עוד תקרית רחוב

[fa jing]

נכון....

רק השמטת דבר אחד מאוד חשוב: באמנות לחימה הדרך היא התוצאה. ובחיים לפחות אצלי מבחן התוצאה אינו מקבל נפח רק כשזה לטובה אלא ההיפך הוא הנכון, ממבחני תוצאה שכשלו לומדים הכי הרבה ומפיקים הכי הרבה לקחים. לצערי כל הנהלים הביטחוניים (ולא רק בצבא), נכתבו בדם (לצערי זו לא קלישאה), כל הטכניקות היעילות שאנו לומדים באמנויות לחימה ובשיטות ההגנה העצמית פותחו על גבם של הרבה דברים שלא עמדו במבחן התוצאה. כל שאני אומר הוא, שכאשר מבחן התוצאה מצליח.....גם מזה ניתן ללמוד והרבה וזה לא בגדר....נס חד פעמי. חנן

 

[התגוננות רחוב]

שלום חנן

האם תגובות פיסיולוגיות מעידות על "לחץ" או פניקה בלבד ? האם אדרנלין שזורם בגופינו מעיד על חוסר שליטה? גם אם החלטתי שלא להגיב הגוף דרוך כקפיץ ומוכן לבלתי צפוי . לא יתכן שאמצא בארוע חריג ומסוכן מבלי "שהגוף" יהיה מוכן מבחינה פסיולוגית . כשאתה דרוך , מוכן ומבין את הסיטואציה בה אתה עומד אין לי ספק שהדופק עולה , רמת האדרנלין בגוף עולה ואתה מפסיק להיות אדיש (גם אם כלפי חוץ חושבים/רואים אחרת) . מוכנות משלבת את ההכנה הגופנית והפיסית יחד . אין לי ספק שלאורך כל שלבי התקרית עליך לבצע ניתוחי מצב ע"מ לבחון את תגובותיך ואין לי ספק שלעיתים אגלה שהיריב "חבל על הזמן" מטורף כפי שלא חלמתי וגם אז אצטרך לקבל החלטה מידית על אופן התגובה וגם ואולי במיוחד אז אצטרך לנתק מגע ומיד ! לצערי , איני סבור כמוך "שאת אופציית האלימות והגנה פיסית תמיד ניתן לנצל" במיוחד מפני שאנחנו חיים "בסרט" מהאימונים או מסרטי "ברוס לי/גיימס בונד" שכשאנחנו נחליט "מסכן זה שיעבור לידינו" . אין לי ספק שלו יכולנו לא היינו מוותרים על הפלאפון או על שתי הכאפות כדבריך ( כדבריו הם גם היו בהחלט חזקות) או שליפת הנשק / סכין כך בלי כל תגובה מצידינו . שנים "חיינו בסרט" שאנחנו יכולים הכל עד שהגיעו כמה "בני דודים" ש"כיסחו לנו את הצורה " והראו לנו שסרטים טוב שישארו בקולנוע . בחיים כאן בחוץ ישנם חוקים אחרים לצערי ובסיטואציות של מצבי סכנה ראוי שלפחות נכיר אותם ונדע מה מידת הסכנה , התוקפנות , האלימות והמוכנות של זה שעומד למולינו לבצע ( להזכירך בשנים האחרונות היו לא מעט רציחות על 100 ש"ח , על מבט לחברה וכו'...שבקלות יכלו לסיים ארוע שכזה אחרת לחלוטין ) . ושוב , מבחן התוצאה הוא חשוב וקשה להתווכח איתו ובכ"ז יש אבל אחד גדול בסיפור הנ"ל , במיוחד "האדישות" של המותקף לכל התרחיש (שום שינוי נפשי/מוכנות ???? ) .

 

[התגוננות רחוב]

"תהליך קבלת החלטות במצבי סכנה"

 

[fa jing]

הייתי מוסיף חץ נוסף

בתרשים. בין לחימת "אין ברירה" לכיוון ניתוק מגע., גם לאחר ביצוע לחימה, אסור לוותר על ניתוק מגע חכם ויעיל. חנן

 

[התגוננות רחוב]

היי חנן בתרשים הזרימה יש תמיד

חץ בכל שלב ושלב שמוביל לניתוח והערכות מצב מחודשים בהתאם לשינויים בשטח ולתגובות הנדרשות. זה נכון גם אם החלטתי לנתק מגע וגם אם בחרתי להכנס ללחימה0 לא מתאפשר לסגת/לברוח או לחילופין "הוא גדול עליי בכמה מידות"). חיים

 

[fa jing]

אבל חיים....

