יחד עם המאבקים, כמו בכל תחום אנושי
מצטברת לה חוויה של קיום אוטיסטי, אחר, שונה, מיוחד בצד הקיום
מרובה המטרות ושיטת ההפרד ומשול הנוהגת במקומותינו חלשה ממנה.
60-70 השנים האחרונות שהחלו עם זיהוי האוטיזם כחלק מסכיזופרניה
הופכות לאט לאט לספקטרום רחב ומתרחב בו בני אדם מקבלים לאט לאט
על עצמם גם את צורת הקיום הזאת ולומדים לקבל ולכבד את השוני, אם כי בהתנגדות, בקושי רב ובמאבק.
עיקר "הטיפול" היום הוא חינוכי ומיעוטו "רפואי" ועד אשר לא יוכח אחרת הטיפול באוטיסט יהיה נסיון כושל לעצב את קיומו ותפקודו בדומה
לרוב האנושי... מאחר ומראש הרוב כל עניינו הוא להישאר רוב הוא יעשה את המוות לכל מי שיחרוג מהרוב
ולבסוף יוותר כמו בעניין הסטיות המיניות של פעם (הומוסקסואלים) שעכשיו הרוב קורא להם
אלה עם הזכות לבחור בנטייתם המינית...
לעתיד לבוא השפה הסטיגמטיבית של "לקות", "הפרעה" ודומיהן תחשב פרימיטיבית אצל הרוב
ומטבע הלשן שתהיה נהוגה היא הזכות לבחור איך להשתתף בחיי הכלל.
האחידות של היום והמטרה להיות "כמו כולם" ועם כולם יתחלפו בהדדיות ובכבוד וכל אחד ירצה להיות כמו עצמו
בלתי מוגדר ומשתנה בהתאם לבחירה ולא בהתאם לנורמה.