פופינה, נווה צדק
בחודשיים וקצת של קיומה הצליחה פופינה לצבור ביקורות הפוכות ב-180 מעלות אחת מהשניה. מאבי אפרתי שסבל כל דקה שם ועד "רושפלד ואדוני - היזהרו!" של רווק ת"א כאן אצלנו בפורום. המעניין הוא שמקריאת הדיווחים יצא שלא פעם אפילו אותה מנה זכתה לתגובות הפוכות אחת מהשניה.
כדי לעשות קצת סדר עברתי על כל מילה שנכתבה על המסעדה והכנתי לעצמי רשימה של מנות שכתבו עליהם. על כל מנה ספרתי כמה אהבו וכמה שנאו וסידרתי את המנות לפי סדר פייבוריטיות יורד. למטה רשמתי "NO" עם שני קווים גדולים, ומתחת ל"קו האדום" הזה שלוש מנות שאף לא אחד מהטועמים אהב.
כיוון שהזיכרון שלי מאד מתקשה עם רשימות מכולת, הדפסתי את הפתק ולקחתי אותו בכיס למסעדה, כמו שלוחקים שליף למבחן. האמת שהוא די עזר לנו לבחור, ולאחר מכן חזר בביטחה לכיס, אלא שרצה הגורל והוא נשאר על השולחן אחרי בחירת הקינוח, ונפלה לידיים של המלצר שבא לפנות ולשאול אם אנחנו צריכים את הפתק.
הסברתי לו שכבר לא, ושזה בעצם סיכום של כל הביקורות שנכתבו על המסעדה. המלצר הסתכל על הפתק כמוצא שלל רב. לא נראה שהוא נתקל אי פעם בסועד שבא למסעדה עם דירוג שכזה. במיוחד צדה את עינו הרשימה השחורה למטה. "שף! שף!" הוא רץ עם הפתק לעבר אוראל קמחי, בשלב שהאישה כבר רצתה להתאדות לתוך אחת הקציפות מרוב פאדיחה.
אני דווקא הייתי די משועשע מזה. אני חושב שאם הייתי שף הייתי רוצה לדעת מה העולם חושב עליי, ומה רע לקבל סיכום מקוצר ישר לפנים? השף הסתכל בפתק לשניה קצרה, ולא נראה שהוא ממש קרא אותו. אם לא היה לו זמן לזה בלחץ של הסרביס, או שהוא לא ממש הבין מה רוצים ממנו, או שהוא העדיף שלא לקרוא - את זה תחליטו לבד.
בכל מקרה הפתק עשה את דרכו חזרה אלינו, ואילץ אותנו להסביר קצת למלצר או שתים שהתעניינו על תפוז ועל הפורום ושוב פעם לגלות עד כמה אנשים כאילו חיים בתוך בועה בהתעלמות (או הכחשה) ממה שאנשים שאוכלים אצם כותבים, מדווחים ומגיבים.
קצת חבל, כי דווקא יש להם לדעתי סיבה לקרוא מה כותבים על המקום ואולי בהזדמנות זו גם קצת לשפר ולחדד כמה דברים, כי אם אקדים את המאוחר - יש לא מעט לשפר שם.
דווקא את עיצוב המסעדה אהבתי, וזו גם אולי ההזדמנות להגיד שנראה לי שאבי אפרתי באמת עבר איזה יום רע במיוחד לפני שהוא בא למסעדה אם אפילו העיצוב עשה לו כל כך אנטי. לדעתי החלל שהם יצרו שם הוא מקסים, ואם כבר להעיר זה דווקא על האקוסטיקה. מי שערך שם את המוזיקה לא ישמח אולי לשמוע שגם מישהו עם שמיעה ממוצעת פלוס, שמאד משתדל לשים לב לאלמנט הזה, לא הצליח לשמוע ולו שיר אחד ממה שהתנגן שם. חבל, כי בשבילי פסקול טוב תמיד מוסיף לחווית האוכל.
לפתיחה הוגשה סלסלה עם שני סוגי לחמים. המוצלח מביניהם היה לחם כהה עם צימוקים .החמאה היתה רכה ומוצלחת. על הסלסלה (16 ש"ח) נותנים רפיל בלתי מוגבל. לטעמי זה אמור להיות הפוך: תן את הסלסלה הראשונה בחינם ואם מישהו מבקש תוספת לחם - שישלם. כל כך חבל שהמסעדות בארץ התחילו לגבות תשלום כבר על סלסלת הלחם הראשונה שאמורה להיות צ'ופר כיפי של לפני הארוחה.
את המנות אני אסדר הפעם על פי סדר הנאה יורד.
המוצלחת ביותר היתה מנת פחזניות עם קרם כבד אווז. לצערי היא גם היחידה שהייתי מסווג כ-wow. מה שעשה שם את הפלא היה השילוב הכל כך מעניין בין הפחזניות עצמן לבין ה"אדמה" שעליהן הן ישבו, שהיתה עשויה בין היתר מפולי קקאו. שילוב מעניין, מפתיע ובעיקר - טעים, וזה מה שציפיתי ממסעדה שהשף שלה זוכה בתחרות של סן פלגרינו וסוחב על הגב התמחות במסעדה כמו ארזק.
