פרוג מוקפץ

[מורנא007]

ההצבעה שלי

1. Yes - Relayer רוק אומנותי על סף הכבד. הקטע soon השמימי מרתק. יס בהרכב הלא שיגרתי, כאשר מוראז מחליף את ויקמן. Chris Squire חזק בבס. 2. Yes - Close to the Edge אלבום נהדר, הצד הראשון - קטע אחד כמו ביצירות קלאסיות. אנדרסון האו וסקויר מעדנים בביצועים מעולים את הנטייה של ויקמן למוזיקת מעליות. 3. Genesis - Selling England be the Pound אלבום קונספט מופלא. הוא דן בפערים בחברה הבריטית, מכיל הקשרים למיתולוגיה יונית. מאוד מומלץ לשמוע מלוטרון ברגעיו החתוליים ביותר. 4. Genesis - The Lamb lies Down on Broadwa היציאה של החבורה הבראשיתית מהאי הבריטי אל חצי האי מנהטן הניו-יורקי. הגיבור של הסיפור, עובר שינויים בין דמויות שונות, ואפילו מצבי צבירה. כימיה הם כניראה לא ידעו LOL. 5. Robert Wyatt - Rock Bottom חוייות התאונה והשיקום של המתופף, Wyatt שנפל מחלון. אהובתו אלפי היא הסולם של רובין הוד הקטן והאדום, שנפל על הדרך. [Wyatt הוא קומוניסט]. שילוב של ג'אז ורוק. 6. Curved Air - Phantasmagoria שילוב של כינור, ברוק. קולה המלטף של סונייה קריסטינה. אין רגע דל, אולטרה ויולדי במיוחד רוגש ובקצב מהיר. 7. Los Jaivas - Alturas de Machu pichu להקת לוס חייבס משלבים רוק במוזיקת עמים מהרי האנדים. ללהקה הצ'יליאנית הזו יש שירים על העיר האבודה והמיסתורית Machu Pichu של ממלכת האינקה. 8. King Crimson - In the Court of the Crimson King מלך ארגמן באלבום בכורה. יצירה על סף הפסיכדליה, אלבום נוגע ללב וקסום. אני מרגיש חיבה לאיש המאחר ב- I talk to the wind. המשך יבוא בלי נדר.

 

[מורנא007]

המשך בקצרה

9. King Crimson - Lizard שילוב של ג'אז ורוק, סימפונית רוק בסוף, קירקס ציבעוני במיוחד. 10. Renaissance - Scheherazade and Other Stories בגלל שהבנות בהאחזות אהבו אותו. סימפונית רוק של ממש. צחוקה ושירתה של האסלם. 11. Renaissance - Turn of the Cards בגלל הריגושים מ- So cald his been lonly ומאמא רוסיה. מסע קסום לימי הבניים ב- Running hard, and in Balck flame 12. White Willow- Ignis Fatuus שילוב של פולק ויקינגי-נורווגי. יצירה שמושפעת מפאגנות ומיתולגיה. זריקה של הבזקים מתכתיים באלבום בכורה שקט יחסית. 13. Mike Oldfield - Ommadawn שילוב של הרבה כלי נגינה ברוק. הכנסת מקהלת ילדים. 14. Gong - You מישהו צריך להצביע לספייס רוק הקסום הזה לא? ותודה לאריק שהמליץ. 15. Traffic - John Barleycorn Must Die שילוב של ג'אז ורוק ופולק בריטי משובח ומרומם. ווד מהדר בחליל וויווד בקלידים. תם ולא נישלם. מורנא007

 

[niraf]

רוק מתקדם..

אני מעדיפה שלא להסביר מוזיקה במילים, אז בהסברים קצרים קבלו: 1. genesis - foxtrot. את "מוכרים את אנגליה" לא תמצאו פה. למה? ככה. פוקסטרוט הוא ה-אלבום המופתי של ג'נסיס. 2. camel - the snow goose בגלל הקסם. בגלל החליל. בגלל קולות הרקע. בגלל ההמחשה. בגלל החיוך והדמעה. 3. camel - mirage. בגלל הגיטרה. וחוצמזה, זהו האלבום הכי טוב של קאמל ובכלל. 5. jethro tull - songs from the wood. בג'טרו טול הבחירה קשה, התלבטתי בין "אקוולנג" ל"עבה כמו לבנה", אבל בחרתי ב"שירים מהיער" כי הוא האלבום שאני הכי אוהבת לשמוע כשעצוב לי קצת. 6. pink floyd - atom heart mother. מדהים. 7. king crimson - lizard. מורכב יותר מבחצר המלך, קשה יותר, מחוספס יותר, יותר אני. 8. ELP - ELP. אלבום מושלם.

 

[אריק חייט]

הבחירה שלי (חלק א')

