פוסט חדש!

[שיר לי שני]

נכון

בשלב מסויים היה מחסום, אחר כך אילוף, אבל בחתונה, שם דאגנו שיתנו לה מלוא הכלי בשר טוב, וידענו שהיא לא תחטוף שום דבר אחר. מצד שני, מי חשב שמישהו יהיה כל כך מטומטם? הרי בשביל זה צריך כוונת מכוון, לא מספיק שישפך קצת על הדשא... ומי שמתכוון, היה גם מוריד מחסום...
היא נפטרה, אגב, לפני שלוש שנים. לנוכחית שלנו יש קיבה חזקה יותר, תיאבון קטן יותר לכל מה שהיא רואה, ואילוף יעיל יותר

 

[מגיע לי3]

מהגיל שהם יכלו להגיד כן

כשאבא שאל אותם אם הם רוצים לטעום אני מעריכה שזה היה גיל שנה
בהתחלה הזדעזעתי
אבל לאחר שראיתי שהתגובה היתה פרצוף מלא בגועל נרגעתי
קפה הם תמיד מבקשים לטעום כשהם רואים שאבא שותה

אני רוצה להאמין שהילדים שלי לא עושים סצנות לגבי ממתקים בגלל שאני אף פעם לא התרגשתי מאיזה ממתק שהם אכלו
הכל מותר במידה.
ודבר נוסף, אין לי בעיה עם ילד שעושה סצנות בסופר הוא יכול לצרוח עד מחר הוא כבר יודע שזה לא יעזור לו.
ולכל הנשמות הטהורות ששואלות למה הילד בוכה אני עונה
"כי הוא רוצה משהו שהוא לא יכול לקבל"

הבעיה אצלי זה לא האוכל
זה הצעצועים,
אבל אין לי מה לעשות זו מלחמה אבודה כי בעלי קונה כמעט כל צעצוע שהם מבקשים (וגם לעצמו

)
לפחות לא נהרסות מזה השינים

 

[שיר לי שני]

אני כששואלים אותי למה היא בוכה

אני עונה: כי היא תינוקת, וזו הדרך שלה לתקשר

 

[B l u e D e v i l]

אצלי יש נג'סת

אני לא מתרגשת ממתקים בכלל. אבל כן מנסה להגביל כמויות כי אחרת אין לה בעיה לחסל שקית סוכריות שלמה. כשזו שקית חטיף היא דווקא פחות מתלהבת לא יודעת מה יש לה עם סוכריות.
הבעיה העקרית שלה, זו קיבה בגודל של צימוק. אז אפילו מעדנים אני לא תמיד משחררת כי מעדן בשעה 5 אחה"צ אומר שהיא תוותר על ארוחת ערב. היום זה פחות מטריד אותי, אבל עד לפני כמה חודשים הינו במעקב משקל מוקפד ולא היה לי חשק לחטוף מהרופא על הראש שהיא שוב ירדה במקום לעלות

לגבי סצנות, אנשים בסביבה לא מפריעים לי. מפריע לי שהיא יכולה לפעמים להגיע למצב שהסבלנות שלי פוקעת.

 

[מגיע לי3]

הטיעון המנצח במקרה של שקית

זה שאני מנסה אחד לפני "אמא לא מרשה"
זה תפסיק עכשיו כדי שישאר גם למחר
לרוב זה מצליח בלי ויכוח

 

[B l u e D e v i l]

אצלנו כנראה עוד אין ראיה לטווח רחוק

מבחינתה כל יום הוא יום בפני עצמו.
אבל אם נניח זה נגמר ואמרתי לה שלא יהיה לה עד שבוע הבא, אין לה בעיה עם זה. זו פשוט מן התנהגות מעט אובססיבית כלפי סוכריות בפרט כשהיא יודעת שהן בסביבה.

 

[שיר לי שני]

כי בגיל שנה

עדיין קל יחסית להסביר והם מקבלים ולא רבים כמו בגיל ארבע

ככה יש הרגלים מושרשים, ולא צריך לריב...

 

[שיר לי שני]

או, את רואה

אנחנו מסכימות!

 

[fwooper]

כן אני מבינה ומזדהה

רשמת שהזכרת את זה בפוסטים הקודמים רק שאני לא ממש הכרתי אותם (אני עדיין מרגישה יחסית חדשה פה

)
אם כך אנחנו מסכימות. ואני באמת לא מצליחה להבין את ההתעקשות שיש לאנשים מסוימים להאמין שהם יודעים יותר טוב ולא לכבד את רצון ההורה...

ד"א עניין הבמבה מזכיר לי שהפעם הראשונה שהילד טעם במבה הייתה מאחורי הגב שלי.....זה באמת היה בתום לב אבל הוא עוד היה קצת קטן בעיני לבמבה (היה בן חצי שנה בערך) וחמותי חוזרת מטיול איתו ואומרת לי הוא אכל במבה והיה לו מאוד טעים!

מאיפה היא שלפה במבה בכלל?
אמרתי לה שהייתי מעדיפה שתתייעץ איתי פעם הבאה....

