על תכנון תבוני!

[פגוש בדב שכול]

לא בדיוק.

הקריטריון הוא - "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר שאם סוף המעשה של אובייקט כלשהו *מעיד* על היותו נובע ממחשבה תחילה, אזי היתה כאן מחשבה תחילה והאובייקט הוא פרי תכנון תבוני. השאלה אם מחשבה היא תהליך דטרמיניסטי או לא, אינה קשורה לשאלה ששאלת. שאלת: "עפ"י אילו קריטריונים אני "מחליטה" שהתהליך ההתפתחותי הנ"ל הוא סיבתי, תבוני, אקראי, מקרי, כאוטי וכדומה?" תשובה: סוף מעשה במחשבה תחילה... בלה בלה בלה... הכל כנ"ל. ויש לנו קריטריון לקבוע איזהו תהליך *תבוני*. ללא כל קשר לשאלה אם מחשבה היא תהליך דטרמיניסטי או לא, ניתן לקבוע ששעון נוצר בהליך תבוני ודיונה בסהרה לא. והפואנטה של מחשבה ותבונה הוא מה שאמרו: "איזהו חכם? הרואה את הנולד". וההגדרה הממצה של "מחשבה" היא - "סוף מעשה במחשבה תחילה". מתכנת שרוצה לממש אפליקציה חדשה, כותב כך וכך הגדרות של אובייקטים, כך וכך פונקציות, כך וכך קוד שקורא לאותן פונקציות, מעביר להן פרמטרים, מקבל פלט מפונקציה אחת ומוסרו לאחרת, וכו'. כל אחד מרכיבים אלו הוא כפי שהוא רק מפני שהמתכנת במחשבתו ראה את סוף המעשה שיתקבץ מכל הפרטים שכתב. סופר שכותב משפט, כותב את המילה הראשונה משום היחס שהוא מיחס לה עם המילים שיכתוב לאחריה. שען שמתכנן שעון, יודע מראש שאם יכין כך וכך גלגלי שיניים, בגודל כזה וכזה, עם רזולוצית שיניים כזו וכזו, וישימם במיקומים ספציפיים, יוכלו לקשר בין אנרגיה המשתחררת מקפיץ, ולנתבה לשני מחוגים שסובבים מעל לוח שעות שחרט ועיצב. ועל כן, כשאנו רואים שעון ומבינים את פעולת רכיביו, או קוד תוכנה וטריקיה, אנו מבינים שהם נוצרו ע"י מחשבה תחילה, כי הטבע, כפי שהוא מוכר למדע, אינו מסוגל לעצב רכיבים בהווה, על סמך שבעתיד, לכשיצטרפו, יניבו פונקציונליות מסויימת. יכולת עיצוב ההווה כתלות בתכלית עתידית, קיימת רק בגורם בעל "מחשבה". זה באשר לשאלתך המקורית. ובאשר לשאלה החדשה, אם המחשבה היא דטרמיניסטית או לא - לדעתי כנראה שכן. מרגע שרצה השען לשען שעון, טיב השעון, איכותו וכל מעשהו, הם פונקציה של מנת המשכל של השען, נסיונו, חינוכו, מצבו הנפשי (תהא הגדרת נפש אשר תהא), ומה אכל בבוקר, שכל אלו ישפיעו על כמה ייטיב לראות את סוף המעשה במחשבתו תחילה. השאלה היא אם *הרצון* לבנות מכשיר מורה שעה הוא דטרמיניסטי או לא, והאם כל הרצונות הם דטרמיניסטיים. ומכיוון שאמרו ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", אני נוטה להאמין, שהכל, מרגע שיצא מידי שמים (יהא זה ברגע המפץ, למאמיני המפץ, או ברגע קריסת פונקציית גל קוונטית, או ברגע שנגזר דבר בפמאליה של מעלה והחל לצאת לפועל, יבחר לו כל אחד באיזה שמים להאמין) - דטרמיניסטי, מלבד יראת שמים.

 

[רוקד עם שבלולים]

כן. אני חושב שהבנתי עכשיו.

