קיפוח שאכן לא ראוי ומביש.
והייתי שמח לראות אותו משתנה ומסתיים. הייתי גם שמח לראות את האזרחים הערבים שווי חובות. הסתה או הוכחות אינן הבעיה. הבעיה היא שמטפלים בנושאים האלה בכפפות של משי, מהחשש כיצד יתפרשו הדברים ובאיזה מחיר של אילו מהומות זה יעלה לנו. כך עם התבטאויות חברי הכנסת הערביים (תסלח לי אם אני לא מוסיף הסתייגות של "חלקם", רק מטעמי קיצור), עם אלימות, עם עבריינות רכוש ועם יריות שמחה. חובת הח"כ, כמו האזרח, להביע דעתו ולהלחם עליה. הדעה ובמיוחד המעשים, צריכים להיות בתוך גבולות לגיטימיים (גם אם רחבים מאוד). עירעור על זכות קיומה של המדינה או תמיכה באויבים, נמצאים מחוץ לגבולות האלה. בדיוק כמו שלגיטימי היה להתנגד להתנתקות, אבל לא לגיטימי להלחם, פיזית, בשוטרים ובחיילים או לקרא לאי ציות לחוק. את המלחמה מבצעת המדינה, כם אם גב' כהן לא יורה, היא חלק ממנה. הגב' יכולה למחות, להתנגד ולבחור במפלגה שמבטיחה לסיים את המלחמה. בדיוק כמו עם פקיד השומה והחלטותיו. אם הגברת תעמוד בכיכר העיר ותקרא ותפעל נגד גביית המיסים, זה כבר ענין אחר. ענין למשטרה ולבתי המשפט. הח"כ לא חייב "לתמוך בכל פעולת צה"ל כשהמדינה במלחמה". אסור לו לפעול בצורה לא לגיטימית שמטרתה פגיעה במדינה ומתן יתרון לאויב. מהלכים של נציב מס הכנסה בד"כ לא עולים בחיי אדם ולא מאיימים על קיומה של המדינה או אזרחיה. לא יודע למה אתה שואל על דעתי בנוגע למעשי המשטרה בהתנתקות, כשאתה לא יודע מהי. לדעתי, לגיטימי להביע התנגדות (מילולית) לאמצעים שהמשטרה נוקטת. לגיטמי גם לשכב על הכביש ולתת לה לפנות. לא לגיטימי להתעמת באלימות עם שוטרים, למשל, אבל אני יכול לקבל את זה, אם מישהו מוכן לשלם את המחיר על כך (והוא צריך לשלם). אם הוא מביע תמיכה בארגון טרור יהודי שיאסוף אמצעי לחימה, יקרא לירי על המשטרה וכדומה, מקומו בבית משפט ומאחורי סורגים. כן, גם אם הוא יהודי.