פנטזיה רומנטית...

[guyscrown]

פנטזיה רומנטית...

שלום לכם, אני חדש כאן, אבל עוסק כבר זמן רב בסיפורים. רציתי לשאול אתכם, המספרים בעלי הנסיון, האם אי פעם עמדתם בקרן רחוב וגודדתם סביבכם אנשים והם הקשיבו וחייכו בסוף, וכהכרת תודה הם מחאו כפייים ואף השליכו מטבע או שניים? האם משהו מכם אי פעם ניכנס לפאב, כזה שיש בו מקרופון ובמה, ודיבר שניה לפניכן עם הברמן, ואז עלה לבמה וסיפר סיפור או שניים, וכל יושבי הפאב, עצרו לרגע והקשיבו ונהנו מהמופע המאולתר, ובסוף מחאו כף וסובבו לשולחנם ודיברו כמה נכון/מרגש/מלמד/מהנה היה הסיפור שיצא מפי האיש ההוא... -למה? -זה באמת אפשרי? אני בחור צעיר, כרגע חייל, יש עוד המון ללמוד, אבל רציתי באמת לדעת אם חלומות כאלו כבר מתגשמים...

 

[perhay]

חלומות מתגשמים

ברוך בואך לפורום!

אהבתי את הסגנון שלך. אין לי תשובה בשבילך מנסיוני. אני חשה שיש לך פוטנציאל ומאחלת לך שאכן הפנטזיה שלך תתגשם!

 

[הגבירה מן האגם]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

למה? כי זה הכי פשוט והכי קשה. כי בדיוק היה לי משהו להגיד ולא היה לי למי לומר את זה. כי היה לי בלב כזה אושר שרציתי לחלק עם אחרים. כי בא לי. כי זה אימון מצויין. כי ביקשו ממני. כי הבטיחו לי בירה. כי רציתי לספר סיפור שלא היה לי כבר מקום להחזיק בבטן. זה באמת אפשרי? כן. זה באמת אפשרי. אם אתה מוכן לוותר על כל מי שאתה ופשוט לעלות. אם אתה יכול לשאת את הבדידות שאחרי. ואז יצא לך לצחוק ולבכות באותו זמן ולא תדע מה אתה רוצה יותר, למות או לחיות.

 

[NAVVAN1]

נו?

אני עומד כאן, בקרן רחוב מחכה לשמוע סיפור (פעם ראשונה שסיפרתי סיפור כאן, רעד לי פופיק, אבל כאן אנשים טובים, עודדו אותי, , , מקווה שהם לא קצת מצטערים על זה) אם יהיה טוב אשמיע לך צילצול מטבעות (הסיפור על צליל מטבע, כתמורה לריח דגים - אני מכיר כבר, אז בבקשה סיפור אחר) ואם לא מבטיח ביקורת בונה. למקומות ,היכון, ספר

 

[NAVVAN1]