משום מה תפוז מקצים לי מקסימום של 7000 תווים להודעה. 1. Gentle Giant - Octopus קודם כל - כדי שלא יהיה סיכוי שהוא לא יופיע בחמישייה הפותחת. שנית - למרות שאני זוכר כל תו ממנו בעל פה, אני עדיין זוכר שהוא אחד מהאלבומים הגדולים שאי פעם הכרתי. אחרי ההאזנה השלוש-מאות זה כמעט נראה ברור מאליו, אך בתנאים הנכונים הכל חוזר - ההאזנות הראשונות, השוק שיש דבר כזה בכלל, הבלבול והמסקנות העצובות - שאחרי הכל מדובר בלהקה יחידאית בעולם. 2. Gentle Giant - Three Friends האלבום שהפך אותי למוסיקאי. לדעתי האלבום הכי בשל של הלהקה. יש כאן את כל הטכניקות המטורפות שהם משתמשים בהן בכל האלבומים, ויש כאן עוד משהו שאין באף אלבום שלהם. קודם כל מבחינת סאונד - אין להם עוד אלבום עם סאונד כזה חם. יש לו סאונד מאוד מיוחד ושונה והוא האלבום שבו הכי הרבה נשמע לפרקים כאילו הוא מחובר למשהו בשנות השבעים. רוב האלבומים האחרים נשמעים לי פשוט עתידניים ולא מחוברים לתקופה. חוץ מהסאונד יש בו תחושת שלמות אלבומית שאין באף אלבום שלהם. כמעט בכל אלבום אני יכול למצוא שיר שעם כל הקושי בכך - אני אעיד עליו שהוא פחות ממושלם, או שלפחות המלודיות וההרמוניות בו פחות מחמיאות לאוזן שלי. כאן אין דבר כזה - כל השירים יפים ונעימים לאוזן. הרגישות ההרמונית שלהם כאן בשיאה. הם משחקים על צלילי מתח ואוברטונים אחרים לגמרי. וכמובן - התופים. מלקולם מורטימור מתופף כאן - ולא באף אלבום אחר של ג'נטל ג'ייאנט. יש לו את הסגנון הכי חמוד בעולם. יש לו סאונד מדהים - הוא מכוון את הסט שלו בצורה מושלמת. יש לו מעברים נפלאים ועשירים. בג'אמים הוא יושב עם גארי הגיטריסט כמו יחידה אחת וכמובן בסוף האלבום הוא לא מפחד לטייל בגן עדן יחד עם שאר חברי הלהקה. בלי לומר שום מילה רעה על ג'ון שהגיע אחריו (שממנו הושפעתי המון כמוסיקאי) - הייתי שמח לו באותו רגע היו מתפצלים כל שאר חברי הלהקה לשניים ושתי הלהקות היו ממשיכות - ג'נטל ג'ייאנט אחת עם מלקולם מורטימור ואחת עם ג'ון וות'רס. אבל העולם לא תמיד כזה נחמד, והוא דפק את מורטימור עם תאונת אופנוע. ואז הגיע ג'ון וות'רס וזה כבר סיפור אחר לגמרי. 3. Gentle Giant - Free Hand יקי בחר מלא אלבומים של ג'ת'רו טאל, אז גם לי מותר ככה

באלבום הזה הם עשו שני דברים במקביל : קודם כל הם המשיכו להתקדם ברמה המוסיקלית וברמת ההלחנה. הם ידעו להלחין מושלם לפני כן - וכאן הם הלחינו עוד יותר מושלם. קטע הנושא מוכיח זאת. ובנוסף, הם הצליחו לעשות משהו שגם ישמע קליט. מרוב כמות המילים שאפשר לומר על זה - אני מעדיף שלא לומר כלום. 4. Emerson, Lake & Palmer - Tarkus לא אכפת לי שהצד השני שלו חרא. הצד הראשון תמיד ייחשב בעיני פסגת היצירה של אי אל פי, וזהו. האלבום הראשון שלהם הכי שלם כאלבום, ובאחרים רק צריך להתחיל ולספור את הפאקים. ההבדל הוא שבאחרים אין קטע כמו טרקוס, ולכן בחרתי אותו כאן. 5. King Crimson - Lizard האלבום האהוב עלי של הלהקה, ועל התואר הזה מתחרה מדי פעם Lark's Tongues. בגלל Circus המטורף, בגלל Lizard, אך בעיקר בגלל Happy Family. 6. מתי כספי - האלבום הראשון בניגוד למה שכתב כאן מנהל הפורום, אני לא רואה את עצמי כשום סמכות לרוק מתקדם. ויש לי את הגבולות המטושטשים שלי. וזה אחד מהם, בדיוק כמו שזאפה הוא אחד מהם. האלבום הראשון של מתי כספי שופע בכשרון מדהים שבא לידי ביטוי בהלחנה, בעיבוד, בתזמור, בביצוע (הבנאדם ניגן על כל הכלים) ובמילים (רוב הקרדיט במחלקה הזו הולך לאהוד מנור). כל שיר קודם כל נושא מסר חזק במילים שלו. בנוסף לכך הלחנים והעיבודים לוקחים אותם לעולמות חדשים. "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" - מתקדם בעיני מבחינת האינטנסיביות שלו. אם זה הקולות שמלווים את השירה (שלא תמיד קל לשמוע אותם) שמוסיפים נופך מבהיל משהו להרמוניה, אם זה התיפוף הדוחף קדימה ואם זו השירה המדהימה של מתי כספי בקול הראשי - הבנאדם יודע לשיר עם הכי הרבה ביצים ששמעתי בארץ, ותמיד אפשר לשמוע שהוא לא מאבד מהמודעות שלו לכל אלמנט בקול שהוא מפיק. עוד קטע הוא "הבלון שלי" שהוא בעצם טריפ מוסיקלי קטן. אין לי עוד מילים או ידע כדי להסביר למה הקטע הזה עושה לי את זה. ובכל זאת, למי שמתעקש : המשקל של השיר הזה הוא שבע שמיניות, בשיר האחרון באלבום ("אני יודע שאני אמות בקיץ") יש מוג ובשיר השני ("ואותך") יש מלוטרון