העקרון המנחה פה הוא תער אוקם, כמובן - ההסבר הפשוט ביותר הוא ברירת המחדל. במקרה הזה, "הנחת האפס" היא שתהליך כזה או אחר איננו תבוני כל עוד לא הוכח אחרת. אם אני מרחרח את הקציצות במקרר שלי ומגלה שהן מסריחות קצת, אני יכול להניח שבאו בלילה שדונים וקילקלו את הקציצות שלי, או כל הסבר אחר, אבל ההסבר הפשוט ביותר הוא שהן התקלקלו ללא שמישהו נגע בהן, סתם כי הן ישנות מדי. ההסבר הזה לא דורש בדיקה והסבר נוסף (אולי בדיקה מיקרוביולוגית). הסבר השדונים, לעומת זאת, מצריך (מי שיש לו אינטגריטי מדעי) הסבר לשדונים - מי הם ומה הם, למה הם מקלקלים קציצות ומאיפה הם הגיעו ואיך הם נוצרו. כנ"ל האבולוציה או כל תהליך אחר - אם אפשר להסביר מה קורה פה ללא שימוש בחוצנים, עדיף. אם אי-אפשר, ויש צרוך בהסבר חוצני - צריך להסביר באותה רמה את החוצנים עצמם, או לפחות להציע תיאוריה ברת-בדיקה וברת-הפרכה שמסבירה אותם. תנועת התכנון התבוני מצביעה על ליקויים, לטענתם, בהסבר האבולוציוני. זה כשלעצמו לגיטימי ואפילו בריא. מדענים עושים את זה גם כן לאורך השנים. הבעיות שיש לי (ולכולם) עם הטיעון הזה: 1) הם לא מספקים תיאוריה חלופית, ברת-בדיקה, וממסרבים באופן עקבי לומר מה אופיו של המתכנן התבוני שהם טוענים שקיים. 2) הטיעון "מתכנן תבוני" הוא חסם סופי לכל תהליך אמפירי מדעי. אם נניח שקיימת ישות על-טבעית כזו המתערבת בצורה זו או אחרת בטבע, אז אין לתצפיות שלנו שום משמעות, ואין לשום חוק-טבע שום תקפות. אינדוקציה ודדוקציה מושלכות לפח. אין שום אפשרות לדעת מתי ואיך המתכנן בוחר, בחר או יבחר לפעול ולכן אין לנו יכולת ניבוי כלשהי לגבי הטבע. זה כמובן איננו טיעון כנגד קיום ישות כזו. אם היא קיימת, אז היא קיימת ולא חשוב שהיא מחרבשת לנו את התצפיות. במקרה כזה באמת אין שום סיבה רצינית להמשיך לחקור דברים ועדיף ללכת לכנסייה ולהתפלל. אבל: 3) הראיות שאנשי התכנון התבוני מציגים הן די חלשות. רבות מהן הופרכו אחת לאחת, אבל כיוון שההפרכות הן טכניות מאד, המאבק על דעת-הקהל מאד בעייתי, כי הטיעון "לא יכול להיות שדבר כזה צמח באופן טבעי" הוא מאד אינטואיטיבי וקל להבנה, ולעומתו הטיעון "כן יכול להיות: הוא צמח בצורה זו וזו..." דורש הרבה פירוט ולא-מעט הכרה של התחום המדעי הספציפי כדי להבינו באותה רמת אינטאיטיביות. בנוסף, אנשי התכנון התבוני נוטלים מחלוקות המתנהלות בין חוקרי אבולוציה לבין עצמם ומציגים אותן כאילו הן "הפרכות לאבולוציה ע"י מדענים". מותר ואף רצוי להציג מחלוקות בין מדענים - אני עושה זאת בעצמי פה ושם - אבל ראוי להציגן בהקשרן הנכון. עניין של אינטגריטי. הטענות של אנשי תכנון תבוני שלא הופרכו הן בדרך-כלל טענות שלא ניתן להפריך, מקרים בסגנון "לך תוכיח שאין לך אחות". אין לי שום יכולת להפריך את התיאוריה ששדונים קילקלו לי את הקציצות, ואין לנו שום יכולת להוכיח בוודאות מה בדיןק קרה בעת התפתחות השוטון הבקטריאלי או בזמן ראשית החיים. זה מאורע היסטורי. הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להראות כיצד מאורעות כאלה היו יכולים לקרות ללא יד מכוונת. לדעתי זה עדיף על פני תיאוריה הנזקקת לחוצנים המתערבים בתהליך. עד לפני מאתיים שנה שנה רוב האנשים החושבים (שלא לדבר על היתר) היא אנשים מאמינים ברמה זו או אחרת, וזה הגיוני כיוון שקיום ישות עליונה היה ההסבר הטוב ביותר לקיום הטבע כפי שאנו מכירים אותו. כיום יש הסבר אחר, שלא מחייב הנחת ישות כזו (ואגב, איננו שולל אותה א-פריורי. אפשר בהחלט להיות אדם מאמין וגם לקבל את העקרונות האבולוציוניים. שי לא מעט אנשים כאלה). להסבר הזה יש תימוכין שהולכים ומתגברים מזה מאה וחמישים שנה, ולמרות שמחפשים כל הזמן, אין הפרכה ברורה (מתוך הרבה מאד הפרכות אפשריות). להיפך. כשדארווין העלה את התיאוריה שלו הוא לא ידע מה זה גן או איך הוא עובד, לא הכיר מנגנוני הורשה, חלוקת DNA ומוטציות וכל מה שאנו עוסקים בו כיום. הוא הניח קיום מנגנון כזה באופן כללי. העובדה שהמנגנון הזה אכן קיים ופועל בדיוק בצורה המתאימה לתהליך שדארווין תיאר, הוא הסיבה שבגללה כל מדען רציני כיום הוא דארוויניסט ולא, למשל לאמארקיסט (לאמארק הציע תיאוריה התפתחותית חלופית, שהסתבר שאיננה נכונה) או משהו אחר. אם וכאשר תהיה הפרכה אמיתית, לא כזו של "איך יכול להיות שזה נוצר לבד?" - נדבר. אגב, היה מקרה כזה - כמעט. פרופסור מהרווארד בשם קיירנס גילה התנהגות חיידקית שתאמה לכאורה מודלים למרקיסטיים לפני עשרים שנה. למרות שזה עירער את הדארוויניזם, אף אחד לא זקרא לו "בוגד" או רק אותו מהפרופסורה או צחק עליו. להיפך: כולם רצו למעבדות והתחילו לחקור. הסתבר שמדובר במנגנון מקסים, דארוויניסטי למהדרין. פרטים אפשר למצוא ברשת, או לשאול אותי במסר אישי (זה די טכני).

 

[סינתטית אפריורית]

תודה על תשובתך המושקעת.

עשית לי תיאבון לקציצות... סתם. חזרתי לא מזמן , תאיי האפורים בסטרס אדיר. אתן להם לנוח. תגובה תגיע מאוחר יותר. ברשותך. העלת דברים מעניינים . אגיב לשניכם (אם כבר מנצלת את המחברת שלך להתכתב גם עם "פגוש בדב שכול" ) .

 

[סינתטית אפריורית]

נאנו-רובוטיקה ותבונה.

