עונשים לבן 2.5

[otr5]

עונשים לבן 2.5

שלום, אני אבא לשני ילדים בן שנתיים וחצי ו 5 חודשים. בני הגדול מאוד עקשן וכשהוא כועס יש לו נטייה להשליך דברים מכל הבא ליד,ולא מפסיק על אף דרשותנו. הפתרון שלי לסגור אותו נעול בחדרו לחמש דקות. מה דעתכם, האם הייתם ממליצים פתרון אחר. אלעד

 

[irisgh]

לך לחנות ותקנה את הספר:

'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו'. תקרא פרק בשבוע, ותתרגל כל השבוע את הפרק הזה, ברמה של ילד בן שנתיים וחצי. חוץ מזה, תנסה גם לקרוא קצת בספרים אחרים על הגיל. בגיל הזה ישנה נטיה להלחם על עצמאות, ובכלל נטיה למלחמת כוחות. תנסה שלא להכנס איתו למלחמת כוחות סתם. איך הוא נעול? לבד? אתכם? יש מישהו איתו? הוא צורח תוך כדי הזמן הזה? מה מפסיק את הנעילה? האם הוא צורח עד שבסוף אתם פותחים, כך שבסופו של דבר הוא משוכנע שהוא 'ניצח'? אם כבר עונש בחדר, לי יש פרפרזה על זה. הרי זה עונש סימלי, ולא ממש חשוב מה הוא. אתה רוצה לסמל לו שיש דברים שאתה לא מוכן לקבל. אז אם כבר להיכנס לחדר, מספיק להיות בחדר כשאתה סופר בקול רם (כך שהוא שומע ) עד עשר ואז פותח. תגיד לו מראש שאתה סופר עד 10. כך גם ברור לו כמה זמן זה יקח, וזה פחות מפחיד. בנוסף, הוא לא חושב שנשברתם, או שהסיום שרירותי, אלא יודע שזה לוקח עד עשר וזהו. בעיני, מספיק לקחת את הילד ולהעבירו מקום. אבל מה שאתה עושה זו צורה של העברת מקום. אתה יכול לספר מה זה עקשן? על מה הוא מתעקש למשל? ואז מה אתם עושים? בחוויה שלך - כמה אתם נמצאים איתו במלחמות כאלו? פעמיים בשבוע? פעמיים ביום? בהתקפות כשיש מלחמות מתמשכות שלא יוצאים מהם? אם החוויה שלך נוטה לאפשרות האחרונה אז משהו בדינמיקה שנוצרה איתו לא עובד, ועונש לא הולך לפתור שום דבר. צריך לחשוב יותר טוב על מה שקורה, ולנסות לפתח גישה יותר מתוחכמת לפתרון בעיות ולמניעה של המלחמות הללו. אתה מספר שהוא עקשן. אני מנחשת שהוא עקשן כמו חלק מהילדים האחרים בני השנתיים וחצי. אולי מישהו בפורום יכול לעשות חיפוש, ולתת לאלעד רשימה של פתרונות יצירתיים לפתרון קונפליקטים, מאלו שמונעים מלחמות יש ברירה? (אתם יודעים - נוסח הלקחת את הנשיקה בחזרה, הללכלך את הצלחת בחזרה, וכל זה). יש לי מין תחושה שאם הוא יקרא ויאמץ כמה כאלה, יפול לו האסימון שיש עוד אופציות, וזה לא כמו התמודדות עם מבוגר עקשן, אלא דורש גישה שונה לחלוטין.

 

[צימעס]

נעול בחדר???

לפני שאגיד את דעתי, אני מצטרפת להמלצה על הספר - "איך לדבר כדי שילדים יקשיבו, איך להקשיב כדי שילדים ידברו". אתה צריך לשנות תפיסה. זה ילד, לא פושע מסוכן. דוגמה לפתרון כשילד מתחיל להשתולל ככה: - לשבת על הרצפה, לחבק אותו. - לצאת אתו החוצה שיוציא קצת מרץ. - לזרוק יחד אתו משהו רך ולא מזיק (למהל - קרב כריות, לזרוק גרביים מגולגלים). כל זה עוד לפני שסיפרת באילו מצבים הילד מגיע לכזו רמה של כעס. עדיף, לפני שמגיעים לשם, להפסיק את שרשרת האירועים שאתם כבר יודעים לאן מובילה. אתה אולי רוצה לתת כמה דוגמאות, כדי שנחשוב יחד על פתרונות אחרים?