לפי מה שאני קורה בתגובתך האחרונה אין בינינו חילוקי דעות. אנו מדברים לפי ראות עיני על דברים שונים בתכנים שלנו. אני בהחלט מסכים עמך כי אנו לא חיים בסרט ג'יימס בונד או ברוס לי, אני חושב שאתה כבר אמור להכיר אותי טוב יותר מזה

. לגבי סוגיית "הבני דודים"...... אי חושב שלא ניתן להכליל כל דבר ואל כולם "כיסחו לנו את הצורה", אני מאמין שיש לך ניסיון רב בכל הקשור למגע וקרבות, ואף בהיותי צעיר ממך גם לי יש את ההתנסויות שלי, במסגרת האזרחית והצבאית. בת'אכלס- לא משנה מי אתה ומה אתה או מה למדת.... חשובה הכוונה (זה מושג סיני יותר שקשה לי לתרגם אותו בצורה פשוטה) שלך והנחישות שלך בהשגת מטרתך. לגבי כל אותם רציחות בעבור 100 ש"ח, הדקירה בגלל קרבות הכלבים, הדקירה ש הבחור בקניון... אנו צריכים לזכור כי זה לא היה מצב קרב או סיטואציה מאיימת כפי שחנן ש. תיאר, אני חושב כי אם למישהו היו נופלים 100 ש"ח בקניון וכל אחד מאיתנו (אני ואתה)היה מרים אותם בטוב ליבו וניגש להחזירם ובתמורה נענה בדקירה ככה משום מקום.... בהפתעה... וללא ציפיה (כי בסה"כ רצינו להחזיר 100 ש"ח).. שנינו היינו נופלים. היום- לאור המקרים הללו גם אני וגם אתה למודים מניסיונם של אחרים ואולי נהיה דרוכים ומוכנים יותר כשנעשה מעשה טוב. אני אומר אבל מאחר וזה גם תלוי.....אתה תהיה בקניון עם הבן שלך והוא רק לשניה יסיט את תשומת לבך באותו התסריט והופ.....אכלנו אותה. הרחוב הוא לא שחור ולבן.... בזמנו כשרצחו מישהו בגלל עקיפה (אני חושב שיצאו וירו בו או משהו כזה...), חשבתי לעצמי שאני לא לוקח סיכונים, אם מישהו יוצא עליי...אני מתפוצץ עליו קודם ואח"כ שואל שאלות ואוסף חלקי גופות, אבל מאוחר יותר הבנתי כי זה בעייתי עד כמה שזה נראה לנו אנו לא חייןם בג'ונגל למרות שזה נראה כך לפעמים ובעיקר לאור אי הצדק שהחברה שלנו (הרשות השופטת) עושה לתוקפים ובעיקר כלפי המותקפים. לפני כמה שנים נסעתי באיילון צפון ונעמדתי ברמזור ליד בי"ס הולץ (אם איני טועה)הבטתי שמאלה, וברכב לשמאלי ישב אדם בן 45 שהביט בי בחזרה ואמר בקול חצי זעוף " מה אתה מסתכל..... מענין...?", אני חייכתי ועניתי לו "סתם, יום טוב...." הרמזור התחלף לירוק ואני לתומי חשבתי שזהו...הסתיים. הבחור נסע אחרי ולתדהמתי חתך למסלול שלי באמצע התנועה הסואנת של איילון, ירדתי לשוליים והוא עצר לפני כחסימה כדי שלא אברח...... הוא יצא מהרכב כולו רגוז והתקרב אליי.... נעלתי את הדלת סגרתי את החלון והשארתי רווח קטן כדי לאפשר שיחה.... הוא יצא כולו רגוז אגרופיו קפוצים אגחלי זיעה על פניו (היה קיץ), אני נשארתי ישוב, וביד ימיני המוסתרת אחזתי באלה קטנה (20-30 ס"מ) שהחזקתי ברכב לכל מקרה. הוא ניגש אלי והחל לצעוק ולנפנף באגרופיו בקללות וגידופים ושהוא הולך להפגיש ביני לבין בורא עולם וכו' וכו'..... ואני כל שאמרתי לו בקול רגוע הוא.... אדוני... רק איחלתי לך יום יום טוב ונסיעה נעימה (זה נאמר בקול הכי רוגע שאפשר). בשבריר שניה הוא השתנה לגמרי, נרגע לא אמר מילה... הסתובב נכנס לרכבו ונסע- אם תשאלו אותי הוא אף הרגיש בושת מה. כעת תארו לכם כיצד היתה נגמרת התקרית אם ישר כשהוא היה יוצא מהרכב אני הייתי יוצא עם האלה המוסלקת שלי, ואיך שהוא היה נוגע בי הייתי מעצב לו מחדש את הפנים ככה.... על השוליים של איילון.... אני מעדיף את הסוף טוב הכל טוב..... יש כאן 3 דוגמאות חיות מהמציאות, לארועים עם פוטנציאל לאלימות קשה ושלושתם ינגמרו ללא שום נפגעים: הארוע הראשון הוא של חנן ש. המתואר כאן. הארוע השני הוא המקרה שלי בפיצוציה (ראו שלוש הודעות למעלה). הארוע השלישי הוא זה המתואר בהודעה זו (גם מקרה שלי). יש שיגידו שאני טיפש ושמדובר בהרבה מזל.....אני אישית מאמין שיש כאן עניין של גישה, ניתוח מצב, בטחון עצמי, מוכנות והכי חשוב ניסיון להרגעת מצב ושאיפה לחזל"ש כמה שיותר מהר. להגביר טורים זה הכי פשוט והכי מהיר.... החוכמה היא להוריד אותם. אבל לעניין ההגנה עצמית חיים שלא תטעה, אם ארגיש שאי בהחלט מאויים ושלא ניתן לסיים את העניין בטוב....איך אומרים....אני אכנס בר'אבאק, אבל הגישה שלי אומרת היא ש 90% מהמקרים ניתנים לפתרון בדרכי שלום. אני נותן קרדיט לאדם שעומד מולי שהוא שייך ל- 90% מהמקרים אבל בפנים אני עדין דרוך לאותם 10% שירצו להסלים, אין כאן הבדל בגישותינו...אלא שאני נוטה יותר לנסות ולפתור את הסכסוך בפחות טקטיקות שיכולות להביא לאלימות ועימות. כשהדיפלומטיה לא הולכת....אז פונים למלחמה. חנן

