פעם... וכיום.

[ChilD SouL]

פעם... וכיום.../images/Emo202.gif

היום, בעודי מחכה לאוטובוס בתחנה פגשתי לי חברה מימי התיכון. המישהי הזאת הייתה תלמידה מצויינת - לא ישבה על ציונים של פחות מ90 ונלחמה על כל נקודה [מהאלה...], מישהי שהייתי איתה בקשר טוב. התחלנו לדבר על מה מעשינו כיום, מה הלאה וכו'. במהלך השיחה התברר לי כי היא הולכת במכללה ולא הכי "איי איי" [ואני חלילה לא מזלזלת באף מכללה, אבל יש מכללות ויש מכללות] - את המקצוע לא הכי "איי איי" [ואני חלילה לא מזלזלת באף מקצוע

אני בעצמי לא לומדת את המקצועות שאפשר להגיד עליהם וואו. זה לצורך הפואנטה בסוף

]. בכל אופן, אותי נורא מסקרן... איך בנאדם שכזה, שישב על ציונים מצויינים בתיכון בסופו של דבר גומר במכללה [ולא הכי מוצלחת], והולך ללמוד מקצוע לא הכי בשמיים

זה קצת הרים לי גבה. שאלתי היא - איזה תלמידים הייתם בתיכון והאם אתם כסטודנטים כיום שונים מהתלמידים שהייתם פעם

האם הייתם תלמידים של 90+ או הייתם בינוניים

האם הייתם תלמידים בינוניים וכיום אתם עם תעודת הצטיינות מהדיקן

ספרו... שתפו. סופ"ש פורה.

 

[shay4442]

הייתי שילוב לא הגיוני של תלמיד חרשן

וחנון עם ציונים בינונים מינוס..... התחלתי טוב עם ציונים מעולים כאשר נלחמתי על כל נקודה(כיתות א-ח) ואז התחילה הירידה כאשר עדיין נשארתי חרשן אבל עם ציונים גרועים.בסוף התהליך הזה סיימתי בלי בגרות כאשר חסרים לי בגרות במתמטיקה+מקצוע מוגבר שאותם השלמתי אחרי הצבא. באוניברסיטה העסק דומה בחינת החרשנות שלי אבל שונה לגמרי מבחינת הציונים שבהם אני עומד על ממוצע 90 .

 

[ViolSastrad]

ממה שגיליתי באוניברסיטה ובכלל...

אני ממש ממש מסכים איתך!!

יצא לי גם כן להיתקל בתופעה כזו לא מעט פעמים... הדוגמא הפשוטה ביותר היא תלמיד שלמד איתי בתיכון והיה אחד מהעצלנים ובקושי שרד את המקצועות הראליים... מה גם שבקושי "זכינו" לראות אותו בלימודים... עברו שנתיים שלוש... יצא לי בצבא לפגוש את אותו אחד והנה - הפלא ופלא - הבחור "העצלן" נהיה טייס קרב!!

וזה לא המקרה היחידי... יוצא לי לפגוש באוניברסיטה אנשים שלפי הסיפורים שלהם פשוט זרקו כל תקופת התיכון ועכשיו הם בערך מצטייני דיקאן במקצועות יוקרתיים...

. בעבר גם אני חשבתי שהצלחה בתיכון (במקצועות ריאליים למשל) זה פרמטר להצלחה באוניברסיטה... כנראה שהכללתי

... אני מתאר לעצמי שלאותם גאונים לא היה "ראש" ללימודים בתיכון והם התעסקו במה שבא להם, ובכך גם התבאו ציוניהם... והנה עכשיו כאשר הם לומדים את מה שהם רוצים הם עולים בקלות על דרך המלך, ולפעמים זה מרגיז

... לחשוב שאנחנו כ"כ טרחנו בתיכון כדי להתקבל למקצוע יוקרתי לעומת אותם אנשים שבקושי ראית אותם בתיכון - עכשיו משיגים ציונים טובים יותר מכולנו... אגב - גם ההפך נכון... יצא לי להיתקל בתלמידה "גאונה" בתיכון שכולם חשבו שהיא תלך ללמוד מינימום רפואה... ומסתבר שהיא הלכה ללמוד גאוגרפיה באיזו מכללה (אני ממש לא מזלזל, אבל לפי היכרותי אותה בתיכון הייתי מצפה שתלמד משהו ממש "חזק"!)

