בואו נעשה סדר בדברים
1. מדובר בעבירה תוצאתית, ולא עבירה התנהגותית- נדרשת תוצאה של "הפסקת ההריון". כך למשל, אם אלמוני נתן פלונית כדור שאמור להפסיק את ההריון- אך היא לא לקחה אותו/הכדור לא השפיע- הרי שהוא יועמד לדין בניסיון לעבור את עבירה ס' 313, ובכל מקרה ברור שלא ניתן יהיה להרשיעו בעבירה זו- שכן התוצאה לא התקיימה (פלונית עדיין בהריון...) כמובן, שכאשר מדובר בעבירה תוצאתית יש להוכיח (בנוסף לשאר התנאים- הוכחת היסוד העובדתי, היסוד הנפשי וכו') את קיומו של הקשר הסיבתי בין הפעולה שבוצעה כדי להביא להפסקת ההריון לבין הפסקת ההריון. 2. באשר ליסוד הנפשי של עבירה זו. זו לא עבירת מטרה, ולא כוונה... זו עבירה שהיסוד הנפשי בה הוא מחשבה פלילית. שימו לב שבסעיף כתוב: "ביודעין" (ולא כתוב במטרה ל... בכוונה ל...) הדבר נאמר במפורש בס' 90א לחוק העונשין "ביודעין" (או מונח בעל משמעות דומה)- יתפרש כמחשבה פלילית כאמור בסעיף 20(א). כלומר, בסה"כ נדרשת מודעות לטיב ההתנהגות/לקיום הנסיבות (וניתן להחיל דין עצימת עיניים במקרה של חשד) וכן צפיית האפשרות שהתוצאה של הפסקת ההריון תתרחש (קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי). מקווה שהובן, ושיהיה בהצלחה.