 

[EranGoshin]

היכן הגבול

חנו, אבל היכן הגבול שבו תרגיש מאוים? אחרי 2 מכות כמו שחנן ש קיבל או אולי 4,3?

 

[fa jing]

אני חושש...

שאין לכך תשובה ברורה. כפי שאמרתי וגם חיים כתב זה תלוי בכל כך הרבה גורמים: 1. מצב התוקף (יוזם). 2. מצבי (כמגיב). 3. תנאי הסביבה (היכן, מתי, עם מי אני נמצא, עם מי הוא נמצא, מי באחריותי, מי תחת חסותי, מע עלול להיפגע). 4. מצב פיסיולוגי התחלתי של התוקף (מסומם, שיכור, סתם משועמם וכיו"ב). 5. מצב פיסיולוגי התחלתי שלי (עייף, קצת מבושם מהיין ששתיתי בבר שלפני, בטן מלאה לאחר ארוחה דשנה וכיו"ב). 6. מצב פיסיולוגי במהלך הארוע של התוקף (פסיכולוגיה על סוגיה, שפת גוף, טווחים, טון דיבור, מבט, הבעות פנים, תקיפות וכיו"ב). 7. מצב פיסיולוגי שלי במהלך הארוע- כאן אני יותר מודע לשינויים החלים בגופי (פסיכולוגיה על סוגיה, שפת גוף, טווחים, טון דיבור, מבט, הבעות פנים, תקיפות, אדרנלין, דפיקות לב, פיק ברכיים אם ישנו, רעד, הזעה, יובש או עודף רוק בפה וכיו"ב). 8...... 9....... ועוד כהנה וכהנה גורמים שאנו לא יכולים להעלות את כולם. גם אם נמנה את כל הגורמים הללו יש הרי שילובים שונים בין כל הגורמים, יש גורמים משפיעים יותר ומשפיעים פחות ואז המצב נעשה מסובך יותר. אין תשובה חד משמעית לכל המצבים בהם תשים את הגבול. במצב מסויים הגבול ישבר אפילו עוד לפני המגע עצמו (עוד לפני 2 הכאפות), פשוט כי כל תהליך עיבוד הנתונים אמר לי שהמצב מסוכן ושכדאי להגיב ראשון, או אולי במצבים אחרים תהליך עיבוד הנתונים יכול להוביל אותנו למגמה של למשוך את העניין קצת יותר (לפני התגובה שלי) כי ניתן יהיה להרגיע את המצב. זה כל כך שונה, כל כך משתנה, לכן חשוב ללמוד אל רק הגנה עצמית פיסית (כלל אמנויות הלחימה הטכניות) אלא ללמוד גם תהליכי תגובה, ניטוב והשהיה אחרים היכולים להיעשות באופן מילולי, שפת גוף, טון דיבור ואחרים.... כאן חייבים ללמוד לאלתר ולשנות ולהתאים את התגובה הבתאם למצב. לי אישית אין גבול בו אני מחליט לעצמי ואומר מ- X אני נכנס לפעולה ולא מעניין אותי כלום, עבורי הגבול הזה הוא בעל אזור מפורז רחב מאוד המתרחב, ומצר בהתאם לנסיבות. איך אומר המשל של אמנויות הלחימה: אם נכנסת למצב תגרה חטפת מכות והפסדת..... אתה תלמיד גרוע. אם נכנסת למצב תגרה ויצאת כשידך על העליונה ויריבך הפסיד.... אתה תלמיד טוב והפנמת אתה מה שהמורה לימד אותך. אם נכנסת למצב תגרה ויצאת ללא תגרה..... אתה תלמיד חכם והבנת את המהות של אמנות לחימה/הגנה עצמית. אני שוב פעם מסכם שהתפיסה שלי היא בראש וראשונה הימנעות. היום אם אני מזהה פוטנציאל לבעיה אני מעדיף לחצות כביש, אני מודה פעם הייתי ממשיך בשביל לספק את הסקרנות שלי של מה יהיה (ראה סיפור הפיצוציה), אני מעדיף להימנע ולהשתדל לא להגיע למצב בו אצטרך להיכנס למצב של עיבוד נתונים ומתי לעבור את הגבול. הנושא הזה מאוד מורכב ויש גישות רבות ושונות, כמו בכל מצב אין דברים הרמטיים, מה שכן למדתי הוא שלעיתים גם המזל משחק כאן תפקיד, אבל עדיף לא להסתמך עליו לעולם. חנן

