בואי נגיד ש...
שכן, לפלסטינאים באמת אין גישה סלחנית כלפי הישראלים. עכשיו לרגע בואי נתעלם מכל הסיבות, צודקות או לא, שבגללן צה"ל נמצא בשטחים על בסיס יום יומי... יש? עכשיו בואי נשלוף לנו איזה פלסטינאי פעור, בן 5, אולי 6 אפילו. בבועה שאני חי בה, אין לי הרבה מושג על סדר יומו של אותו זאטוט, אבל אפשר לנחש - הסביבה שהוא גדל בה היא קצת יותר גרועה מעיירת פיתוח (אם לא נפרט מדי), ואני מנחש שגם איכות החינוך ובית הספר שלו לא משהו. כשהוא חוזר הביתה רעב, לא תמיד יש אוכל כי לא בטוח שלאמא ואבא יש עבודה, אז נאמר שהוא הולך משועמם לראות טלוויזיה (אם יש אחת בכלל), אז שוב הוא מתבאס, כי כל מה שהוא קולט זה אל-ג'אזירה. ואם הוא כבר מוציא תאף שלו מהבית, הוא כבר צריך לחזור כי הגיעה שעת העוצר. ועכשיו, בכל הרקע של הסיפור מתרוצצים לו ברחוב חיילים במדים ירוקים שאין לו מושג בשביל מה הם פה ולמה הם הרסו את הבית של החבר הכי טוב שלו. מבחינתו, ברגע שהם הולכים הכל יהייה טוב. ונאמר שכל האנשים מסביבו גם מרגישים ככה, ומטפטפים לו את זה לראש... במצבו גם את היית מפתחת סוג של מרמור כלפי "היהודים הציונים הרעים". אני מניח מאוד שרוב מה שכתוב פה הוא לא מדויק והמצב בעצם הרבה יותר גרוע. אבל הנקודה שאני מנסה להגיע אליה היא, שאת הבועה שהכי חשוב לפוצץ זאת הבועה שגורמת לנו לחשוב שכל הפלאסטינאים האלה שונאים אותנו סתם כי אנחנו יהודים. הצעד הכי משמעותי בדרך לשלום זה הבנה בין העמים! ועוד דבר חשוב, זה דבר נורא שאנשים מצדיקים את התנהגות בלתי אנושית שלהם בהתנהגות בלתי אנושית של אחר.