פרחים בקנה?!

טל קר

New member
זה מזעזע בכל כך הרבה מובנים,

ולמי שחושב שזה נורמלי, שיחשוב רגע מה היו אומרים בישראל על ילדים לבנונים שהיו כותבים על טילים שמיועדים לישראל 'לישראל באהבה'.
 

אלי ו.

New member
זה לא נורמלי

מלחמה אינה מצב נורמלי. זה לא נורמלי לילדים לחיות תחת הפגזות, זה לא נורמלי שלילדות יש פחד קיומי. אם זה עוזר לילדות האלה להרגיש מועצמות במצב המאוד לא נורמלי הזה, קטונתי מלבקר. אגב, אני לא מצפה מילדים לבנוניים לאהוב אותנו ואין לי בעיה אם יכתבו תלי תילים של כתבים על גבי הטילים.
 

טל קר

New member
לא, אבל מדבריך משתמע שהחיזבאללה

זה המודל שלך לקנה מידה שלפיו ישראל צריכה להשפט, ואני לא בטוחה שהמודל שלך הוא המודל הרצוי בעיני.
 

mucool2

New member
את כתבת, ואני מצטט,

"מה היו אומרים בישראל על ילדים לבנונים שהיו כותבים על טילים שמיועדים לישראל 'לישראל באהבה'". ואני רק אומר לך שבערוצי הטלוויזיה והרדיו של החיזבאללה ילדים וגם מבוגרים אומרים דברים קשים הרבה הרבה הרבה יותר על ישראל והיהודים. לא מחפש מודל, לא מצדיק את המעשה הילדותי (וזה מה שזה), אבל גם לא עוצם את העיניים.
 

masorti

New member
והנה גירסה מלאה של התמונה...

כולל כיתוב באנגלית למטה.... כאן. ראו התמונות החמישית והששית מלמעלה. (התמונה הששית מצורפת להודעה כקובץ) רואים שם הרבה יותר ברור את הקישקוש על הפגזים בעברית ובאנגלית, עם תוספות רבות.
 

masorti

New member
מבחינת הטקסט כעת עושה יותר רושם...

שהוא אותנטי. בפגז עם הכיתוב באנגלית ודגל ישראל - אפשר לראות את התוספת "תמות אמן". אני לא רואה שום כתב גרמני חושב על הביטוי העממי הישראלי הזה.
 

masorti

New member
ראיתי את זה...

זה דווקא יכולה להיות שגיאת כתיב של ילדה שלא ממש שולטת בעברית תקנית. דווקא הולך טוב עם הסגנון של "תמות אמן". תמיד יכול להיות שהכתב גייס לעזרתו ישראלית אינטרסנטית (נניח ערביה-ישראלית) לצורך פיברוק. אבל "תמות אמן" לא נראה לי משהו שמי שזר להווי בארץ היה חושב עליו.
 

Raffael

New member
תמונות מטומטמות של סצנה מיותרת

ראיתי לפני כמה ימים סצנה דומה בטלויזיה, של בסיס חיל האויר וההגיגים שנכתבים על הפצצות שנושאים המטוסים. חבל מאוד שיש תופעות כאלה. לא בגלל האופן שבו זה מצטלם בעולם, אלא בגלל מה שזה מסמל. הייתי רוצה שהחיילים והילדים יתיחסו ביתר כובד ראש לפגזים והפצצות האלה ויהיו מודעים לזוועה שאצורה בהם. זוועה שאנחנו משחררים על אויבינו (ואחרים שאיתרע מזלם/גורלם/רצונם/אזלת ידם ונמצאים שם). זוועות שהם משגרים לעברנו. שיהיו מודעים להיות הפגזים האלה רע הכרחי ומוצא אחרון. שישגרו אותם ללא היסוס, מתוך אמונה בצידקתם. שירגישו רק מכה בכנף ברגע האמת, אבל יקדימו לרגע הזה רגעים רבים של מחשבה. לפחות מחשבה. שלא ימצאו בעצמם שימחה או שימחה לאיד, תחושת נקמה או סיפוק מההרג. רק תחושת השלמה עם האמצעים הקיצוניים הננקטים עכשיו. תמונות כאלה אינן יחודיות לנו. חיילים שלחו הקדשות כאלה עוד הרבה קודם. רציתי ואני עדין רוצה להאמין שזה אחרת אצלנו. הילדים לא אשמים. הם ילדים ורחוקים שנים מלהבין מה באמת קורה. גם החיילים המחשמשים את המטוסים הם צעירים, חדורי מוטיבציה וגאים מכדי לחשוב עמוק מדי, אבל איפה ההורים ואיפה המפקדים? כישלון.
 
למעלה