7. Frank Zappa - The Grand Wazoo עדיין האלבום הכי גדול שלו בעיני, למרות שיש כל כך הרבה שמתחרים על התואר. יש גם כאלה ששמעתי רק כמה שניות מהם וזה הספיק לי כדי לערער את תחושת הבטחון שיש לי באלבום הזה דוקא, אך גם חוסר ההיכרות עם רוב אלבומיו הוא עילה מספקת כדי להחליט שההחלטה הזו אינה מבוססת דיה. ובכל זאת - בהשוואה לוואקה ג'וואקה, תזמורת כלי הנשיפה נשמעת כאן הרבה יותר בשלה ומגובשת, ווואקה ג'וואקה נשמע לי קצת אקספרימנטלי לידו (מה שמוסיף לו המון קסם. אני פשוט מת על האלבום הזה. אבל על הוואזו אני מת יותר). וגם, כמובן, הקטע האחרון, שיכול להיות הסוף וההתחלה של כל דבר בעולם. 8. Thinking Plauge - In Extremis למרות שהאלבום הזה עשה לי לא מעט סרטים רעים בעבר, הוא פשוט חייב להשתריין לכאן בתור נציג הנגב (או נציג הרוק המתקדם המודרני, אם תרצו). החדשנות מבצבצת בו מכל פינה, ולא פחות מזה מבצבץ הכשרון. אין ספק שפה ושם הם מפחידים אותי יותר מדי (הילדות שלנו היתה שונה מאוד כנראה) אבל השיר Dead Silence תמיד יכפר עבורי על כך. 9. Jethro Tull - Thick As A Brick תמיד העדפתי אותו על פני A Passion Play, למרות הקטע שבא מיד אחרי שהסיפור נגמר - וזה אחד הרגעים הכי יפים שאני מכיר. ובכל זאת, עבה כלבנה הוא הרבה יותר מגובש. Passion Play יותר נועז, אבל TAAB יותר מגובש ובשל וגם יותר מתחבר איתי רגשית. יש בו קסם שאין בזה שאחריו. 10. Happy The Man - Happy The Man הם עשו שם משהו חדש לגמרי. הם התחילו להתנסות בשפה הרמונית קצת יותר מורחבת - הרבה יותר צלילי מתח שהושאלו מהשפה ההרמונית של הג'אז - בדומה למה ש-National Health התנסו בו באותה תקופה, רק שבניגוד ל-NH - הם נשארו עם הסאונד והסגנון של שנות השבעים המוקדמות יותר. מה שיצר, בסופו של דבר, גם כן משהו יחידאי לגמרי. 11. Gong - You הכי שלם, בשל, בוגר ומתקדם שלהם ששמעתי. כן, אני חוזר הרבה על 'בשל' ו'בוגר', אך זה בסופו של דבר הדבר שאני הכי זוכר כרגע מהאזנות לכל האלבומים האלה, וזה דבר שחסר, דרך אגב, לרוב ההרכבים הפועלים כיום בארץ, לפחות ברמת ההלחנה. הכל באלבום הזה עובד יופי. הג'אמים שלהם, כמו תמיד, נוסקים מעלה מעלה. הבס לא מפסיק לעבוד, השירה, הקלידים, הגיטרות. הכל עובד כמו שזה תמיד עבד אצל גונג, רק הרבה יותר טוב, נכון ונחוש. 12. Magma - 1001 Centigrades למרות שלא שמעתי אותו יותר משנה (השאלתי לחבר) אני זוכר טוב מאוד שמדובר באלבום הכי טוב שלהם ששמעתי. הראשון שלהם מהפנט, מרתק, חדשני, ומה לא. אך כאן זה משהו אחר, בעיקר בגלל התופים וההלחנה. הקטע הארוך לא מפסיק להפציץ בחידושים ווריאציות ריתמיות. הם פשוט לא מפסיקים. כל הזמן משנים את המשקל, את הטקסטורה, את המשקל השני שמולבש על המשקל הראשון, את הכיוון, את הרגש ואת האינטנסיביות. לקטעים האחרים יש לא פחות ביצים וקסם, אך הם שם בעיקר כדי להרגיע אחרי מה שהלך בצד הראשון, והם עושים את זה נפלא. אלבום מושלם.

 

[אריק חייט]

חלק ביית

13. Banco Del Mutuo Soccorso - Darwin כל יצירה באלבום הזה היא ענקית. בכל יצירה באלבום הזה יש רגע ששווה לחכות לו. יוצאת הדופן היא היצירה הראשונה - שכולה קליימקס אחד ארוך. אך באחרות תמיד יגיע הקליימקס הזה. ועד שהוא יגיע יש דקות ארוכות של עונג. עבודת הקלידים כאן ראויה לצל"ש יוצא דופן, ועבור מי שאוהב את הזמר (אני, למשל) - מדובר בעילוי. הלחנים מאוד מרגשים, עם המון פאתוס (אי אפשר אחרת אצל האיטלקים של פעם). הרוק המתקדם האיטלקי, שיש לו את הקטע המאוד שונה שלו - מגיע כאן לשיא השלמות מתוך מה ששמעתי (מדובר במעט מאוד). 14. Yes - Close To The Edge השיא של יס. למרות שזה היה Tales שגרם לי להחליט להאריך את שיערי, Close To The Edge היה אחראי להרבה יותר אורגזמות מוסיקליות ולעצירה בצד אחרי האזנה בעת נהיגה, כשתופעת הלוואי החוזרת (ברכיים רועדות מהתרגשות) מונעת ממני להמשיך ולסכן את שאר הנהגים שעל הכביש. לקח לי כמה שנים להפנים גם את שתי היצירות האחרות באלבום - וכמה שמחתי כשזה קרה

חבל לפספס אותן, אבל זה קשה. הן עומדות בצלה של היצירה המופתית הזו, ולא תמיד קל לי לחזור לפוקוס אחרי שאני שומע אותה. 15. Genesis - Foxtrot כמעט שכחתי אותם... רק בגלל Supper's Ready. תמיד אשאר חייב לתקופה הראשונית שבה רק גיליתי את הפרוג. ומהיצירה הנפלאה הזו התרגשתי עד כדי אקסטזה ואיבוד שליטה כל עוד לא הבנתי מה הולך שם בתופים בקטע של האפוקליפסה. כמה שזה מבאס, ברגע שהבנתי את זה, ההתלהבות קצת פחתה, כי עד אז זה היה מאוד לא אנושי ולכן זה גרם לי להתפלא מזה כמו מאל.

 

[giloni]

לצערי אריק

בחרתי רק אחד של Jethro tull ולא את זה שאני אוהב במיוחד, אלא את זה שנחשב, בעיני, ה"פרוגי" האהוב. אם הבחירה היא לחלוטין אמוציונאלית, הרי שהייתי שם שם כמובן את Songs from the wood ועוד איזה 4-5 של Strawbs. ואחד או שניים של Steeleye Span אבל העם עדיין לא בשל... יקי

 

[TheFly]

קשה להתאפק - הבחירות שלי חלק א'

רציתי להצביע מאוחר יותר באמצע השבוע על מנת להנות קודם מקריאת בחירות שאר החברים. אבל מהקריאה עד כה כבר מדגדגות לי האצבעות אז אתן את חלק א' שלי , בדרך אגב שמתם לב שזה הפך להיות הטרנד החדש של הפורום לחלק את הצבעה ל 2-3 חלקים

