לדעתי גבר ואישה נולדים שווים חוץ
מהבדלים פיזיים אבוליציוניים, ובמהלך חייהם מטשטשים או מחדדים את ההבדלים הללו. אישה שתגדל בסוואנה באפריקה, תדע לצוד חיות, תפתח יכולת ריצה מהירה, תוכל לשאת על גופה משקל רב ותשרוד בתנאים קשים. אישה שתגדל בארמון באנגליה, תתרגל ללבוש שמלות, תתאפר, לא תעשה צעד אחד מבלי שהעוזר שלה יהיה לצידה ולא תתאמץ אפילו לסבן את גופה באמבטיה כי יש מי שעושה זאת עבורה. אישה בצרפת תגדל שיער בבית השחי, גבר הומוסקסואל יגלח את שיער בית השחי, אישה בקליפורניה תעבוד כנהגת משאית, גבר באיטליה יעבוד כמעצב אופנה. אישה נשואה שתאבד את בעלה, תלמד תוך זמן קצר לבצע פעולות שחשבה שהיא לא יכולה לעשות כי החברה גרמה לה לחשוב כך. אני רואה את דודה שלי שהתגרשה, פעם פחדה להחליף סוללה בשלט של הטלוויזיה והיום היא מסוגלת לקדוח בקיר ולתלות מדפים או לבדוק שמן במכונית. נשים מסוגלות לפתח שרירי גוף, גברים מסוגלים לעבוד בדוגמנות ולהוריד בשעווה את שערות גופם, קולן של נשים רבות (כדוגמאת לאה שבת ולימור לבנת) הוא נמוך ועבה, קולם של גברים רבים (כדוגמאת דוד דאור או בן ארצי) הוא גבוה וצייצני - למרות שהנשים והגברים בדוגמאות שנתתי הינם סטרייטים לכל דבר. במשך מאות שנים החברה המערבית הפכה את האישה לפחדנית, חלשה התלויה בגבר שלצידה, עד היום יש נשים רבות שמאמצות את דרך החשיבה הזו בכדי להוריד מעצמן אחריות ולהשריש את תפקידן כ"אישה הקטנה שמחכה לאבא שיחזור מהעבודה". ילד שיגדל בבועה, לא ידע אם הצבע שלו הוא כחול או ורוד, אם הוא צריך ללבוש שמלה או מכנסיים (כמובן שהוא יבחר בשמלה כי מבחינה פיזית היא נותנת חופש לאיברים המוצנעים - עובדה שבימי קדם גם גברים וגם נשים הלכו עם גלימות וגלביות), אם הוא צריך לשחק בברבי או באקדחים. אנחנו כהורים וכחברה "מעצבים" את הילדים לפי התבנית שנוחה לנו; בשיעורי הספורט בבית הספר הבנים משחקים כדורגל והבנות קופצות בחבל. בחוגים אחר הצהריים הבנות הולכות לחוג בלט והבנים הולכים לחוג כדורגל (רק בשנים האחרונות יש תפנית בתחומים הללו). בשנות השמונים למשל, האופנה הייתה טשטוש הזהות המינית. נשים קיצצו שיער והלכו עם מכנסיים וחגורות גדולות (סי היימן, אלונה דניאל) , גברים גידלו שיער, התאפרו והלכו עם מכנסיים מתרחבות וחולצות צמודות ונוצצות (מיקיאגי, צביקה פיק, דיוויד בואי, בוי ג´ורג´). הדבר שהכי לא מסתדר בכל הסלט הזה הוא הרגע בו נגיד לגבר שהוא "נשי" או לאישה שהיא "גברית" וכל אחד משניהם יעלב עד עמקי נשמתו כאילו לפחות קיללנו אותם ארבע דורות אחורה. איך הגענו למצב בו מסווגים תכונות לפי קריטריונים מרובעים ויבשים? אני רגיש = אני נשי אני עומדת על שלי = אני גברית אני מתחשב בבת זוגתי = אני רכרוכי = אני נשי אני מעוניינת לקבל משכורת שווה לזו של שותפי במשרד = אני גברית אני לסבית = אני גברית אני הומו = אני נשי אני מייחל ליום בו יהיה שוויון אמיתי בין גברים ונשים, וההבדל היחיד הוא שהאישה יכולה להביא תינוקות לעולם (אבל בן זוגה לוקח את חופשת הלידה ומניק את התינוק בעזרת שדיים מלאכותיות).