פרוייקט מוקפץ
- פותח הנושא הניבלונגים
- פורסם בתאריך
הניבלונגים
New member
בהחלט
חלקן אפילו יהיו יום אחת במעמד של היוצרים והיוצרות שאנחנו מדברים עליהם כאן, יש איזו פריחה מאוד מענינת ליוצרות מהסוג הזה בשנים האחרונות, למען האמת זה אחד הדברים המענינים היחידים שקורים במוסיקה, לטעמי, בעשור האחרון
חלקן אפילו יהיו יום אחת במעמד של היוצרים והיוצרות שאנחנו מדברים עליהם כאן, יש איזו פריחה מאוד מענינת ליוצרות מהסוג הזה בשנים האחרונות, למען האמת זה אחד הדברים המענינים היחידים שקורים במוסיקה, לטעמי, בעשור האחרון
Aladdin Sane newnic
New member
הבחירות שלי
קטגוריה מוזרה מעט, שכן רוחבה פנומנלי. למרות דרגות החופש הרבות שהוענקו בבחירה, אני בכל זאת לא אכלול אלבומים של בריאן אינו (הרעיון של אינו כ singer-songwriter גורם לי לסדרה של שיעולים מציקים), אלבומים כמו heroes של בואי (שהם אינסטרומנטליים בחלקם) ושל חבר'ה כמו דיוויד סילביאן שהם אגדות רוק (בעיני) אבל כנראה לא ממש מדברים ללב חברי הפורום. 1. john cale - music for a new society האלבום הזה הוא נסיון מעניין בהוצאה להורג של מוזיקה באמצעות קילוף המלודיה, ופירוק השיר עד השלד ההרמוני שלו. ואז - עיקומו ושבירתו, ובניית גוף השיר מחדש מחלקי המלודיה שהוקפאו ולא הושחתו בתהליך. פחות או יותר אותו דבר קורה לנפש של המאזין שלוקח את המוזיקה הנפלאה הזאת ברצינות למסע לתהומות הנפש, החרטה והאשמה. הקטרזיס מובטח (אבל רצוי שלא יהיו חפצים חדים בהישג יד, רק ליתר בטחון). Close Watch די תפס, אבל השיר הוא משב רוח עולץ ואופטימי לעומת קלאסיקות כמו broken bird ו if you were still around. מישהו אמר שג'ון קייל לא הוציא שום דבר משמעותי אחרי paris 1919??? 2. Helen of troy – John cale התקליט הכי חולני שנעשה אי פעם. מכירים את האנשים שנראים ממש ממש בסדר, עד שמידי פעם תופסים את המבט המטורף צץ בעיניים ומייד נעלם (ג'ק ניקולסון התמחה בתפקידים כאלה). למרות המוניטין של קייל והעטיפה המוזיקלית הרוקיסטית, כמעט כל האלבום הוא בונבונים מורעלים: שירי פופ חמודים שלעיתים מסתער מתוכם הרוצח הסדרתי עם מיתרי קולו החדים בידו (ג'ון קייל נהג להופיע עם המסכה מסרטי יום שישי ה- 13). רק בסוף יורדות המסכות וב leaving it up to you מתפרצים כל הזעם והפרנויה במטר של דיסוננסים (השיר הרבה יותר טוב בההופעות החיות החשמליות, אבל על זה ביום אחר). מישהו אמר שג'ון קייל לא הוציא שום דבר משמעותי אחרי paris 1919??? 3. Subotage – John Cale מחוסר חוזה הקלטות, הוציא ג'ון קייל את אלבום ההופעה הזה בסוף שנות ה- 70, וכולו מורכב מחומרים שלא ראו אור אולפן. שילוב בין פאנק לגותי, ג'ון קייל מוריד את הכפפות והולך ישר וחזק במתקפה משולבת על המאזין הכוללת כסאח טקסטואלי (שלא איבד קבד אקטואליות מאז) וכסאח מוזיקלי. ואפילו קצת פרוג מצליח להשתחל פנימה (captain hook). מישהו אמר שג'ון קייל לא הוציא שום דבר משמעותי אחרי paris 1919??? 4. berlin – lou reed אחרי transformer הבינוני והפופוליסטי, חזר לו ריד למגרש הביתי והפיק את האלבום האינטימי ביותר שלו. שירים חדשים בצד שירים נשכחים מימי VU וקריירת הסולו הקצרה שלו, כולם נוגים, רגישים ו(כמו תמיד אצל ריד) – חכמים. כמעט ולא הגיע לרשימה שלי עקב ההפקה הבומבסטית הבלתי נסבלת והזולה רגשית. למישהו לא היו ביצים ללכת עד הסוף. 5. Take no prisoners – lou reed אלבום הופעה כפול של לו ריד. השפל שאחרי שיא הקריירה (דאז) הביא אותו לברוא מחדש את השירים שלו, והוא עושה זאת בחינניות רבה ל street hassle ו coney island baby. השיאים הרגשיים שהשירים האלה מביאים שווים לבדם את מחיר הקניה, אבל גם בשאר הזמן ריד נותן את מיטבו (ובמשך 15 דקות מנסה לשיר את Walk and the wild side ולא מצליח מרוב מיאוס). 