עורו, כתומים

[מכסי פיכלשטיינר]

עורו, כתומים ../images/Emo20.gif

בג"צ פסק הבוקר שהחוק המונע הגירת פלסטינים לישראל במסגרת איחוד משפחות הוא חוקי. איך זה מתיישב עם הטענה התמידית שלכם, שביהמ"ש העליון הוא מאורת שמאלנים ידועה לשמצה ?

 

[פגע רע סדרתי]

זה לא ברור?

הרי ברק רוצה להסתיר את העובדה שביהמ"ש העליון הוא מאורת שמאלנים ידועה לשמצה, ולכן הוא דוחה עתירות של שמאלנים (וגם עתירות של חילונים נגד חוק טל). זוהי ההוכחה הניצחת ביותר שביהמ"ש העליון הוא מאורת שמאלנים ידועה לשמצה. הרי כל מי שמבין משהו בתיאוריות קונספירציה יודע שזה שאין ראיות לקיומה של קונספירציה רק מוכיח כמה היא נרחבת.

 

[צימעס]

../images/Emo6.gif

 

[תם ונישלם]

ומה עם גירושם לארצות ערב?

 

[החטא והשופטת]

זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.

 

[מוּסקט]

מה זאת אומרת

שהחוק חוקי? כאילו - יש חוק לא חוקי?

 

[אלי ו.]

בודאי שכן

בישראל אמנם אין חוקה אבל יש חוקי יסוד ועקרונות יסוד. למשל, במדינה דמוקרטית, הצבעה דמוקרטית בכנסת על חוק הקובע שח"כ הוא מינוי לכל החיים תפסל ע"י ביהמ"ש העליון כלא חוקית.

 

[אלי ו.]

בשביל זה הערת אותי?

בפעם האחרונה שבדקתי השמאל לא דיבר בקול אחד. מצורף מאמר קטן שמנסה להסביר את ההבדלים בין התפיסה שברק מייצג לבין תפיסתו של חשין. אגב, גם דעתי אינה נוחה מהחוק הזה ואני רחוק מלהיות שמאלן. אם איחודי המשפחה היו מוגבלים במספרם והיתה דרך למנוע השתתפות המאוחדים בפיגועים הייתי תומך במחיקת התיקון. בכתבה שהבאת מצויין שמאוחדים בעלי ת"ז כחולה היו מעורבים ברציחת כ 1,000 בני אדם. במקום אחר קראתי שאיחודי המשפחות האלה הכניסו לישראל משנות ה 80 כ 150,000 פלשתינאים. נסיבות מיוחדות גורמות לחוקים מוזרים.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

לא בשביל זה ../images/Emo20.gif

לא בשביל לדון אם זה חוק טוב או רע. אבל אם כבר פתחת את זה, אודה שאין לי דעה מגובשת בנושא. כלומר, אני לא משוכנע שהזכות להעניק זכויות לבן\בת זוג באמצעות נישואין כלולה במה שפרופ' זילברשטיין מכנה "הגרעין הקשה של זכויות האדם". הערתי אותך בתקווה שתביע דעה לפסיקה "ימנית" של בית המשפט העליון, וכעת אוסיף תקווה, שדעה זו תהיה פחות צפויה מדעתו של מר מסורתי, שחיבתו לתיאוריות קונספירציה היא מן הידועות.

 

[אלי ו.]

אבל זו בדיוק הנקודה

השאלה שאתה מתחבט בה היא הנקוה שעמדה לדיון. עד כמה הזכות ל"איחוד משפחות" נמצאת ב"גרעין הקשה של זכויות אדם". עד כמה זו זכות שאסור לכנסת לפגוע בה. תפקידו של ביהמ"ש העליון אינו לקבוע האם כל חוק הוא חוק טוב או לא אלא לקבוע האם החוק מפר עקרונות יסוד חוקתיים. מתברר שאתה ימני ואפילו לא ידעת

ומה שמסורתי אומר זה פחות או יותר מה שאתה אומר, ביהמ"ש הוא גוף בעל נטיה פוליטית ויתכן שהפסיקה היתה אחרת אילו הממשלה היתה ממשלת ימין. אני לא שולל גם את האפשרות הזו.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

אני מפריד בין שתי נקודות ../images/Emo20.gif

עד כמה הזכות ל"איחוד משפחות" נמצאת ב"גרעין הקשה של זכויות אדם". בעניין הזה, כפי שציינתי, אין לי דעה. "לא משוכנע" אין פרושו "משוכנע שלא".