השניה בדירוג היא רביולי ריבת דלעת שמוגשת על קציפת כמהין ונתחי כבד אווז (למי שיש בעיה עם האווז אין בעיה להוריד אותו מהמנה). הציון למנה הזאת הוא טוב מאד פלוס, כמו שאומרים בבי"ס למוזיקה, והיא באמת מוצלחת, אבל אם הולכים על קרב רביולי אז הקפלטי של סולה מנצח בלי שום בעיה.
וולינגטון חתונה היא מנה שהאישה ממש לא אהבה, הן מבחינת הבצק שהיה עשוי מדי ולא מושלם והן מבחינת המילוי (כבש) שהתחבר פחות טוב לקונספט מאשר פילה בקר סטנדרטי. לי היא דווקא היתה בסדר, למעט העובדה שכמו שהשם שלה מרמז - היא הרגישה לי שייכת קצת יותר לאולם חתונות, או אולי למסעדה כמו מאראבו מאשר למסעדה כמו פופינה (וזה בלי לזלזל במאראבו, פשוט עניין של התאמה לכיוון הכללי של המסעדה ולליין אפ של התפריט שם).
גם המנה הבאה, טרטר ג'ין אנד טוניק, עוררה אצלנו מחלוקת. מבחינתי היא היתה אוסף מרכיבים שלא הצליח להתלכד למשהו שלם ויצרו משהו מאד חיוור. חסרה לי איזו חמיצות או חריפות שתתן לכל העסק את ה"קיק" הדרוש. אחוז לא מבוטל מנפח המנה הוקדש למלפפון, שהוא יצור עם טעם מאד דומיננטי, וכך יצא שזה יותר הרגיש לי כמו סלט מלפפונים עם קצת חתיכות של דג מאשר כמו טרטר. אישית אני גם לא מת על מלפפונים, אז בכלל זה הוריד את המנה מבחינתי. דוקא האישה חשבה שהמנה נחמדה ומרעננת. סורי, לא קניתי.
בתחתית הרשימה: ספרינג רול שלא מעט דיווחים היללו ודוקא לי ממש אין כלום לכתוב עליו. מנה סתמית שממש לא הבנתי מה היתה כוונת המשורר שרקח אותה.
בסיכום ביניים: שתי מנות מתוך חמש שהיו מוצלחות. שלוש האחרות נעו בין "סתמי" לבין "לא מוצלח", וזה עוד לפני שהגענו לקינוח, אבל רגע לפני הסופלה המדובר - מילה על השירות.
בחודשיים וקצת של קיומה הצליחה פופינה לצבור ביקורות הפוכות ב-180 מעלות אחת מהשניה. מאבי אפרתי שסבל כל דקה שם ועד "רושפלד ואדוני - היזהרו!" של רווק ת"א כאן אצלנו בפורום. המעניין הוא שמקריאת הדיווחים יצא שלא פעם אפילו אותה מנה זכתה לתגובות הפוכות אחת מהשניה.
כדי לעשות קצת סדר עברתי על כל מילה שנכתבה על המסעדה והכנתי לעצמי רשימה של מנות שכתבו עליהם. על כל מנה ספרתי כמה אהבו וכמה שנאו וסידרתי את המנות לפי סדר פייבוריטיות יורד. למטה רשמתי "NO" עם שני קווים גדולים, ומתחת ל"קו האדום" הזה שלוש מנות שאף לא אחד מהטועמים אהב.
כיוון שהזיכרון שלי מאד מתקשה עם רשימות מכולת, הדפסתי את הפתק ולקחתי אותו בכיס למסעדה, כמו שלוחקים שליף למבחן. האמת שהוא די עזר לנו לבחור, ולאחר מכן חזר בביטחה לכיס, אלא שרצה הגורל והוא נשאר על השולחן אחרי בחירת הקינוח, ונפלה לידיים של המלצר שבא לפנות ולשאול אם אנחנו צריכים את הפתק.
הסברתי לו שכבר לא, ושזה בעצם סיכום של כל הביקורות שנכתבו על המסעדה. המלצר הסתכל על הפתק כמוצא שלל רב. לא נראה שהוא נתקל אי פעם בסועד שבא למסעדה עם דירוג שכזה. במיוחד צדה את עינו הרשימה השחורה למטה. "שף! שף!" הוא רץ עם הפתק לעבר אוראל קמחי, בשלב שהאישה כבר רצתה להתאדות לתוך אחת הקציפות מרוב פאדיחה.
אני דווקא הייתי די משועשע מזה. אני חושב שאם הייתי שף הייתי רוצה לדעת מה העולם חושב עליי, ומה רע לקבל סיכום מקוצר ישר לפנים? השף הסתכל בפתק לשניה קצרה, ולא נראה שהוא ממש קרא אותו. אם לא היה לו זמן לזה בלחץ של הסרביס, או שהוא לא ממש הבין מה רוצים ממנו, או שהוא העדיף שלא לקרוא - את זה תחליטו לבד.
