היומרנית: lemonnier, ליד מערת הנטיפים
מערות הנטיפים בבלגיה הן יעד מאד פופולארי - ובצדק. המערה הספציפית הזו שב-Han Sur Lesse היא אחת משתי הידועות ביותר והיא אכן מרשימה מאד גם למי שביקר כבר במערת הנטפים "שלנו" והיא כוללת גם כמה אולמות מרשימים וגם שילוב מרהיב בין הנטיפים לבין השתקפות שלהם בנהר שזורם מתחת למערה. חבל רק שהם ביטלו את השיט בנהר הזה שבעבר היו מסיים את הסיור והוחלף בירי מתותח מטופש. כמה סיפורים מכרנו לקטנה סביב הסירה הזו... אבל גם ככה היא עשתה את המערה על 400 המדרגות שלה בכבוד רב.
כיוון שהאיזור הוא תיירותי יחסית הופתענו למצוא בו לא מעט מסעדות שלפחות על פניו נראו מעניינות. לה מונייר היתה העדיפות השניה שלנו. בראשונה לא היה מקום, לצערנו.
כבר עם הכניסה אפשר היה להבין שזו אכן לא שיפודיה מקומית אלא מקום שמכוון גבוה כולל עמדה דדיקייטד לסומליה ככה באמצע המסעדה. רוב הסועדים היו אנשים מבוגרים יחסית עם לבוש די מכובד לשעת צהרים שישבו זה מול זה במבט רציני ודיברו כמעט בדממה. בקיצור - היי קלאס.
בבלגיה הולך די חזק הקטע של daily menu. בבחירה בין 3 מנות ב-38 יורו ל-5 מנות ב-55 יורו האישה בחרה ב-5 מנות מבלי לקחת בחשבון שחוץ מהן המסעדה גם פוצחת במצעד פתיחים די אינסופי עם רווח גדול בין מנה למנה מה שמתח את הארוחה לזמן שגם במונחים בלגים היה מתיש למדי.
אפרופו הדיון על ילדים במסעדות - למרות הסבלנות של הקטנה, שדי מורגלת בנוהלי ישיבה במסעדות, ה-level של הקול שלה היה די בולט לנוכח הדממה החרישית ששלטה בחלל המסעדה ויצר לנו אתגר לא פשוט, אבל סך הכל זה היה בגבולות הסביר גם אם בדיעבד אם הייתי יודע את האופי של המסעדה אז זו בדיוק הדוגמא למסעדה שהייתי אולי מוותר עליה לפורום המשפחתי המלא.
עם כל הלחץ בגלל הקטנה + הבעיה הרגילה של אנגלית משובשת של המלצרים יהיה לי קשה מאד לפרט בדייקנות את המנות.
בפתיח הראשון שהגיע - שני מקלות "בייגלע" אחד עם טפנד זיתים והשני עם קרם גבינה כלשהי. בצנצנת ליד עם הקציפה אלו למיטב זכרוני צלופחים עם סלק. זה היה פתיח מוצלח שעורר תקוות לבאות, אלא ששני הבאים אחריו, שניהם מנות על בסיס דג שהוגש בתוך קונסומה - היטיבו יותר לאפיין את הליין הכללי של המסעדה: מנות מרהיבות מבחינה ויזואלית אבל אנמיות מאד בטעם.
העיקריות כללו שתי מנות של דגים ואחת של בשר. בראשונה הדג היה סביר אבל הוא הונח על סלטון ירקות (בתמונה אפשר להבחין בתירס, שעועית, קרם בטטה וכו') שהיה חסר כל קשר ופשר גם בין המרכיבים עצמם וגם בינם לבין הדג. המנה השניה היתה אפילו יותר חיוורת: white fish שמבחינתי היה חסר טעם לגמרי ולידו שוב - תוספת שמבחינה ויזואלית היא מדהימה, קישוא נא מגולגל שלתוכו הונח חציל ומעליו הפרח הסגול היפהפה אבל כישלון טוטאלי בטעם שהרגיש לי קצת כמו חלודה.
המנה היחידה שבאמת הצדיקה את הביקור הארוך כנצח שם היתה דווקא המנה הבשרית. חזיר "צעיר" בשתי צורות הכנה, האחת כנתח והשניה במעין "מיטלוף". הירקות כתוספת הפעם דווקא כן התאימו אבל גם עם קינוח חביב זו היתה בעיקר תצוגת תכלית ויזואלית עם הרבה יומרה אבל בלי תוצאות בשטח של בלוטות הטעם ובהתחשב בעובדה שזו היתה ארוחה מאד מאד ארוכה במקום עם אוירה די כבדה - הביקור שם היה מאכזב מאד.
כמעט שרצינו לברוח משם כבר לקראת הסוף ויצאנו משם ועם תהיה דואגת האם זו תהיה משימה בלתי אפשרית למצוא בבלגיה מסעדה עילית טובה.
