פרוג מוקפץ

[הניבלונגים]

אילו?

 

[ganooov]

../images/Emo26.gif ../images/Emo13.gif

א. המבנה - עלילה שלימה (יופי, זה גם בקונספט

). ב. יש שם מלודיות שמופיעות בחלקים שונים של האלבום עם שינויים קלים, ולפי מה שאני שמעתי עד כה - זה אופייני לפרוג. ג. לא 'דע, חונכתי לזה שהאלבום הזה הוא פרוג, אני אביא עוד בהמשך, אלא אם כן אני טועה

.

 

[shay or eli]

האם החומה פרוגרסיבי?

בו ונראה- האם הוא אלבום קונספט? כן. האם יש בו שימוש בכלים קלאסיים? כן. האם יש בו השפעות ג'ז/בלוז? כן. האם יש בו אפקטי אולפן מתוחכמים? כן. האם יש בו נגינה ברמה גבוהה? כן. האם יש באיזשהו שלב בו נגינה סימפונית? כן. האם יש בו אוירה אפלולית? כן, אבל זה לא כזה מאפיין חשוב. האם יש בו חדשנות כלשהי? קצת, אבל על זה אפשר להתווכח. הוא עונה על המינימום בכדי להיכנס לרשימה הזאת. לא הייתי נותן אותו כדוגמא המובהקת לרוק מתקדם. הוא למען האמת פחות פרוג מלא פרוג. אבל יש בו מאפיינים המאפשרים לו להכנס הנה, לפחות כמו קווין.

 

[hells bells]

אז לשיטתך גם טומי הוא פרוג!

נו ב'מת....

 

[shay or eli]

אז לשיטתי לא שמעתי את טומי!

החומה גולש לו לפרוג מדי פעם בפעם. בגלל שהוא בא מלהקת פרוג, יש נטייה מסויימת לקרב אותו קצת יותר לז'אנר הזה. כדי לא להיות דקדקנים כפייתיים אפשר להכניס את החומה לרשימה הזאת, כיוון שהוא נמצא במקום של קונפליקט.

 

[orbiti]

אתה שואל את השאלות הלא נכונות

אלו שאלות שיותר קשורות להגדרות הפרוג: האם השירים בו חורגים מהותית ממבנה הבית - פזמון? לא האם יש שימוש במקצבים מיוחדים או משקלים א-סימטריים? לא האם יש שימוש בהרמוניות מורכבות או לא שגרתית? לא האם העיבוד שונה בצורה כלשהי מהעיבוד של כל אלבום פופ-רוק שיצא באותה תקופה? לא. הקטע היחידי באלבום שאיכשהו מתקרב להגדרה של "רוק מתקדם" הוא המשפט, מעבר לזה זהו אלבום רוק רגיל לחלוטין. נ.ב. למרות שטומי הוא לא אלבום רוק מתקדם מובהק, יש בו הרבה אלמנטים של הז'אנר (הרמוניות מאד מורכבות ומחושבות, לדוגמא), ויש בו שני קטעי רוק מתקדם "לפי הספר" - Underture וSparks.

 

[הניבלונגים]

עניין של זמן

מעבר למוסיקה, ומהבחינה הזו אני מסכים עם orbiti אבל זה לא ממש חשוב עכשיו, יש פה עניין של תהליכים. החומה כך נטען למעלה גולש לפרוג, ואני טוען שהוא גולש מפרוג, פינק פלוייד הייתה להקת פרוג שבגלל תהליכים פנימים בלהקה ומשיקולים של אופנתיות (או השפעות חיצוניות) חדלה מליצור פרוג והחלה להתקרב לעולם הקשוח יותר של ההארד רוק ואפילו הפאנק, טומי מאידך הוא תופעה הפוכה בדיוק, האלבום יצא ב 1969, בתקופה זו הפרוג היה בחיתוליו וטרם התגבש לסוגא (ג'אנר) אמיתי והיה יותר ניסיון של להקות "הפלישה הבריטית" ואחרות להרחיב את גבולות הפסיכדליה למשהו "אומנותי" יותר, בעוד ניתן להתיחס לטומי כאל אלבום פרוג ראשוני שחסר חלק ממרכיבי הפרוג אבל מחפה על החיסרון הזה בחדשנות, לא ניתן להתיחס כך לחומה, שיש בו חלק ממרכבי הפרוג אך בהעדר חדשנות מוסיקאלית הוא נופל מחוץ לתחום. קטגוריות הבחירה בפרוייקט הזה הם כה מגוונת עם כל כך הרבה פתחי מילוט ומקצי שיפורים שלא נראה לי שאלבומיים גבוליים שכאלה צרכים להכנס לקטגוריות ג'אנריות

 

[ganooov]

בשבילכם, ../images/Emo13.gif

אני מוריד מבחירתי את החומה, אבל זה משאיר אותי עם 7 בחירות בלבד

.

