עונשים לבן 2.5

[ליליה והגמדים]

אהבתי את ה"מוותר על ההגמוניה" ../images/Emo13.gif

סופר לי הרגע שעוזי דיין ויתר על יו"ריות של אחת הועדות כי אין אף אשה בועדה. זה סוג של ויתור על הגמוניה.

 

[otr5]

תגובה

לא לא לא קשה לקבל אף בקורת כל עוד היא עינינית ואין זה רלונטי מה מינו של המגיב . אין לי גם כוונות להתנצח עם אנשים שתרבות הדיבור שלהם תוקפנית מצטדקת ומילטנטית. התוקפנות שאנשים מגלים כאן כלפי מישהו חדש ששואל שאלה מפתיעה אותי. למען האמת גם מרתיעה אותי, מאד נהניתי מהתגובות העניניות שהיתה בהן ביקורת לגיטימית , ואני בהחלט אשמח לישם עצות שאקבל באם יראו לי. תשובות נוסח מה הייתי עושה לאבי ילדי אם.. מורידות את הרמה הכללית,ומכניסות אנרגיה שלילית , אשמח אם תגיבי עניינית ,אבל גם אם לא , זה בטח לא תפקידי לחנך אותך לתרבות דיון . גיא ידידי בעל העצות של גבר אל גבר, לא נראה לך שאני מחבק את בני או מעניק לו תשומת לב ? לא נראה לך שניסיתי גם גישות אחרות לפני ? איש מקצוע אגב נשמע הרעיון הכי טוב ללא ספק.

 

[theG]

אני בטוח שכן,

אין לי ספק שאתה אוהב את בינך אחרת לא היית מגיע לפה. אבל, אני כמו גם משתתפים\ות אחרים\ות בפורום קצת בשוק ממה שכתבת (אני משער), ילד בן שנתיים וחצי, נעול בחדר, ואני משער שכל הסיטואציה היא מתוך כעס ומהומה, זה נשמע רע, זה נשמע נורא כמו שכתבתי! אני חושב שאיש מקצוע הוא באמת הפיתרון הכי טוב. לא התכוונתי לתת עצות של גבר אל גבר (אני בעניין ויתור על ההגמוניה

), התכוונתי להבהיר נקודה, שקצת נדחתה על ידך כשבאה ממשתתפות בפורום. גיא

 

[ליליה והגמדים]

איזה פטרנליזם...

לא כדי "להתקיף אותך" אלא כדי להסב את תשומת לבך: ההודעה נוטפת אלימות מילולית ובעיית התמודדות ישירה עם ביקורת: "אנשים"?, פירוז לקבוצות מגדר ב"גיא ידידי"? הצורך באלימות תופס בדר"כ את החלל שמשאיר העדרה של עוצמה פנימית, לכן הייתי ממליצה לך בחום, כפי שהציע גיא, להתייעץ עם איש או אשת מקצוע. אל תזלזל ביכולת כאן, של רבות מאיתנו, לקרוא מעבר למילים. קבלת כאן הרבה מאוד תגובות ענייניות, כולל שלי, רק שאתה מספר לנו בין השורות שאתה לא בשל להפנים אותן. אגב, אב ילדי, כמו רבים אחרים בסביבתי, יודעים שהם יורחקו לחלוטין אם יפעילו אלימות על ילדי. מה לדעתך יותר נמוך - הפעלת אלימות על ילד או הרחקת מפעיל האלימות? היכן נוצרת אצלך בראש המשוואה שמכשירה את נעילת הבן שלך ושוללת את התגובה האפשרית על הנעילה הזו? אלו דברים שבינך לבין עצמך ואולי בינך לבין גורם טיפולי כלשהו. אישית אני יכולה להציע חלופות תגובה לילד רק כשתופסק האלימות. גיא האיר בפניך כמה נקודות. אם בזכות היותו גבר תאמץ אותן - אשרי הבן שלך.

 

[otr5]

תיארתי לעצמי

תיארתי לעצמי שכך תגיבי. תמשיכי לירות חיצים ,להשתלח באנשים ולהנות בפורום שלך מזל שנחסך ממני הצורך להמשיך לשהות בחברתך האלימה. את והגמדים או השדונים או מה שזה לא יהיה

 

[theG]

בתור מי שמוחה על תרבות הדיון

אתה לא ממש מהווה דוגמה אישית!

 

[פשטידת תירס]

נעול לא אבל בחדר - למה לא?