טוב, אז אני אספר סיפור אמיתי, אבל

זה סיפור שאני קצת מתבייש בו, אז לא לצחוק בקול רם, בטיול בציפורי, מאחורי גב שלי לפני כמה שנים נסעתי לסין, עסקים וכזה הזמנתי מהארץ נהג /מתורגמן,ובאמת בשדה התעופה חיכה לי סיני קטן, עם שלט גדול ועליו שמי באנגלית. (לא מגלה לכם שמי) נעים מאוד אמרתי לו, והוא נעץ בי מבט תוהה, החזקתי מעמד איתו, 3 שעות קשות מנשוא, במילמול שברי סינית, וגרמנית הבחור ממש לא ידע אנגלית. לפני שיצאנו לראשון ברשימת המפעלים שהכנתי לי בארץ. ביקשתי ממנו בשפת הסימנים, שיקח אותי לבית הספר למתורגמנים ממנו הזמנתי אותו. מתוך מטרה להחליפו. כשהגענו הוא לקח אותי לכיתה ( סוג של בית ספר ברליץ בפקין), ולמורה. המורה באנגלית רהוטה, בחיוך,עוד לפני שסיפרתי לו למה הגעתי ביקש שאספר סיפור קצר, כתרגיל לתלמידים, כי אז לפני ע-15 שנה לא היו הרבה לבנים בסין. אני התפוצצתי, אבל מנומס כיקה, החלטתי שאני מספר להם כנקמה, כמה אני מעוצבן - בעברית , ועשיתי סיפור, חבל על הזמן, בעיברית לפני הכיתה, והמורה, והמתורגמן, על מוצאותי בסין ממתי שנחתתי,וכמה שהם שווים לתחת. בשפה עברית ציורית, ספרותית. בסוף הסיפור הכיתה קמה, וקדה לי קידה, והמתורגמן אמר לי בעיברית צחה " סליחה,חשבתי שאתה יודע, שכבונוס מיוחד שלחו לך אותי,ללא תוספת בתשלום. נעים מאוד , אני ראש החוג בבית הספר הזה לשפות ערבית, ועברית." "ואתה,(כך אמר ,בעיברית) את הסיפור סיפרת לפני כיתת לומדי עיברית - סינית למתקדמים. יעני -הכל הבינו ואז התחילו הצחוקים, הם נפלו על הרצפה מצחוק, הקהל הכי טוב שהיה לי. בחור צעיר, בכל מקום בעולם, חוץ מבית ספר לשפות בסין. עלה ספר וצבור נסיון. והעיקר, ספר פה סיפור (מגיע לי על שסיפרתי שלי) והעיקר העיקר אילן, השד,פרי וצללים - לא לצחוק ממני בטיול

 

[אילן עינברי]

לא נצחק אבל...../images/Emo6.gif

לא נצחק אבל נקוד לך קידה בכל פעם שתספר משהו

 

[perhay]

בהמשך לסיפור של נאוואן, אני מציעה

שנעשה שרשור עם סיפורים מהחיים. להלן תרומתי: "היינו במקום נופש בארגנטינה ליד האוקיאנוס האטלנטי. זה היה מקום קטן ונחמד. הבאנו איתנו שני אוהלים : אחד לנו ואחד לשתי בנותינו. חיכינו לחופש הזה הרבה זמן, וכמובן רצינו להנות כמה שיותר. התמקמנו במקום שבדיעבד הסתבר שהיה במקום הכי נמוך באתר, ויצאנו לסיבוב קצר באזור. בלילה התחיל לרדת מבול. שלא כמו בישראל, בארגנטינה יורד גשם כל השנה. היתה גם הפסקת חשמל בכל אזור הקמפינג. בנותינו פרצו בבכי. הגשם מלווה ברוח מאד חזקה לא היה מחזה נעים. מרחוק התקרבה משאית. חשבתי שנתקעה בבוץ והנהג זקוק לעזרתנו. בפועל, הכוונה הייתה אחרת לגמרי. במה אפשר לעזור לכם? - פנה אלינו הנהג. בבגדים! - השבתי לו.כל הבגדים שלנו נרטבו. הבנות קופאות מקור. מייד התגייס לעזרתנו. למחרת הכל נרגע. אם הייתם עוברים על ידינו באותו יום יכולתם לראות חבל עמוס בבגדים שנרטבו בסופה, וגם... בשטרות שהוצאנו מהכיסים. זה הפך לשיחת היום במקום : האדון שתלה שטרות על החבל. וכמו שאומרים : סוף טוב, הכל טוב!

 

[KOOKI10]

במבט לאחור זה נשמע מצחיק

 

[השד מבגדד]

פרי, מקבלת ואני שניה..

בהיותי ילדה כבת 11 שנים , קרה המקרה. גרנו במעברה בדרום . הורי בצד אחד ואחי בצד האחר. ואני החלטתי ללכת לבקר את אחי שהיה נשוי ועם תינוקת. הדרך בין לבין עברה בשדות נטושים מרחק הליכה של כ15 עשרה דקות. ואני הולכת להנאתי ופתאום כלב נובח ועוד אחד ועוד אחד, תוך 10 דקות הקיפו אותי לא פחות מעשרה כלבים רעבים ועצבנים. אז ככה , אני עומדת במרכז לא זזה הלומה לגמרי ומסביבי מעגל של כלבים נובחים , לא בכיתי, לא נעתי, פשוט עמדתי. לא יודעת כמנ זמן עבר, נראה נצח, ופתאום הכלבים החלו לרדוף אחד אחרי האחר ועזבו אותי. עבר שם אדם ראה המחזה, זרק אבןנים עליהם והם התפזרו. ואני הלכתי בצעדים כושלים לעבר ביתו של אחי, נכנסתי והתכרבלתי בפינה ולא הוצאתי הגה מהפה, לא עניתי לשאלות של מה קרה ללא אכלתי ולא שתיתי פשוט ישבתי ובהיתי. רק בלילה כששכבתי במיטה מתחת לשמיכה, רק אז בכיתי עד שנרדתי. מאז אני פוחדת מכלבים . איך השתחררתי מהפחד. בפעם אחרת

