הנה דוגמא להתחלה של סיפור../images/Emo60.gif
שהתכוונתי לכתוב. בקובץ כתוב בדיוק מה שכתוב כאן אז את יכולה לבחור מה לקרוא. כולם חשבו שהוא משוגע אבל הוא ידע שהוא לא. הוא ידע שאלו אינם דמיונות. מייקי ידע שזו מציאות, אבל המציאות הזו היא רק שלו. פעם כשהיה קטן יותר הווא היה מספר. הוא היה מספר להורים, לחברים ולעיתים אף לגננת. אבל מאז הוא גדל, כעת הוא מבין שאיש לא יאמין לדבריו. שאיש לא יוכל להבין. שהוא היחיד שיודע. זה התחיל בגיל 3. זה היה מאד נחמד. היו שם חדי קרן ורודים ותכולים, ירקרקים וסגולים כולם בצבעים רקים ומלטפים. היה שם אגם שפניו כפני מראה אך כשהשליך לתוכו אבן היתה האדוה מתפשטת לכל אורכו ורוחבו במעגלים עדינים. מסביב לאגם היה דשא ירוק ורענן זרוע בפרחים בשלל צבעי הקשת ומסביב צמחו עצים ירוקים שצמרותים התמירות נושקת לשמים תכולים, ובהם מרחפים בנחת ענני נוצה. הוא נהנה להביט בשקיעה שצבעה את השמים בורוד וסגול, שקיעה שהיתה יפה פי כמה וכמה מן השקיעות שראו כולם. בעולם שלו לא היה קיץ או חורף, תמיד היה אביב ובלילה היה מביט בכוכבים הרחוקים רק ששם הכוכבים קרצו לו, ולפעמים היה בא הפוני היפה בעל הכנפים לוקח אותו לטיול בשמים, בין הכוכבים.הוא אהב לבקר בעולם הקסום, והוא רצה שגם אחרים יהנו ממנו. הוא לא הבין שזהו העולם שלו, שאיש מלבדו לא יכול להיות בו. שהוא אדונו של העולם. הוא לא הבין שהעולם הזה-זה הוא.