פגישה

ציפי ג

New member
כן

הבעיה היא לא הסיפורים, אלא התמודדות עם התוצאות שלהם. וזו כבר אופרה אחרת. יש כאן פורום שנקרא שואה דור שני, ושם למדתי די הרבה על הורים ניצולי שואה. למדתי, שאני באמת יכולה לברך על אמא שלי, ביחס למה שהיא יכלה להיות, היא באמת 10.
 

ציפי ג

New member
ליזי ברוכה הבאה

מצטערת על האחור שלי. טרם הספקתי לקרוא את כל ההודעות, אבל לעשות קצת סדר בבלאגן אני מצליחה.
 
לציפי המארחת

תודה על האירוח. נחמד להפגש. זו הזדמנות מהנה בשבילי לתת תשובות קלות לשאלות קשות
 

תיפי

New member
ליזי

שלום אני בת 13. אני רוצה להיות סופרת עוד לפני שאגדל, אני נמצאת בפורום סופרים צעירים של תפוז. הבעיה היא שיש לי רעיונות טובים אבל אני לא מצליחה לפתח אותם או שזה בא לי הכל ביחד וספר ארוך לוקח הרבה זמן לכתוב אז כבר אחרי פרק אחד אני מאבדת את הפואנטה.
 
לתיפי

תיפי האם הראית למישהו את הסיפורים שלך? עבודה עם אנשים עוזרת. גם אני בהתחלה נעזרתי רבות
 

תיפי

New member
בוודאי שאני מראה.

אני מראה כל מה שאני כותבת בפורום. אני גם מראה לחברות, למורה לספרות ולאמא שלי ולמורה לסיפרות בבית הספר.
 
לתיפי

קודם כל, כל הכבוד על האומץ להראות. הדבר הזה אינו פשוט בכלל, אבל הקשר עם הקורא הוא אחד מהדברים החשובים ביותר. קשר עם קוראים ודיאלוג עוזר לנו לבקר את עצמינו ככותבות ומונע הסחפות סגנונית. והכי חשוב: לא לפחד למחוק!!
 

תיפי

New member
הנה דוגמא להתחלה של סיפור../images/Emo60.gif

שהתכוונתי לכתוב. בקובץ כתוב בדיוק מה שכתוב כאן אז את יכולה לבחור מה לקרוא. כולם חשבו שהוא משוגע אבל הוא ידע שהוא לא. הוא ידע שאלו אינם דמיונות. מייקי ידע שזו מציאות, אבל המציאות הזו היא רק שלו. פעם כשהיה קטן יותר הווא היה מספר. הוא היה מספר להורים, לחברים ולעיתים אף לגננת. אבל מאז הוא גדל, כעת הוא מבין שאיש לא יאמין לדבריו. שאיש לא יוכל להבין. שהוא היחיד שיודע. זה התחיל בגיל 3. זה היה מאד נחמד. היו שם חדי קרן ורודים ותכולים, ירקרקים וסגולים כולם בצבעים רקים ומלטפים. היה שם אגם שפניו כפני מראה אך כשהשליך לתוכו אבן היתה האדוה מתפשטת לכל אורכו ורוחבו במעגלים עדינים. מסביב לאגם היה דשא ירוק ורענן זרוע בפרחים בשלל צבעי הקשת ומסביב צמחו עצים ירוקים שצמרותים התמירות נושקת לשמים תכולים, ובהם מרחפים בנחת ענני נוצה. הוא נהנה להביט בשקיעה שצבעה את השמים בורוד וסגול, שקיעה שהיתה יפה פי כמה וכמה מן השקיעות שראו כולם. בעולם שלו לא היה קיץ או חורף, תמיד היה אביב ובלילה היה מביט בכוכבים הרחוקים רק ששם הכוכבים קרצו לו, ולפעמים היה בא הפוני היפה בעל הכנפים לוקח אותו לטיול בשמים, בין הכוכבים.הוא אהב לבקר בעולם הקסום, והוא רצה שגם אחרים יהנו ממנו. הוא לא הבין שזהו העולם שלו, שאיש מלבדו לא יכול להיות בו. שהוא אדונו של העולם. הוא לא הבין שהעולם הזה-זה הוא.
 
לתיפי

אוקי אני לא ממש יכולה לבקר ולערוך ולעזור בפורום כזה, וחבל. אבל, באמת, כמו שכתבת, אני רואה שאת באמת נסחפת במילים ובתאורים ולא ברורה לך הפואנטה. הכתיבה טובה ומושכת, אבל בהחלט כדאי לך לחשוב קודם על מה שאת רוצה להגיע אליו.
 

rutile

New member
לליזי דורון

קראתי את ספרך הראשון והוא נגע לליבי עד מאד. חוץ מ"שואה שלנו" לא קראתי עוד ספר שמתמודד עם נושא הדור השני בכזאת רגישות וכתיבה משובחת. בהזדמנות הראשונה אקרא את ספרך החדש ואחכה בקצר רוח לשלישי. תודה וברכות!
 

rutile

New member
ושאלה

בספר יש המון אהבה וחמלה לאם הסובלת אך לא כעס. האם זה כך? האם לא נשארו בך כעסים על ילדותך העשוקה? או שהם עברו עם הזמן?
 

גילי 10

New member
הזמנה לליזי

אני מזמינה אותך להציץ ולהשתתף בפורום ´שואה - דור שני´ בתפוז. לפורום זה התקבצו אחים אובדים בני דור שני, כאחת מהמשפחה, תרגישי שם בבית. תודה על ספריך, (את החדש טרם קראת) שמתארים בכשרון את מה שחווינו בילדות, אך אז נמנענו מלבטא. ומאווררים גם לנו פינות חשוכות בנפש, שרצינו להדחיק. תודה תילי
 
לגילי 10

בשמחה קבלתי את הצעתך ואצטרף לפורום השואה, אני מניחה שארגיש שם בבית, אז להתראות ממני ליזי. נ.ב תודה על דברי הערכתך.
 
תודה לכולם ולהתראות

לכל המשתתפים בפורום היה לי נעים לבלות אתכם בשעתיים האחרונות. שיהיו לנו ימים של שקט. שבוע הספר שמח ומהנה לכולם ליזי דורון
 
למעלה