1.King Crimson- Red אתחיל מהאלבום שאני חייב לודא שיכנס לרשימת המאה,מה לא נאמר על האלבום הזה? בעיקר ש- "הגולם קם על יוצרו" פתאום מלך הארגמן זה לא רק פריפ אלא גם ברופורד ווטון מה שגרם להתערערותו הנפשית של פריפ ומסתבר שזה נכון. אדום ,התחום המסוכן בכל שעון במקרה שלנו של שעון הווליום באולפן ההקלטות של הקרימזונים ווטון בפול דיסטרושן על הבס, ברופורד קורע את התופים וכלי ההקשה ועל כולם מנצח פריפ, ממש שירת הברבור, גם הסקסופונים של מל קולינס ואיאן מקדונלד חזרו. 2.Pink Floyd - TDSOTM נו טוב , בכל אחת מהקטגוריות עד כה היה תמיד אלבום אחד שכל מילה מיותרת לגביו. כך היה עם תמוז ברוק בעברי, כך היה עם הסמל פפר בפסייח וכך יהיה עם הצד האפל. 3.Genesis - The Lamb Lies Down On Broadway היה קשה להחליט בין FOXTROT שאיתו התחיל הרומן שלי עם ג'נסיס לבין שאר האלבומים שלהם שיצאו עד הכבש. בחרתי באלבום זה כי בשבילי זהו האלבום המושלם שלהם, פיסגת היצירה והביצוע ולקינוח יש גם קונספט. 4.ELP - Tarkus לפני מספר חודשים אריק שפך כמה מילים על האלבום הזה, מה שגרם לי מיד להקפיץ אותו על הפלטה ולחזור במנהרת הזמן 20 שנה אחורה. האלבום הפחות בומבסטי של הלהקה שנודעה לשימצה בבומבסטיות שלה.אלבום חובה ברשימת המאה. 5.Gentle Giant - Octopus אני אאמץ את דברי אריק "כדי שלא יהיה סיכוי שהוא לא יכנס לרשימה". 6.Caravan - In The Land Of Gray & Pink אלתורים אינסטרומנטליים של ג'אז ופולק חפשי על הבר עם Nine Feet Underground , אל תטעו מהעטיפה והשם הפסטורליים.עוד אלבום המהווה את פיסגת היצירה של להקה ובאותה נשימה מהווה נקודת ציון / סיום תקופה בחיי הלהקה. 7.Van Der Graaf Generator - H to He, Who Am the Only One פיטר האמיל בקולו המצמרר והמנוכר שמשתלב להפליא עם הצליל הקודר של האורגן ומעליהם התופים המופלאים של אוואנס,כל אלו יוצרים את הצליל האופייני של ואן דר גראף. killers ו- Pioneers Over C הם הסיבות שלי לבחירתו של אלבום זה. 8.Focus - Moving Wave אלבום שהזניק את ההרכב ההולנדי הזה למרכז התודעה. חובה עליו להכנס ולו רק בגלל יציאה חד פעמית כמו HOCUS FOCUS שפשוט צריך לשמוע כדי להאמין מה ניתן לעשות עם מיתרי קול ואקורדיון. המשך יבוא ......

 

[TheFly]

על קו הסיום - חלק ב'

כל כך הרבה אלבומים מעולים יש ונותרו לי רק 7 קולות , טוב לעבודה 9. Zappa - Mother Roxy & Elsewhere אין צורך להציג את האלבום המופלא הזה,על העטיפה שלו דיברנו כבר רבות ועדיין אף אחד לא סגור מה קורה שם,על האלבום עצמו דיסקסנו בשרשור על האלבומים הראשון ומה לעשות אצלי הוא היה האלבום הראשון שרכשתי לפני עשרים שנה. 10. Camel - Snow Goose אהבתי את מה שאמר "חבר הלהקה" נכנסים לסיפור מבלי לקרוא את הספר, ההרגשה שממש אנחנו בתוך הסיפור. 11. ELP - Trilogi השני של האמרסונים ברשימה שלי אינו קודר כמו טרקוס אבל מאותה תקופה - התקופה הקלאסית של הלייקים. לפוגשים את הפאלמרים בראשונה או לאלו שעושים את צעדיהם הראשונים בפרוג האלבום הזה הוא כמו כרית פוך,רך ונעים לאוזן. 12. Jehtro Tull - Thick as A Brick מה יש לאמר : רוק משולב עם פולק מתובל בניחוחות קלאסיים , אלבום שלעולם יעמוד במבחן הזמן כיצירת מופת. 13. Faust - Faust אלבום ראשון להרכב הגרמני המעניין הזה,לימים אלבום מהפכני במושגים של התקופה. ראשית העטיפה עם הדפס היד כתצלום רנטגן כבר שיקף מה יהיה התוכן התקליט ודף המילים שקופים לחלוטין. אלבום לא קל לעיכול מוסיקה עמוסת דיסטרושן ב- "Why Don't You Eat Carrots" נשמע לעיתים כאלבום ניסיוני האלבום הבא שלהם Faust So Far יביא להם את החוזה המיוחל עם וירג'ין. 14. The Moody Blues - Days Of Future Passed אמנם לקראת סוף הרשימה שלי אבל ללא ספק אלבום הפרוג הראשון, מרגש כל פעם מחדש. תחילת הדרך של המודי בלוז בזרם הפרוג ואח איזו התחלה. 15. Yes - Fregile ממש קשה לבחור אלבום של יס אך אבחר בזה כי הוא מתחיל את עידן וייקמן בלהקה וגם כי היה אלבום הפריצה של יס. הקטעים ממש ממש "קצרים" במושגים של יס והבס של סקוויר נשמע מעולם אחר. סליחה מיוחדת ממייק אולדפילד ומהפעמונים הצינוריים שלו שליוו אותי הרבה שנים ועדיין מלווים. אלפי סליחות ומחילות מגונג ומעוד רבים וטובים. מעניין אילו התפתחויות יהיו עד הצהריים מחר , תמיד אפשר לשנות הצבעה ואוי ואבוי עם האמרסונים לא יהיו ברשימה ...... לכו להצביע ולהשפיע

 

[rockyracoon]

