לא רוצה לחשוב על פעם.
כשאחי גילה את תעודת הבגרות שלי לפני כמה שנים הוא היה בשוק, ושאל אותי "בצל של זה גדלתי כל השנים?!" אחרי שהתאוששתי מזה שהוא גדל בצל שלי (לא ראוי), העפתי מבט בתעודה וחשכו עיניי... אכן היו לי ציונים נמוכים בתיכון. לא השקעתי בגרוש, ישבתי בשיעורים משועממת וציירתי במחברת, ולא היה לי אורך נשימה ללמוד למבחן. בזמן הלימודים לבגרויות נרדמתי על הספרים. הדבר היחיד שהציל את הממוצע שלי מחרפה מוחלטת הוא כל 5 היחידות המדעיות שעשיתי, שהיו המקצועות היחידים שהיה לי עניין בהם ולפיכך השקעתי בהם והציונים היו בהתאם. בתואר ראשון קיבלתי הצטיינויות מכל עבר, כי אהבתי את מה שעשיתי וזה התאים לי. בתואר השני הידרדרתי מעט, אבל אני עדיין מעל 90, אז תשפטו לבד את רמת ההידרדרות. אורך הנשימה, לעומת זאת, עדיין לא משביע רצון... אני שובעת מרורים בעבודה על התזה בגלל זה.