כלומר קודם כל אני יוצאת מגישה נגטיבית? אין שום תהליכים תבוניים עד שלא הוכח אחרת. פייר אינאף. אם כי הרשה לי לדלג על דוגמת הפיות והלפריקונים כי הם מחביביי ... אבל אז אתה נאלץ להגדיר מהי תבונה. וזו מלאכה שאינה קלה כלל וכלל. שניה, נתחיל מהתחלה: האבולוציה אינה תבונית - זו נקודת האפס. כלומר : התהליך האבולוציוני, תהליך התפתחות המינים אינו תבוני כל עוד לא הוכח אחרת. הוא "נראה" תבוני, אבל עושה הרושם שלא. אם כך, אוכל להשליך זאת על כל התהליכים שבעולם: ירידת הגשם, צמיחה, גדילה, א' שגורם לב' שגורם לג' - אין שם שום תבונה. גורם ה"חוץ" במקרה דנן - זה אנחנו, האדם שגורס שלתהליכים אימפיריים יש איזושהיא "תבונה" שמסתתרת מאחוריהם, איזושהי סיבה. מה לגבי תהליכים מחשבתיים? היש בהם תבונה? שוב- מהי האינדיקציה? איני מעוניינת בהוכחת תורת הבריאתנות (אגב: מודה נחשפתי אליה בגללכם, אבולוציונים נכבדים- הוי גלשתי ללשון העדר) ובסייגיך מתורה שכזו, אותי מעניינים תהליכים מחשבתיים, או תהליכים שלנו ברור מאליו שיש מאחוריהם תבונה - התבונה שלנו . תראה: לצורך העניין או לצורך ההמחשה אדבר על האמן ועל היצירה : לכאורה לכל יצירה, לכל תוצר יש תכנון ודוגמאותייך יפות וטובות ואם ארד מהאולימפוס ולא אחפש מתכנן-על , אלא אביט באדם עצמו היוצר והמתכנן : מאיין לי האינדיקציה שאין הדבר מקרי? מאיין לי שיצירותיי אינן מקריות? ללא תכנון מוקדם שלי? מאיין לי שתהליכי מחשבתי הינם תבוניים? מה בין נאנו-רובוטיקה לבין תבונה?

 

[רוקד עם שבלולים]

תגובה:

כעקרון נראה לי שאנו מבינים זה את זו - אם אנו מקבלים את התער של אוקם (שהוא הבסיס לכל תצפית באשר היא) הרי שקיום "תבונה" ו"תכנון" הוא משהו שיש להוכיח ואי-אפשר להניחו מראש כאקסיומה. עכשיו לשאלה שלך: "אז אתה נאלץ להגדיר מהי תבונה." - ההגדרה הבסיסית שלי (ומן הסתם יש טובות ממנה) היא שתבונה בהקשר זה היא היכולת להבין יחסי סיבה ומסובב, מה שמוביל מן הסתם ליכולת לחזות, ולו באופן גס, את העתיד. פעולה X (למשל, לחיצה על מקש נתון במקלדת) תגרום לתוצא Y (הופעת הסימן "א" על המסך). אפשר בהחלט להסתכל על כל תהליך טבעי כמייצג או מכיל "תבונה" כלשהי, אם אנחנו מגדירים כך את המושג "תבונה", יש לנו שתי אופציות: האחת, לטעון שכל היקום כולו הוא למעשה ישות תבונית. אם אני מבין נכון זו בדיוק העמדה של שפינוזה "האל הוא הטבע והטבע - האל", ואני מקבל אותה. מוכלת בה ההנחה שחוקי-הטבע הם שרירים וקיימים ולצופה ביקום יש יכולת לצפות ולהסיק מסקנות תקפות לגביהם, כגון שבקבוק שנשמט משולחן ינוע לכיוון כדור הארץ ולא יתחיל לרחף. האופציה השניה היא לטעון שיש תבונה חוץ-טבעית שיש לה יכולת להתערב ולפעול במקרים מסויימים בניגוד לחוקי הטבע (interventionalist), ושאל כזה יכול להחליט בנקודה זו או אחרת להפר חוק טבע זה או אחר, וסיבותיו עמו. זו העמדה, לפחות במשתמע ולעתים קרובות במוצהר, של בריאתנים ואנשי התכנון התבוני. יש אפשרות שלישית: שישות חוץ-טבעית יצרה את היקום שלנו על חוקיו, ומנקודה זו ואילך היא איננה מתערבת ביקום כלל לגם לא תתערב. זו גישה שאי-אפשר להוכיח או לסתור אותה, ואין לה השפעה על שום דבר שאנו עושים, כך שזו גישה אפיסטמולוגית חסרת-משמעות. אגב, אני בספק אם נחשפת לתורת הבריאתנות לראשונה בדיונים אבולוציוניסטיים. קיימים טקסטים בריאתניים ידועים. אולי את מכירה את זה שמתחיל במילים "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ"

ולגבי תבונה באדם: כאן אנו גולשים להגדרות של התודעה האנושית, ועל זה אין לי שום דבר נבון להגיד, לפחות כל עוד לא הגדירו חד-משמעית את המושג "תודעה" וכל עוד לא הצליחו להפריד בין ישות בעלת תודעה לישות שאיננה כזו (האדם הוא בעל תודעה. מה לגבי כלב? עכבר? ג'וק? אמבה? גרניום? תא עור? אבן? איפה עובר הגבול - ברור מאליו שהוא עובר איפשהו, אבל איפה, ולמה דווקא שם?)

 

[סינתטית אפריורית]

