זו שאלה שאני שואלת את עצמי לא פעם...
אין עליה תשובה ברורה. זה נושא מאד עדין ושברירי, וקשה להסביר במילים מקורקעות מה מונע ממני לעשות את הצעד. את הילדים אני אגדל מן הסתם באופן פתוח לעולם, ולא בחינוך חרדי כלל ועיקר. [זאת גם בעיה לא פשוטה, ואין עבורה תשובות ממשיות]. אני הולכת לתאר מצב שהוא לא המצב האמיתי שלי, אבל אתאר אותו רק כדי לחדד ולהקצין את הדברים, למען יובן הקונפליקט. נניח שאני בת של אדמו"ר מפורסם שכל עיני הצאן [הגדרה טובה, ולא בכדי] נשואות אליו. ברור שצעד נועז שכזה יפגע בו אישית ובמעמדו, ובמעמדה של כל המשפחה. רגע.. רגע.. אל תתנפל עלי.. אני יודעת שזה מקומם, וזה לא פייר ולא צודק, ואני צריכה לעשות מה שטוב לי כי זה החיים שלי, ואם הם חושבים מעוות זאת בעייתם הבלעדית, וכו' וכו', בלה בלה בלה. אבל יש לי כאן חיים. יש לי ידידות באותו ראש, מי פחות ומי יותר. יש לי משפחה אוהבת וטובה. יש לי את פינות האושר בכל מיני זירות בחיים הנוכחיים. האם לארוז את כל החבילה הזאת ולהשליכה לפח האשפה הקרוב? האם אפשר להחליף משפחה שלא חטאה לי בכלום, ורק העניקה תמכה ונתנה לי את כל מה שדרוש? כל חטאם מסתכם בזה שהם חינכו אותי בדרך אותה הם חושבים לנכונה. נכון שהמצב הוא לא אידיאלי, והייתי רוצה חיים משוחררים יותר. השאלה מהו המחיר והאם אני מוכנה לשלם אותו. אני לא רוצה לפגוע בסביבה שלי. אני לא אגוצנטרית. אין בי תרעומת כלפי אף אחד. אני כרגע ממוקדת בחיפוש פיתרון למצב מסובך ומורכב. לא בטוח שהפתרון קיים. משהו נוסף: בשרשור הזה היו מספר תגובות בעלות טון תוקפני משהו, בחרתי שלא להגיב כי אין בי כוונה להתעמת עם בעלי דעה שונה משלי. אני לא אתאיסטית. לא בטוח שיש לי אידיאולוגיה, ואני גם לא מחפשת אחת כזאת. אם ננסח את זה בצורה בוטה-מעודנת; בחרתי ברע, ואני אמשיך לדבוק בו כל עוד הוא ישרת את רצונותיי. אם אגלה שכייף לי לשמור מצוות, אולי אמצא את עצמי שומרת עליהן. זה לא ממש מעסיק אותי. אני לא אוהבת קיצוניות. לשום צד. לא מחבבת הכללות. מתעבת קיבעון. שוללת מכל וכל שנאה כלפי דת, גזע, מין, מוצא, עדה, שפה ועוד. אני חסרת עמוד שדרה? - whatever... אני 'שבבניקית'? - So be it...