6. Ecstasy – Lou reed מממ... לדעתי, הטוב באלבומי הסולו של ריד ("מוכנים, היכון, ירי!"). בוגר ובשל, חסר יומרות (לשם שינוי) יצר ריד אלבום נפלא. מוזיקלית, ריד ממשיך לשכלל את היכולת להוציא מקסימום שיר ממינימום מלודיה. כמו כל זקן נרגן, כבר פחות איכפת לו לנגן "כמו שצריך" ולשיר "כמו שלו ריד צריך לשיר" – וזה פשוט נפלא לאוזני. וגם הטקסטים סופסוף מדברים על נושאים שאני יכול להתחבר אליהם ולא רק להעריך אותם. 7. The nightfly –donald fagen אלבום חביב ביותר של הרוח מאחורי להקת סטילי דן. הפקה מושלמת של שירי רוק-פופ המושפעים קלות מג'ז. הטקסטים מתארים בנאיביות כובשת (אך לא מטומטמת) את עולמו של נער מתבגר באמריקה של שנות ה- 50, והשירים שואלים בחופשיות מוטיבים מתולדות הרוק מאז ועד שנות ה- 80. כמעט כל צליל במקום, וכמעט שאין צלילים מיותרים. כיף של אלבום! 8. Nashville Skyline – Bob Dylan אלבום רגוע ונפלא. בוב דילן מנסה לשיר, ועוד קאונטרי, וזה יוצא נהדר. בלי מחאות ובלי פוליטיקה ובלי חשמל, פשוט זורם לתוך הלב. איך אפשר לעמוד בפני lay lady lay ו- girl from the north country? 9. rock bottom – Robert wyatt לא נכנס בפרוג? ננסה להכניס אותו כאן (אין קטגוריה לזמרים נכים?). העצב שבקול, הטקסטים שנעים בין דכאון ושגעון לתקווה ואהבה, והרוח המרחפת של הקלידים והגיטרות המיימיות – מיימיות בדיוק כמו רגליו של וויאט. 10. Body and soul – Joe Jackson אלבום שמנסה לגעת בלב לא דרך אינטימיות, אלא דווקא דרך צליל מלא חיים וגדול מהחיים. הוקלט באולם כנסיה ישן, והחום במקום ובמיקרופונים המיושנים מגיע עד ליבו של המאזין. שירים שנוגעים ברוק, פופ, ג'ז ואפילו קצת קלאסי. ומעל לכל – אופטימיות זהירה ושמחה בסיסית. כבר לא עושים כאלה היום. 11. Ziggy stardust – david bowie הראשון הטוב של בואי, מסכם את כל ההשפעות הנכונות לכדי סינתזה מדויקת. העולם החלופי שבואי המציא בטקסטים אולי כבר לא רלוונטי, אבל רוק מתוחכם אך לא מתחכם תמיד נשאר. קלאסיקה. 12. Aladdin Sane – David bowie סיור מחוף לחוף בארה"ב, עם חזרה למולדת בשיר האחרון. בואי שותה את אמריקה ומרחיב את אופקיו המוזיקליים שכוללים כעת גם קאבארט (time), מינימליזם וג'ז (Aladdin sane), רית'ם אנד בלוז (ג'ין ג'יני) ומחוות לשנות החמישים (prettiest star). הטקסטים קופצים דרגה ביומרנות (time), במורכבות (Aladdin sane) ובבוטות (cracked actor. מה זה "תמצוץ מותק, תמצוץ"????) 13. Scary monsters – david bowie בואי קובר את שנות ה- 70 ואת הגל החדש שעוד לא התחיל. אלבום גיטרות נפלא שלוקח את הרוק לקצה. טקסטים על פרנויה (scary monsters), התמכרות לסמים (ashes to ashes), ואשכבה לנערים בשחור (because youre young), שימוש מדהים בקול ובגיטרה (פריפ מדהים לעשות ב scary monsters וב fashion, והגיטרות ב ashes to ashes משתוות לאלו ב another day של מקארתני). לדעתי, האלבום המושלם של בואי. 14. Typical – Peter Hammill הופעה חיה, האמיל והפסנתר. בלי כנר מתחכם, בלי להקת פרוג כאבן רייחים, האמיל זורק בפנים את שיריו הגדולים (רק את חלקם, כמובן) בביצוע מינימליסטי בהרכבו אך מקסימליסטי במנעד הרגשי שלו. מרגעים אינטימיים לצווחות אינטימיות לא פחות. הפסנתר מחזיק מעמד, העיניים שלי – לא תמיד. 15. Band on the run – Paul Mccartney Wings? איזה Wings? מקארתני שולט! בשיא התחרות עם לנון, מקארתני הפגיז באלבום חזק ואנרגטי, שיר פופ מושלמים, הפקות נהדרות. Happy happy joy joy מעולם לא נשמע כהמנון מתאים יותר. הופ-היי הופ! מי נשאר בחוץ? פול סיימון. חבל. אבל אין לי את מי להעיף. אולי תפסלו לי משהו?
