מתוך היותי נאמן למפלגה(ויש היגידו: מתוך היותי פראייר בצורה פתולוגית). מה שכן, פעילים נוספים כבר לא היו (כאמור), ומכל סניף תל אביב הגדול והמפואר התייצבו רק שניים: אנוכי ועוד חבר אחד, שגם הוא בינתיים איבד כל קשר עם המפלגה. (וזה המקום לשבח את מנהלי הפורום, אשרת ואנדריי אשר התנדבו להגיע כל הדרך מאשקלון ולעזור בחלוקה). אנקדוטה קטנה : ביום הבחירות לרשימת שינוי התנדבתי לעזור בבקרה על הבוחרים שלנו במועצה. התפקיד שלי היה לוודא שכל התומכים שלנו יגיעו בזמן להצבעות ולא יפספסו אף אחת מהן כי כל קול קובע ומי שמצביע - משפיע. התפקיד כלל התרוצצות בין חברי המועצה, שליחת SMS-ים ובמקרים אחדים, "הבאתם" מחדריהם בבית המלון. המקביל שלי מהצד השני של המתרס היה פעיל שינוי שעבד(בתשלום) עבור אחד מהח"כים המקורבים לטומי ופורז ועשה נפשות למען בחירת פורז. במהלך הערב התפתחה בינינו יריבות(ברוח טובה) כאשר אני מנסה להסביר לו למה כדאי להצביע לוינטל והוא מסביר לי למה זו תהיה שגיאה חמורה. לאחר שנודע שפורז הפסיד ופרש עם שאר אנשיו מהמפלגה, אותו פעיל בא אליי וברך אותי על ניצחוננו בבחירות, ובתגובה אני איחלתי לו בהצלחה במפלגתו החדשה של פורז. לאחר מספר ימים, כאשר ניסיתי לשווא להתעדכן במה שקורה, נודע לי שאותו פעיל בדיוק, מונה לשמש כעוזרו של לוינטל(!), ומעצם כך הינו גורם מרכזי בקמפיין. הומלץ לי לפנות אליו ואולי הוא יעדכן אותי בכמה פרטים. כאמור, לנשוך שפתיים אני יודע, אבל גם לי יש גבול. ברצוני להדגיש שדוד לוי אני לא, ולא הגעתי לשינוי כדי לחפש כיבודים. לכן, כפי שציינתי, הסיבה האישית היא הסיבה המשנית, והיא בלבד לא היתה גורמת לי לפרוש משינוי. הסיבה העיקרית היא חיסול האג'נדה של שינוי מאז חילופי ההנהגה. מאז ומתמיד, גם כשהיתה מפלגה קטנה בת מנדט אחד, שינוי מעולם לא היתה מפלגה סקטוריאלית שפונה למגזר קטן וספציפי. היה לה מצע רחב של מפלגה לאומית. אינני יודע אם היא היתה מסוגלת להפוך ביום מן הימים למפלגת שלטון, אך במידה שהיא אכן היתה נהפכת לכזו, היא לא היתה צריכה להתחיל לחפש לעצמה אג'נדה. היתה לה משנה סדורה וברורה לגבי כל הנושאים החשובים העומדים על הפרק ובראש וראשונה מצע אזרחי ליברלי אמיתי. הגרעין האיראני? הפיסטוק הפלסטיני? הכלכלה? החינוך? בכל זה יטפלו האחרים. אנחנו נטפל במה שחשוב לך! זה היה המוטיב המרכזי של שינוי בבחירות האחרונות. ובכן, אז מה באמת חשוב לי? "לא ניתן שיקברו חייל לא יהודי מחוץ לגדר". למען הסר ספק, מאוד מעצבן אותי שקוברים חייל לא יהודי מחוץ לגדר. אבל האם זה הנושא החשוב ביותר העומד בפני מדינת ישראל? נותנים לי אפשרות בחירה פעם בשלוש ארבע שנים, ואני הולך לנצל אותה על זה? בשנים האחרונות האשימו את שינוי שהיא מפלגה של נושא אחד בלבד, המלחמה בכפייה הדתית, ואילו שינוי ניסתה לעשות כל שביכולתה כדי להכחיש זאת ולהצביע על המצע האזרחי הרחב שלה. והינה באה ההנהגה החדשה ונתנה סטירת לחי מצלצלת לכל הניסיונות הללו. מעכשיו שינוי היא מפלגה שמתעסקת אך ורק בכפייה דתית. אין כמו המעבר מהצבע הכחול-לבן לצבע הירוק, כדי להמחיש את המעבר של שינוי ממפלגה לאומית למפלגה סקטוריאלית קטנה. המשך בהודעה הבאה ----->