הבת שלי, בת 5, גם כן מעלה לי את הנרווים לא מעט, עד שאין לי ברירה ואני אומרת לה ללכת לחדר ומיד. אני לא נועלת דלת אבל סוגרת את הדלת לכמה דקות, עד שהיא מפסיקה לבכות או שהיא באה ומתחנפת ומתנהגת יפה או שהיא משחקת בשקט כי היא רואה שאני לא במצב רוח לדבר איתה. לנעול ניראה לי קצת מרחיק לכת ומסוכן, למרות שהיא בת 5, אי אפשר לדעת מה יכול לקרות ואם יקרה משהו, אם אצליח לפתוח הדלת. אבל לשולח לחדר למה לא? לפעמים אין ברירה וצריך להעמיד ילדים במקום, אחרת הם יעלו לך על הראש וזה רק יחמיר.

 

[Kalla]

בלי קשר לפמיניזם וכקוראת מהצד

למה להביע את דעתך בצורה תוקפנית? זהלא יחנך אף אחד, רק ירתיע. את אותו הדבר אפשר להגיד גם בסגנון אחר, לא פחות חד משמעי וברור אך פחות מיליטנטי, צורם ומעורר התנגדות.

 

[ליליה והגמדים]

קאלה, את חושבת שמי שמגיעים לאלימות

כלפי ילד בן שנתיים - ניסוח עדין הוא זה שיעורר אותם? או שאני "שחוקה מדי" או שאת אופטימית ללא תקנה

 

[Kalla]

לא שאני חושבת שזה נכון לנעול

ילד בן שנתיים בחדר. בכלל לא. אבל אני גם חושבת שלאחרונה יש איזו זילות מסוימת של המילה "אלימות" שמנופנפת חופשי מעל דפי הפורום. בקצב הזה, לא יישאר אף הורה לא אלים בעולם כי יש מי שלפעמים יוצא לו להרים את הקול או להכריח את הילד לעשות משהו כנגד רצונו בגלל אילוצים שונים. לדעתי, צריך להיזהר קצת בלשוננו. אך נניח אפילו שניתן להגדיר את ההתנהגות כאן כאלימות - אם את לא מאמינה שניתן לעורר את האב הזה, בשביל מה בכלל לטרוח לענות לו? הרי בכל מקרה ברור שאם ניסוח עדין לא יעורר אותו, אז ניסוח תוקפני רק יגרום לו לתקוף בחזרה.

 

[ליליה והגמדים]

מה זו אלימות?

אין כאן "זילות" בשימוש במילה. אלימות היא כל פעולה שבאה לגרום לזולת נזק או לעשות משהו בניגוד לרצונו (כשנעילת ילד עונה על שני הפרמטרים). הנה קישור לרשימה שריכזתי של סוגי אלימות. הרשימה מתייחסת לאלימות במשפחה אולם ניתן הקיש ממנה הלאה. http://www.beitnoam.org.il/article_page.asp?id=65&scid=14 זה, אגב, אתר שאני מקימה בימים אלו בנושא.

 

[Kalla]

זה שריכזת את הרשימה

עדיין לא אומר שאני מסכימה עם תוכנה. את באמת רוצה להגיד לי שאף פעם לא אחזת בילד בניגוד לרצונו כדי למנוע ממנו לעשות משהו שלדעתך אסור או לא טוב שהוא יעשה? בחיים לא הרמת קול על אף אחד מילדייך? מעולם הילדים שלך לא נעלבו ממשהו שאמרת? אני חייבת להוריד בפנייך את הכובע כי אני לא שמעתי עד היום שיש הורים מושלמים כאלה.

 

[Kalla]

אפילו אחד מהפתרונות שהוצעו כאן

ניתן לפרש כאלימות לשמה לשיטתך. חיבוק הילד. הילד רוצה באותו רגע להשתולל ולזרוק חפצים. את באה וכופה עליו את חיבוק הדוב שלך ובכך מונעת ממנו לעשות את מה שהוא רצה לעשות ומכריחה אותו להיות איתך במגע שאולי כרגע הוא בכלל לא מעוניין בו. מה פחות אלים בזה מאשר לנעול תינוק בחדר (אני מדגישה - אלים לפי הגדרתך, לא הגדרתי).