בכל מקרה הפתק עשה את דרכו חזרה אלינו, ואילץ אותנו להסביר קצת למלצר או שתים שהתעניינו על תפוז ועל הפורום ושוב פעם לגלות עד כמה אנשים כאילו חיים בתוך בועה בהתעלמות (או הכחשה) ממה שאנשים שאוכלים אצם כותבים, מדווחים ומגיבים.
קצת חבל, כי דווקא יש להם לדעתי סיבה לקרוא מה כותבים על המקום ואולי בהזדמנות זו גם קצת לשפר ולחדד כמה דברים, כי אם אקדים את המאוחר - יש לא מעט לשפר שם.
דווקא את עיצוב המסעדה אהבתי, וזו גם אולי ההזדמנות להגיד שנראה לי שאבי אפרתי באמת עבר איזה יום רע במיוחד לפני שהוא בא למסעדה אם אפילו העיצוב עשה לו כל כך אנטי. לדעתי החלל שהם יצרו שם הוא מקסים, ואם כבר להעיר זה דווקא על האקוסטיקה. מי שערך שם את המוזיקה לא ישמח אולי לשמוע שגם מישהו עם שמיעה ממוצעת פלוס, שמאד משתדל לשים לב לאלמנט הזה, לא הצליח לשמוע ולו שיר אחד ממה שהתנגן שם. חבל, כי בשבילי פסקול טוב תמיד מוסיף לחווית האוכל.
לפתיחה הוגשה סלסלה עם שני סוגי לחמים. המוצלח מביניהם היה לחם כהה עם צימוקים .החמאה היתה רכה ומוצלחת. על הסלסלה (16 ש"ח) נותנים רפיל בלתי מוגבל. לטעמי זה אמור להיות הפוך: תן את הסלסלה הראשונה בחינם ואם מישהו מבקש תוספת לחם - שישלם. כל כך חבל שהמסעדות בארץ התחילו לגבות תשלום כבר על סלסלת הלחם הראשונה שאמורה להיות צ'ופר כיפי של לפני הארוחה.
את המנות אני אסדר הפעם על פי סדר הנאה יורד.
המוצלחת ביותר היתה מנת פחזניות עם קרם כבד אווז. לצערי היא גם היחידה שהייתי מסווג כ-wow. מה שעשה שם את הפלא היה השילוב הכל כך מעניין בין הפחזניות עצמן לבין ה"אדמה" שעליהן הן ישבו, שהיתה עשויה בין היתר מפולי קקאו. שילוב מעניין, מפתיע ובעיקר - טעים, וזה מה שציפיתי ממסעדה שהשף שלה זוכה בתחרות של סן פלגרינו וסוחב על הגב התמחות במסעדה כמו ארזק.
השניה בדירוג היא רביולי ריבת דלעת שמוגשת על קציפת כמהין ונתחי כבד אווז (למי שיש בעיה עם האווז אין בעיה להוריד אותו מהמנה). הציון למנה הזאת הוא טוב מאד פלוס, כמו שאומרים בבי"ס למוזיקה, והיא באמת מוצלחת, אבל אם הולכים על קרב רביולי אז הקפלטי של סולה מנצח בלי שום בעיה.
וולינגטון חתונה היא מנה שהאישה ממש לא אהבה, הן מבחינת הבצק שהיה עשוי מדי ולא מושלם והן מבחינת המילוי (כבש) שהתחבר פחות טוב לקונספט מאשר פילה בקר סטנדרטי. לי היא דווקא היתה בסדר, למעט העובדה שכמו שהשם שלה מרמז - היא הרגישה לי שייכת קצת יותר לאולם חתונות, או אולי למסעדה כמו מאראבו מאשר למסעדה כמו פופינה (וזה בלי לזלזל במאראבו, פשוט עניין של התאמה לכיוון הכללי של המסעדה ולליין אפ של התפריט שם).
גם המנה הבאה, טרטר ג'ין אנד טוניק, עוררה אצלנו מחלוקת. מבחינתי היא היתה אוסף מרכיבים שלא הצליח להתלכד למשהו שלם ויצרו משהו מאד חיוור. חסרה לי איזו חמיצות או חריפות שתתן לכל העסק את ה"קיק" הדרוש. אחוז לא מבוטל מנפח המנה הוקדש למלפפון, שהוא יצור עם טעם מאד דומיננטי, וכך יצא שזה יותר הרגיש לי כמו סלט מלפפונים עם קצת חתיכות של דג מאשר כמו טרטר. אישית אני גם לא מת על מלפפונים, אז בכלל זה הוריד את המנה מבחינתי. דוקא האישה חשבה שהמנה נחמדה ומרעננת. סורי, לא קניתי.
בתחתית הרשימה: ספרינג רול שלא מעט דיווחים היללו ודוקא לי ממש אין כלום לכתוב עליו. מנה סתמית שממש לא הבנתי מה היתה כוונת המשורר שרקח אותה.
בסיכום ביניים: שתי מנות מתוך חמש שהיו מוצלחות. שלוש האחרות נעו בין "סתמי" לבין "לא מוצלח", וזה עוד לפני שהגענו לקינוח, אבל רגע לפני הסופלה המדובר - מילה על השירות.