 

[perhay]

../images/Emo51.gif השד, זו ודאי חוויה טראומטית!

מי תופס את ה

ומעניק לנו עוד סיפור אישי?

 

[השד מבגדד]

המשך והפעם איך השתחררתי מהפחד.

עברו שנים ואני בפחדי נשארתי, כלבים בכל מקום הריחו את הפחד שלי והלכו אחרי לכל מקום. עד שיום אחד עברנו דירה ואז הבית גדל מעט ואני כבר אמא לשלושה בוגרים בגילאים ף17,15,11, החלטתי להביא לעולם עוד אחד. חוץ מזה שכולם חשבו שאני משוגעת חוץ ממני,. כשהילד שלי החל לאכול פרות הייתי יורדת איתו לחצר, פורשת שמיכה על הדשא ויושבת להאכיל אותו, לשכינו היתה ככלבת פינצר קטנטנה , היתה יורדת גם היא יושבת במרחק קצר ממני ומביטה בי בזוג עיניים גדולות ולמאות רגש כאילו אומרת, תני לי גם, ונתתי לה שאריות ואכל והתמוגגה ואחר זה נשכה על הגב וחיכתה שאלטף אותה, ואני רועדת מפחד אבל הגברת מחכה, אז לאט הושטתי ידיים מהוססות ולאט ליטפתי והיא כאילו ידעה את פחדי ולא זזה, וכך בכל פעם עד שהרגשתי ממנה אני יותר לא פוחדת. לימים היה גם לבני כלב וכבר העזתי לגעת.

 

[KOOKI10]

לשד, את גם אמיצה

וגם היה לך נס ג ד ו ל שלא פגעו בך. באיזה גיל זה קרה??

 

[השד מבגדד]

קוקי10

הייתי בערך כבת 11 כמדומני, אם הייתי אמיצה? אני לא בטוחה, לא היתה לי ברירה והייתי הלומה. זה עבר אבל עדיין איתי לעיתים.

 

[בינקיס]

סיפור תגובה מפוחדת-מכלבים בהווה

..עדיין קשה לי (אני מאוד חדשה) ולכן, סיפור קצר בשלב זה: הייתי בכתה ב' כמדומני, ופסעתי לכיוון חדר האוכל של הקבוץ בו גדלתי. בכניסה, ליד פינת האופניים, רבץ כלב קטן ומדובלל של אחת מעובדות המטבח. כפותיו פשוטות וראשו מונח עליהן, פרצופו מתפנק ומבטו אנושי לחלוטין. האטתי את צעדי ונשמתי לאט, כשפתאום הכלב קפץ ממקומו, זינק ונעמד על רגלים אחוריות לידי, תפס את ידי ונגס נגיסה קטנה בגב היד, (זה הורגש כמו מכה משיניו), ושוב חזר אחורה ונשכב.. מאז אני פוחדת מכלבים. עדיין לא השתחררתי מהפחד. אני מעריצה אותך על שתי ההתמודדויות האמיצות בסיפורים, ומודה לך על שאפשרת לי, דרך הסיפור האישי, להתמודד עם פחד קצת אחר ולענות לך.

 

[השד מבגדד]

לבינקיסשמחה שעזרתי ולו במעט

זה לקח זמן להשתחרר לגמרי. היום לבני יש שני כלבים האחת כמו כבשה, שקטה ורכה, והשני שד משחת, רק מגיעים והוא מיד בין הקופצים, ואני נעמדת , מתאבלת, לא זזה עד שצועקים עליו והסכן זז. אז לא עבר לי לגמרי, אבל אני עובדת על זה.

 

[בינקיס]

עוד נקודת הזדהות..