האם ביהמ"ש העליון פוסק תמיד נגד הדתיים והמתנחלים ובעד "הסמול" והערבים, כטענת הכתומים. בפסק דינו אתמול, ביהמ"ש פסק נגד הערבים, ומעניין אותי לדעת איך הכתומים מתמודדים עם זה. מסורתי אמר את דברו (אגב, לא מצאתי שום דמיון בין דברו לבין דעותיי), ויהיה מעניין לקרוא התייחסויות נוספות.

 

[masorti]

לא הבנת את דבריו של מסורתי...

אני אמרתי שבענין חוק טל הפסיקה היתה משיקולי העדפת ההתכנסות. (מה שחלק מהכותבים כאן מכנים "תיאוריית קונספירציה") בענין איחוד המשפחות כתבתי שבג"ץ מייצג את השמאל הציוני שעדיין דוגל בכך שישראל היא מדינתו של העם היהודי (ולא את השמאל הפוסט-ציוני שחושב אחרת), ופסיקתו היתה בהתאם. שום תיאוריית קונספירציה ושום בטיח. אגב, העובדה שהפסיקה היתה ברוב דחוק מוכיחה שגם בבג"ץ יש ייצוג לא זניח לדיעות הפוסט-ציוניות. אני מניח שזה חלק מהזחילה המתמשכת של דעת הקהל שמאלה (הליכוד הפך ל"קדימה" שהוא שמאל מתון, העבודה הפכה דה-פקטו למרצ, ומצביעי מרצ הפכו בחלקם לפוסט-ציונים). אז גם שופטי בג"ץ עוברים בהדרגה מטאמורפוזה משמאל ציוני לשמאל פוסט-ציוני.

 

[אלי ו.]

שוב, זו בדיוק הנקודה

אם כשופט, אינך משוכנע שמדובר ב"גרעין הקשה של זכויות אדם" אסור לך לפסול את החוק שנחקק ע"י הרשות המחוקקת. השאלה שעמדה בפני ביהמ"ש לא היתה האם הם מזדהים ואוהבים את התיקון לחוק אלא האם מותר לכנסת לחוקק חוק שכזה. הרשות השופטת אינה מחוקקת, תפקידה במקרים כאלה הוא רק לתת איזון לרשויות האחרות במידה וחרגו מסמכותן. אני לא מתעלם מכך שיש כאן, מעבר לשאלה המשפטית, גם שאלה ערכית/פוליטית אבל לעניותי זה אינו עיקר הדיון. הטענה של חלק מאנשי הימין ובודאי של החרדים היא שביהמ"ש העליון, בשאלות ערכיות נוטה לכוון שאפשר להגדירו שמאל-חילוני. החלטה משפטית אחת בנושא שיש לו פן ערכי/פוליטי אינה מראה שלביהמ"ש העליון אין הטיות כאלה. (או כפי שכתבה שלי, "זהו היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל")

 

[מכסי פיכלשטיינר]

זו בדיוק הנקודה הראשונה ../images/Emo20.gif

אבל אני דווקא רוצה להתייחס לנקודה השניה, שאליה התייחסת בפיסקה האחרונה. לדעתי, הפסיקה הזו אינה יוצאת מן הכלל, ומשקפת היטב את דרכו של בית המשפט העליון. אמנם בסוגיות רבות הוא מגן על חרויות הפרט (כלומר, נוקט עמדה ליברלית), הרי במה שנוגע לטיפול במערכת הביטחון הוא בדרך כלל לוקח את הצד של גורמי הביטחון ואינו יוצא נגדם (וזכור הביטוי "לחץ פיזי מתון" שטבע נשיא ביהמ"ש בדימוס מאיר שמגר כשהתיר לענות עצירים). מי שאינו נוהה אחר תיאוריות קונספירציה, ייתכן שיראה בכך עדות לכך שביהמ"ש משתדל לעמוד במרכז המפה הפוליטית בישראל, גם במחיר של ספיגת ביקורת בלתי הוגנת מקצות המפה הזו.