פרידה משינוי. ביום שלישי האחרון הסתיים המפקד של שינוי שאליו לא התפקדתי. המשמעות היא שלאחר כארבע שנים של חברות פעילה ותוססת, החל מלפני ארבעה ימים אינני עוד חבר שינוי. ההחלטה לא להתפקד לשינוי לא היתה קלה לי בלשון המעטה. מצד אחד לא ראיתי כל טעם להישאר במה שנשאר מן המפלגה הזאת, אבל מצד שני קשה לעזוב מפלגה שכל כך האמנתי בעקרונותיה, כל כך אהבתי אותה, וכל כך רציתי בהצלחתה עד לפני פחות משנה. שתי סיבות הביאו אותי להחלטה שאיני מעוניין להיות עוד חלק משינוי. הסיבה המשנית יותר היא אישית ונוגעת לפעילות הספציפית שלי בשינוי - לפני ואחרי הבחירות הפנימיות. הסיבה המהותית הרבה יותר היא פשיטת הרגל האידיאולוגית המוחלטת של המפלגה וחיסול האג'נדה שלה לאחר חילופי ההנהגה. במשך 4 שנות פעילותי בשינוי, הייתי חבר במה שכונה "מחנה לוינטל". בסניף תל אביב שבו הייתי חבר, התגבשה קבוצה סביב רון אשר גמרה אומר להיאבק כנגד הדיקטטורה הפנימית שהונהגה בשינוי ע"י לפיד ופורז. הדיקטטורה הזאת הגיע לשיא בהנחתתה הלא דמוקרטית של פרופ' זוהר שביט לראשות רשימת שינוי לבחירות המקומיות בתל אביב, והמשיכה עם ייבוש הסניפים, הטלת ווטו על חברותם של רון ואיקי אלנר בוועדת ההסברה של המפלגה, חסימת יוזמות של פעילי מפלגה והחמור מכל – שימור שיטת הבחירות השערורייתית אשר מאפשרת לבעל הרוב להכתיב לבדו את כל הרשימה לכנסת. הרגשנו שאנחנו מנותקים מהמפלגה, חסרי יכולת השפעה, והחלטנו לשנות זאת בצורה דמוקרטית. לאחר הניצחון של רון על פורז בבחירות הפנימיות חשנו שמחה גדולה שהתערבבה בחששות לאחר פרישתם של פורז ואנשיו (ובהמשך גם לפיד) אך יחד עם זאת, היינו אופטימיים שסופסוף נוכל להשפיע ולעשות את כל מה שתמיד רצינו אך נמנע מאיתנו. היינו בטוחים ביכולתנו להגיע להישג משמעותי בבחירות הקריבות ובאות. באופן אישי, באותה תקופה היה לי הרבה מאוד זמן פנוי והחלטתי לרתום אותו למען מערכת הבחירות של שינוי. תכננתי להגיע כל יום, חינם אין כסף, למשרדי המפלגה ולתרום ממיטב יכולותי לקמפיין. לאחר פרישת לפיד התקשרתי למשרדי המפלגה והצעתי את שירותי. לתדהמתי, לא קיבלתי שום תשובה. התקשרתי שוב ושוב ונעניתי בזה שיחזרו אליי כשיצטרכו. יום אחד החלטתי להגיע מיוזמתי למשרדים ולהציע את עזרתי. זכיתי לסדרה של התחמקויות, ולאחר שעה של פיטפוטים עם כמה מחברי נוער שינוי, אכילת קרקרים ושתיית קולה(בלי גזים), לא נותר לי אלא להסתובב ולחזור הביתה כלעומת שבאתי. בימים שלאחר מכן התחלתי לשמוע מחברים אחרים ולקרוא בעיתון על המגעים לצירוף מועמדים חדשים, על חיפושי(ומציאת) מנהל הקמפיין(שאליו עוד אתייחס בהמשך) ועל פעולות שונות(ובעיקר משונות) של שינוי במסגרת הקמפיין. לא הצלחתי להבין איך דווקא עכשיו, אחרי ש"ניצחנו" אני לגמריי מחוץ לעניינים. למען ההגינות, אני אציין שלא הייתי היחיד. במהלך הקמפיין נוכחתי לראות איך כמעט כל החברים מאבדים עניין ופורשים אחד אחד מפעילות תוך כדי שהם מתלוננים על ההתנהלות ועל כך שהם מרגישים מנותקים ולא נחוצים. אם תחשבו על זה, זו תופעה מדהימה – קבוצה מגובשת של אנשים רציניים אשר השקיעו במשך כמה שנים טובות ממרצם, זמנם ואף כספם, וכאשר הם סופסוף כביכול מצליחים, הם פורשים זמן קצר לאחר מכן ומאבדים עניין במפלגה. יום בהיר אחד, כשלושה שבועות לפני הבחירות, קיבלתי טלפון והתבקשתי להגיע ביום שישי בבוקר לצומת ארלוזרוב כדי לחלק פליירים. חשבתי שהבקשה היא מעליבה ומבזה. אני רוצה להבהיר שאילו הייתי לוקח חלק פעיל בקמפיין לא היתה לי שום בעיה לעמוד