תגובה לתגובה

איזה יופי, ככה בנון-שאלנטיות הינך תוחם אותי יחד עם תער אוקהם . לא בטוחה לגבי זה והרשה לי לחזור על דבריי שנאמרו כאן די מזמן לגבי התער, עוגיות במקרר ועוף בתנור (אה, העוף זו תוספת שלי) : עקרון התער, כמו שהבנתי אותו מדבר על פשטות . הוא טוב ויפה אם באמת השפה שלנו הייתה כזו אבל היא לא. לא תוכל להתעלם ממורכבות השפה וממורכבות היישים ומורכבות התופעות . תיאוריית אוקהם, לטעמי, מחזירה אותנו לנק' שממנה האדם כבר התקדם הלאה. יתכן והיא נשלפת באוקזיונים כאלו ואחרים על מנת לתת סימפליסטי למדע או לתהליכים בעולם התופעות ובאמת כבודה במקומה מונח, אך היא עלולה ליצור מצב של הנחת המבוקש או סגירת דיון . וזה חבל כשלעצמו. הלאה: אם הבנתי אותך נכון, אז מבחינתך, תבונה היא למעשה, היכולת להבין סיבתיות. מאוד הגיוני אבל לטעמי ההנחה קצת מטעה. עצם ההנחה שעליי להבין סיבתיות, מניח את המבוקש שסיבתיות קיימת מלכתחילה וזה בעייני בעייתי. אני יודעת שאנחנו נכנסים לדקויות ותוכל לומר בצדק: "נו, סינתטית, מה יהיה? את עושה רגרסיה ונכנסת לשאלות מסדר שני". אבל כיוון ששאלת השאלות מונחת כאן על הדיון, איני מעוניינת לעשות קפיצות של חמשה מקלות שכאלו ולדלג בין תהליכים ביולוגים, אירועים דטרמניסטים ותבונה (רגליי לא עד כדי כך ארוכות). שוב, אם תבונתי שלי זהו הכושר להבין סיבתיות, האם זה אומר שסיבתיות קיימת מבחינה אמפריציסטית אי שם בחוץ ונדרשת מידה של הבנה כדי לגלותה? או שמא הסיבתיות קיימת אך ורק בכושר התבוני של האדם, קיימת כבילד-אין בשכלו של האדם כשלמעשה אין סיבתיות אי שם בחוץ? ההבחנה הזו חשובה להמשך דיוננו. לגבי הבריאתנים: בוודאי שקראתי את ספר הספרים אבל לא ידעתי שיש תיאוריה שלמה הנקראת בריאתנים ולראשונה כשנחשפתי אל המושג, אל המילה, חשבתי שזה קשור בבריאות ובחדר הכושר שאני משום מה מדירה את רגליי ממנו בעת האחרונה...

 

[רוקד עם שבלולים]

תגובה3X

בריאתנות: מה שנקרא "בריאתנות" היה עד לא מזמן (היסטורית) פשוט מצב-הבסיס של האנושות. ההסבר הבריאתני היה הטוב ביותר שהיה. מאז תקופת ההשכלה נוצרו והתגבשו אט-אט הסברים מתחרים בעלי-משקל, עד שנוצר הצורך להבדיל בשם בין הסבר שהוא בריאתני להסבר שאינו כזה.פשוט עניין של שיום. תער אוקהם: אני מקבל את הביקרות שלך לגביו באופן כללי, אבל אני לא רואה איפה היא ישימה במקרה הזה. אם אנחנו לא מקבלים את תער אוקהם כברירת-מחדל ונקודת-מוצא לשאלות שאנו שואלים את המציאות, אין לנו שום יכולת להבין שום דבר, כי לכל תופעה יכולים להיות כמה הסברים (למעשה אינסוף), ואין לדבר סוף. כמובן שהדברים לא מתחילים ונגמרים באוקם, כמובן שלא תמיד צריך לקבל כהסבר הנכון דווקא את ההסבר הפשוט ביותר, ושיש הרבה מקום וצורך גם לשקול ולחקור אופציות אחרות, וכמובן שצריך גם לחשוב היטב על ההנחות שלנו ביחס למושגים "פשטות" וכן הלאה. על זה אין חולק. אבל במקרה זה נראה לי שיש בו תועלת. הניסוח המקורי של התער, לפי מה שאני מכיר,הוא "do not multiply entities needlessly". אני חושב שזה רלוונטי. אם התקדמנו מאז, אני הייתי שמח לשמוע אילו קריטריונים מתקדמים יותר מצויים ברשותנו לבחינת המציאות. עכשיו: לטענתי הנחת-האפס היא שתבונה היא משהו שצריך להסביר אותו, משהו שיש לו מוצא והתחלה, לא משהו שהוא פשוט יותר מ"אין-תבונה". אם בא אדם אחר וטוען שלשיטתו התבונה היא מרכיב בסיסי ביקום וקיימת בכל ולכן דווקא היא הנחת האפס, אין לי יכולת להוכיח שהוא טועה (או צודק), ועל כך אומרים "ויחלוקו". הייתי מנסה אולי לשאול אותו שאלות כגון למה פאי הוא מספר