תמונות מטומטמות של סצנה מיותרת
ראיתי לפני כמה ימים סצנה דומה בטלויזיה, של בסיס חיל האויר וההגיגים שנכתבים על הפצצות שנושאים המטוסים. חבל מאוד שיש תופעות כאלה. לא בגלל האופן שבו זה מצטלם בעולם, אלא בגלל מה שזה מסמל. הייתי רוצה שהחיילים והילדים יתיחסו ביתר כובד ראש לפגזים והפצצות האלה ויהיו מודעים לזוועה שאצורה בהם. זוועה שאנחנו משחררים על אויבינו (ואחרים שאיתרע מזלם/גורלם/רצונם/אזלת ידם ונמצאים שם). זוועות שהם משגרים לעברנו. שיהיו מודעים להיות הפגזים האלה רע הכרחי ומוצא אחרון. שישגרו אותם ללא היסוס, מתוך אמונה בצידקתם. שירגישו רק מכה בכנף ברגע האמת, אבל יקדימו לרגע הזה רגעים רבים של מחשבה. לפחות מחשבה. שלא ימצאו בעצמם שימחה או שימחה לאיד, תחושת נקמה או סיפוק מההרג. רק תחושת השלמה עם האמצעים הקיצוניים הננקטים עכשיו. תמונות כאלה אינן יחודיות לנו. חיילים שלחו הקדשות כאלה עוד הרבה קודם. רציתי ואני עדין רוצה להאמין שזה אחרת אצלנו. הילדים לא אשמים. הם ילדים ורחוקים שנים מלהבין מה באמת קורה. גם החיילים המחשמשים את המטוסים הם צעירים, חדורי מוטיבציה וגאים מכדי לחשוב עמוק מדי, אבל איפה ההורים ואיפה המפקדים? כישלון.