 

[Nickelstickz]

I agree 100%

in most cases your mouth can save you a lot of pain(or time in the police station) people usually look for an excuse to save face (regardless how drank they force themselves to be) happen to me several times when answer a call for "drink and fight the all world" incidents (I am a volunteer police officer)when the younger guys pull their batons I usually try to talk in a calm and respectful voice ,standing in a way to transmit with my body language that I am just there to help , 90% it will work ,if not they usually not remember what hit them any how….

 

[התגוננות רחוב]

מה שהפריע לי בסיטואציה הנ"ל הוא מצב האדישות

אותו מתאר חנן הכותב. אני איני סבור שבסיטואציה שכזאת ניתן רצוי או אפשר להישאר "אדיש" בלי כל תכונה של מוכנות נפשית/פיסית. ומכך,מרגע שאני לא "אדיש" למצב המצב הנפשי שלי לא יכול להישאר "אדיש". הדופק עולה,רמת המוכנות, האדרנלין וכו'... מי שנמצא במצב "אדיש" בסיטואציה שכזאת מסכן את עצמו מאוד במיוחד מפני שכנראה שאינו מודע למצב הסכנה או שלא בחן את מכלול האפשרויות בתרחיש שכזה. איך אפשר להסביר או להצדיק מצב של "אדישות" במצב בו נשדדים או חוטפים מכות או גרוע מכך מאויימים בסכין!!!!!!!(שהוא כפי שכמעט כולנו מסכימים אחד מכלי הנשק המסוכנים ביותר אם לא המסוכן שבהם להתמודדות ). חיים כהן

 

[avima]

כנראה עי הערכת מצב נכונה

כמו שהסיטואציה תוארה אז הוא כנראה נתן הסתברות מאוד גבוהה לעובדה שאם הוא יזרום עם הסיטואציה המצב ישאר בתחום השליטה היא יקבל כפה, ירגיש מאויים וכנראה גם מבואס שלא השתמש במה שלמד אבל הסיטואציה תשאר תחומה בגבולות מתקבלים על הדעת בהחלט יתכן שפעולה אחרת היתה מסלימה את העימות והתוצאות היו שונות לגמרי (ולו רק בגלל החברה והסכין) ולכן גם התגובה של רבים וטובים כאן - הוא צדק מבחן התוצאה הוא הנכון ולא מבחן האולי א אולי ב אבל זו רק דעתי

 

[avima]

חנן - שמתי לב שבכול הדיון

שהתפתח פה והוא מענייו לאור הגישות השונות לאותו ארוע עצמו לא היתה (או שלא ראיתי) התיחסות לשאלה מה דעתך אתה בעניין אתה היית שם מה אתה חושב על מה שקרה (מעבר לתאור העובדתי שתארת קודם) ?