אין הרבה מה לספר
אמא שלי עמלה קשות לשכוח הכל, וגם מה שהיא זוכרת, היא לא מוכנה לספר. על הארץ, היא מספרת מעט מאוד. אחד הסיפורים שלה, הוא שהיא נכנסה לכיתה באמצע השנה, ואמרה למורה יפה_שלום המורה, במבטא פולני למופת, והיא נשמעה כאילו היא אומרת שלום חמורה. כל הכיתה צחקה, ומאז היא החליטה שבשום מקום לא ידעו שהיא באה משם. שנה שלמה היא התאמנה בבית על עברית במבטא צברי, ורק כאשר היא שלטה בשפה על בוריה, היא התחילה לדבר לפני זרים. אח"כ היא עברה לבי"ס אחר, ושם כבר לא ידעו שהיא משם, וכך נגמרה ההתמודדות הקשה שלה, עם אהבת הזרים של הצברים.