 

[רוקד עם שבלולים]

זה מאד תלוי באדם ובהתאמה שלו למערכת

בבית-הספר אפשר להסתדר או בעזרת שקידה וטיפה שכל או עם שכל וטיפה שקידה. באוניברסיטה זה מאד תלוי לאן הולכים: אפילו אם הוצאת 100 בחמש יח"ל מתימטיקה, לחלוטין לא בטוח שיילך לך בחוג למתימטיקה באוניברסיטה, שבו הדרישות גבוהות הרבה יותר. בחוג לרפואה יש מדי פעם את ההוא (או ההיא) ששולט בחומר הלימוד, ואז מגיעות השנים הקליניות ומגלים שהוא לא יודע לגשת לחולה. אני אישית הייתי תלמיד של 85 עד הבגרות (כולל), אהבתי לקרוא אז ידעתי הרבה וזה החזיק אותי מעל המים עד כיתה י' בערך בלי להתאמץ. בתיכון ירדתי בהתחלה, אבל נהייתה לי חברה שהיתה החרשנית של בית-הספר (וגם חכמה! קיבלה 780 ומשהו בפסיכומטרי. אה, וגם חמודה) והיא התעקשה שאני אלמד, אז נהיו לי ציונים סבירים בחזרה. היה לי חבר עם שכל מפה ועד להודעה חדשה, אבל לא היה משקיע בגרוש וגמר עם ממוצע סביר, קצת פחות משלי. שנינו קצת בזנו וקצת קינאנו במי שישב ולמד כמו בנאדם. ואז הגעתי לאוניברסיטה והיה אותו סיפור: בהתחלה הסתדרתי עם מה שידעתי עוד ממקודם, אחר-כך נגמר לי הכוח, ואז היו שמועות על פרס כספי מיוחד של החוג למי שומר את שנה ב' עם ממוצע מעל 85, אז נהייתי חמדן והרבצתי סמסטר של חרישה שהעלה אותי עד מעבר לסף. מזל, כי אחר-כך התקבלתי ממש בקושי לתואר שני עם הממוצע שלי, אז הפרס עצמו היה די משני בחשיבותו יחסית למוטיבציה שהוא נתן לי. (כן, השמועות היו נכונות, קיבלנו 3,000 שקל כל אחד, ו-5,000 למי שהיה מעל 90). עכשיו אני דוקטורנט ממוצע ומטה, אבל כבר לא איכפת לי מציונים בשלב הזה, יש לי תוכניות אחרות. מי שהיתה אז החברה שלי היא כיום פרופסורית באוניברסיטה מכובדת למשפטים בארה"ב, אז כנראה שהיא באמת עלתה על השילוב המנצח. החבר שלי גר בתל-אביב ומנסה להוציא תקליט ראשון, למד באוניברסיטה הפתוחה אבל אני לא חושב שהוא סיים תואר כלשהו. מה אפשר ללמוד מכל זה? לדעתי כמעט כלום. נראה לי שהתיכון, ובמידה מסויימת גם האוניברסיטה, הם דברים שקורים בזמן שאתה חי את החיים שלך. הם לא החיים עצמם, רוב הזמן. אבא שלי חזר פעם מכנס בוגרים של התיכון שלו ואמר משפט יפה: "כל אחד הגיע לאן שהגיע לו להגיע". אני חושב שזה נכון. אל תתנו ללימודים, ובטח לא לציונים, להגביל אתכם יותר מדי.

 

[ChilD SouL]

אהבתי../images/Emo45.gif

הייתי מתחברת עם אבא.

 

[חציירח]

משהו לא קשור

אהבתי את הכינוי שלך, רוקד עם

 

[רוקד עם שבלולים]

זה השם האינדיאני שלי

לכל אחד יש שם אינדיאני שמתאים לו ("לכל איש יש שם..."). לחפש את השם האינדיאני שלך זה איפשהו בין משחק חברתי משעשע לבין סדנא לשיפור-עצמי. תאר לך שבמקום "בוקר טוב, איציק" היו אנשים מברכים זה את זה כך: - "אהלן 'מזיין כמו שפן', מה העניינים?" - "אחלה 'קוף מכוער'. תגיד, הכנת כבר את המצגת עם האנליזה?" - "לא, אני מחכה עדיין לנתונים של 'טיפשה אבל נותנת' מהנהלת חשבונות, ואני מה-זה לחוץ, 'היפופוטם שמן' יושב עלי כבר מיום רביעי על הקטע הזה". איזה עולם נפלא היה יכול להיות לנו.