קטגוריה מוזרה מעט, שכן רוחבה פנומנלי. למרות דרגות החופש הרבות שהוענקו בבחירה, אני בכל זאת לא אכלול אלבומים של בריאן אינו (הרעיון של אינו כ singer-songwriter גורם לי לסדרה של שיעולים מציקים), אלבומים כמו heroes של בואי (שהם אינסטרומנטליים בחלקם) ושל חבר'ה כמו דיוויד סילביאן שהם אגדות רוק (בעיני) אבל כנראה לא ממש מדברים ללב חברי הפורום. 1. john cale - music for a new society האלבום הזה הוא נסיון מעניין בהוצאה להורג של מוזיקה באמצעות קילוף המלודיה, ופירוק השיר עד השלד ההרמוני שלו. ואז - עיקומו ושבירתו, ובניית גוף השיר מחדש מחלקי המלודיה שהוקפאו ולא הושחתו בתהליך. פחות או יותר אותו דבר קורה לנפש של המאזין שלוקח את המוזיקה הנפלאה הזאת ברצינות למסע לתהומות הנפש, החרטה והאשמה. הקטרזיס מובטח (אבל רצוי שלא יהיו חפצים חדים בהישג יד, רק ליתר בטחון). Close Watch די תפס, אבל השיר הוא משב רוח עולץ ואופטימי לעומת קלאסיקות כמו broken bird ו if you were still around. מישהו אמר שג'ון קייל לא הוציא שום דבר משמעותי אחרי paris 1919??? 2. Helen of troy – John cale התקליט הכי חולני שנעשה אי פעם. מכירים את האנשים שנראים ממש ממש בסדר, עד שמידי פעם תופסים את המבט המטורף צץ בעיניים ומייד נעלם (ג'ק ניקולסון התמחה בתפקידים כאלה). למרות המוניטין של קייל והעטיפה המוזיקלית הרוקיסטית, כמעט כל האלבום הוא בונבונים מורעלים: שירי פופ חמודים שלעיתים מסתער מתוכם הרוצח הסדרתי עם מיתרי קולו החדים בידו (ג'ון קייל נהג להופיע עם המסכה מסרטי יום שישי ה- 13). רק בסוף יורדות המסכות וב leaving it up to you מתפרצים כל הזעם והפרנויה במטר של דיסוננסים (השיר הרבה יותר טוב בההופעות החיות החשמליות, אבל על זה ביום אחר). מישהו אמר שג'ון קייל לא הוציא שום דבר משמעותי אחרי paris 1919??? 3. Subotage – John Cale מחוסר חוזה הקלטות, הוציא ג'ון קייל את אלבום ההופעה הזה בסוף שנות ה- 70, וכולו מורכב מחומרים שלא ראו אור אולפן. שילוב בין פאנק לגותי, ג'ון קייל מוריד את הכפפות והולך ישר וחזק במתקפה משולבת על המאזין הכוללת כסאח טקסטואלי (שלא איבד קבד אקטואליות מאז) וכסאח מוזיקלי. ואפילו קצת פרוג מצליח להשתחל פנימה (captain hook). מישהו אמר שג'ון קייל לא הוציא שום דבר משמעותי אחרי paris 1919??? 4. berlin – lou reed אחרי transformer הבינוני והפופוליסטי, חזר לו ריד למגרש הביתי והפיק את האלבום האינטימי ביותר שלו. שירים חדשים בצד שירים נשכחים מימי VU וקריירת הסולו הקצרה שלו, כולם נוגים, רגישים ו(כמו תמיד אצל ריד) – חכמים. כמעט ולא הגיע לרשימה שלי עקב ההפקה הבומבסטית הבלתי נסבלת והזולה רגשית. למישהו לא היו ביצים ללכת עד הסוף. 5. Take no prisoners – lou reed אלבום הופעה כפול של לו ריד. השפל שאחרי שיא הקריירה (דאז) הביא אותו לברוא מחדש את השירים שלו, והוא עושה זאת בחינניות רבה ל street hassle ו coney island baby. השיאים הרגשיים שהשירים האלה מביאים שווים לבדם את מחיר הקניה, אבל גם בשאר הזמן ריד נותן את מיטבו (ובמשך 15 דקות מנסה לשיר את Walk and the wild side ולא מצליח מרוב מיאוס). 6. Ecstasy – Lou reed מממ... לדעתי, הטוב באלבומי הסולו של ריד ("מוכנים, היכון, ירי!"). בוגר ובשל, חסר יומרות (לשם שינוי) יצר ריד אלבום נפלא. מוזיקלית, ריד ממשיך לשכלל את היכולת להוציא מקסימום שיר ממינימום מלודיה. כמו כל זקן נרגן, כבר פחות איכפת לו לנגן "כמו שצריך" ולשיר "כמו שלו ריד צריך לשיר" – וזה פשוט נפלא לאוזני. וגם הטקסטים סופסוף מדברים על נושאים שאני יכול להתחבר אליהם ולא רק להעריך אותם. 7. The nightfly –donald fagen אלבום חביב ביותר של הרוח מאחורי להקת סטילי דן. הפקה מושלמת של שירי רוק-פופ המושפעים קלות מג'ז. הטקסטים מתארים בנאיביות כובשת (אך לא מטומטמת) את עולמו של נער מתבגר באמריקה של שנות ה- 50, והשירים שואלים בחופשיות מוטיבים מתולדות הרוק מאז ועד שנות ה- 80. כמעט כל צליל במקום, וכמעט שאין צלילים מיותרים. כיף של אלבום! 8. Nashville Skyline – Bob Dylan אלבום רגוע ונפלא. בוב דילן מנסה לשיר, ועוד קאונטרי, וזה יוצא נהדר. בלי מחאות ובלי פוליטיקה ובלי חשמל, פשוט זורם לתוך הלב. איך אפשר לעמוד בפני lay lady lay ו- girl from the north country? 