 

[ליליה והגמדים]

שאני אגיד את דעתך?

אם אב ילדי היה נועל ילד/ה בחדר, הוא היה מוצא את עצמו די מהר נעול מחוץ לבית.

 

[טאשקה]

איך ידעתי שזה מה שתגידי../images/Emo6.gif. ולעניין

עליו שאלת הנה הקישור לדיון בנושא (בקשר לבני). קיבלתי שם עצות נהדרות. מצטרפת בחום להמלצה על הספר "איך לדבר...

 

[נטעטע]

בלי להכנס לכן אלימות פמיניסטית/לא

אלימות פמיניסטית, נסי לחשוב מה הייתה מטרתך בתגובה הזאת "אם אב ילדי היה נועל ילד/ה בחדר, הוא היה מוצא את עצמו די מהר נעול מחוץ לבית" האם בתגובתך זו עזרת לשואל השאלה או לילדו? והרי זו מטרתנו פה, לא כך? הרי ברור מתוכן השאלה שגם הוא אינו מרוצה מהדרך בה הוא בחר ואת במקום לתמוך ולעזור שללת את הלגיטימציה של השואל להורות במשפט אחד ובטח לא תרמת לרצון שלו לשאול וללמוד מנסיונם של אחרים. אז כדאי לחשוב האם יש מקום לתגובות כאלה בפורום ומה הן משרתות בעצם

 

[ליליה והגמדים]

מה את מציעה - "להכשיר" אלימות?

זו לא גישה שהצליחה, את יודעת. יש דברים שהם מגונים, נקודה. אחרי הפנמה ש"עשיתי משהו אלים" אפשר לדבר על חלופות. ד

 

[נטעטע]

ממש לא

אבל אולי להסביר לאב מה הוא עשה לא נכון, ושמה שהוא עשה זו אלימות, ואיך הוא יכול לפעול אחרת. בתגובתך אפילו לא הסברת לו שלדעתך זו אלימות, זה נעשה רק בהמשך השרשור

 

[צימעס]

צ'מע.

אתמול לפני השינה סיפרתי לבעלי על השאלה שלך. תוך כדי, דמינתי איך הייתי מרגישה אילו הייתי כלואה ככה בחדר נעול. נסה גם אתה לדמיין.

 

[otr5]

כמה הבהרות

תודה רבה רבה לכל מי שענה לעניין וחסך מאיתנו את ההתלהמות הפמינסטית המיותרת.(בשביל זה יש כנראה פורומים אחרים) האמת היא שדי צפיתי את התגובות, בודאי שבאופן רציונאלי זה נשמע רע לכלוא את הילד בחדרו , אולי אפילו נשמע רע יותר מילד שמקבל פליק (חס ושלום). מדובר במקרים שבהם הילד בהתקף זעם מטיח חפצים בריצפה (כבר פעמיים היינו צריכים להחליף את הסלולארי)ורק מעשה קיצוני כמו באמת שינוי מקום ונעילה לזמן קצוב (5 דקות זה המקסימום) בחדרו מפסיקים את ההתנהגות. התדירות שבה זה קורה אינה גבוהה לפעמים פעמיים בשבוע ולפעמים פעם ב3 שבועות עד פעם בחודש. כולנו כהורים מחפשים כל הזמן להעניק את החינוך הנכון ביותר מבחינתנו לילדים, לכל דור יש את הספרים שלו ואת האסכולה שעליה הוא מבסס את חינוך ילדיו. לדור של ההורים שלנו היה את דר ספוק אם אני לא טועה שדגל בשיטות הענשה שהיום היו מצמררות אותנו. היום הגישה היא אחרת ורכה יותר, ועוד דור יכול להיות שיקום פורום חדש של פסיכולוגים שיקבע כי הגישה המקובלת עתה הינה מוטעית . כהורה שמצוייד באינסטינקטים הבריאים שהטבע העניק לנו כהורים יחד עם אהבה עצומה לילדנו , לעיתים רבות אתה מוצא עצמך פועל ע"פ שיקול דעת מהבטן ולא ע"פ ספר. זה לא אומר שזה הופך אותך לחף מטעויות אבל לפחות אתה יכול לדעת שכל טעות שעשית,נעשתה על ידך ,ולא ע"י מישהו אחר שלא מכיר את הילד שלך ולא אוהב אותו כפי שאתה אוהב. אני אשמח לנסות פתרונות אחרים לבעיה ,הסיבה ששטחתי את שאלתי כאן בפורום הינה בדיוק מפני שאיני שלם אם שיטת הענשה זאת ומחפש פתרונות יצירתיים יותר. אלעד