 

[חציירח]

../images/Emo6.gif

למעשה אנחנו נותנים לכל אחד שם אינידאני, אבל שומרים את זה בלב

אז איך הגעת דווקא לשם הזה?

 

[רוקד עם שבלולים]

או! זה הולך ככה:

השם האינדיאני המקורי שלי היה "ישן עם נעליים" (זה עוד מהצבא. הייתי הרבה על כוננות בתור חובש) אבל כשהגיע הזמן למצוא ניק בתפוז, חשבתי על שמות אינדיאניים וכמובן קפץ לי "רוקד עם זאבים" המוכר, ואז נזכרתי שיומיים קודם לכן הלכתי אחרי השגם ברחוב ופתאום היו על המדרכה המון שבלולים וניסיתי לא לדרוך עליהם, אז מהקפיצות האלה בין השבלולים יצא השם. ומה עם השם שלך? מאיפה הוא?

 

[חציירח]

יפה ../images/Emo13.gif

השם שלי? כל מה שרציתי היה תפוס ואיכשהו הגעתי לזה, אין הרבה משמעות.

 

[אד גלוריאם]

יפה ../images/Emo13.gif

השם שלי? אני אלה יוונית וזהו.

 

[Bazooka Jane]

יפה ../images/Emo13.gif

השם שלי? כינוי לתבשיל קווקזי שאפשר להגדיר אותו כקציץ בשר .

 

[EdisonGirl]

יפה ../images/Emo13.gif

השם שלי? ע"ש מודל לחיקוי שלי- לא אחר מאשר תומאס אלווה אדיסון, ממציא הכיסא החשמלי..

 

[דש(א)-בורד]

יפה ../images/Emo67.gif

הכינוי "דשא" נדבק אלי בכיתה ח' כי הייתי מעשן מלא מלא גרא....נולה. הכינוי הנוכחי צץ כשנאלצתי להחליף את הכינוי שלי [בגלל שאני קורבן של נסיבות אופנה] ונזכרתי בעלמת חמד מעברי שאהבה לקרוא לי "דש" ולעתים אף "דש-בורד".

 

[הבחורה של וורונסקי]

יפה

השם שלי? שהיתי בכיתה י"א או י"ב למדנו בספרות את המחזה "אנה קרנינה". אהבתי את המחזה, אהבתי שיעורי ספרות, אהבתי את וורונסקי (שהוא אחת מהדמויות במחזה). וככה יצא..

 

[הבחורה של וורונסקי]

שיט! שכחתי לשים ../images/Emo13.gif

הו לא!

 

[ChilD SouL]

יפה../images/Emo13.gif

אני סתם נדחפת.

 

[silverhawk]

אבל למה להרוס למה!

את החיים הרסת לי!!11111

 

[הבחורה של וורונסקי]

../images/Emo191.gif שימעו את קולי בני ישראל

שיקוצים טמאים שכמותכם! משרשרים חיוכים מזוייפים..נלעגים! בושו! בושו הכלימו! שילחתם בי את נציגכם, השיקוץ המשוקץ בן האלף.. ואני, עוד מת בודדה מנגד...נביאת תוכחה!! שימעו את קולי! ועכשיו לעניין אחר לגמרי... היום כתבתי שיר היקו קטן על השולחנות בשנקר.. לא כדאי לקיים יחסי מין על השולחנות בשנקר כי הם לא יציבים ממש ונוטים ליפול בגלל עודף משקל טה-דה!

 

[דאנטה]

הייקו זה 7 הברות, 5 ושוב 7 הברות...

אבל קולה כבוד על ההשקעה! וזה מוביל אותי לדבר מעניין: שכל אחד מחברי הפורום הקדוש הזה, יכתוב הייקו על חוג לימודיו, או על משהו אישי מהחיים שלו!! אני אתחיל: תרבות יוון ורומא, (7 הברות) אני שותה תה! (5 הברות) עד מתי אעלוץ? (7 הברות) דאנטה