לא-רציונלי, אבל התשובה יכולה להיות "ככה זה, וזה תבוני מסיבות שאנחנו בשכלנו המוגבל לא תופסים" וגמרנו. סיבתיות: כתבת שלדברי "תבונה היא למעשה, היכולת להבין סיבתיות." הייתי נמנע משימוש במילה "הבנה" כי הבנה ותבונה הן מילים מאד קרובות לשונית וגם מבחינת משמעות, כך שמדובר במשהו שמתקרב מדי לטאוטולוגיה. הייתי מוכן להתפשר על "היכולת להבחין בסיבתיות". כיוון שגם זה וגם קודמו אינם יכולים להימדד חיצונית - אפשר אולי לנסות לומר משהו כמו "היכולת לפעול לפי סיבתיות", כלומר שאנו כצופים נרשה לעצנו להניח של-X יש אולי תבונה אם X פועל בצורה שאנו מזהים כמערבת שיקולי סיבתיות במערכת קבלת ההחלטות שלו. זה נורא מתפתל כי אנחנו מנסים להסיק מתצפית חיצונית על תהליך פנימי. אולי אפשר היה, במקום להתחיל להמציא מחדש את הגלגל, לשאוב הישר מטורינג ואנשי ה-A.I שמנסים להגדיר תבונה כבר הרבה זמן, אבל לעשות מבחן טורינג ל"אבולוציה" או ל"יקום" זה לא צעד ישים, אז נצטרך להמשיך: את שואלת, וגם אני כשאני אומר דברים כגון "אנו כצופים", מנין לנו שמה שאנו קולטים כסיבתי הוא אכן סיבתי. אני חושב שאין לסיבתיות תשובה מוחלטת מחוץ לתחומי החוקים הדדוקטיביים הטהורים ("כל הילדים יפים, דניאל הוא ילד, לפיכך דניאל הוא יפה"). מה שכן יש לנו הוא היכולת להבחין ברצפי אירועים. אם שמתי לב שהשמש שוב זרחה במזרח, וזכרתי שגם בפעמים הקודמות שטרחתי לשים לב לכך היא זרחה במזרח, אני יכול להניח שהיא תזרח שם גם מחר. זה לא אומר שאני צודק - אולי הלילה יקרה משהו בלתי-צפוי ביותר והשמש לא תזרח בכלל וכו' וכו', אבל הנחת-העבודה שלי היא שהיא כן תזרח שם מחר, ולכן אתלה את הכביסה כשפניה מזרחה. אולי תהליך הסקת המסקנות שלי מוטעה והשמש זרחה במזרח רק כי נהג מרכבת-השמש החליט כך, ומחר יחליט אחרת, או כי המכשף של השבט שלי עשה קסם ומחר השמש תזרח בצפון. במצב כזה לא הייתי מודע לכל הגורמים המשפיעים על השמש, ותהליך הסקת הסיבתיות שלי לקוי. אבל יצור תבוני הוא לא בהכרח יצור רציונלי לחלוטין שדורש הוכחה לוגית מוצקה לכל דבר שהוא מקבל כנכון, אלא יצור שמשתמש בהיוריסטיקה כדי לכלכל את מעשיו יצור תבוני לשיטתי, אם כן, הוא יצור שמסוגל לזהות את הקשרים שבין מאורעות. זה דורש חושים, זכרון, ואת החלק הזה בתודעה שאומר "ולכן". ואבולוציה? אבולוציה יכולה אולי להיקרא תהליך כמו-תבוני. יש לה יכולת "לחזות את העתיד" בהסתמך על היוריסטיקות המבוססות על מאורעות שקרו בעבר (והטביעו את חותמם בגנים של היצורים המשתתפים בתהליך). נשאלת השאלה, אם כן: למה אתה אומר "כמו-תבוני"? מה בין "כמו-תבונה" של אבולוציה לתבונה של אדם? למה שלא נקרא לתהליך עצמו "תבוני" וגמרנו? האמת שמבחינתי אפשר, אם רוצים. לי אישית זה לא נוח, כי אני רגיל שהתגית "תבוני" מוצמדת לבני-אדם ודומיהם, אבל האבולוציה כתהליך עומדת בקריטריון הזה, וברבים אחרים. היא לא יכולה לנהל שיחה עם אדם כבמבחן טיורינג, אבל זו מגבלה שתלויה בהרבה דברים אחרים לפני שאנחנו מגיעים בכלל לתבוניות שלה. ולבסוף- היפוך: אם אנו לא מקבלים את התבונה כמעין תכונה הנפרדת בזמן ובחלל מכל דבר אחר, נקל להניח ש"תבונה" היא תוצר של האבולוציה - יש יצורים, מיעוט שבהם ולא המצליחים שביניהם מבחינת שרידה לאורך זמן ומבחינה מספרית, שפיתחו ואימצו לעצמם יכולת הסקת מסקנות היוריסטית שאיננה גנטית-תורשתית אלא מסתמכת על מערכת-העצבים המרכזית. אסטרטגיית השרידה הזו עדיין לא ממש הוכיחה את עצמה לאורך זמן משמעותי אבולוציונית. נראה מה קורה פה עוד חמישים-ששים מיליון שנה ואז נחליט אם היה שווה.

