פוסט חדש!

[שיר לי שני]

זה נשמע לי מוזר

אני דוקא הרגשתי מצויין לנסוע לכל מקום, כולל טיסות ושינוי שעון, וידעתי שיש לי טקס שינה שמרמז להן "עכשיו ישנים", גם אם המיטה משתנה, המקום משתנה, ואפילו השעות משתנות.

 

[B l u e D e v i l]

המקום, המיטה,

וגם הטקס. אם את מטיילת בטבע את לא יכולה לעשות להן אמבטיה ולהקריא סיפור או להשמיע דיסק מוזיקה מרגיעה - לא יודעת מה הטקס שלך אבל יש כאלו שזה חלק מהטקס שלהן.

כשהמיטה והשעות משתנות, ילדים שהטקס הוא מה שגורם להם להירדם לא ירדמו. כנראה שהבנות שלך נרדמות כי הן עייפות או כי הן מחוברות לבקשה של אמא ולא לטקס עצמו.
אגב, ההוכחה הכי טובה היא, שאם הטקס כולל אמבטיית קצף, האם הן תרדמנה גם בלי מקלחת?

 

[שיר לי שני]

בטח!

מה נראה לך, שעשיתי שלוש אמבטיות ביום כשהיו להן גם תנומת בוקר וצהריים? ועכשיו שתיים?

טקס השינה שלהן השתנה כמה פעמים, ותמיד הן נרדמות.
אבל תמיד יש מרכיב אחד ברור: שקט יחסי, אמאבא, בלי גירויים חיצוניים.
בדיוק כמו שאנחנו, המבוגרים, מעדיפים שלא ישבו ויסתכלו עלינו כשאנחנו בתהליך ההרדמה (את מדמיינת את זה?

)

 

[אסתי קלי]

אף אחד אחר לא הרדים אותן מעולם?

 

[שיר לי שני]

בהתחלה כן

הן נרדמו עם כל אחד, כמו בפגיה.
אחר כך, כבר לא, זו שהיתה לא על אמא או אבא היתה בוכה נורא (לא משנה מי מהן זו היתה).
אחר כך, גם אם לא היינו בבית, הן לא היו נרדמות על אף אחד אחר.
נעשו בררניות.
עכשיו, נרדמות במיטה, אז יהיה שוב קל אם נרצה להביא בייביסיטר.

 

[B l u e D e v i l]

לא היתי מחשיבה את זה

"טקס" שינה.
אתם פועלים לפי מה שמתאים לך באותו הרגע. גם אני אם מסתדר מקריאה סיפור, ואם לא אז לא, ואם קריר מכרבלת בשמיכה ואם לא אז לא... וכן הלאה.
גם התאור שלך את הבנות בתקופה שבה הן צריכות אחד מכם כדי להירדם - זה מסתדר בדיוק עם הגיל שלהן. וסביר להניח שלקראת גיל שנתיים תהיה שוב "נסיגה" לאמא ואבא. לפחות אם הן יחוו את שנתיים הנורא לפי הספר (אצלנו זה היה בול בול לפי הספר. ברוך השם שזה מאחורינו)

ואת צודקת, כשהולכים לישון לא צריכים להיות חבורה בחדר השינה. יחד עם זאת, אם יושבת חמותי בסלון עם הבן שלה ואני משכיבה לא אגרש אותה.

 

[שיר לי שני]

טוב, אצלנו זה היה מורכב

ישנו (ועדיין) איתנו בחדר.
אז כל מה שלפני ההרדמות, היה בסלון. אמבטיה באמבטיה, כמובן, אבל אז הבקבוק על הידיים, וגם החיבוק עד ההרדמות ממש, ורק ישנות היו נכנסות למיטה.
תסכימי איתי שבמצב הזה, אנשים בסלון זה קצת לא לעניין... כי זה ממש להסתכל עליהן ישנות.
עכשיו, כשחדר השינה גדול, ויש בו מקום לשתי כורסאות, וכל טקס השינה מתרחש שם, מבחינתי, שבסלון יהיו אנשים כרצונם. רק שלא יעשו יותר מדי רעש, כי יש פה הד נוראי (תקרה גבוהה), שגורם לכל קול קטן להישמע גדול.

 

[B l u e D e v i l]

גם אצלי

ההרדמה שלה היתה עם בקבוק מכורבלת עלי, אבל זה היה במיטה שלי. מרימה את הכרית ומשעינה על ראש המיטה ויושבת בנוחות ובשקט ומתרחקת מכל ההמולה בסלון. לא רק מבקרים אלא הוואי היום.

 

[עלה לא נידף]

אני טוענת שהיא מעצבנת אותך

ולכן לא משנה מה היא תגיד.

שזה, בעצם, המהות של בעיות חמות-כלה רבות, זה לא האם החמות צודקת או לא, אלא כמה שהיא מעצבנת ולכן כל מה שהיא עושה\אומרת\חושבת עקום.