 

[הילהל]

רק אותי ההבהרה בילבלה?

לא הצלחתי להבין את הקשר לפמיניזם. הורות זה לאבא ואמא גם יחד, לא? ולא הבנתי מכתיבתך מה בעצם השורה התחתונה - נכון שלכל דור הספרים שלו, אבל מה רע בלפתוח את הראש לספר שהמליצו לך עליו (ואני מצטרפת להמלצה)? שבו (ואני כותבת על קצה המזלג) מסבירים את ההבדל בין ענישה לא-אפקטיסית לבין תגובה שמראה לילד את התוצאות או ההשלכות ההגיוניות/טבעיות של מעשיו (אצלי, למשל, כשיונתן משליך חפצים ולא מוכן להפסיק - הם נלקחים ממנו, כי זה מה שקורה כשלא מכבדים רכוש או פוגעים בו - הגישה אליו נמנעת. אבל מה הקשר לכליאה?). גם הבעל שלי פועל "מהבטן" ולא "מהספר". ואני לא מבינה למה אנחנו מוכנים ללמוד מהספר כמעט הכל - איך לבשל, איך לנהל חשבונות, לנתח חולים או מערכות מחשב, אבל איך לחנך ילדים? זה "מהבטן". ומה זה "הבטן" הזו? בד"כ זו עירבוביה של מודלים שהיו לנו (בחלקם, אנחנו מודים, מודלים לא ראויים) כל מיני אמירות שהפנמנו עם השנים לגבי "המקובל" שהן לפעמים חסרות פשר והיגיון. סורי, ה"בטן" שלי חוטפת כאב-בטן מהמישמש הזה, והספרים עוזרים לי לסדר את הבלגן.

 

[mummy]

../images/Emo45.gif על סוגיית הבטן - לגזור ולשמור

כל כך מדויק. וכל כך מסכימה איתך. לגבי הכל ובמיוחד העניין הזה של הבטן והאינסטינקטים. בדיוק אתמול דיברתי עם חברה על איך שהמילה הזו (אינסטינקט) הופכת עלה תאנה שאמור לספק לגיטמיציה - בעיקר פנימית של ההורה לגבי עצמו - לכל דבר שהורים עושים לילדים שלהם. (גם לי) כואבת הבטן כל פעם מחדש.

 

[לאה_מ]

אהבתי מאד את ההודעה שלך, הילה

 

[לורליי43]

וזה נכון גם בכיוון ההפוך-

לגבי "האינסטינקט האימהי". כבר כתבתי לא פעם מה אני חושבת על הורים שתולים את כל מעשיהם באינסטינקט האמהי/אבהי, כשבעצם האינסטינקט הזה מורה כמו מצפן על הצורך ההורי. אבל הרבה מזה נובע דווקא מהרצון לא להתכחש למה שאנחנו רואים כאמת אבל לא עושים בגלל צווי אופנה והרגלים.

 

[ליליה והגמדים]

"ההתלהמות הפמיניסטית המיותרת"?