מערות הנטיפים בבלגיה הן יעד מאד פופולארי - ובצדק. המערה הספציפית הזו שב-Han Sur Lesse היא אחת משתי הידועות ביותר והיא אכן מרשימה מאד גם למי שביקר כבר במערת הנטפים "שלנו" והיא כוללת גם כמה אולמות מרשימים וגם שילוב מרהיב בין הנטיפים לבין השתקפות שלהם בנהר שזורם מתחת למערה. חבל רק שהם ביטלו את השיט בנהר הזה שבעבר היו מסיים את הסיור והוחלף בירי מתותח מטופש. כמה סיפורים מכרנו לקטנה סביב הסירה הזו... אבל גם ככה היא עשתה את המערה על 400 המדרגות שלה בכבוד רב.
כיוון שהאיזור הוא תיירותי יחסית הופתענו למצוא בו לא מעט מסעדות שלפחות על פניו נראו מעניינות. לה מונייר היתה העדיפות השניה שלנו. בראשונה לא היה מקום, לצערנו.
כבר עם הכניסה אפשר היה להבין שזו אכן לא שיפודיה מקומית אלא מקום שמכוון גבוה כולל עמדה דדיקייטד לסומליה ככה באמצע המסעדה. רוב הסועדים היו אנשים מבוגרים יחסית עם לבוש די מכובד לשעת צהרים שישבו זה מול זה במבט רציני ודיברו כמעט בדממה. בקיצור - היי קלאס.
בבלגיה הולך די חזק הקטע של daily menu. בבחירה בין 3 מנות ב-38 יורו ל-5 מנות ב-55 יורו האישה בחרה ב-5 מנות מבלי לקחת בחשבון שחוץ מהן המסעדה גם פוצחת במצעד פתיחים די אינסופי עם רווח גדול בין מנה למנה מה שמתח את הארוחה לזמן שגם במונחים בלגים היה מתיש למדי.
אפרופו הדיון על ילדים במסעדות - למרות הסבלנות של הקטנה, שדי מורגלת בנוהלי ישיבה במסעדות, ה-level של הקול שלה היה די בולט לנוכח הדממה החרישית ששלטה בחלל המסעדה ויצר לנו אתגר לא פשוט, אבל סך הכל זה היה בגבולות הסביר גם אם בדיעבד אם הייתי יודע את האופי של המסעדה אז זו בדיוק הדוגמא למסעדה שהייתי אולי מוותר עליה לפורום המשפחתי המלא.
עם כל הלחץ בגלל הקטנה + הבעיה הרגילה של אנגלית משובשת של המלצרים יהיה לי קשה מאד לפרט בדייקנות את המנות.
בפתיח הראשון שהגיע - שני מקלות "בייגלע" אחד עם טפנד זיתים והשני עם קרם גבינה כלשהי. בצנצנת ליד עם הקציפה אלו למיטב זכרוני צלופחים עם סלק. זה היה פתיח מוצלח שעורר תקוות לבאות, אלא ששני הבאים אחריו, שניהם מנות על בסיס דג שהוגש בתוך קונסומה - היטיבו יותר לאפיין את הליין הכללי של המסעדה: מנות מרהיבות מבחינה ויזואלית אבל אנמיות מאד בטעם.
העיקריות כללו שתי מנות של דגים ואחת של בשר. בראשונה הדג היה סביר אבל הוא הונח על סלטון ירקות (בתמונה אפשר להבחין בתירס, שעועית, קרם בטטה וכו') שהיה חסר כל קשר ופשר גם בין המרכיבים עצמם וגם בינם לבין הדג. המנה השניה היתה אפילו יותר חיוורת: white fish שמבחינתי היה חסר טעם לגמרי ולידו שוב - תוספת שמבחינה ויזואלית היא מדהימה, קישוא נא מגולגל שלתוכו הונח חציל ומעליו הפרח הסגול היפהפה אבל כישלון טוטאלי בטעם שהרגיש לי קצת כמו חלודה.
המנה היחידה שבאמת הצדיקה את הביקור הארוך כנצח שם היתה דווקא המנה הבשרית. חזיר "צעיר" בשתי צורות הכנה, האחת כנתח והשניה במעין "מיטלוף". הירקות כתוספת הפעם דווקא כן התאימו אבל גם עם קינוח חביב זו היתה בעיקר תצוגת תכלית ויזואלית עם הרבה יומרה אבל בלי תוצאות בשטח של בלוטות הטעם ובהתחשב בעובדה שזו היתה ארוחה מאד מאד ארוכה במקום עם אוירה די כבדה - הביקור שם היה מאכזב מאד.
כמעט שרצינו לברוח משם כבר לקראת הסוף ויצאנו משם ועם תהיה דואגת האם זו תהיה משימה בלתי אפשרית למצוא בבלגיה מסעדה עילית טובה.
