האלבומים שלי:
1. John Lennon - Plastic Ono Band בוחרי ג'ון לנון - לא ברור לי איך מתעלמים מהאלבום הזה, הטוב ביותר של ג'ון לנון. לאחר פירוק הביטלס יכול היה ג'ון לפרוק את כל שהצטבר אצלו במהלך השנים. אחד האלבומים החזקים שנוצרו אי פעם. 2. John Lennon - Imagine אלבום יותר נינוח מקודמו. אבל כאן כלול הטקסט שהייתי מחייב כל ילד לשנן וללמוד. Imagine היה עבורי השיר המשמעותי ביותר, שהשפיע עלי יותר מכל שיר אחר, למרות (ואולי בגלל) הנאיביות הרבה שבו. 3. Bob Dylan – Highway 61 Revisited על אף החשיבות העצומה של ארבעת אלבומיו הראשונים של דילן (התקופה הפולקית), אני אוהב את דילן באמת מהרגע שחיבר בין הפולק לרוק. זה התחיל ב- Bringing it all back Home והתעצם ב - Highway 61 Revisited. אי אפשר שלא להכניס את האלבום הזה – אז למה לחכות למקצה שיפורים אם אפשר כבר עכשיו? או כפי שהטיבו לנסח "למה לא, למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא מחר?" 4. Bob Dylan – Blond on Blond החל מהפתיחה המארשית של Rainy Day Woman, דרך השיר היפיפה Visions of Johanna, הקטע הסוחף Stuck Inside of Mobile with The Memphis Blues Again ועד לסיום המרגש של Sad Eyed Lady of Lowlands. כל רגע באלבום הכפול הזה (שכונס לדיסק בודד) מקסים ומבהיר עד כמה גדול האיש הזה. 5. Neil Young - After the Gold Rush ניל יאנג בשיאו. חזק, חריף, לא מוותר ועומד על שלו. 6. Neil Young– Harvest :Out on the weekend, an old man with heart of gold told me ?There’s a world, are you ready for the country .(??Alabama) !!Words and the Needle: The Damage Done ."A man needs a maid for “Harvest 7. Lou Reed – Berlin אלבום מצמרר ואפל, אולי הטוב ביותר של לו ריד אם כי אני יכול לציין עוד שלושה שהיו יכולים להחליף את האלבום הזה ברשימה בקלות. 8. Peter Hammill – Over אלבום שנוי במחלוקת – יש האוהבים אותו מאוד (אוני ביניהם), רבים אחרים סבורים שזו אחת מנקודת השפל של פיטר האמיל. השאיפות ליצור מוסיקה "מתקדמת" ומורכבת מפנות את מקומם לביטוי אישי כואב המסכם את הפרידה מזוגתו.