9. rock bottom – Robert wyatt לא נכנס בפרוג? ננסה להכניס אותו כאן (אין קטגוריה לזמרים נכים?). העצב שבקול, הטקסטים שנעים בין דכאון ושגעון לתקווה ואהבה, והרוח המרחפת של הקלידים והגיטרות המיימיות – מיימיות בדיוק כמו רגליו של וויאט. 10. Body and soul – Joe Jackson אלבום שמנסה לגעת בלב לא דרך אינטימיות, אלא דווקא דרך צליל מלא חיים וגדול מהחיים. הוקלט באולם כנסיה ישן, והחום במקום ובמיקרופונים המיושנים מגיע עד ליבו של המאזין. שירים שנוגעים ברוק, פופ, ג'ז ואפילו קצת קלאסי. ומעל לכל – אופטימיות זהירה ושמחה בסיסית. כבר לא עושים כאלה היום. 11. Ziggy stardust – david bowie הראשון הטוב של בואי, מסכם את כל ההשפעות הנכונות לכדי סינתזה מדויקת. העולם החלופי שבואי המציא בטקסטים אולי כבר לא רלוונטי, אבל רוק מתוחכם אך לא מתחכם תמיד נשאר. קלאסיקה. 12. Aladdin Sane – David bowie סיור מחוף לחוף בארה"ב, עם חזרה למולדת בשיר האחרון. בואי שותה את אמריקה ומרחיב את אופקיו המוזיקליים שכוללים כעת גם קאבארט (time), מינימליזם וג'ז (Aladdin sane), רית'ם אנד בלוז (ג'ין ג'יני) ומחוות לשנות החמישים (prettiest star). הטקסטים קופצים דרגה ביומרנות (time), במורכבות (Aladdin sane) ובבוטות (cracked actor. מה זה "תמצוץ מותק, תמצוץ"????) 13. Scary monsters – david bowie בואי קובר את שנות ה- 70 ואת הגל החדש שעוד לא התחיל. אלבום גיטרות נפלא שלוקח את הרוק לקצה. טקסטים על פרנויה (scary monsters), התמכרות לסמים (ashes to ashes), ואשכבה לנערים בשחור (because youre young), שימוש מדהים בקול ובגיטרה (פריפ מדהים לעשות ב scary monsters וב fashion, והגיטרות ב ashes to ashes משתוות לאלו ב another day של מקארתני). לדעתי, האלבום המושלם של בואי. 14. Typical – Peter Hammill הופעה חיה, האמיל והפסנתר. בלי כנר מתחכם, בלי להקת פרוג כאבן רייחים, האמיל זורק בפנים את שיריו הגדולים (רק את חלקם, כמובן) בביצוע מינימליסטי בהרכבו אך מקסימליסטי במנעד הרגשי שלו. מרגעים אינטימיים לצווחות אינטימיות לא פחות. הפסנתר מחזיק מעמד, העיניים שלי – לא תמיד. 15. Band on the run – Paul Mccartney Wings? איזה Wings? מקארתני שולט! בשיא התחרות עם לנון, מקארתני הפגיז באלבום חזק ואנרגטי, שיר פופ מושלמים, הפקות נהדרות. Happy happy joy joy מעולם לא נשמע כהמנון מתאים יותר. הופ-היי הופ! מי נשאר בחוץ? פול סיימון. חבל. אבל אין לי את מי להעיף. אולי תפסלו לי משהו?
הנה אני פוסל לך משהו
ובצער רב, כי גם אני אוהב את האלבום הזה: מקארטני ווינגס. לדעתי, למרות שמקארטני הוא היוצר הבלעדי, עדיין מדובר בלהקה ויש לא מעט להקות שיש להן יוצר יחיד. אבל פטור בלא כלום אי אפשר: כובע גדול על בחירתך בוויאט, האמיל ופייגין. כמה שאני מצטער שלפחות לפייגין לא מצאתי מקום. יקי
ובצער רב, כי גם אני אוהב את האלבום הזה: מקארטני ווינגס. לדעתי, למרות שמקארטני הוא היוצר הבלעדי, עדיין מדובר בלהקה ויש לא מעט להקות שיש להן יוצר יחיד. אבל פטור בלא כלום אי אפשר: כובע גדול על בחירתך בוויאט, האמיל ופייגין. כמה שאני מצטער שלפחות לפייגין לא מצאתי מקום. יקי
Aladdin Sane newnic
New member
שמח על הפסילה!
יכולתי להיכנס לפולמוס (אלוויס קוסטלו והאטרקציות? טום פטי ושוברי הלבבות? פלאסטיק אונו באנד? זיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים?
), אבל אני אוכל להכניס מישהו שמגיע לו מקום הרבה יותר מכובד (בלי לפגוע בכבודו של סר פול). כן כן, שינאת הנשים הפתלוגית שלי גרמה לי לשכוח את: 15. Patty Smith - Horses איזה אלבום מהמם! (ועוד לאישה...) פטי יורקת את השירה שלה, מגובה בלהקת ליווי מצויינת (וברוך השם - אנונימית
) והפקה ישירה ואפקטיבית של ג'ון קייל (פאריס 1919 וכו'). למרות היומרות, היא מצליחה לגעת, ביחוד בשיר הנושא. The boy looked at johnny....
יכולתי להיכנס לפולמוס (אלוויס קוסטלו והאטרקציות? טום פטי ושוברי הלבבות? פלאסטיק אונו באנד? זיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים?
hells bells
New member
מה לעשות? אלדין הביא טיעון חזק!!!
יוכנס בנד און דה ראן מיד ובדיעבד!!!!! תן לו צ'אנס יקי תן לו צ'אנס,אם הוא לא יכנס כאן לא בטוח שהוא יכנס בכלל וזה יהיה חבל. מה זה ווינגז בכלל? להקת הליווי של אלוויס כבר היתה יותר דומיננטית!!!