 

[Jam Head]

אני תמיד ראיתי את החומה

כאלבום רוק כבד , מאשר פרוג או משהו אחר. הוא הרבה יותר ברוטאלי וכבד מהאלבומים האחרים של הפלויד. המסר בוא הרבה יותר חזק מהפכני כזה , למרות שהשירה והמהירות עדיין לא כמו להקות רוק הכבד אבל בכל זאת אני חושב שהוא אלבום רוק כבד כמעט לכל דבר. גם אחרי שהייתי בהופעה של שליחי הבלוז אתה מבין את העוצמה שלו.

 

[comfortably pink]

החומה יהיה ב100 הגדולים.. לא לדאוג

או בשנות ה 70, או בקטגוריה האחרונה. כך גם אנימלס.

 

[meandmeandme]

משהו אחר מעניין אותי פה...

מה זה לעזאזל "רוק רגיל"?!?! (החומה זה לא פרוג, לדעתי)

 

[הניבלונגים]

אין דבר כזה

רוק רגיל, זאת אומרת יש רוק ופרוק זה חלק מהרוק, הכוונה שלי הייתה שזה שזה רוק שאינו פרוג, זה הכל, רוק רגיל זה ממש לא הגדרת ג'אנר

 

[meandmeandme]

אוקי...

ידעתי שהתכוונת למשהו כזה פשוט רציתי להבהיר את זה... אני בכלל שונא את המילה "רגיל"... אין כזה דבר רגיל...

 

[hells bells]

עוד חמישה.

6.Moody Blues ימי עבר שחלפו. פאר היצירה שלהם,חיבור מושלם בין רוק לעיבודים קלאסיים. יש רק שיר אחד באלבום שהייתי מוותר עליו,תנחשו לבד. 7.Moody Blues. In Search Of The Lost Chord בתור ילד הייתי יושב ומקשיב שעות לתקליט הזה ובמיוחד לצד הראשון. Timothy Leary's dead. No, no, no, no, He's outside looking in. 8.Moody Blues-Every Good Boy Deserves Favour קצת פחות פרוג מהשניים הראשונים שבחרתי אבל עדיין מתאים לקטגוריה. שירים יפהפיים,גסטין האייוורד גאון!!! 9.מייק אולדפילד-טיובלאר בל'ז רק בגלל הקוף הזה בצד השני וכל ההקדמה ה-"אירית" לפניו. 10.Manfred Mann -Chance הייתי שומע את התקליט לפני למעלה מ-15 שנה ומאז לא יצא לי לשמוע אותו. אבל הוא חרוט אצלי עמוק עמוק בזיכרון,אני כמעט משוכנע שהוא מתאים לקטגוריה,אבל אני לא ממש סגור על זה.

 

[yonish]

הבחירה שלי

קינג קרימזון - אין ד'ה קורט - אחד מהתקליטים הראשונים שהיה ממש רוק מתקדם. פוסיידון הוא לדעתי העתק חיוור שלו ו"אני מדבר עם הרוח" ליווה אותי בטירונות כל לילה לפני השינה כמנת שפיות יומית. קאמל - סנואו גוס - בשנות התיכון חלקתי חדר עם אחד מהאחים שלי שלא ניחן בטעם מוסיקאלי מעודן. לא היו הרבה תקליטים שהוא הרשה לי לשים. טוב שהיה את קאמל. Mellow Candle - Swaddling Songs - פרוג פולק משובח מאירלנד. שתי סולניות שכל אחת מהן יותר טובה מאני הסלאם וזאתי מCurved Air ביחד. Mezquita - פרוג ספרדי מהיר ועצבני עם השפעות פלאמנקו. נדיר אך שווה את המאמץ. Spirogyra - Bells Boots and Shambles - עוד משהו לא מוכר מאגף הפולק-פרוג. שילוב מעניין בין פרוג למוזיקה ימי-ביניימית. Haizea - Haizea - להקת פרוג מחבל הבסקים שליד ספרד. חליל מצוין א-לה קאמל וג'טרו טול וסולנית נהדרת. ג'טרו טאל - סונגס פרום ד'ה ווד - פעם הייתי שומע הרבה טאל. היום חלק גדול מהתקליטים שלהם איבד את ערכו בעיני. דווקא לזה אני נהנה לחזור מדי פעם. אולי בגלל השפעות הפולק הברורות. Spring - לדעתי התגלמות הפרוגרסיב האנגלי המשובח: לחנים טובים, סאונד עשיר ומלוטרון. הרבה מלוטרון. יוני

 

[יקי אשכנזי]

כל הכבוד

על ההפרדה בין הרגש לשכל. כתבת מה שאתה אוהב ולא מה שאתה חושב שאמור להיות ברשימה. רוב המשתתפים בסקר, וביניהם גם אני, חטאנו בחטא הלגיטימי הזה, אבל את הרשימה שלך אני אוהב יותר משלי. Spyrogyra, Mellow Candle, Songs from the wood, Spring יופי, יופי וכל הכבוד שוב יקי