 

[סינתטית אפריורית]

תגובה696000500X

אני משערת שתמיד יהיו אנשים שאינם מקבלים את רעיון האבולוציה. השאלה אם זה באמת משנה. אלו הנחות בסיס שבגדול אתה באמת מנסה לתת להן תוקף על מנת שתוכל אחר כך לצאת למסקנות נכונות. אבל בד בבד ניתן לאמץ את הגותו של הוסרל שביקר את שיטתו של דקארט בדבר יציאתו אל האמת ולנסות להתפלסף משם. לגבי הסכין של אותו גבר עלום: בכללי אתה צודק וזאת ציינתי (ואני לא מאמינה שאני מציינת זאת- שאתה צודק. נו, טוב אני לא תמיד גראוצ'ית) אבל אוכל לתת לך דוגמא בהקשר לקציצות שלך (הסר דאגה מליבך, כאן בקצה השני של כדה"א, כבר צהריים אז איני חפצה בהם כעת כי אני לאחר ארוחה דשנה, לפני השלאפשטונדה) : כתבת: "אם אני מרחרח את הקציצות במקרר שלי ומגלה שהן מסריחות קצת, אני יכול להניח שבאו בלילה שדונים וקילקלו את הקציצות שלי, או כל הסבר אחר, אבל ההסבר הפשוט ביותר הוא שהן התקלקלו ללא שמישהו נגע בהן, סתם כי הן ישנות מדי. ההסבר הזה לא דורש בדיקה והסבר נוסף (אולי בדיקה מיקרוביולוגית). הסבר השדונים, לעומת זאת, מצריך (מי שיש לו אינטגריטי מדעי) הסבר לשדונים - מי הם ומה הם, למה הם מקלקלים קציצות ומאיפה הם הגיעו ואיך הם נוצרו". - שים לב - אתה הנחת מראש שהשדונים זו הנחה מורכבת, בעוד שקלקולן המתבקש על הדעת, הינו הפשוט ביותר. הגיוני שמאות ואלפי שנים של ניסיון אמפירי ללא שדונים שמקלקלים לנו את הקציצות, הנביע את המסקנה המתבקשת שאין שדונים בסביבה שיעשו שמות בקציצות (וחבל, האמת. מה שמזכיר לי כשהייתי צעירה וממש כשהסרט הזה יצא לאקרנים, אני וחבורתי הנחמדה טסנו לאותו קולנוע ישן נושן בחיפה וראינו בשקיקה את הסרט המדהים הזה שמציב את אותו אוקהם ועוד לוגיקנים במבוכה רבה. סרט שהושפע רבות מקרול לואיס) . במילים אחרות: גם השדונים וגם התיישנות הקציצות עלולים להיות הסברים מורכבים והאדם התבוני-רציונאלי סטייל דקארט, פשוט החליט ששדונים אאוט והתיישנות אין. כך שסימפליסיטי לא ממש הייתה לך אלא העדפה של משהו שנראה לך, האדם הנורמאלי, כמשהו שהוא נכון מאשר ששדונים יבואו ויקלקלו לך את הקציצות בלילה (ספק אם היית טוען זאת לילדייך - הם יחשבו ששדונים זהו הסבר לא רע בכלל מאשר ככה לפתע פתאום הקציצות מתקלקלות להן מבלי שאף אחד נגע בהם- קוסמות ממש. שדונים לילדים נראה יותר הגיוני מאשר "קוסמות" של קילקול). אתה צודק לגבי ההנחה הנגטיבית שקודם כל - אין - אין תבונה ועל זה ניתן "לבנות" תיאוריות המנביעות את יכולתי בזיהוי תבוני . אבל שוב: זו הנחה קאטזיאנית. שעלולה להניב בעיות: אתה מגיע מהחסר . יהיה אחד ובצדק כמו שציינת שיגיע מהשלם: יש תבונה להכל. אלו שתי תפיסות שונות: האחת אריסטוטלית- הוליסטית והשניה קאטזיאנית-מכניסטית. לגבי הבנת או הבחנת הסיבתיות שלך: בגלל ריטואל קבוע לא פחות ולא יותר, הרגל של שנים שחושייך האימפיריים צפו באותה שמש, שאגב מעולם לא זרחה ומעולם לא שקעה, שאכן השמש זורחת במזרח. ניסיון של החושים ותו לא. הרשה לי כאן ואנסה לעשות ניסיון נוסף בחשפי חלק מהגיגיי המקצועיים בפנייך (דע לך שהתלבטתי רבות כי מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננין. אז זו לא התיזה שלי אבל זה משהו שכתבתי כהערות מקדימות שבסופו של דבר לא הוכנסו לעבודה עם שינויים רלוונטיים): האדם הורגל בחוויותיו והפכם להכרח. אך האם החוויות הן באמת הכרחיות בעולם התופעות? האם החוויות הנן אונטולוגיות-סיבתיות בעולם התופעות או שמא האדם יצר בתודעתו את אונטולוגית החוויה וקישר אותה עם הכרח היש בעולם? מבחינה לוגית עושה הרושם שהחוויות הנן וודאיות בעולם התופעות ואין קיום בלעדיהן. קשה לנו, כאנושות, לתאר עולם תופעות ללא חוויות, ללא רשמי חושים המוטבעים בתודעתנו. אך , שוב, ההטבעה היא בתודעתנו בלבד. יתכן והעולם קיים, חי ונושם ללא רשמי חושים, ללא הטבעות של מאורעות עליו, או עד כדי ללא מאורעות בכלל. תודעת האדם בוודאות מודעת להיותה אונטולוגית בעולם התופעות. "אני חושב משמע אני קיים" הוכיח לנו דקארט. בעולם שבו אנו עוברים התנסויות, שרשרת של אירועים, אנו מקשרים בין אותם אירועים ומקנים להם קשר הכרחי של סיבתיות. אך אם נפרק את שרשרת האירועים לפרגמטים, לא נבחין בקשר סיבתי ביניהם . מה הקשר הסיבתי בין שמש, מזרח, מערב, ים, - כל אלו אינם בעלי קשרים סיבתיים אך יש להם השפעה: הם משפיעים בדרך מאוד דומיננטית על השכל שלנו – הם יוצרים בנו הרגל. ההרגל לצפות שהתבוננות במושא בעולם התופעות - בשמש שזורחת במזרח ושוקעת במערב, בים יוצר בנו את ההכרח שכך אמור להיות. א' גורם לב' שגורם לג' . השכל שלנו בנוי כך שאם גילינו בניסיוננו שא' וב' וג' תמיד מחוברים אז כשאנו נתקלים בא' אנו מצפים שאח"כ ניתקל בב' ובג' וכשאנחנו נתקלים בג' אנו מקבלים כהנחה שאין עליה עוררין שקדם לו ב' . הניסיון יוצר בנו הרגלי ציפייה , המודעות להרגל הזה היא מושג ההכרחיות לקשר הסיבתי והמושג ההכרחי הזה הוא אפריורי, קטגוריה של השכל . אין הוא מצוי בעולם התופעות, אנו עושים את הקשר , הקשר הסיבתי הוא מושגי בלבד , אין לו קיום אונטולוגי בעולם התופעות. יש לו קיום אונטולוגי בתודעתנו. (ואני חוזרת אלייך) : אם כך, אולי קאנט צדק (ואחריו הידיגר שהושפע עמוקות ממנו), אולי האדם אונס את הטבע, יוצא מנקודות הנחה שגויות, מנק' הנחה "משוחדות" שכך זה אמור להיות שנים על גבי שנים וכל תיאוריה הסוטה מההגיון הישר, נפסלת על הסף. כנ"ל לגבי תיאוריה הטומנת בחובה תבונה. גם לי לא נעים שלכל טוסטר מצוי תוכל להימצא תבונה וגם אני נוטה להצמידה לאדם בלבד . אבל אני תוהה אם זו לא גחמה שלי או סתם יהירות כי בל תשכח שעד לפני זמן לא רב ייחסו אך ורק לאדם תבונה ומסתבר שאנחנו לא ממש לבד בעסק התבוני הזה,טוטו וזו ממש לא קנזס anymore .

 

[סינתטית אפריורית]

הייתי ממש חייבת.

מאותו סרט מדהים : 1) שים לב לתיאוריה שדיברנו ולדיאלוג ביניהם . 2) משהו האהוב עליי (הזמר, הזמר - כמובן וגם החבובות )

 

[סינתטית אפריורית]

אוקיי, אוקיי אחרון ודי

איזו תיבה פתחתי לעצמי כאן ...