השמונה שלי

Queen- Queen II. הרבה "מתקדם" אבל עם דגש גדול מאוד גם על "רוק". שירה-תופים-באס-גיטרה. ואיזו גיטרה!. בריאן מיי, הגיטריסט הכי מקורי ואינטליגנט שניגן בכלי אי פעם מפציץ בהפתעות מוזיקליות פעם ב- 10 שניות. פרדי מצטרף בקולו הבלתי-אנושי ויחד הם יוצרים תקליט מושלם שבכל האזנה לו נחשף רובד נוסף. No Synthesizers!. Rush- Hemispheres: משתי סיבות: א- היצירה המרכזית "המיספירז" רעיון נפלא (מאבק בין שני האלים המייצגים האחד את הרגש והשני את השכל) המנוגן בשלמות מוזיקלית ושנית- הנגינה של ניל פירט בתופים וגדי לי בבאס -שמשתווים ואף מתעלים על הצמד סקוויר-ברופורד כחטיבת הקצב המושלמת. ההוכחה הניצחת שאפשר לנגן "מתקדם" מבלי לוותר על הרוק. Yes- Close to the edge: יצירת הפרוגרסיב האהובה עלי. סקוויר טוחן את הבאס, ברופורד מקיש על התופים כתמנון שחטף התקפת זעם, וויקמן בעוגב כנסיה מהפנט ובסולואים מסחררים, אך בעיקר נער הכנסיה הענוג אנדרסון שמצליח לרגש למרות (או בגלל?) מילים חסרות פשר. Robert Wyatt- Rockbottom: אלבום שהוא כולו תהומות של רגש. אם במילון אוקספורד היו תווים במקום מילים, אזי בהגדרה של "דכאון" היו את התווים של Sea song. King Crimson- Lizard: קצת רוק, קצת ג'אז, ימי הביניים, בולרו ספרדי, בלוז ומה לא... מכל הבלגאן הזה יוצא משהו מקסים וכמובן, בכל שמיעה נחשף רובד נוסף. Genesis- Foxtrot. היצירה המרכזית "Supper is Ready" שילוב של גאונות מלודית, הפתעות מוזיקליות, מקצבים לא שגרתיים, מעברים חדים בין סגנונות מבלי לאבד את הפוקוס ואת תחושת ההתקדמות לקראת השיא (Jerusaleeem!!!) הדרמטי. ובעיקר פיטר גבריאל הזועק בדרמטיות משכענת טקסטים שעד היום לא עמדתי על משמעותם. Pink Floyd- Atom Heart Mother. שילוב חלוצי בין להקת רוק לבין תזמורת סימפונית ומקהלה. כאשר אני שומע את אמא לב אטום אני מרגיש שאני במסע פנימה, אל תוך הנפש ונבכי התת-מודע (ממש כמו התחושה ב- Rockbottom). Jethro Tull- Thick as a brick: חמישים דקות של נגינה מדהימה ללא-רבב שהוקלטה ב- "טייק" אחד, ולמרות האורך לא משעמם לרגע. וגם כאן- הטקסט סתום ולא ברור, מה שדווקא מוסיף לקסם.

 

[yonish]

לגבי ג'טרו טאל

קראתי פעם ראיון עם יאן אנדרסון שאמר בפירוש ש - Thick as a Brick הוקלט לאורך זמן, כל פעם קטע אחר, לאו דווקא לפי הסדר, ולבסוף נערך.

 

[the band member]

הבחירה שלי ../images/Emo13.gif

קודם כל אני רוצה להבהיר שבחירתי נעשתה בשיקולים של טעם בלבד, ולא על פי שיקולים של מה מתקדם יותר או פחות או מה משפיע יותר או פחות, זהו

ועכשיו לבחירות: 1)Thick As a Brick- Jethro Tull ללא ספק הישג אדיר של הלהקה האהובה עלי, איאן אנדרסון משלב טקסט אמנם מורכב אך מדהים עם מוסיקה מגוונת מהפולק האנגלי+ בלוז, ג'אז ואוונגארד. צוות הנגנים באותה שנה- 1972 הוא לפי דעתי ההרכב האגדי של הלהקה. 2)Songs From The Wood- Jethro Tull יום אחד איאן אנדרסון מקבל ספר אגדות אנגלי, וכך יצא האלבום המיוחד הזה, שלוקח את גת'רו חזק לעולם הפרוג פולק, השילוב היוצ מן הכלל בין הגיטרות החשמליות הכבדות לבין האקוסטיות, מנדולינה וחליל, הקלידים הקלילים והתיפוף המדהים, וכמובן המלודיות הממוגגות של אנדרסון בשילוב הליריקס המדהים. בקיצור, לא קר לי בחורף. 3)A Passion Play- Jethro Tull אלבום פשוט מופרע, נועז ומטורף. שוב השילוב של המוסיקה האנגלית העתיקה עם הג'אז והבלוז והאוונגארד, רק שהפעם שלא כמו "סתום כבלטה" האלבום הרבה יותר מתקדם ולוקח את הלהקה צעדי ענק קדימה עם התעוזה המרשימה והשיגעון של אנדרסון. 4)Selling England By The Pound- Genesis הקול הזה של גבריאל, הקלידים ב- Firth Of Filth, הגיטרות ב- Dancing With The Moonlit Knight והאווירה הנפלאה הזו, היצירות האינסטרומנטליות ו- The Cinema Show הופכים את האלבום לחגיגה מוסיקלית מקסימה. 5)Octopus- Gentle Giant השימוש המדהים הזה בקונטרפונקט בווקאל, ההרמוניות והמלודיות הקלטיות והמיצוי המירבי בשימוש בתחכום. הגיטרות האקוסטיות האדירות של גרי גרין וכלי הקשת המדהימים. 6)The Snow Goose- Camel טוב, אמרו עליו כבר הכל, ואני אוסיף שאלבום זה פשוט מכניס אותי לתוך הסיפור אווז השלג מבלי שקראתי אותו אפילו פעם אחת. 7)In The Court Of The Crimson King- King Crimson אחחחח, ביום שבת בבוקר מעיר אותי אבא שלי ומושיב אותי בסלון, ואומר לי: תקשיב! ובכן הקשבתי לאלבום, וזו היתה חוויה מרתקת. למה דווקא את האלבום הזה מבין השאר? מפני שאני מעדיף את התקופה היותר שקטה של הקרימזונים. 8)The Dark Side Of The Moon- Pink Floyd אמנם לא האלבום הכי מורכב שלהם, אבל אני ללא ספק מתחבר אליו יותר. כל תחילת שבוע אני שם אותו בדיסקמן בדרך לבית ספר הקיבוצי שלי ביוטבתה, האלבום הזה פשוט מייצג בשבילי סוג של אופטימיות, כלומר למה לעזאזל אנחנו מתרגזים מכל דבר קטן בחיים, למה לא לחייך קצת...?