יוכנס בנד און דה ראן מיד ובדיעבד!!!!! תן לו צ'אנס יקי תן לו צ'אנס,אם הוא לא יכנס כאן לא בטוח שהוא יכנס בכלל וזה יהיה חבל. מה זה ווינגז בכלל? להקת הליווי של אלוויס כבר היתה יותר דומיננטית!!!
הניבלונגים
New member
אני כן נלחם../images/Emo88.gif
הלס אחי תקרא את הקרדיטים על התקליט בבקשה, אאל"ט הקרטים הם עבור פול ומקרטני ווינגס, ולא לפול לבד. אותו דבר נכון לגבי טום פטי ושוברי הלבבות שלו, להזכירכם המדד שקבע יקי הוא מילים ולחן שנכתבו שניהם ע"י הזמר, ושלא יהיה מדובר בלהקה (לכן שום תקליט של הדורס לא יספר). ההצבעות הללו לא יספרו!, מי שבחר בהם יכול להחליף את הצבעתו. אפשר לנסות, להכניס את זה לסבנטיס, אפשר למקצה שיפורים, אבל סונגרייט סינגר זה לא, מצטער, איך שלא הופכים, זה פשוט לא שייך. מאידך, קוסטלו ובואי כתבו והלחינו הכל לבד (שוב הקרדיטים על האלבום הם דרך טובה לבדוק) ולכן הם יכולים להכנס לכאן בדרך האחורית
הלס אחי תקרא את הקרדיטים על התקליט בבקשה, אאל"ט הקרטים הם עבור פול ומקרטני ווינגס, ולא לפול לבד. אותו דבר נכון לגבי טום פטי ושוברי הלבבות שלו, להזכירכם המדד שקבע יקי הוא מילים ולחן שנכתבו שניהם ע"י הזמר, ושלא יהיה מדובר בלהקה (לכן שום תקליט של הדורס לא יספר). ההצבעות הללו לא יספרו!, מי שבחר בהם יכול להחליף את הצבעתו. אפשר לנסות, להכניס את זה לסבנטיס, אפשר למקצה שיפורים, אבל סונגרייט סינגר זה לא, מצטער, איך שלא הופכים, זה פשוט לא שייך. מאידך, קוסטלו ובואי כתבו והלחינו הכל לבד (שוב הקרדיטים על האלבום הם דרך טובה לבדוק) ולכן הם יכולים להכנס לכאן בדרך האחורית
הבחירה שלי
1. Bob Dylan -Desire בגלל שרה, שיר אהבה שלא מנע את הגירושים. ובגלל עוד כוס קפה אחת. 2. Cat Stevens - Tea fot the Tillerman אני ממליץ על האלבום היפה הזה בתקווה שהכסף לא יעבור למימון החמאס... בגלל ליזה, האב והבן, היכן הילדים ישחקו ועולם פיראי - בלדה אינטימית למהדרים. 3. Lou Reed - Transformer העטיפה עם פרצפו המהורהר והזוי. השירים Perfect Day ו- Walk on the Wild Side. ההשפעה הבואיית ב I'm So Free והסיום בסיגנון ה- Big bands וקורט בשיר .Goodnight Ladies. 4. JJ Cale - Naturally העטיפה שצריכה להכנס לסקר העטיפות. בגלל אווירת הבדידות של מישורי ה- Mid west. בגלל השירים Call Me the Breeze, Call the Doctor והלהיט שזומר אחר-כך ע"י Clapton -After Midnight. נוסיף גם את Crazy Mama, שיר ביקורת על חוסר האחריות בשימוש בסמים. 5. מאיר אריאל - שירי חג, מועד ונופל קצת פטריוטית. אלבום שירי משורר, מהמשובחים במשוררים. 6. John Lennon- Imagine האני מאמין של דור ההיפים. לא במקרה הרוק אנד רול הול אוף פאיים מכבד את האומן [הבריטי] בתצוגה המשתרעת על קומה שלמה- הקומה העליונה.
1. Bob Dylan -Desire בגלל שרה, שיר אהבה שלא מנע את הגירושים. ובגלל עוד כוס קפה אחת. 2. Cat Stevens - Tea fot the Tillerman אני ממליץ על האלבום היפה הזה בתקווה שהכסף לא יעבור למימון החמאס... בגלל ליזה, האב והבן, היכן הילדים ישחקו ועולם פיראי - בלדה אינטימית למהדרים. 3. Lou Reed - Transformer העטיפה עם פרצפו המהורהר והזוי. השירים Perfect Day ו- Walk on the Wild Side. ההשפעה הבואיית ב I'm So Free והסיום בסיגנון ה- Big bands וקורט בשיר .Goodnight Ladies. 4. JJ Cale - Naturally העטיפה שצריכה להכנס לסקר העטיפות. בגלל אווירת הבדידות של מישורי ה- Mid west. בגלל השירים Call Me the Breeze, Call the Doctor והלהיט שזומר אחר-כך ע"י Clapton -After Midnight. נוסיף גם את Crazy Mama, שיר ביקורת על חוסר האחריות בשימוש בסמים. 5. מאיר אריאל - שירי חג, מועד ונופל קצת פטריוטית. אלבום שירי משורר, מהמשובחים במשוררים. 6. John Lennon- Imagine האני מאמין של דור ההיפים. לא במקרה הרוק אנד רול הול אוף פאיים מכבד את האומן [הבריטי] בתצוגה המשתרעת על קומה שלמה- הקומה העליונה.