 

[שיר לי שני]

אל תשכחי

שלתאומים יש שלה משלהם, twin speak, ולכן הם מפתחים דיבור בשפה שאנחנו מבינים מאוחר יותר. הם פשוט לא זקוקים לזה (רגשית) כמו ילד שבה בבודדת, וחייב את זה, כדי לתקשר עם הסביבה.

 

[B l u e D e v i l]

נכון ואני רוצה להוסיף

שזה לא רק נושא השפה אלא גם נושא החיברות. לתאומים יש שותף, יש ממי ללמוד לחלוק, חברות (עם פתח ולא חיריק מתחת לח') וכן הלאה

 

[עלה לא נידף]

גם ליחידנים, אם משקיעים בזה את הזמן.

 

[B l u e D e v i l]

איך אמא לילד בכור

יכולה ללמד אותו להיות ילד?
אנחנו כל הזמן מלמדים את הילדים להיות מבוגרים קטנים. גבולות, נימוס, דיבור, משחקי חשיבה, לאכול יפה ונכון, להיות רגוע ושלו ...
לחינוך ביתי צריך אופי מאוד מיוחד, לדעת להשתטות(ררר... ככה כותבים את זה?) עם הילד וכן הלאה.

 

[עלה לא נידף]

לא צריך ללמד אותו דבר שהוא יודע

צריך פשוט לא להפריע לו.

לדעת להשתטות צריך גם בחיי היומיום! וזה דווקא, הילד מלמד אותנו. אני עדה שלא צריך אופי מיוחד

כן צריך סבלנות, כוחות ותושיה, וכן גם מישהו שיממן את כל זה.

 

[B l u e D e v i l]

אני שמה רגע בצד את נושא המימון

כי הדיון התחיל על מקרים שבהם אין דרישה כספית לצאת לעבודה (או רגשית שאמא צריכה קצת זמן לעצמה, ורוצה להתפתח כאדם ולא רק כאם) האם זה נכון לשלוח ילד לגן לפני גיל 4

 

[מגיע לי3]

כמו תמיד זה תלוי

בתור אחת שחייבת לעוף מהבית בשניה שנגמרת חופשת הלידה
עד גיל שנה וחצי/שנתיים הם היו במשפחתון עם עוד ילד או שניים
לא מתאים לי שהוא יהיה לבד עם מטפלת, ומרגיע אותי שיש עוד אמא, כדי שאם אני ארגיש שמשהו לא בסדר אני אוכל לשאול לדעתה.
ואח"כ גן
בעלי לא הסכים איתי כל כך (הוא הקניט אותי שמצידי הייתי שולחת את הילדים לפנימייה)
אחרי שהוא התרשם מהגן (הוא הלך לראות אותו ראשון התלהב וקיבל אישור טלפוני שלי לרשום את הילד, הגננת לא הסכימה לעשות את זה בלי שאמא תראה את הגן)
ואחרי שראה שהילד מסתגל והכל בסדר הוא נרגע.

זה היה גן ממש מוצלח
בשנה השניה של הבן הגדול (בין שנתים וחצי ולשלוש וחצי)
הוא כבר היה הולך עם אחת החברות לבית שלה בלי אמא והיא היתה באה אלינו כנ"ל.

 

[עלה לא נידף]

זה נכון לעשות מה שאת מחליטה לנכון.

הסיבות שלך הן טובות ונכונות לך, אני באמת ובתמים מאמינה בזה - ועדיין חושבת שלהיות בבית עדיף, אבל בלי לתת לאמונה הזו להכתיב את כל ההחלטות בחיי.

כמו שאני יודעת שרכב X הוא הרבה יותר מתאים לנו, אבל מה לעשות שמכל האילוצים רכשנו את רכב Y.

 

[עלה לא נידף]

חייבת את מה? לא הבנתי?

התאומות שלי מתחילות רק עכשיו, בגיל 3, לנהל אינטראקציה שלא כוללת מאבקים אינסופיים.

 

[שיר לי שני]

אגב

את שוב, מתייחסת למלחמת החורמה כאילו היא בחירה רק של הכלה.
לא כך הוא, גם החמות בוחרת במלחמה, כשהיא עושה את מה שהכלה ביקשה שלא תעשה.
מה, כשחמותי שאלה את כלתה האחרת במפורש, אם מותר לקנות לילדה גלידה, והכלה אמרה "לא" מפורש, וחמותי הלכה וקנתה, זו לא בחירה בדרך של ריב? רק כשהכלה כעסה על זה, זו בחירה בריב?

 

[מגיע לי3]

הסיפור הזה יזכר לחמותך לדראון עולם

אין ספק שהיא לא חכמה ולא צודקת
אני לא בטוחה שזה עושה אותה מחרחרת ריב
אני לא באמת יודעת למה היא שאלה ועשתה ההפך מהתשובה שקיבלה.

ומה קרה בסופו של יום
הילדים אכלו גלידה אפילו שאמא לא מרשה, לא סוף העולם
הילדים ראו שסבתא משקרת ומסתירה, לא יפה אבל זו המציאות
בסופו של דבר הילדים למדו שסופו של שקר להתגלות, ושלא כדאי לשקר.