 

[B l u e D e v i l]

הזכרת לי את סבתא שלי

גם עם הבמבה בגיל כזה פחות או יותר.
והיא אומרת לי היא ביקשה ולא יכלתי להגיד לה לא. איך היא ביקשה? (מעבר לזה שהיא בכלל לא מדברת) היא בכלל לא מכירה את המוצר הזה - היתי איתה 7 חודשים בבית והיא לא ראתה בכלל במבה.
מאז היא עושה לי את הקטעים האלו כל הזמן, מראה לו או מציעה לה משהו ואז כשהילדה אומרת לה שהיא רוצה היא עוצרת אותה - צריך לשאול אם אמא מרשה לך.
הופכת אותי פעם אחרי פעם למפלצת שאומרת תמיד לא לדברים טעימים.
בסוף הגעתי למסקנה המתבקשת שאו שאני אנתק איתה קשר, או שאני אקח בחשבון כל פעם שאנחנו שם, ששעתיים פעם בשבועיים הם קנדי-לנד. אז אני משתדלת מדי פעם לאסור אבל בגדול, פעם בשבועיים יש לבת שלי התפרעות כללית בנושא חטיפים ומתוקים.

 

[מגיע לי3]

כל שאלה אפשר להפוך

לכן כשהפונה היא הכלה
שואלים אותה אם בגלל זה שווה לריב (לפעמים התשובה היא כן, זה מספיק חשוב)
וכשהפונה היא החמות
שואלים אותה אם בשביל זה שווה לריב

אין לקיחת צד אוטומטית לטובת הכלה או החמות
בנסיון למצוא פתרון לקונפליקט צריך לבחון את האפשרות להתגמש ולא לעשות דוקא

והערה בנושא החינוך,
בתור ניצולת החינוך המשותף בקיבוץ שבו הילד מבלה שעות מעטות ביום עם ההורים
עדיין הדמויות המשפיעות ביותר על החינוך של הילדים זה ההורים
לכן אני מאמינה שגם אם לסבא/סבתא יש דעות שונות בנושא חינוך ילדים/נכדים, והם מיישמים אותם כשהם משגיחים או מבלים עם הנכד.
זה לא ממעיט ולא מבטל את החינוך שמגיע מההורים.
ילד מבין שלא כולם חושבים ונוהגים באותהו אופן. וזה לא דבר רע.

 

[שיר לי שני]

משהו על החינוך המשותף

גם האישלי הוא ניצול החינוך המשותף.
בלי להיכנס למי הדמויות הכי משפיעות, ואני שמחה שאלה עדיין ההורים,
אני בכל זאת סבורה, שזה נותן לחמותי מעט מאד מרווח לטענה "גידלתי 4 ילדים, יש לי ניסיון, תקשיבי לי". סליחה, אבל היא בשבוע בילתה איתם פחות זמן משאני מבלה עם הבנות שלי ביום אחד. זה הופך אותך לבעלת מעט מאד ניסיון.
היא גיבשה פחות תפיסה חינוכית בכל השנים, ממה שאני הייתי חייבת לגבש בשנה וחצי - כי לא היה לי קיבוץ שקבע לי.
כלומר, אני לא מזלזלת בהשפעה שלה על ילדיה, ואני רואה את ההשלכות (לטוב ולרע), אבל כן אומרת שאין לה המון ניסיון להסתמך עליו כשהיא סבורה שיש לה זכות להגיד לי או לכלתה האחרת מה לעשות ואיך לחנך.
ורק עוד נקודה אחת: תפיסה שונה, זה מצויין. כן ירבו! חשיפה לדעות שונות, השקפות שונות, אנשים שונים, כן ירבו!
בתור אתיאיסטית, אחת השאיפות שלי היא לאפשר לבנות שלי לבלות שבת במשפחה דתית. יש לי שתי חברות שיודעות שבבוא היום, אני סומכת עליהן שהן תארחנה אותנו לשבתות, שהן לגמרי חשיפה ולמידה ובלי הטפה.
זו תפיסה שונה משלי.
תפיסה הפוכה, או נוגדת, זה סיפור אחר. כאן כבר מדובר בהתנגשות שרוב הילדים מתקשים להתמודד איתה, וגם להורים זה לא מוסיף בריאות. באותה דוגמה, הדרך שבה אני נוהגת בשבת, סותרת לגמרי את הדרך של חברותי, ורוב הסיכויים שהן לא תרצנה שהילדים שלהן תבלנה שבת אצלי

תודה רבה על ההתייחסות המפורטת.

 

[מגיע לי3]

תפיסה חינוכית

אפשר לגבש גם בלי שיהיו לך ילדים
גם על אמא שלי אפשר לומר שאין לה נסיון בחינוך ילדים
ובכל זאת היא נחשבת לסבתא קפדנית שמציבה גבולות, זה עניין של אופי ולא רק נסיון.

