אין כמעט. מה שאנחנו רוצים זה להתקרב אליה הכי קרוב שאפשר. אז אפשר להיות רומנטי ו\או תמים ו\או סבלני מאוד (ובינתיים סובל, לפעמים) ו\או באמת בר מזל ולחשוב שהשלמות ב"הכי קרוב לשלמות" היא בהגדרה מערכת יחסים אחת שנותנת לשני השותפים בה הכל. ואפשר להיות ריאליים (וגם רומנטים, אם רוצים), וגם אגואיסטים קצת, ולראות את השלמות מנקודת מבט שלנו. של מה שאנחנו מקבלים ונותנים גם. ואז ההכי קרוב הזה יכול להירקם גם בשתיים או יותר מערכות יחסים. כמובן שככל שסובלים או מרגישים ריחוק באחת מהן כך הקומבינציה מרחיקה מהשלמות... אבל לפעמים, אני טוענת, זה הכי קרוב.
יש מקרים בהם גירושים לא כדאיים: אילוצים הקשורים במשפחה, פרטנר מצטיין שהסיכוי למצוא טוב ממנו שואף לאפס וכד'. במקרים כאלו אם קיים חסך כלשהו אני בעד למלאו. אם אדם צריך לבגוד (או כל מינוח אחר) בעצמו או בבן זוגו לעניות דעתי עליו לבחור באפשרות השניה. להתעורר בגיל 65 אחרי 40 שנים של תיסכול וחסך מיני זה גרוע מניהול קשר דיסקרטי מהצד. אף אחד ושום דבר לא יפצה על השנים שאבדו. ,,, וכמובן שיש להקדים לכך נסיונות טיפול למיניהם. עד כאן.
מצד אחד את תמיד מצודדת בגישה של לוחמנות,מאבקים,עשיה יצירתיות. וכאן, כל מה שאת מציעה זה ויתור,חוסר אחריות להתמודד עם המציאות,בריחה ובגידה. האם היית מעלה על דעתך שבנאדם שחסר לו קצת כסף ילך לשדוד בנק!? רק בגלל שחסר לו?! אז למה כאן הכול לגיטימי!?
מה פתאום מאהב!? האם את בטוחה שכל מה שחסר לך זה רק סקס? מה עם טיפול זוגי!? מה עם חילופי זוגות!? מה לגבי נישואים פתוחים!? מה לגבי סקס מזדמן!? יש כל כך הרבה שלבים שבכלל לא נבדקו לפני שמגיעים למאהב.
זו דרך להתמודדות. וההשוואה לכסף ממש לא במקום : כסף זה משהו סופי וסגור. כמה שלקחת – ככה חסר. הוא לא נולד יש מאין. כאן, לעיתים – השורה התחתונה יכולה להיות הפוכה. קשר עם מאהב יכול גם לתרום לכככככולם.
ובטח שלא בהכרח. תיזכרי למשל ב"איבר קטן יש לו לאדם" וגו'. אולי משם תהיינה לך תובנות חדשות. וזה מקרה טוב. וד"ל. יכול להיות גם מקרה פחות טוב, אבל עדיין יותר טוב מקודם : של אשה רגועה יותר. וד"ל. ויכול להיות גם רע. לא אמרתי שלא. אבל ממש לא בהכרח.
מלקיחת פסק זמן {זמני בהחלט} מההתמודדות הממשית? האם, אדם בוגר, לאחר שעשה את חשבון הנפש האישי שלו, את כל ה"בעד" וה"נגד", לא יכול להחליט שהוא מעביר, בצורה זמנית לגמרי, את נקודת הכובד של החיים שלו מהתמודדות ממשית למערכת מקבילה-זמנית? האם לא יתכן שבדרך כלשהי, ע"י הקלת המתח והלחץ במערכת החוקית, היא תשתפר? {ושוב, שאלת תם לגמרי, ללא כוונה לפגוע או להקניט}
מכירה את הנפשות הכותבות, ולכן, אי אפשר לדעת על איזו "יבלת" של כותב תדרוך ההודעה, כך שעדיף..
מבהירה את כוונתי: למיטב הבנתי, בהודעה המקורית, דיברה הכותבת על אי שביעות רצון, חוסר סיפוק ופער בין הרצוי {מבחינתה} למצוי {מבחינת הזוגיות הקיימת והחוקית שלה ושל בן זוגה}.. שאלתי היתה, האם לא יתכן שאותו "פסק הזמן" {הרגשי, בצורת העברת נקודת הכובד של הציפיות וחלוקתן} שתיקח השואלת מהמערכת החוקית שלה, אינה יכולה להואיל למערכת החוקית, מאחר וחלק מהלחץ שבתוך המערכת הזוגית יתפוגג? זה נשמע מופרך, לא מציאותי?
בין הדרישות המיניות שלה, לבין היכולות {או הצרכים} של בן זוגה.. אם הבנתי נכון, זו הטענה היחידה שלה כלפיו.. תהיתי, מה יקרה אם ניקח את האלמנט/צורך הזה ונסיט אותו לזמן מה לכיוון אחר, אל איש אחר? האם מערכת היחסים שלה ושל בן זוגה לא תצא נשכרת בשורה התחתונה מהעניין? לכאורה, סלע המחלוקת נעלם מתוך המשוואה הזוגית-החוקית.. <ברק {אולי} מהגגת באוויר, כי עברו די הרבה שנים מאז עמדה בפני דילמה בעייתית כזו..
אבל משתדלת לא להיות פאתטית. מה את רוצה? לאנוס את חסר החשק? "להנות" מסקס מכורח, מאילוץ? לשבור את הכלים=פירוק הנישואים? - כדי לעשות את זה צריך שיהיה רע בנישואים, או אלטרנטיבה מוחשית טובה יותר (פרטנר חדש או אפילו שהלבד יועדף על הזוגיות הקיימת). זוגיות מושלמת יש באגדות (ואולי גם אצל טיפוסים מסויימים ומעטים). אדם כמוני, למשל, ימצא את הדפקטים בכל מערכת שיהיה בה. ואם הוא לא מאוד אימפולסיבי אז ישקול אם אותם דפקטים שווים את פירוק החבילה או שמא עדיף לחיות איתם תוך מציאת פתרונות יצירתיים.