 

[הניבלונגים]

תצביע במקום הנכון

בחירה מעניינת שעשתה קצת שמות בתוצאה, אבל מאחר והיא לא משורשרת נכון היא לא תספר. למעו הסר ספק, יש לבחור אלבומים רק כתגובה ישירה להודעה הזו אני מציע שתעתיק את ההודעה המקורית ותדביק אותה בתגובה להודעה שלי, אליה הפניתי

 

[matanbu]

שלי

1. Genesis - Selling England By The Pound וואו וואו וואו. איזו יצירה. אחד מאלבומי הפרוג הטובים ביותר EVER. המלודיות, המורכבות, הכל כל כך ... ג'נסיסי... יפייפיה ומיוחד. 2. Camel - Snow Goose כבר יבוא גם מיראז. הלהקה הזו פשוט מדהימה, הכל פשוט ... מעביר תהרגשה... ומאז LITTLE WING של ידידי הנדריקס לא שמעתי עוד מוזיקה כזו ... אורגזמתית. 3. Queen - A Night At The Opera אחח אחח איזו להקה, איזה בריאן מאי, איזה פרדי!!! כל שיר שווה - וזה אלבום MUST בפרוג! כמה רגש יש שם... פעם הייתי בוכה (תוך כדי נגינה אווירית בגיטרה) שהייתי שומעת את "רפסודיה בוהמית"... 4. Jethro Tull- Thick As a Brick כי ג'טרו טול זה מאסט וזה הדיסק הכי טוב שלהם. איאן מדהים פה, והקונספט של הדיסק מעולה... 5. Camel - Mirage כמו שהבטחתי. בגלל הגיטרה הממכרת, הליידי שם, ופשוט הכל... שגורם לי לחזור לדיסק שוב ושוב ושוב.... תודה למי שהביא לי אותו! הששבת לי אושר רב ושעות של הנאה. 6. Uriah Heep - Salisbury אפילו רק בשביל סיילסבורי הענק (למרות שאני חולה על LADY IN BLACK). אלבום מספר 2 ולפי דעתי בין הטובים. 7. David Bowie - Heroes אמנם בואי הוא יותר גלאם מאשר פרוג, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהוא ... קצת הכל.... והוא בעיקר חוקר דברים... (איך קראו לזה מהרולינג סטונס?

)... 8. Pink Floyd - Atom Heart Mother וכמובן... אלבום ענק... לפי דעתי יותר טוב מהחומה. בעיקר בשביל השיר הראשון, והאחרון.... אבל גם מה שבאמצע... הכל... נו... זה פינק פלויד. 9. Pink Floyd - The Dark Side of the Moon כמה מפתיע. טוב, כולם כתבו עליו, מה שאני אכתוב בטח לא יהיה ממש מעניין. אלבום מעניין... הרבה ריגושים בדרך... יאדה יאדה. הדגש|10. Renaissance - Turn of the Cards בגלל ימי הביניים. וBLACK FLAME. זהו בינתיים

 

[tahel]

אוקיי!

שלום, אני תהל. נייס טו מיט יו. ועכשיו, קצת באיחור, נו מילא. King Crimson- in the court of the crimson king יש צורך בהסברים? אלבום המפתח של הרוק המתקדם בעל חשיבות סנטימנטלית מיוחדת לי באופן אישי (האלבום המתקדם הראשון ששמעתי). King Crimson- red הצד היותר "קשוח" של הגדולים מכולם, הצד היותר "קשוח" שלי. Emerson Lake and Plmer- trilogy אלבום מדהים בעל מסר נוקב. חביב עליי במיוחד השיר "my god" שמדבר על הכנסייה. מלבד זאת, חגיגה לאוזניים עם הפסנתר שם... Jethro tull- thick as a brick אח, המשורר והצייר. יצירת מופת של הלהקה המאושרת הזאת. אם רק בכל הלהקות היו שמים חליל שכזה וסולן שכזה. Renaissance- Scheherazada אלבום יפייפה שמתאר את עלילות "אלף לילה ולילה". מומלץ בחום. פרוג סימפוני נהדר, עם קולה המהמם של אנני הסלם. Gentle Giant- octopus עדין, מלא השראה, הזוי. אין צורך לפרט. פשוט מעולה. Gentle Giant האלבום הראשון שמציג את הלהקה. מובחר, אין ספק. חביב עליי השיר הראשון שמדבר על ענק ששומע את המזיקה של הלהקה ומתאהב בה... Genesis- selling Engkand by the pound הכנתי אותו, אף על פי שהליריקה שלו סתומה בעיניי. הקונספט אדיר, המוזיקה מסחררת... Camel- snow goose רומנטי, מפתיע, סוחף, עדין. מזכיר לי אנשים טובים שאני מכירה. Pink Floyd- dark side of the moon אלבום מעולה. סוף אותי באסוציאציות למקומות מפתיעים כל פעם מחדש. דאטס איט. Ta Ta

 

[noosh]

מוסיפה עוד שניים ../images/Emo13.gif

In The Land Of Gray And Pink - Caravan בגלל הפרוג החביב, העליז והשמח, בגלל המצברוח הטוב שהוא משרה עליך, שמוכיח שפרוג לא חייב להיות דכאוני כדי להיות פרוג, ובגלל העטיפה הורווודדדהההה!!! Mirage - Camel סנוא גוס, סנואו גוס, אכן מעולה.. אבל גם האלבום הזה, ששוכן בצילו של אחד מאלבומי הפרוג הידועים ביותר (ששיך לאותה להקה), הוא בהחלט מאתגר, בהחלט מעניין ובהחלט מגיע לו להכנס לרשימה.