איך זה קשור לאלימות הורית, מעבר לעובדה שהתלהמות שאינה רלוונטית לתוכן הדיון היא אלימות בפני עצמה? שיקול דעת מהבטן, המביא לנעילת ילד לכל זמן שהוא מתוך תסכול וחוסר אונים שלך מולו, אינו "אינסטינקט הורי" אלא אינסטינקט אינדבידואלי נפשי שלך שראוי שתעבוד עליו קצת יותר ברצינות מאשר לזרוק את הביקורת עליו על ה"התלהמות הפמיניסטית". אם אתה לא שלם עם משהו, פשוט אל תעשה אותו. זה לפחות ישר יותר מאשר לנסות לכבס לעצמך את המצפון עלינו. ואחרי שאתה לא עושה אותו - אפשר לבדוק איתנו חלופות.

 

[אפרתש]

את אישה? הבעת תוקפנות כלפי גבר?

אז זו התלהמות פמיניסטית. אישה אמיתית ולא שטופת פמיניזם צריכה היתה לאמר ככה: "אם אבי ילדיי ינהג בתוקפנות או התעללות כלפי ילדיי, אני אנסה לשכנע אותו באמצעים נשיים רכים לחדול מכך. אדאג שתהיה לו ארוחה חמה כשהוא בא מהעבודה, ...." את יודעת את ההמשך. מופיע בכתבות ש"ידיעות אחרונות" או "מעריב" עושים בביקור השנתי שלהם במעון לנשים מוכות. תראה, אלעד. אתה קפצת כי ליליה הביעה משהו של שמץ תוקפנות כלפי אבי ילדיה. הוא אפילו לא אמרה שהיא אי פעם נעלה אותו, רק אמרה "מה אילו". עכשו אתה תחשוב איך אנחנו הרגשנו כשקראנו את דבריך על מעשה שכן עשית לילדך, מעשה שאנחנו רואות כחמור לא פחות (ובעצם - הרבה יותר) מאשר נעילת אדם מבוגר מחוץ לבית.

 

[ליליה והגמדים]

הבעתי אסרטיביות, לא תוקפנות ../images/Emo6.gif

תוקפנות זה "גדול על קטן". אני מגיעה לאב ילדי בערך עד המתניים. ולשמחתי, הוא לא נותן לי סיבות, בתור אב ילדי, לנעול אותו מחוץ לבית. הכללים של קוים אדומים בהתנהלות מול ילדים ברורים לשנינו. זה נקרא "עיקרון ההרתעה"

 

[theG]

אם קשה לך לקבל ביקורת נשית

אז הא לך ביקורת של אב, ואני אשתדל להיות ברור ככל הניתן. המעשה הזה פסול, הוא על גבול האלימות והוא בהחלט אלימות נפשית כלפיי הילד. הילד שלך מורחק כפושע מסוכן, נעול בתוך החדר לבדו... נורא, פשוט נורא!!! יש הבדל עצום, מרחק שמיים וארץ, בין ילד נעול בתוך החדר, לבין ילד שנשאל אם כדיי להרגע הוא זקוק לכמה דקות לבדו והולך מיוזמתו לחדר. אוליי לפניי שאתה מנסה למצוא דרך טובה יותר להעניש אותו, נסה לברר מה מביא להתפרצויות הזעם שלו, למה הוא שובר חפצים? אוליי משהו מציק לו, אוליי הוא מנסה לומר משהו (כמעט בוודאות) ואינו מצליח להעביר את המסר? אוליי פשוט תשומת לב וחיבוק גדול יפתרו את הבעיה? התלהמות פמיניסתית?! כדאי שתקשיב טוב טוב לנשים האלה, מנסיון אתה רק יכול ללמוד מהן, והרבה!!! ועוד דבר, עזוב את הספרים, אוליי כדאי לשבת עם איש מקצוע. גיא

 

[הילהל]

כבר אמרתי לך פעם...

שאני שמחה שהחלטת להישאר בסביבה? אז הנה אני אומרת שוב. מסכימה עם כל מילה בהודעה לך.

 

[theG]

שמח להשאר ../images/Emo13.gif