כמובן שאין לה זכות לקבוע לכלות שלה כיצד לחנך את הילדים
אבל ליעץ היא תמיד יכולה
ואתן לא חייבות להסכים עם מה שהיא מציעה

אני חושבת שהטעות היא שלך כשאת מציבה אותה במקום של הפוכה לך ונוגדת אותך במקום להתיחס אליה כאל שונה ממך.

 

[שיר לי שני]

אני סבורה

שיש הבדל של שמיים וארץ בין "שונה" לבין "הפוך".
אני אתיאיסטית. בשביל אדם דתי, אני "הפוכה" בחינוך בענייני דת.
בשבילי, אגב, הוא "שונה".
חלק מהדתיים ישמחו שהילדים שלהם יכירו אותי, בגיל מסויים, אולי אפילו שיתפלספו איתי.
אבל כולם לא יסכימו שאני אתן להם אוכל או אראה איתם טלוויזיה בשבת, כי זה נוגד את תפיסת עולמם.
לא שונה, נוגד.

אם אני מאמינה שילד צריך ללמוד להירדם עצמאית באופן הדרגתי,
ואת מאמינה ב"בזבנג וגמרנו" של שיטת שלוש/חמש דקות, אנחנו שונות, ולא הפוכות,
כי שתינו חושבות שצריך לעזור לילד ללמוד להירדם עצמאית.

בדברים מסויימים, חמותי שונה ממני.
בדברים אחרים, היא הפוכה ממני.
כשהיא עושה דברים הפוך ממני, היא כבר נוגדת אותי.
בעיני, הפתרון שמצאנו, של לאפשר קשר, אבל לא עצמאות מלאה שלה, זה פתרון טוב.
יש קשר טוב עם הילדות, ואין פתח למריבות מיותרות.

 

[מגיע לי3]

ואני סבורה אחרת

יש הבדל גדול בין הפוך ושונה

זו החלטה שלך מתי לשים משהו במהופך ומתי כשונה
אדם דתי יגדיר אותך כהפוכה לו
אבל בשבילך הוא שונה
אז דת ואתאיזם הם הפוכים או שונים?
תלוי את מי שואלים

 

[שיר לי שני]

כל שאלה

תלויה באת מי שואלים.
לאחרונה, במתמטיקה גבוהה, כך שמעתי, אפילו לשאלה "כמה זה 2 +2" משתנה התשובה לפי את מי שואלים!

 

[B l u e D e v i l]

לא אמרת שחמותך עבדה בחינוך?

שתדעי לך שמי שגדל בחינוך קיבוצי או בסביבתו בעל הצבת גבולות גבוהים לעומת מי שגדל בחינוך ביתי.

אני יודעת שמבחינתך חינוך קיבוצי הוא ההפך המוחלט לתפיסה האישית של חינוך בייתי. אבל השלילה שלך את הדרך ואת ההורים שלקחו בה חלק מרתיחה אותי בכל פעם מחדש.

 

[שיר לי שני]

אני לא שוללת את ההורים

אבל כן, בהחלט, את הדרך, שנוגדת כל תפיסה הגיונית, וכל מה שידוע על צרכים של ילדים ותינוקות.
הצבת גבולות גבוהה לילדים של אחרים אין דינה כהצבת גבולות באמהות ובטח שלא בסבתאות. זה קל, יחסית, ויש לך גיבוי של מערכת שקובעת לך הכל. את תמיד יכולה להסתתר מאחורי "הקיבוץ" וכמו שאת בעצמך אמרת פעם: כמה שליטה כבר היתה להורים בחינוך הקיבוצי?
לגבי חינוך ביתי, צר לי, אבל הטווח רחב בהרבה משל החינוך הקיבוצי, פחות אחיד, ולכן להכליל שהגבולות שם רכים יותר או מה שזה לא יהיה זו בורות.

 

[B l u e D e v i l]

תפיסה הגיונית

שלך! ידוע על צרכים למי? לך!

לא אמרתי שחינוך ביתי חסר גבולות.למה את זורקת לעברי מה שאת אומרת על חינוך קיבוצי?

 

[שיר לי שני]

לא אמרתי את זה על החינוך הקיבוצי

את אמרת, ואני מצטטת: שתדעי לך שמי שגדל בחינוך קיבוצי או בסביבתו בעל הצבת גבולות גבוהים לעומת מי שגדל בחינוך ביתי.
אז לא, זה לא נכון. בחינוך הביתי יש גבולות, כמו בכל בית, בהתאם להורים.
לגבי המידע על הצרכים, אני מצטערת לספר לך את זה, אבל בשנים שבהם חמותי גידלה את ילדיה בחינוך הקיבוצי המשותף, המידע לגבי הצרכים של תינוק כבר היה נגיש לכל, קל וחומר למי שלמדה (כמוה) בסמינר לגננות.
הדגש בחינוך המשותף מגיל ינקות (ולא מגיל מבוגר יותר) לא היה מעולם על הצרכים של הילדים, אלא על כך שהילדים לא יפריעו למבוגרים להיות פועלים יעילים ויצרנים.
שוב, אני לא פוסלת את ההורים, אני פוסלת את הדרך ואת האידיאל שמאחוריה.