 

[gilgamesh]

15 הבאים,נא לצעוד קדימה

בבחירותיי השתדלתי לדלג על האלבומים המוכרים ביותר,הרי האלבומים הנבחרים היו כתובים על הקיר עוד לפני שהתחילה ההצבעה,לכן אביא בפניכם 15 אלבומים שאהובים עליי במיוחד,(בהחלט ייתכן שאחדים מהם ייכנסו לרשימה הסופית) 1.GENESIS-NURSERY CRYME לא מעט גבות יורמו לנוכח בחירתי באלבום זה כג'נסיס הפייבוריטי שלי, אבל באלבום הזה סוף סוף גובש הצליל האהוב והמוכר של הפסקול של ילדותי(הבוגרת), האקט וקולינס הצטרפו,ושדרגו את הלהקה בנוכחות גיטרה אלוהית ותופים היפר-אקטיביים,למעשה זה אלבום הפרוג הראשון שאי-פעם קניתי,ושום דבר לא ישווה לתחושה הראשונית בה הרגשתי כאשר צלילי הפתיחה העדינים של the musical boxמילאו את החדר,העוצמה ההולכת וגוברת עד לקרשצ'נדו הבלתי הנמנע,הסיום הדרמטי של גבריאל-now,now,now,now,noooow ... ולא ציינתי עדיין את harold the barrel (שהעניק לי את שמי לא מעט זמן),the fountain of salmacis ,seven stones ,the return of the giant hogweed ,בקיצור-יש יפים ממנו אך אין יפים כמוהו 2.JETHRO TULL-SONGS FROM THE WOOD ג'טרו טאל מיחזרו חומרים לעייפה,אל תיטעו בי אני מעריץ גדול,אבל היצירה הזו תפסה את אוזניי כיוצאת דופן,מאז ומתמיד נמשכתי לפולק רוק הבארוקי , ששאב אותי בחזרה לימי הביניים,ואין כמו לשמוע את האלבום הזה ביום ערפילי בצפון רמת הגולן הירקרקה בינות עצי אלון עתיקים,הדבר האחרון שיכול להפתיע אותך בזמן חוויה כזו זה מראה של אבירים הדוהרים על סוסיהם המקושטים לעבר טירה עתיקה.המכשף הזקן איאן אנדרסון רקח שיקוי חזק במיוחד. 3.CARAVAN-IN THE LAND OF THE GREY AND PINK סצינת קנטרברי הנפיקה רבות מיצירות המופת של הרוק המתקדם,וזו יצירת הדגל העומדת בראשן,ללא יומרות מיוחדות,הצליחה להקת caravan ליצור חמישה שירים פשוטים יפים ועדינים,שרוח שטות קלה שורה סביבם,בדרך כלל אני חושש מאלבומים בהם אני מתאהב משמיעה ראשונה,אבל במקרה הזה הופתעתי לטובה,אחרי למעלה ממאה השמעות עדיין לא נס ליחו. 4.GENTLE GIANT-FREE HAND מבחינתי צריך להכליל את כל אלבומי הענקים ברשימה(חוץ מinterview המביש),על הגדרת הרוק המתקדם יש ויכוחים רבים,אבל כשמגיעים ל gentle giant יש קונצנזוס-כך נשמע רוק מתקדם. אז למה האלבום הזה?בגלל on reflection ,היצירה הג'"ג' האהובה עליי ביותר עמוסת פוליפוניות,פוליריתמיקות שאר טריקים מוזיקליים,תצוגת תכלית של הכישרון הגלום בלהקה. 5.GRYPHON-RED QUEEN TO GRYPHON THREE משחק שחמט מבריק בארבע מהלכים גאוניים,פרוג רוק בארוקי כבר ציינתי כז'אנר האהוב עלי?אין יותר בארוק מגריפון! עם כלים כבאסון(אבוב),קלרינט,קרן יער וחליליות,בתוספת מלוטרון, מוג, גלוקנשפיל,וקלווינט אין סיכוי שלא תיווצר חגיגה לאוזניים,ויש גם בונוס- בגירסת הדיסק נמכרים כל אלבומי גריפון כשניים על אחד,ולred queen מצורף האלבום raindance ,המצויין בפני עצמו,הכולל גם קאוור משובב נפש לmother nature's sun . 6.FRANK ZAPPA/THE MOTHERS-ROXY&ELSEWHERE מצחיק עד דמעות כהרגלו,וחתרני כמנהגו,פרנצ'סקו מצליח(עוד פעם)לעשות את "זה". רוקסי' הוא אלבומו הפרוגרסיבי ביותר של זאפה,עמוס התפתלויות לולייניות אופייניות,וג'אמים עם גרוב קטלני. ועד שלא ייצא הדי.וי.די לא באמת נדע מה בדיוק קורה שם,על העטיפה. 7.THINKING PLAGUE-IN EXTREMIS כל מי שאומר שהרוק המתקדם מת,כנראה לא שמע את האלבום הזה,מה?זה באמת עד כדי כך טוב?זה אפילו יותר מזה. אסופת(הם לא בדיוק להקה) נגנים סופר מקצועיים,ששאבה ישירות לוריד מהמורשת הפרוגרסיבית הגדולה של שנות השבעים,זרקה הכל למיקסר,פירקה לה את הצורה,עיבדה,לשה,הוסיפה חומרים,תיבלה,והתאימה את המוצר לשנות האלפיים,rioלתפארת ישראל(מי אמר דייב קרמן?) 8.AMON DUUL II-PHALLUS DEI משום מה נפקד מקומו של הקראוט-רוק מהרשימה עד כה,ובזאת באתי לתקן את המצב,למי שלא מפחד מהשפה הגרמנית(לי היה ממש קשה לשמוע את זה בהתחלה,שלא לדבר על סבא שלי)מצפה חויה,אם תצליחו לצלוח את הרצועה השנייה על צווחותיה המצמררות,תגלו אלבום מצויין שמייצג נאמנה את זרם הפרוג הגרמני ששואב את עיקר השפעתו ממוזיקה קלאסית ומינימליזם. 9.AREA-MALEDETTI רוק מתקדם מזרחי.טוב ,לא בדיוק,אבל בחלקים נרחבים זה נשמע בדיוק כך,להקת פרוג/אוואנגרד/אקספרימנטל איטלקית,שסולנה-demetrio stratos ממוצא מצרי,ניחן בקול אופראי יוצא דופן(מזכיר מעט את פארוק בולסרה),אלבום יוצא דופן,ונסיוני בצורה חריגה כשהסולן מנסה לבדוק את מגוון ההתנשמויות , הצלילים והאפקטים שהוא מסוגל לסחוט ממיתרי גרונו. 10.PREMIATA FORNERIA MARCONI-PER UN AMICO עוד להקה מאיטליה,למעשה להקת הפרוג הכי גדולה שיצאה מאיטליה,pfm הושפעו מאוד מelp ,ובאלבום הזה כמעט ולא מורגשת ההשפעה,אני אומר זאת לחיוב,הפתיחה של השיר הראשון מופלאה ביופיה,וגם חובבי המוזיקה הקלאסית שמעקמים אפם למישמע הפרוג,יישבו בקסמיה בנקל. 11.FOCUS-MOVING WAVE להקת פוקוס,כרבות מהלהקות ההולנדיות,שאבה את עיקר השראתה מלהקות כמו קאמל ופינק פלויד,טייש ואן ליר הוא המקבילה ההולנדית לאיאן אנדרסון,ועם כאלה השוואות הציפיות גבוהות,אל דאגה אין סיכוי שתתאכזבו,ומי שלא שמע את hocus focus לא שמע yodel prog מעודו. 12.CRESSIDA-CRESSIDA להקת early prog ,שנמצאת לא רחוק מקו התפר של הפסיכדליה,אבל נכנסת לרשימתי בזכות ולא בחסד,שירים תמימים וקסומים,מלודיות מופלאות ויופי שכובש אותך מהדקה הראשונה,חוץ מהעטיפה המכוערת אין לי מילים רעות על האלבום הזה. 13.BLACKMORE'S NIGHT-SHADOW OF THE MOON אני יודע שעכשיו יקי מעקם את אפו בסלידה,בפורום אחר שלא אציין את שמו,(רק אומר שמדובר בעלה ירוק שאם מעשנים אותו לא קורה כלום...) הוא זרק בבלקמור ואשתו רפש,אני בעוונותיי אוהב את האלבום,ריצ'י בלקמור מאפסן את החשמלית הארון,נוטל גיטרה אקוסטית,מצרף את אישתו המצודדת, ומפליא במיתרים,מוזיקה אנגלית וקלטית עתיקה מבצבצת מבין השורות,וחלילו של איאן אנדרסון מפציע בהופעת אורח בשיר play minstrel play ,בנוסף יש גירסת כיסוי,שלא מביישת את המקור,לocean gypsy של רנסאנס,בסה"כ זה באמת אלבום קצת קיטשי,אבל גם מי שלא אוהב פרוג יאהב את האלבום. 14.STRAWBS-GRAVE NEW WORLD יקי,זה בשבילך,פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לך מהבחירה בבלקמור,אלבומם הטוב ביותר של הסטראבס,מציג את גירסתו המושלמת של דייב קאזינס לאיך שצריך ואמור להישמע פולק-רוק,החל מהתו הראשון ועד לאקורד המסיים,צפויה לכם חוויה מענגת אוזניים באחריות. 15.KEVIN AYERS-WHATEVERSHEBRINGSWESING איירס,איש להקת gong בעבר,הביא אותה באלבום סולו מופלא,עוד אחת מפסגות היצירה של סצינת קנטרברי,מייק אולדפילד בגיטרה,ורוברט ווייאט מתארח בשירה בשיר הנושא(חוסר הרווחים כך במקור),קולו הנמוך והסמיך של איירס משרה עליי מן תחושת שלווה ושלמות נהדרת שקשה להסבירה במילים. זהו,עד כאן,על כל אחד מהאלבומים הנ"ל אני ממליץ בכל לב,יום-טוב,אסף. היזהרו מגילגמש החקיין.