המשך
7. Robert Wyatt - Rock Buttom Aladdin הציע להכניס אותו כאן, אז יאללה. מומלץ לשמוע שילוב של ג'אז ורוק. שירים על חוויות התאונה של מתופף להקת Soft Machine. 8. Neil Young - Harvest בגלל לב זהב והמפוחית שלו. 9. Carole king - Tapestry שירים שבנות אוהבות לשמוע. שיא האירוניה ביחסים הפתוחים בחברה המערבית של שנות ה-60 ועד ימינו אלה. אהבת אותי הלילה, האם תאהוב אותי עדיין מחר? 10. Siomon & Garfunkel - like a bridge over troubled water אנני יודע אם זה מתאים בגלל שגרפנקל לא משורר. אם כן אנמק בשיר הנושא, האגרופן ו- El condor pasa. 11. Tracy Chapman -Tracy Chapmen אלבום ביקורת על החברה האמריקאית, שימש כחומר להופעות למען רעבי העולם. מדברים על מהפכה בשקט, אבל עושים כסף. רוק על גבול ההיפ-הופ. 12. George Harrison - All Things Must Pass בגלל ההשפעות ההודיות באלבום. בגלל השיר My Sweet Lord הריסון שבא לביטוי מישני ללנון ומקרטי, יוצא באלבום מקורי. 13. David Bowie - The Rise and Fall of Ziggy Stardust בגלל הנוסטלגיה, האמונה [לפני 1984] שאולי בואי והרוול צודקים? אולי המשיח יבוא עוד 5 שנים? 14. David Bowie - Aladdin Sane בגלל השיר Time ואווירת קורט שבאלבום.
7. Robert Wyatt - Rock Buttom Aladdin הציע להכניס אותו כאן, אז יאללה. מומלץ לשמוע שילוב של ג'אז ורוק. שירים על חוויות התאונה של מתופף להקת Soft Machine. 8. Neil Young - Harvest בגלל לב זהב והמפוחית שלו. 9. Carole king - Tapestry שירים שבנות אוהבות לשמוע. שיא האירוניה ביחסים הפתוחים בחברה המערבית של שנות ה-60 ועד ימינו אלה. אהבת אותי הלילה, האם תאהוב אותי עדיין מחר? 10. Siomon & Garfunkel - like a bridge over troubled water אנני יודע אם זה מתאים בגלל שגרפנקל לא משורר. אם כן אנמק בשיר הנושא, האגרופן ו- El condor pasa. 11. Tracy Chapman -Tracy Chapmen אלבום ביקורת על החברה האמריקאית, שימש כחומר להופעות למען רעבי העולם. מדברים על מהפכה בשקט, אבל עושים כסף. רוק על גבול ההיפ-הופ. 12. George Harrison - All Things Must Pass בגלל ההשפעות ההודיות באלבום. בגלל השיר My Sweet Lord הריסון שבא לביטוי מישני ללנון ומקרטי, יוצא באלבום מקורי. 13. David Bowie - The Rise and Fall of Ziggy Stardust בגלל הנוסטלגיה, האמונה [לפני 1984] שאולי בואי והרוול צודקים? אולי המשיח יבוא עוד 5 שנים? 14. David Bowie - Aladdin Sane בגלל השיר Time ואווירת קורט שבאלבום.
השמונה שלי...
רק שישה בינתיים, מחר עוד שניים.. הבעיה שלי היא שאני מכירה רק שירים מפה ומשם, ואל אלבומים שלמים.... אבל אני אנסה בכל מקרה
אם יש אלבומים שהם לא של אגדות רוק - אני מתנצלת מראש, פשוט תורידו אותם מהרשימה... זה פשוט מה שאני מרגישה לנכון להכניס
Bob Dylan - Desire בגלל הוריקן, ואייזיז, והכתיבה הנפלאה שלו.. אנ לא מכירה הרבה ממנו, אבל לפי מה שהנתי כל אלבום שלו נכנס לכאן בקלות... אז בחרתי בזה
Tori Amos - Little Earthquakes אין לי משוג אם אינ בכלל יכולה להכניס אותה, אבל אם זה תלוי בי היא בפנים. הפסנתר והקול שלה, פשוט שילוב מנצח... מה שאינ הכי אוהבת בה זה שפשוט מרגישים אותה שם... מרגישים אותה בכל תו שהיא שרה, שזה נובע ממנה, וככה היא פשוט מרגשת אותי כל פעם מחדש
Simon and Garfunkel - Graetest Hits שוב פעם - אני לא מכירה אלבומים שלמים... אבל כאן מרוכזים פשוט כל השירים הטובים - sounds of silence, bridge over troubled water, america... הם פשוט מרגשים בפשטות שלהם
Nick Drake - Bryter Layter Northern Sky, הסבר מתקבל? John Lennon - Imagine דברו כאן בפורום על מיתות מיותרות של אמנים.. הנה עוד אחד לרשימה Leonard Cohen - The Best of Leonard Cohen סוזן ומעיל גשם באותו אלבום, זה מה שגורם לי לבחור בו ולא בראשון.... מלנכולי למדי, ליאונרד כהן שלנו, אבל כותב נפלא
טוב, מחר אני אוסיף עוד שניים, פשוט מאוחר ויש בגרות באנגלית מחר... אני מקווה שהאמנים שהכנסתי בכלל עונים לקטגוריה
