טוב, אהם, שבועיים זה הרבה זמן... הלואי שהייתָ, כאן, אתי באותה היבשת, לוגמת לי מיץ מקנקן, יושבת לי על המרפסת. כבר ערב הגיע, השמש שוקעת, ציפורים וקולות ילדים. מה טעם לשכוח, אינני יודעת, אם ממילא בסוף מתים?