 

[סניגור הפילוסופיה]

אני מקווה שאני לא מפריע

הייתי מבקש להעיר ראשית באשר לתער של אוקהם (רק היום בבוקר הייתי בהרצאה שהשתמשה בו לצורך ההכרעה בין אידיאליזם לריאליזם). קריטריון התער של אוקהם אינו פשטות אלא ח ס כ נ ו ת. אמנם החסכנות אינה מנותקת מהפשטות אבל בכל זאת יש הבדל משמעותי. העיקרון האוקהמי הוא "אין להרבות יישים". העיקרון אינו אומר "אין לטעון טיעונים מורכבים". אם יש לי הסבר פשוט אבל הוא לא מניח את הדעת באשר למשתנה המוסבר ורק ההסבר המורכב סותם לי את החורים והופך את סימני השאלה לסימני קריאה, יש להעדיף את ההסבר המורכב והוא לא נדקר בסכין חדה. אם יש לי הסבר מניח את הדעת וההסבר הזה הוא מורכב שמורכבים, התער של אוקהם אומר את הדבר הבא: אם יש לך אפשרות להסבר נוסף, אבל ההסבר הנוסף מוסיף רהיט נוסף לריהוט האונטי של העולם-אנא הימנעי מלרהט את העולם בו. כלומר, אם ניתן להסתפק בהסבר ללא היש הנוסף, בל נוסיף אותו אבל ההסבר שיש לנו יכול להיות מורכב מאוד. סיבתיות אם אינני טועה את הצגת את הטיעון של דיויד יום נגד הסיבתיות. הטיעון הנגדי שניתן להציע הוא שאם הסיבתיות אינה קיימת אז מה התשובה לשאלה כיצד נוצרו הדברים? אם אנו חווים תפיסות בלבד אז השאלה היא מה חולל את התפיסה? מדוע היא נגרמה? אם אין לדברים סיבה נהייה אנוסים להסיק שהדברים נוצרו יש מאיין. אולם, הכיצד קיים האיין ופתאום לפתע מעשה קסמים (או מעשה שטן) דבר פתאום צמח ועלה מתוך האיין? אבקש להדגיש, כי גם הטיעון לפיו הסיבתיות היא "בסך הכל הרגל לחבר ולצרף דברים" זה עצמו טיעון סיבתי. הסיבה: הרגל של חיבור תמידי. התוצאה: תפיסת סיבתיות.

 

[סינתטית אפריורית]

זה בסדר, זה קשור לשיעור...

הבא ונדייק (למה? כי איתך, אני הולכת בזהירות בזהירות) תער אוקהם הוא כדלקמן: "אין צורך להניח דבר בלא שניתנה לכך סיבה, אלא אם כן הוא ברור מאליו, או ידוע מהניסיון, או שהוכחתו ניתנת מכוח סמכותם של ספרי הקודש." (ויליאם איש אוקהם). נכון, באמת מקובל לפרשו או לנסחו כאין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך, וכאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש לבחור את הפשוט ביותר, זה עם הכי מעט מושגים. נו, איך זה סותר את הבעיה שהעלתי? מי קבע שהסבר השדונים הוא המורכב ביותר בעוד תהליך סיבתי של קלקול הוא הפשוט ביותר, עם הכי מעט יישים? תראה- איני מנסה להתחכם, אותם שדונים, לצורך העניין יכולים להיות מוחלפים במשהו שנראה לנו יותר הגיוני. הרי בדיון פילוסופי או כל דיון אחר דוגמא כשל השדונים היא דוגמא מביכה לאדם הממוצע שאינו מעוניין להשמע משוגע או טיפש ולכן מול אותו מדען או פילוסוף המציב בפניו את דוגמת השדונים, הוא משתתק. אבל אני, מה 'כפת לי ? והעניין כאן העדפת הסברים פשוטים, העדפת מושגים פשוטים וזה כשלעצמו בעייתי כי האדם הוא זה שהמציא את המושגים, הוא זה שנתן שמות לעולם מלכתחילה ושדונים ההורסים קציצות באמצע הלילה, לא היו אצלו בלכסיקון האונטולוגי (אולי בעולם הפנטזיות או המצויירים ). וזו בהנחה שאתה מקבל את תער אוקהם ששוב, על פניו הוא הגיוני ונכון : ויטגנשטייני שכזה (על אף שהנזיר היה לפני), אבל הוא עלול להציב בעיות מול אותו כוח תבוני-מדמה של האדם שהכל למעשה יוצא מתבונתו שלו. מי למעשה קבע שהפער בין האפיסטמולוגי לבין האונטולוגי יסולק ע"י פשטות, ע"י חסכנות?

 

[סניגור הפילוסופיה]

אדגים מדוגמת הקציצות

הסבר סיבתי לכך שהקציצות מעלות סירחון קיים לאור הישויות המוכרות לנו. הסבר סיבתי הטוען כי הגורם הסיבתי לכך הוא שדונים מוסיף ישים נוספים על הישים המוכרים לנו. לכן, הסבר הנזקק חשדונים מוסיף עוד רהיט לעולם שלא היה קיים בהסבר נטול השדונים. השדונים יצרו "זקן" על ההסבר ותער אוקהם אמור "לגלח" אותם ללא דימום, וההסבר יהיה מגולח למשעי משדונים. אם מסתבר שהשדונים חיוניים להסבר ובלעדיהם ההסבר לא מספק את הסחורה ההסברית משלו, הרי שתער אוקהם לא יהא רשאי לגלחם מפני שאז יימצא כפוצע את ההסבר לקציצות הסרוחות. אני לא חושב שתער אוקהם מצמצם את הפער בין האפיסטמולוגי לאונטולוגי. תער אוקהם הוא קריטריון עדפה בין הסברים. הסברים הרי קיימים גם אם נהייה אידיאליסטיים ולא ריאליסטים.

 

[סינתטית אפריורית]

הוהו איזו מחשבה מהירה

יש לך. שולף הינך (ואני מעריכה זאת מאוד) . צודק ועל זה בדיוק דיברתי עם רוקד לפני שהוא כיבה את פנס הלילה שלו, הנה ממש כאן. לנו, בעולמינו ההגיוני-הרציונאלי אין שדונים ולפריקונים. לילדים ולמשוגעים יש בעולמם פיות ושדונים (וגם למאמינים במיתולוגיה האירית). מי החליט מה יותר נכון? האדם הרציונאלי - אותו מדען קארטזיאני שנראה לו שפיות ושדונים פאסה מן העולם. על אותה אנלוגיה אוכל לומר על אלו המאמינים באל, בגלגולי נשמות בניסים ונפלאות שכיום יחסית הם מצניעים את הגותם בדבר דברים שכיום יישמעו לנו הזויים כשלפני כ 500 שנה הם היו מקובלים. ההשכלה, הקידמה, המדע יצר מצב שדעות שהיו פעם רווחות, נדחקו הצידה. הסינון הזה הוא חיוני וחשוב אבל התהייה שלי לעיתים אם הסינון לא היה אגרסיבי מידי ואולי פספסנו משהו בדרך.

