עוד תקרית רחוב

[רן גוגיטסו]

במבחן התוצאה יצאת 100%, בריא ושלם

השאלה אם היה כאן הרבה מזל או באמת שילוב טוב של קור רוח וקריאה נכונה של המצב. האם היה נכון לתת לו את הטלפון מלכתחילה? הבקשה הזו שלו היא מין התחלת כניסה למרחב הפרטי שלך (כמו בקשות דומות של "תן לי סיגריה" אם רואים אותך מעשן, או "תן לי שקל") והעובדה שנענית לזה הביאה אותו למצב שבו הוא כבר חדר לאותו מרחב שלך ואיפשר לו להמשיך ולהסלים את האירוע אם פחות קווי הגנה מצידך (זו פסיכולוגיה בגרוש, אני יודע, אבל ככה אני חושב). אם אתה בטוח בעצמך וביכולותיך, אין בעיה לתת לו את מה שהוא ביקש, תוך שאתה עומד על המשמר כדי לא לקפוא במקרה של הסלמה. אח"כ היה עניין המכות. האם היה באמת מקום לספוג את שתי מכות היד הפתוחות לצוואר בלי להגיב? שוב, אם אתה בוטח בעצמך וביכולת שלך לספוג בלי להתרגש, אז אחלה. אבל למה לקבל שתי מכות? ומה היה קורה אם הוא היה נותן את המכות לא לצוואר אלא ללסת או לאוזן (מכות שהיו יותר מהממות אותך)? אם הכל היה תחת שליטה שלך כפי שאתה מתאר, שיחקת אותה. רק קח בחשבון שכניסה כזו בוטה של אדם זר למרחב הפרטי שלך היתה עלולה להגמר אחרת. רן.

 

[skape]

ההודעה פורסמה בעמוד הראשי

 

[A M S T A F1]

אחי תהנה כעת כי כשתהיה זקן לא יהיה

מי שייגן עליך ברחובות כך זה במדינת בן גוריון שבה יש המון צעירים ללא כל ייעוד בחיים וללא כל תקווה לצאת מזה ואני מדבר על בני דודינו ובני אחינו ובני מלכת שבא אשר בעוד שנים מספר כשאנו נהיה זקנים חסרי כח ושיניים המה יעשו בנו שפטים וייקחו דמי פרוטקשן ואנחנו חיים בשמורות ובדיור מוגן כמו איילות אשר פוחדות מן הנמר הטורף

 

[k e r e n m]

קודם כל

אני חושבת שאתה לא היית אדיש אלא פחדת פחד מוות ששיתק אותך לכן לא הגבת (אל תשכנע עצמך אחרת)וחבל כי אם למדת אומנויות לחימה לזו הסיטואציה בדיוק התאמנת, כי הרי השודד סיכן את חייך ולא רק את שלך..שנית יש משהו שצרם לי הדגשת את עניין פולניותך וקשרת אותו לטוב ליבך לעזור לבחור הערבי (נו מה, זה הרגע בסמטה מבודדת להוכיח דו קיום) אני בספק יקירי אם היית מתנהג בפולניות טהורה באם היה מדובר בבחור שמזוהה עם עדות המזרח שהיה מבקש ממך שיחת טלפון - במילים אחרות אוי לצביעות ולהתייפיפות..

 

[שי ויינשטיין]

מצטער חנן , קשה לי לפרגן לך

הבחור תקף אותך פיזית, פגע בך פעמיים בכוח (שכל אחת מהן היתה יכולה בקלות להפוך לתפיסת הראש ואז הוצאת סכין ודקירה למשל) איים עליך בסכין וכל מה שעשית היה לסמוך עליו שלא יחמיר את התקיפה. בכל היבטי ההגנה העצמית נהגת לא נכון : לא זיהית בעייה מההתחלה, לא הגדרת גבול ברור שאותו האיש לא עובר, לא מנעת ממנו לפגוע בך בנקודות תורפה (או בכלל), לא מנעת ממנו להחמיר את האיום (שליפת הסכין). אמנם לא היית אמור לפוצץ אותו במכות אבל בוודאי היית אמור להעמד בצורה כזו שהוא לא יוכל לפגוע בך (ולא, אני לא מתכוון לידיים מאוגרפות ועמידה קרבית) , מבלי לשדר שאתה קורבן ומצד שני בלי לשדר תוקפנות. ברגע שהוא תקף הוא היה אמור לרדת לרצפה ואז היית מסתלק מהמקום. העיקר שיצאתם בריאים, זה הזמן לשפר לקראת המקרה הבא, חג שמח

 

[Pyongwon]

חנן - או שאכתוב באנגלית?