גם אני מוקפת במשפחתי בכלבים מכל כיוון (רכים עד קופצניים). אני רק מקווה שהבת שלי תלמד אות שיעור בתחום (הלוואי!), כי לפחות כרגע היא שייכת למפלגה של "קורא צללים" (היא וכלבים- ככה, חברים!) אני מאחלת לה כזה המשך, ולכולנו- עוד המון סיפורים כשלך, שמסוגלים לגעת.

 

[perhay]

ועכשיו, מי תופס את ה../images/Emo180.gif?

אחרי נאוואן, פרהיי והשד? מי עוד רוצה לשתף עם סיפור מהחיים?

 

[קורא צללים]

טוב, נשברתי. ככ יפה אתם מבקשים

זה לא בדיוק סיפור מהחיים שלי האישיים כנדרש, אבל קרה באמת, לחברים של הורי שהכרתי ובאוזני (אלה השתיים) שמעתי, וכך היה: הגיע זמנם של אותם בני זוג לצאת לגמלאות. נזכר הבעל באיזה ידיד ותיק שפגש פעם, ספרדי, לפני הרבה הרבה שנים (ככה מתחילים הרבה סיפורים, לא רק בהיה היה) והיו מתכתבים לעתים רחוקות. אותו ידיד היה אומר לו בוא התארח, ביתי ביתך, שולחני שולחנך, גדול המקום, טול אישה שלך ובוא. אלא מה? גר רחוק. בארץ אחרת. מעבר לים. צריך יקחו אוניה ויפליגו. האישה אינה מדברת את השפה, גם הבעל לא, רק משוחח וכותב עם אותו ידיד באנגלית של אקדמיה. מה עושים? הלכו שניהם, הבעל והאשה, לשגרירות ושאלו מי יוכל ללמד אותם לדבר את השפה. שאלו פה, שאלו שם, הפנו אותם ממשרד למשרד עד שהגיעו למשרדון האחרון שבקצה המסדרון, עי איפה שמחזיקים את המקל של הספונג'ה. שם ישב נתין זר בתכלית שאמר להם: אני מלמד לכם. נא לשבת, המחיר ככה וככה, עד אתם נוסעים יודעים לדבר משו משו. בשקדנות רבה למדו אצלו, רשמו תרגילים במחברות והיו מתרגלים דיבור ביניהם ועם כל מי שהקשיב. בא יום גדול, הם עולים לאוניה, צפירה ארוכה והם בלב ים. עוד כמה ימים של הקאות ושיזוף, והם בנמל ברצלונה. על הרציף אותו ידיד ותיק, מנפנף ונרגש. ניגש ומחייך. שניהם, נרגשים כמוהו, לוקחים ים של אויר ואומרים לו זרם אדיר של כל מה שלמדו, שיתפעל. מביט בהם אותו ידיד, עיניו פעורות לרווחה, נשימתו נעתקת, ולפתע הוא פורץ בצחוק אדיק שמרעיד את כל הנמל. מה לך, ידידי? הם שואלים, מודאגים. חשבנו שתהנה לשמוע אותנו מדברים מעט ספרדית... זה ספרדית אתם למדתם? הוא אומר. זה פורטוגזית. נשבעו לי שזה סיפור אמיתי. מפחיד יותר מכלבים ומסינים. אבל אני לא משוה.

 

[NAVVAN1]

קורא בצללים, כשכותב אתה אור גדול

עכשיו אני מבין למה ביקשת שאסגור עיניים לא רצית שאוכה בעיוורון תודה על סיפור נפלא לא פוחדים רוצים עוד משלך שב בשמש פה איתנו לא נסנן לך את הקרינה טובה היא לי (בן מזל סרטן) וגם לאחרים לא מזיקה

 

[קורא צללים]

עת להוריד משקפיים

ולחשוף את העיניים. אך תמיד להשמר מן השמש. כבדהה וחשדהה, במתינות. תודה על התודות וברכה על הברכות. משער שאצטרך שיזרקו בי איזה סיני מוקפץ או שניים על מנת שיצאו בי ספורי עמים אחרים. כל מנגנון הסיפור הזה תלוי, כמו כל דבר אחר בחיים, במנגנון ההצתה. תודה.