עקדת יצחק- נסיון לרצח?מלמד- להמשך

[רון סי]

לא כתוב שהם שיקרו

אתה יכול לפרש את הסיפור כאילו כולם שיקרו, אבל אל תגיד שזה פשוט מה שכתוב.

 

[vizini]

גם לא כתוב שאכלו או ישנו

או עשו את צרכיהם. אם הדברים ברורים, לא צריך לכתוב אותם במפורש.

 

[רון סי]

יש הבדל בין "זה כתוב"

ל"זה ברור". מה שכתוב זה שאברהם הצהיר שהוא עתיד לחזור. כתובים גם דברים שאלוהים אמר. זה כתוב. אם לך "זה ברור" שזה שקר, אז זו זכותך, אבל זו פרשנות.

 

[נעים מאד 2]

איני יודע מהיכן אתה יודע את כל

הפילפולים וההסברים שהבאת, כלומר, האם אתה למדת או עיינת בספרים? הנדוקה שהעלת היא הנקודה המרכזית והחשובה ביותר, המפרשים מתייחסים לשלב המאכלת כתפנית בלתי צפויה ודי מפתיעה. הרי אברהם התבקש רק להעלות את יצחק בנו לעולה ולא לזבוח אותו (= שחיטה). כאן הגדיל לעשות אברהם והלך עם זה עד הסוף. לכן הקב"ה הדגיש "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי". כיוונת לדעת חכמים וזה דבר גדול מאד, בהנחה שהגעת לזאת בעצמך ולא ע"י עיון במפרשים. בכל אופן, הרעיון/דעה שלך היא זו שעומדת בבסיס הניסיון הנ"ל. אם כך, אז אינך מאלו הסבורים שהדת ואו האל סתם סדיסטים ואכזרים.

 

[רון סי]

מה עשה אברהם לאיל?

הוא שחט אותו או לא?

 

[נעים מאד 2]

כן שחט אותו

 

[רון סי]

טוב, אם כך

להעלות לעולה פירושו לשחוט: " וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" וזה גם מה שאברהם נדרש לעשות ליצחק: " וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ."

 

[saar7650]

ניתן לפרש את הביטוי לשני הכיוונים

גם לשחיטה וגם רק להעלאה לעולה. וכשאברהם בוחר לשחוט הקב"ה מלמדו שלשחוט את בנו זה נגד רצון האלוקים.

 

[רון סי]

טוב

אם כך אברהם יכול היה להאמין בתום לב שצווה לשחוט את יצחק, ולכן מעשהו היה לפי פקודת האל להבנתו התמימה, כולל נסיון השחיטה (לכאורה).

 

[saar7650]

נכון,

אברהם עשה את מעשהו לפי הבנתו התמימה. לא אמרנו אחרת. רק שהקב"ה הסביר לו/לימדו במעשה העקידה כי אין הוא חפץ בקרבן אדם.

 

[olioli]

The mother of

Cognitive Dissonance.

 

[saar7650]

איך ידע אברהם, לדבריך שהקב"ה

יבטל את הצו לשחוט את יצחק? תקוה אינה ידיעה, היא עומדת בספק. כל עוד היא בספק, אז יש סיכוי שאברהם כן יבצע השחיטה, ולכן לא ניתן לומר כי אברהם לא התכווין לשחוט את בנו...

 

[רון סי]

הוא לא ידע

הוא פשוט לא התכוון לעשות את זה. אם אלוהים לא היה מבטל את הצו, אברהם לא היה מבצע את השחיטה ונכשל בנסיון. אבל הוא דחה בחוכמה את הכשלון ככל האפשר, בתקוה שמשהו יקרה בדרך. ואכן משהו קרה.

 

[saar7650]

מי אמר לך שלא היה מבצע את השחיטה?

 

[רון סי]

הוא אמר

הוא אמר לנערים שהוא עתיד לחזור יחד עם יצחק, והוא אמר ליצחק שהשה לעולה יסופק ע"י אלוהים.

 

[saar7650]

הוא קיווה.

הוא רצה שכך יהיה, הוא האמין שכך יהיה "ניבא ולא ידע מה ניבא". העובדה הפשוטה שעד להתגלות הברורה של אלוקים לאברהם, לא לשחוט את בנו אברהם היה מוכן לעשות זאת ואף הוציא מאכלת לשחוט את בנו.

 

[רון סי]

זו לא עובדה שהוא רצה לשחוט את יצחק

לפי מה אתה קובע את זה? הוצאת המאכלת איננה הצהרת כוונות, כפי שהיציאה לדרך איננה הצהרת כוונות. מילים הם הצהרת כוונות. אדם ששותק לא אומר מה הוא חושב. הוא יצא לדרך בלית ברירה, והוא הוציא את המאכלת בלית ברירה. כל אלה אינם מעשים שמעידים על כוונה. המעשה היחיד שהיה מעיד על כוונה לשחוט היה אילו שחט למעשה.

 

[saar7650]

מה פתאום?!

'המעשה היחיד שהיה מעיד על כוונה לשחוט היה אילו שחט למעשה'. נניח ויש אדם המכוון אקדח לראשו של אדם מסוים, ולאחר קריאת המשטרה שהוא עצמו מוקף בשוטרים ושלא כדאי לו לרצוח, אז, ורק אז הוא שומט את האקדח לקרקע- אותו אחד לא ניסה לרצוח?! לא התכווין לרצוח?! אם כן, למשטרה הרואה אדם מחזיק בבני ערובה, לעולם לא תהיה אפשרות לפגוע בו (בחוטף) עקב כך שרק הרצח עצמו יהווה עדות לכך שהוא התכווין באמת לרצוח... הוצאת המאכלת כמוה ההכנה לשחיטה הן פעולות המעידות על כוונה. כוונה לשחוט את יצחק. לולא קריאתו של הקב"ה, אברהם היה שוחט את יצחק.

 

[רון סי]

אצל אדם שמכוון אקדח

בפירוש לא ניתן להסיק שבכוונתו להרוג! יתכן מאד שהוא רק מאיים, ואם לא יקרה שום דבר מיוחד, הוא לא ילחץ על ההדק. כשהשוטרים מכוונים אקדחים אל האדם בסיפור שלך, הם מתכוונים להרוג אותו? בודאי שלא.

 

[saar7650]

וודאי שכן.

במידה שהוא יעשה תנועה לא נכונה המעידה על כוונה להרוג את בן הערובה, הם יעשו מהחוטף מסננת...