 

[הניבלונגים]

דווקא

עד השבוע ניסיתי ליצור איזון בין השכל לרגש, מאחר ויש לי מטרות כמנהל פורום, אני דואג למלא את הבחירה בדברים שמן הראוי שיכנסו לרשימה שכזו, היות ואני גם אוהב מוסיקה וכל אוהב מוסיקה יש לו את הדברים שלו שהוא חייב להכניס ויהיה מה, אפילו שהוא יודע שאין להם מקום ב"מאה הגדולים", אז גם דברים "חשובים" פחות נכנסו אצלי, אם כי מידיי שבוע אני מגלה שמה שאני רואה כבחירות של רגש, הם בסופו של דבר כנראה גם בחירות של שכל. בכל מקרה בכל פעם שאני רואה בחירות כאלה כמו של הולדן קולפילד, שבחר בקוון, יוניש, שבחר ב Mellow Candle ו Spirogyra , מורנא עם White Willow או הליידי שבחרה דווקא את Brain Salad Surgery של ELP ואת ג'ון אנדרסון, אני מאוד שמח לראות את מגוון הדעות המעולה שיש לנו פה ומידי פעם אפילו מגלה חדשים, ממש כיף העניין הזה.

 

[yonish]

תודה

האמת שקצת התאכזבתי שבכל הרשימות ראיתי שוב ושוב את אותם שמות: מילא אותם להקות אבל אפילו אותם אלבומים. אני חושב שאולי יש אנשים שבטוחים שהPFM האהוב עליהם לא יכנס לרשימה בכל מקרה, אז הם דוחפים את המודי בלוס האהוב עליהם כדי להשאיר חותם בכל מקרה. אני כמובן מחכה לקטגורית ה"פולק-רוק" או "סוונטיס כללי"... יוני

 

[yonish]

לא יודע איך שכחתי...

אבל נא להוסיף את האלבום הטוב ביותר של ג'טרו טאל לדעתי: מינסטרל אין דה גלרי - בגלל קולד ווינד, הפיוטיות של בלק סטין דנסר, הקטעים האקוסטיים היפים, וכמובן - בייקר סטריט מיוז המרגש!

 

[CaerBannog]

"take a ride, take a shot now"

king crimson- red שמתחילים, אז מהכי אהוב אלבום מדהים, ואני חושב שמה שבאמת מייחד אותו זה הרגש, שקצת חסר באלבומים האחרים של קרימזו, ופה הוא באמת בשיאו, בחיבור שלו עם היכלולות המדהימות של הלהקה הזו.. אחח, איזה יצרה... van der graaf generator- still life איזה להקה מדהימה, אלבום מצויין, הסקספון פה מדהים, וגם השירה של האמיל, אלבום יחסית רגוע שלהם, אחרי הפירוק הראשון, אבל הוא מצויין, ג'אזי בהחלט... pink floyd- darkside יש הרבה פקפקנים בקשר להתקדמות של הלהקה הזאת, אני מבינהם, אבל האלבום הזה, כמכלול, הוא בהחלט אלבום רוק מתקדם, חזק בטירוף וכל מילהב מיותרת king crimson- discpline תקופת שנות השמונים, אפשר לספור על יד אחת בערך את הלהקות שעדיין עושות רוק מתקדם, או לפחות מוציאות אותו על דיסקים, אלבום מטורף לחלוטין, מתקדם מכיוון שלמרות שהוא הושפע מהמוזיקה של התקופה, עדיין יצא משו כמו שאפחד לא שמע אפעם, מורכבות מוזיקלית מצויינת, מילים הזויות לחלוטין, בנייה כמעט מושלמת של מוזיקה נקמת הטרקטור- מטבח אקוסטי הסיבה היחדה שיש אנשים שמקפקים בפרוגיות שלהם היא העבודה של שהם ישראליתם בשנות התשעים סוף שמונים, אין הרבה מה להגיד על האלבום הזהח וץ מזה שהוא לוקח מוטיבים כמעט מכל סגנון אפשרי ומאחד אותם למשו אחד בצורה שרק הם יכולים לעשות genesis- foxtrot ההאמת, שאחת הסיבות העיקריות שאני מכניס את האלבום הזה לפה, היא שיר הסיום המצויין שלו, יצרה אדירה king crimson- in the court שמתי איד מכל תקופה שלהם, כי מדובר בדברים די שונים... הפרוג רוק הסימפוני במהותו וזהו, אני לא יודע עם יש עוד מה להגיד חוצמזה, מושלם, או לפחות נותן הרגשה של מושלם. pink floyd- atom heart mother מה אגיד, איזה יצרה, איזה אלבום, הסוויטה המרכזית היא פשוט יצרהה קלאסית עם אפגרייד לרוק, מצויין...