 

[gilgamesh]

תיקון קטן

על להקת gong נמנו מוזיקאים רבים וטובים,אך kevin ayers אינו אחד מהם,התכוונתי ללהקת soft machine .

 

[אריק חייט]

בזכותך החסרתי פעימה

Interview מביש??? טוב, כמובן שזכותך לחשוב כך. אני, לעומתך, חושב שזה אלבום ענק. אם זה השיר השני שמפריע לך, Give It Back, אז אני יכול להבין אותך, למרות שאני לא מרגיש כך. אבל כל שאר השירים באלבום הזה הם יצירות מופת עם לא פחות עומק וביצים מכל דבר אחר שג'נטל ג'ייאנט עשו. היה יכול להיות לי הרבה יותר קל להבין טענה כזאת כלפי האלבומים שבאו אחרי Interview. אבל אני תמיד מצרף אותו לרשימת האותות והמופתים.

 

[gilgamesh]

מודה ועוזב gilgamesh

אריק אני חייב לך פעימת לב,ייתכן שהגזמתי קצת(הרבה)בהגדרתו כמביש,אבל באלבום הזה שמתי לב לראשונה שהקשרים מתחילים להיפרם,שהלהקה יורדת מנכסיה, נכון ש90% מהאלבום מצויינים,אבל היתר

,ומה לעשות שדווקא עשרת האחוזים האלו צורמים לי באוזן. אבל בשביל הפרוטוקול-תימחק המילה מביש לאלתר מהודעתי(וירטואלית כמובן)

 

[giloni]

להארולד החביתי לשעבר

אמנם תחת שם אחר, שלא באשמתי, אבל זוכר אותך לטובה. ראשית, אין לי בעייה עם האלבום של בלקמור. אלבום לא רע ובמיוחד השיר שבו מחלל אנדרסון. רק מה, ממוחזר לאללה (ושמעתי עוד שני אלבומים של הלהקה). מה שמפריע לי שם זו לא הנגינה או העיבודים של בלקמור, אלא השירה של הגברת, שנשמעת לי ממש לא לעניין, אבל זה עניין של טעם. מי שמורגל בקולות נשיים מסוגן של מדי פריור, אני האסלם, סנדי דני, סוניה כריסטינה ודומותיהן, לא מסתדר לי הקול של הבלונדה שלצידו של הסגול כהה. וכמובן, כובע ענק מוסר לכבוד בחירתך בסטרובס. קשה להניח שעם שני קולות הם יכנסו לרשימה הסופית, אבל העיקר להזכירם!!! יקי