בצומת, אבל מסתבר שלחלק פליירים זה הדבר היחידי שנמצא הולם את כישוריי בעיני המפלגה. יחד עם זאת, החלטתי לנשוך שפתיים ובכל זאת להיענות לבקשה מתוך היותי נאמן למפלגה(ויש היגידו: מתוך היותי פראייר בצורה פתולוגית). מה שכן, פעילים נוספים כבר לא היו (כאמור), ומכל סניף תל אביב הגדול והמפואר התייצבו רק שניים: אנוכי ועוד חבר אחד, שגם הוא בינתיים איבד כל קשר עם המפלגה. (וזה המקום לשבח את מנהלי הפורום, אשרת ואנדריי אשר התנדבו להגיע כל הדרך מאשקלון ולעזור בחלוקה). אנקדוטה קטנה : ביום הבחירות לרשימת שינוי התנדבתי לעזור בבקרה על הבוחרים שלנו במועצה. התפקיד שלי היה לוודא שכל התומכים שלנו יגיעו בזמן להצבעות ולא יפספסו אף אחת מהן כי כל קול קובע ומי שמצביע - משפיע. התפקיד כלל התרוצצות בין חברי המועצה, שליחת SMS-ים ובמקרים אחדים, "הבאתם" מחדריהם בבית המלון. המקביל שלי מהצד השני של המתרס היה פעיל שינוי שעבד(בתשלום) עבור אחד מהח"כים המקורבים לטומי ופורז ועשה נפשות למען בחירת פורז. במהלך הערב התפתחה בינינו יריבות(ברוח טובה) כאשר אני מנסה להסביר לו למה כדאי להצביע לוינטל והוא מסביר לי למה זו תהיה שגיאה חמורה. לאחר שנודע שפורז הפסיד ופרש עם שאר אנשיו מהמפלגה, אותו פעיל בא אליי וברך אותי על ניצחוננו בבחירות, ובתגובה אני איחלתי לו בהצלחה במפלגתו החדשה של פורז. לאחר מספר ימים, כאשר ניסיתי לשווא להתעדכן במה שקורה, נודע לי שאותו פעיל בדיוק, מונה לשמש כעוזרו של לוינטל(!), ומעצם כך הינו גורם מרכזי בקמפיין. הומלץ לי לפנות אליו ואולי הוא יעדכן אותי בכמה פרטים. כאמור, לנשוך שפתיים אני יודע, אבל גם לי יש גבול. ברצוני להדגיש שדוד לוי אני לא, ולא הגעתי לשינוי כדי לחפש כיבודים. לכן, כפי שציינתי, הסיבה האישית היא הסיבה המשנית, והיא בלבד לא היתה גורמת לי לפרוש משינוי. הסיבה העיקרית היא חיסול האג'נדה של שינוי מאז חילופי ההנהגה. מאז ומתמיד, גם כשהיתה מפלגה קטנה בת מנדט אחד, שינוי מעולם לא היתה מפלגה סקטוריאלית שפונה למגזר קטן וספציפי. היה לה מצע רחב של מפלגה לאומית. אינני יודע אם היא היתה מסוגלת להפוך ביום מן הימים למפלגת שלטון, אך במידה שהיא אכן היתה נהפכת לכזו, היא לא היתה צריכה להתחיל לחפש לעצמה אג'נדה. היתה לה משנה סדורה וברורה לגבי כל הנושאים החשובים העומדים על הפרק ובראש וראשונה מצע אזרחי ליברלי אמיתי. הגרעין האיראני? הפיסטוק הפלסטיני? הכלכלה? החינוך? בכל זה יטפלו האחרים. אנחנו נטפל במה שחשוב לך! זה היה המוטיב המרכזי של שינוי בבחירות האחרונות. ובכן, אז מה באמת חשוב לי? "לא ניתן שיקברו חייל לא יהודי מחוץ לגדר". למען הסר ספק, מאוד מעצבן אותי שקוברים חייל לא יהודי מחוץ לגדר. אבל האם זה הנושא החשוב ביותר העומד בפני מדינת ישראל? נותנים לי אפשרות בחירה פעם בשלוש ארבע שנים, ואני הולך לנצל אותה על זה? בשנים האחרונות האשימו את שינוי שהיא מפלגה של נושא אחד בלבד, המלחמה בכפייה הדתית, ואילו שינוי ניסתה לעשות כל שביכולתה כדי להכחיש זאת ולהצביע על המצע האזרחי הרחב שלה. והינה באה ההנהגה החדשה ונתנה סטירת לחי מצלצלת לכל הניסיונות הללו. מעכשיו שינוי היא מפלגה שמתעסקת אך ורק בכפייה דתית. אין כמו המעבר מהצבע הכחול-לבן לצבע הירוק, כדי להמחיש את המעבר של שינוי ממפלגה לאומית למפלגה סקטוריאלית קטנה. המשך בהודעה הבאה ----->