רק שישה בינתיים, מחר עוד שניים.. הבעיה שלי היא שאני מכירה רק שירים מפה ומשם, ואל אלבומים שלמים.... אבל אני אנסה בכל מקרה
טוב, אז נתחיל:
אלה הבחירות שלי, לא לפי סדר מסוים: Jackson Browne - Saturate Before Using האלבום הראשון של מי שעיצב את הצליל הרגוע של קליפורניה ופתח את הדרך לרבים שבאו אחריו. אלבום מצויין עם פנינים כמו Jamaica, Song For Adam והאהוב עלי (עם קרוסבי בקולות רקע) Silver Lake Gone. Bob Dylan - Blood on the Tracks בעיני כל הקטגוריה של סינגר-סונגרייטר מתחברת לאלבומים יותר אישיים ולא אלבומי מחאה פוליטיים ולכן בחרתי את אלבומו האישי והמרגש ביותר של בוב דילן. אהבה על גווניה השונים - נוסטלגית (Tangled up in blue) , ארסית (Idiot Wind) או פשוטה וכנה (Buckets of Rain) Nick Drake - Five Leaves Left אלבום מלאנכולי ויפהפה של היוצר האהוב עלי שכולל את שירו האישי החזק ביותר (Fruit Tree) ואת שירו היפה ביותר (Saturday Sun). Townes Van Zandt - Our Mother The Mountain יוצר מופלא ולא מוכר שנע על הגבול בין פולק לקאונטרי. כל האלבומים שלו מצויינים ומומלצים אך זה הראשון שתפס אותי. Tom Waits - Closing Time אלבומו הראשון של טום וויטס הוא בעיני הטוב ביותר שלו. לפני כל הנסיונות המוזיקליים המוזרים, לפני שהקול שלו הפך לכלי נגינה בלתי מזוהה, דיסק החורף האולטימטבי. Randy Newman - Sail Away גם כאן הבחירה בין האלבומים היא קשה, אבל מי שיש לו ילד ולא מתמלא אהבה אליו כשהוא שומע Memo to My Son שיקום. Neil Young - Harvest מצטער על הבחירה הבנאלית אבל בעיני מבחינה מלודית ועוצמה רגשית הוא עולה על After The Gold Rush. השיר הראשון, Out in the Country, הוא בעיני אחד הפתיחות היפות לתקליט שאני מכיר. המשך יבוא...
אלה הבחירות שלי, לא לפי סדר מסוים: Jackson Browne - Saturate Before Using האלבום הראשון של מי שעיצב את הצליל הרגוע של קליפורניה ופתח את הדרך לרבים שבאו אחריו. אלבום מצויין עם פנינים כמו Jamaica, Song For Adam והאהוב עלי (עם קרוסבי בקולות רקע) Silver Lake Gone. Bob Dylan - Blood on the Tracks בעיני כל הקטגוריה של סינגר-סונגרייטר מתחברת לאלבומים יותר אישיים ולא אלבומי מחאה פוליטיים ולכן בחרתי את אלבומו האישי והמרגש ביותר של בוב דילן. אהבה על גווניה השונים - נוסטלגית (Tangled up in blue) , ארסית (Idiot Wind) או פשוטה וכנה (Buckets of Rain) Nick Drake - Five Leaves Left אלבום מלאנכולי ויפהפה של היוצר האהוב עלי שכולל את שירו האישי החזק ביותר (Fruit Tree) ואת שירו היפה ביותר (Saturday Sun). Townes Van Zandt - Our Mother The Mountain יוצר מופלא ולא מוכר שנע על הגבול בין פולק לקאונטרי. כל האלבומים שלו מצויינים ומומלצים אך זה הראשון שתפס אותי. Tom Waits - Closing Time אלבומו הראשון של טום וויטס הוא בעיני הטוב ביותר שלו. לפני כל הנסיונות המוזיקליים המוזרים, לפני שהקול שלו הפך לכלי נגינה בלתי מזוהה, דיסק החורף האולטימטבי. Randy Newman - Sail Away גם כאן הבחירה בין האלבומים היא קשה, אבל מי שיש לו ילד ולא מתמלא אהבה אליו כשהוא שומע Memo to My Son שיקום. Neil Young - Harvest מצטער על הבחירה הבנאלית אבל בעיני מבחינה מלודית ועוצמה רגשית הוא עולה על After The Gold Rush. השיר הראשון, Out in the Country, הוא בעיני אחד הפתיחות היפות לתקליט שאני מכיר. המשך יבוא...
John LennonS
New member
הצעה ../images/Emo91.gif
Maybe instead of writing Singer-Songwriter you can write S-S and make your life easier...
Maybe instead of writing Singer-Songwriter you can write S-S and make your life easier...
TOO MUCH נאצי RELATION
ובארץ כמו ישראל, אפילו עד דור עשירי זה ירגיש ככה. (לדעתי... לא פסלתי שום שימוש שכזה באות S, אולי זה בהשפעת לימודי השואה לקראת פולין שאני עכשיו לומדת...).
(אגב, ראינו במסגרת פולין סרט די מדהים (לאוהבי הקיטצ' ומוזיקת הסווינג (ג'אז)), בשם "ילדי הסווינג", גרמנים יפייפיים, מוזיקה נפלאה, ואיפשהו, גם המון תקווה בסוף. מומלץ).