אני שמחה מאוד שאתה לא נכנסת למכות. זה ה"מורה" שבתוכי מדברת, אחרי ששלחתי אותך ללמוד א"ל כאשר עוד היית בכתה ט'. עשית מה שחשבת לנכון באותו הרגע. כל מה שקרה אחרי זה - היה ונגמר. את הלקחים אתה תלמיד מהקריאה כאן, ומעצמך. הכי חשוב - כפי שנכתב - יצאת בריא. ועוד היה עוד בן אדם איתך - וגם יצא בריא - ניצלת פעמיים. המשך להתאמן!!! ג'ס.

 

[Pyongwon]

תלמד - ולא תלמיד

זוכר את המלט? A FATHER'S ADVICE TO HIS SON בהחלט מתאמים פה. וכמובן הכי קצר... IF WISDOM'S WAYS YOU WISELY SEEK FIVE THINGS OBSERVE WITH CARE TO WHOM YOU SPEAK OF WHOM YOU SPEAK AND HOW AND WHEN AND WHERE JESSICA MANDEL

 

[Pyongwon]

FOR HANAN S

עבריט - איזה בלגן עם שמות!!! כמה ג'סיקות אתם מכירים! אחת מספיקה! יש לי מספיק בעיות כאלו במועדונים - אני צריכה גם לקרוא בשמות משפחה, בדרגות, איזה בלגן. סורי על השמות - לשני החננים שלי. ג'ס.

 

[fa jing]

זה מזכיר לי סיפור....

טים קארטמל אחד מתלמידיו של לואו דה שיו ואמן לחימה מוכשר מאוד וורסטילי בפני עצמו, שע פעם להתארח בבי"ס לבה גוואה בהונג קונג. במהלך ביקורו שאל אותו המורה המארח האם הוא יהיה מוכן להצליב ידיים עם אחד מתלמידיו כמובן שטים הסכים (הבחור אמן לחימה מוכשר וגם אוהב קרבות, הוא גם מתחרה), To make a long story short........ הוא ניקנק אותו מכאן ומשם (טים את התלמיד) הבחור לא ידע מהיכן טים מכפכף וחובט בו. לאחר שנגמר הקרב בא המורה לתלמידו ואמר לו למה לא עשית כך.... וכך.... וכך.... ושהוא עשה לך כך היית צריך לעשות לא את X ולא את Y..... בקיצור מה שאני מנסה לומר לך שי היקר ולעוד שאר החוכמולוגים הוא ש: It's easy to talk the talk....but harder to walk the walk שיניתי קצת את הפתגם כדי שיתאים. ולמען הסר ספק: אני יודע שתגובתך היתה לחנן מתחיל השרשור ולא אליי... (כי גם שמי חנן), כל שזה מבטל את האופתיה שאולי ויראה כי התכוונת אליי. חנן

 

[שי ויינשטיין]

fa jing - שי היקר או שי החוכמולוג...תחליט

להבנתי חנן ביקש את דעתנו הכנה על האירוע שקרה לו , הוא לא ביקש לפתוח לכבודו קבוצת תמיכה. לדעתי הוא פעל לא נכון, כך כתבתי לו ונימקתי. לדעתך לעומת זאת הוא הגשים את משאת נפשו של אמן הלחימה האולטימטיבי, ואתה עוד מנמק את זה ברקע המתמטי של חנן ובחוסר הנסיון והמיומנות של כל מי שחושב אחרת (אתה רוצה לשאול את דניס הנובר למשל על האירוע ואח"כ לזלזל בו ובנסיונו ? ). אני בן 45 , הסתובבתי הרבה בעולם ,עמדתי בהצלחה במצבים דומים (מבלי שהסכין נשלף) בעבודה, בחיים הפרטיים, בארץ ובחו"ל כך שאני לא ממש רץ לבדוק את עצמי לאור התיאוריות שלך ,מעדיף להיתלות באילנות גבוהים יותר ולסמוך על נסיוני , עימך הסליחה. חג שמח

 

[fa jing]

סלחתי...