 

[masorti]

לא צריך תיאוריית קונספירציה...

בג"ץ מייצג (עדיין) את השמאל הציוני, וככזה הוא מכפיף לעתים את זכויות הפרט לצרכים בטחוניים. כל הויכוח בינינו הוא שאתה קורא לשמאל הציוני "מרכז המפה".

 

[mucool2]

בג"ץ מייצג את החוק

החוק הוא שמאל ציוני? יכול להיות, הרי השמאל הציוני שלט במדינה בזמן הקמתה.

 

[masorti]

הצחקת אותי...

בג"ץ אמור בתיאוריה לייצג את החוק. בפועל הוא מייצג את האינטרסים והשאיפות של השמאל הציוני. אנו חשים בהבדל רק כשעולה לדיון נושא בו פרשנות החוק תלויה בהשקפה הפוליטית.

 

[mucool2]

למה שאמרת עכשיו קוראים

תיאוריית קונספירציה.

 

[masorti]

למה שאמרתי עכשיו קוראים...

עובדות פשוטות. אני לא חושב ששופטי בג"ץ מכנסים ישיבות של "זקני השמאל" ומתכננים כל דבר במודע. (זו תיאוריית קונספירציה) פשוט כולם בעלי דעה דומה, ואז כשנושא עולה לדיון מתברר שכולם מתייחסים אליו באותה צורה (שהיא ההתייחסות של השמאל). התוצאה היא שמתקבל פסק דין ברוח ערכי ורצונות השמאל.

 

[אלי ו.]

בג"ץ שופט גם שפיטות ערכיות

אתן לך דוגמא מפורסמת (וכיום א-פוליטית) של "אקטיביזם שיפוטי" העוסק בשיפוט ערכי. פקודת העתונות 1933 קבעה שאפשר לפתוח עתון רק ברשיון ואת הרשיון ניתן לשלול ללא צורך בנימוק. ב 1953 פרסם עתון "קול העם" (בטאון מק"י) כתבה המבקרת את הממשלה שהצהירה שחיילים ישראלים יצטרפו לאמריקאים במלחמה בקוריאה. בתגובה שר הפנים, רוקח, השתמש בסמכותו החוקית והוציא צו סגירה לעתון למשך עשרה ימים. העתון פנה לבג"ץ כנגד צו הסגירה. לכאורה החוק היה ברור, שר הפנים פעל במסגרת החוק. השופט אגרנט חשב אחרת ובפסק דין מנומק הסביר מדוע יש להגביל את חופש הביטוי רק במקרים של ודאות קרובה לסכון שלום הציבור. מה שמענין הוא שהעקרונות שהוא מעלה בפסק הדין אינם שאובים מהחוק הישראלי אלא בעיקר מעקרונות דמוקרטיים כלליים. -------------------------------- החוק אינו שמאל ציוני, השופטים ופרשנותם לחוק לעתים קרובות כן. הבעיה כיום היא שבית המשפט העליון בראשותו של אהרון ברק נוטה יותר לאקטיביזם שיפוטי, לדבריו "הכל שפיט" וביהמ"ש מעורב יותר ויותר בהכרעות ערכיות מוסריות. המתנגדת הידועה ביותר לגישה הזו היא הפרופ' רות גביזון שכמוך מעדיפה שביהמ"ש העליון יתעסק יותר בפירוש החוק ופחות בהכרעות ערכיות.