ובארץ כמו ישראל, אפילו עד דור עשירי זה ירגיש ככה. (לדעתי... לא פסלתי שום שימוש שכזה באות S, אולי זה בהשפעת לימודי השואה לקראת פולין שאני עכשיו לומדת...).
John LennonS
New member
אז אולי Si-So כדי לא לקשר נאצים לזה
הבחירה שלי: :0))
אני בטוח שזאת רשימה אקראית למדיי אבל היא כן כוללת כמה מהדברים שאני הכי הכי אוהב אז קדימה!
1) Ram-Paul McCartney אחד היצירות הכי מדהימות עם השירים הכי נוגים והכי מחממים...long haired lady, heart of the country, another day ומי יכול על uncle ulbert???! : גאון. 2) Van Morrison-T.B Sheets השיר שנושא את שם האלבום ובכלל כל האווירה המוריסונית ..הבלוז פשוט זורם בעורקיו.." c'mon julie baby, it ain't natural for you to cry in the midnight" 3)Over-Peter Hammill אחת היצירות שאני עדיין נשער עם פה פעור כל פעם אחרי שאני שומע אותה...רק האמיל יכול לעשות דבר כל כך אמיתי, מטורף, עצום, גדול מהחיים! 4) מאיר אריאל- מבחר או כל אלבום אחר שיתן מושג עד כמה הוא ענק. 5) ולדימיר ויסוצקי- "שירים" בטוח שזה לא יכנס לשום רשימה כאן, אבל המילים שלו והעוצמה יחד עם הדיכוי האומנותי שהוא סבל ממנו במשך כל חייו...הפכו את הגאוניות שלו לעצומה עוד יותר. אם צריך אי פעם לבחור את המשורר-זמר הכי גדול של המאה הקודמת, ויסוצקי לוקח ובגדול! 6) Bob Dylan-Highway 61 REvisited כולם בוחרים פה דילן..ועד כמה שאני מת על blond ועל dessire.... but something is happenung here and I don't know what it is, do you Mr. Johnes? 7) Neil Young-HArvest אחד האלבומים הכי lay back שאני מכיר..מאד נינוח, מאד מרגש, ייחודי פשוט ניל יאנג. 8) John Lee Hooker-Alone עוד אלבום שאני בטוח שלא יכנס. אבל נו בכל זאת. הוקר, לבד: הרגשל, הגיטרה והקול הכי עמוק ואפל ששמעתי מאודי. הבלוז הכי קודר ויחד עם זאת הכי מרפא שיש..גאוני!!! 9) James Brown-Revolution of the mind רגע, למה לא בעצם? כותב את שיריו בעצמו וזמר. מתאים להגשרה הזאת כפי שאני אומר..אז הוא לא זמר עם ורחוק להיות מזה...אבל המוסיקה שלו נגעה ביותר אנשים מזאת של ואן מוריסון ובוב דילן ביחד, לפי דעתי... יד עוד המון ..אני אוסיף בהמשך
אני בטוח שזאת רשימה אקראית למדיי אבל היא כן כוללת כמה מהדברים שאני הכי הכי אוהב אז קדימה!
1) Ram-Paul McCartney אחד היצירות הכי מדהימות עם השירים הכי נוגים והכי מחממים...long haired lady, heart of the country, another day ומי יכול על uncle ulbert???! : גאון. 2) Van Morrison-T.B Sheets השיר שנושא את שם האלבום ובכלל כל האווירה המוריסונית ..הבלוז פשוט זורם בעורקיו.." c'mon julie baby, it ain't natural for you to cry in the midnight" 3)Over-Peter Hammill אחת היצירות שאני עדיין נשער עם פה פעור כל פעם אחרי שאני שומע אותה...רק האמיל יכול לעשות דבר כל כך אמיתי, מטורף, עצום, גדול מהחיים! 4) מאיר אריאל- מבחר או כל אלבום אחר שיתן מושג עד כמה הוא ענק. 5) ולדימיר ויסוצקי- "שירים" בטוח שזה לא יכנס לשום רשימה כאן, אבל המילים שלו והעוצמה יחד עם הדיכוי האומנותי שהוא סבל ממנו במשך כל חייו...הפכו את הגאוניות שלו לעצומה עוד יותר. אם צריך אי פעם לבחור את המשורר-זמר הכי גדול של המאה הקודמת, ויסוצקי לוקח ובגדול! 6) Bob Dylan-Highway 61 REvisited כולם בוחרים פה דילן..ועד כמה שאני מת על blond ועל dessire.... but something is happenung here and I don't know what it is, do you Mr. Johnes? 7) Neil Young-HArvest אחד האלבומים הכי lay back שאני מכיר..מאד נינוח, מאד מרגש, ייחודי פשוט ניל יאנג. 8) John Lee Hooker-Alone עוד אלבום שאני בטוח שלא יכנס. אבל נו בכל זאת. הוקר, לבד: הרגשל, הגיטרה והקול הכי עמוק ואפל ששמעתי מאודי. הבלוז הכי קודר ויחד עם זאת הכי מרפא שיש..גאוני!!! 9) James Brown-Revolution of the mind רגע, למה לא בעצם? כותב את שיריו בעצמו וזמר. מתאים להגשרה הזאת כפי שאני אומר..אז הוא לא זמר עם ורחוק להיות מזה...אבל המוסיקה שלו נגעה ביותר אנשים מזאת של ואן מוריסון ובוב דילן ביחד, לפי דעתי... יד עוד המון ..אני אוסיף בהמשך Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.