 

[סניגור הפילוסופיה]

תודה

הרעיון העומד מאחורי התער הוא שהפיות והשדונים יוצאות מהתמונה לא מפני שאנו השתכנענו שהם אינן, אלא מפני שאנו לא נזקקים להן לצורך ההסבר. אנחנו מסתדרים בלעדיהן. הרעיון הוא לא להגיד משהו על העולם הריאלי האמיתי, אלא הטענה היא צנועה יותר: בהינתן שני ההסברים ההסבר החסכני יותר מועדף יותר ויש הצדקה להעדיפו על ההסבר הראשון. אבל איך באמת מרוהט העולם? זהו הויכוח בין האידיאליסט לריאליסט. שווי בנפשך למה היינו מחויבים אם היינו מקבלים כלל הפוך לאוקהם: במצב זה, מישהו היה אומר סליחה גבירותי ורבותי, אבל למה הוספתם ר ק פיות ושדונים? הייתם צריכים להוסיף להסבר גם מפלצות ורוחות רפאים. ויבוא שלישי ויאמר לו: על מה אתה מדבר? רק את אלה אתה מוסיף? והרי מלאכי השרת חייבים ליטול חלק בהליך הסיבתי בלעדיהם כל הטיעון קורס. אלה המחוות אליהם מוביל אותנו הכלל האנטי אוקהמיסטי. אבל אם יבוא מר תיאיסט וישכנע אותנו שהאל קיים, אז ברור שתער אוקהם לא יוכל לגלחו כי כבר השתכנענו שהעולם מרוהט בריבונו של עולם. שאלת קיום האל קודמת לשימוש בתער.

 

[סינתטית אפריורית]

כתבת:"שווי בנפשך למה היינו מחויבים אם היינו מקבלים כלל הפוך לאוקהם: במצב זה, מישהו היה אומר סליחה גבירותי ורבותי, אבל למה הוספתם ר ק פיות ושדונים? הייתם צריכים להוסיף להסבר גם מפלצות ורוחות רפאים. ויבוא שלישי ויאמר לו: על מה אתה מדבר? רק את אלה אתה מוסיף? והרי מלאכי השרת חייבים ליטול חלק בהליך הסיבתי בלעדיהם כל הטיעון קורס." הוי, הלוואי , זה הופך את העולם להרבה יותר מעניין. אינך חושב? דקארט צימצם את העולם למתמטיקה בלבד. המסננת שלו (תהליך הטלת הספק) עובדת אבל לטעמי היא אגרסיבית מידי ומוציאה את כל הכיף מהמחשבה האנושית, וגורמת לעיתים לאדם לשכוח איך ליצור אידאות אסתטיות . מזל שעל אף ובכל זאת, ישנם יוצרים גדולים החורגים מהמחשבה הקונבנציונאלית ומעדיפים את טיעון השדונים ותער אוקהם אינו מובן להם ואז אנו זוכים להצצה קטנה בגאוניותם.

 

[סניגור הפילוסופיה]

צריך לרהט את העולם בפיות

אין ספק בדבר, לצרכי החוויה האסתטית. אולם, אין מדובר באותו רהיט אונטי. בהסבר המדעי הטענה היא שהדמויות האלה הן ריאליות והשתתפו ממש כמות שהן בתהליך הסיבתי. על מנת ליצור חוויה אסתטית אנו מחויבים לרהט את העולם ב א י ד י א ו ת של פיות ובדמויות ספרותיות וקולנועיות של מלאכים, שדים ורוחות. ולעניות דעתי זה מה שעושה את ההבדל. באמנות המטרה אינה הסבר והבנה אלא חוויה. אגב, דווקא דקארט נזקק בטיעונו ל ש ד המ ת ע ת ע לצרכי תהליך הטלת הספק. דווקא הוא, התריס: ומניין לי ששד רע לא משבש את תודעתי וגורם לי לזהות את אמיתות המתמטיקה בעוד שלמעשה הן עורבא פרח? על מנת לסלק את השד הוא נזקק לאלוהים.

 

[סינתטית אפריורית]

יפה

כתבת:"על מנת לסלק את השד הוא נזקק לאלוהים."

וכמו שפעם העלתי תהייה ומחשבה שהאל של דקארט הרחיק את האדם מהטבע ויצר את האדם החושב. ורק החושב. וזה ואחאד שד חבל"ז.

 

[סניגור הפילוסופיה]

האם שאלתך בסוף?

הייתה באשר לשימוש בתער אוקהם באשר להכרעה בין אידיאליזם לריאליזם? אם כך, אחד הטיעונים לטובת אידיאליזם הוא זה: האידיאליזם מסביר באמצעות התופעות בלבד ולכן כל ניסיון להוסיף הסבר ע"י ישים ריאליים מפרים את כלל אוקהם. המציאות ניתנת להסבר באמצעות התופעות ואל לנו להיזקק למציאות כשלעצמה כי לצורך ההסבר היא מיותרת. כאן הריאליסט (למשל: אני) היה משיב כך: אמנם הריאליזם מוסיף את המציאות על פני התופעות, אולם תוספת זו היא חיונית ולא זקן מיותר. בלעדי המציאות הריאלית לא יהיה מענה לשאלה: והתופעות עצמן מניין צצו? לכן, האידיאליזם אמנם ח ו ס ך ישים, אבל הוא משלם מחיר של כוח הסברי. לחסוך זה טוב, אבל האידיאליסט אינו רק חסכן אלא גם קמצן.

 

[ermac who]

הסרט האהוב עלי בהיותי ילדון../images/Emo6.gif הו ג'ניפר..../images/Emo9.gif