 

[ליליה והגמדים]

"חיבוק דוב"

הוא טכניקה טיפולית מקובלת המומלצת להורים לילדים סוערים במיוחד, שמעניקה לילד עם בעיית גבולות תחושה של גבולות פיזיים ביחד עם חום הורי (גוף לגוף) ובטחון (יש על מי להשען, מקבלים אותי בכל מצב). לא ברורה לי המשוואה, שוב. אם זה לצורך הויכוח, אז חבל"ז - אני די מגובשת בעניין ושמחה כתמיד לחלוק את המעט שיודעת.

 

[Kalla]

סליחה, את יכולה להיות מגובשת

כמה שאת רוצה. אם חבל"ז, אז בשביל מה בכלל לדון בפורום? הגיבוש העצמי שלך עדיין לא משכנע באופן אוטומטי בצדקתך. לא מעניין אותי אם זו טכניקה מקובלת או לא. עדיין הילד עשוי לא לרצות את החיבוק, להתנגד לו, לנסות להשתחרר והמשיך בהתנהגותו הקודמת. ילדים לעיתים קרובות לא מעוניינים שיחבקו אותם כשהם במצב נפשי כזה. אני יודעת זאת גם על עצמי, גם לי במצב של סערת רגשות בדרגה כזאת לא בא דיחבקו אותי. לפי הגדרתך (לא הגדרתי) חיבוק בניגוד לרצונו של הילד זו אלימות.

 

[ליליה והגמדים]

אני חושבת שאת מתבטאת ממקום אמיתי

אבל סובייקטיבי במידה שמעדיף להנצח על מה שלשמחתך מצוי מחוץ לעולמך...זה יכול להרגיז אותך מאוד, אבל שיטת חיבוק הדוב לא רק שאינה אלימה, אלא שהיא ההיפך המוחלט מאלימות, ופותחה כדי לתת להורים ומטפלים כלי התמודדות על מנת שלא יגיעו למצבי דחק, תסכול ואלימות. היא יעילה, על פי עדויות, מאין כמוה וחיובית לכל הצדדים הנוגעים בדבר.

 

[Kalla]

להרגיז אותי? למה?

הרי לשיטתי חיבוק כשזה, ועוד לצרכים חינוכיים או טיפוליים, הוא בודאי אינו אלימות. (גם לא הרמת קול. גם לא אחיזה בילד כדי למנוע ממנו פעולה לא רצויה שהוא לא משתכנע להימנע ממנה בהתערבות מילולית בלבד). אך אני לא רואה איך הוא יכול שלא להיתפס כאלימות לפי ההגדרה שלך, ברגע שהילד אינו מעוניין שיחבקו אותו באותו רגע. ואני רוצה להדגיש משהו - כל הדיון הזה מבחינתי אינו כרוך לא בכעס ולא בשמחה. זהו דיון ברמה עקרונית בלבד.

 

[לאה_מ]

וקישור לדיון על הולדינג שהיה כאן

בעבר

 

[פשטידת תירס]

שאני עצבנית וכועסת לא בא לי לחבק!

לא ילד ולא (להבדיל) את החתול. בא לי להיות מרוגזת ולצעוק או להעניש. מה זה החיבוק הזה ומה הוא יועיל? לפעמים צריך להעניש, אין ברירה. לא אמרתי להרביץ, אלא להעניש, אחרת הילד יגדל כמו פרא. אני מכירה ילדים שכל היום מגוננים עליהם ו"חמוד" ו"אתה צודק" (גם שהם עושים משהו רע) והם הכי מופרעים ואלימים. רואה כאלה ילדים בגן של ילדיי.

 

[צימעס]

הורות זה לא ענין של לעשות מה שבא לי

במצב בו אני אמא יש מולי ילד, ויש בינינו חילוקי דעות, באמת הכי קל לעשות מה שבא לי, לצעוק זה על זה, להכות זה את זה, עד שהחזק ינצח. אבל יש עלי אחריות לא רק לבטחון ולבריאות שלו, אלא גם שידע לפתור קונפליקטים באמצעים יותר רגועים, אז אני (משתדלת, לא תמיד מצליחה) לוקחת נשימה עמוקה, מסתכלת על הסיטואצה מבחוץ, מתישבת, מחבקת, ומפסיקה הסיטואציה הטעונה לטובת משהו אחר לגמרי או לטובת שיחת הסבר. ושם - ביכולת שלי להסתכל על הסיטואציה מבחוץ, ולא להמשיך לעשות מה שבא לי באותו רגע, טמון הייתרון שלי כמבוגר שמלווה את הילדים האלה בגדילתם. > יורדת מקופסת הסבון. תודה. <