כשתיפגש עם ערבי מיפו... ככה סתם ברחוב כשאשתך לידך (או חס וחלילה ילדיך), שתף אותנו בתגובותיך..... מאידך אני ממש לא מאחל לך לעבור כל סיטואציה המתקרבת לזו, גם לא במחיר של להוכיח לנו שאנו טועים. חנן

 

[סלבו לוי]

מצטרף

אוקי, עמדת במבחן התוצאה, א ב ל: אתה מסתובב ביפו מוכת הפשע ונותן לבחור "תמים" את הפלאפון שלך (בימים שלכל ילד יש שני פלאפונים בכיס...) - לא חששת שהוא יברח לך עם הפלאפון...? אחרי שהוא קילל, שכבר הבנת שלא מדובר במישהו שיהפוך לחברך הטוב ביותר, הוא תקף אותך פעמיים - פיזית! למה חיכית??? להרגיש להב של סכין בצוואר במקום היד שלו??? ולא, באמור לעיל לא מדובר באגו, אלא בהבנה בסיסית של מה עומד מולך ובאיזו סיטואציה אתה נמצא.

 

[התגוננות רחוב]

מסכים עם סלבו

כחסיד של הימנעות ממצבי סכנה ועימותים ( ניתוק מגע ועוד מילים יפות כמו מבחן התוצאה שגם כאן במידה מסויימת הוכיח את עצמו) במיוחד כשאנחנו לא לבד(חנן היה עם חברה ) , אני סבור כי המקרה הנ"ל לא דומה למצב בו היתה אפשרות למניעה . קריאת המצב היתה שגויה ולצערי חנן הכנסת עצמך לסיטואציה מסוכנת שלשמחתי יצאת מנה בחיים בנס. בסיטואציה בה היית היו מצבים "בדרך" בהם היית אמור להחליט אם "לעוף ומהר" מהמקום ולא להישאר או להיכנס ללחימה . עצם הבחירה להישאר , לתת את הטלפון "לחטוף " חבטות שלטענתך גם היו חזקות ויכלו בנקל לגרום לך לנזק חמור יותר מאשר רק פלאפון . התוקף ( כן הוא תוקף ולא רק מאיים מעצם העובדה שלא רק שלקח את הפלאפון אלה גם תקף וחזק ) . בלחימה ישנם שני מצבי התמודדות : "לחימה פסיכולוגית" - אותו מצב ראשוני בו היית אמור לשבור את ה"תוקף" ולגרום לו שלא "להתעסק איתך" . מעצם התוצאה לעניות דעתי נכשלת במצב ראשוני זה היות ולא זו בלבד שלא הרתעת אתה תוקף אלה שגם לקח את רכושך וגם תקף אותך "חזק". "לחימה פיסית" - זה המצב בו "הלחימה הפסיכולוגית" לא יצאה לפועל ולא הצלחת לשבור את התוקף "פסיכולוגית/נפשית" ברגע שהותקפת פיסית אין בידך ברירה אלה להתגונן ולהילחם שמא ח"ו הנזק יהיה חמור יותר ואולי בלתי הפיך . חיים כהן התגוננות רחוב

 

[fa jing]

המצוי והרצוי...

בכל ארוע ו/או תחקיר ארוע תמיד ולעולם יהיו הערות של ניתן לעשות זאת טוב יותר או קצת אחרת, אבל בסופו של יום הארוע נמדד גם בתוצאותיו בין אם נרצה ובין אם לאו (למעט מקרים קיצוניים ואבסורדים בו נעשו כל השגיאות האפשריות ורק "המזל" שיחק כך שזה ייגמר בטוב). כאשר אני מביט ומנסה לנתח מצב כפי שקורה כאן אני מפריד בין שני המקרים/תרחישים/סיטואציות, במקרה שלנו: הרצוי- 1. לא להסתובב ביפו בלילה. 2. המשך של 1. לא להסתובב בסמטא חשוכה (או פינה חשוכה כפי המתואר בסיפור) ביפו בלילה. בד"כ סעיף 1. היה הפתרון הרצוי לסיטואציה (היא בכלל לא היתה מתקיימת). 3. לבצע "אחורה פנה" או לעבור לצד השני של הרחוב בזיהוי אותו ברנש בפינת הרחוב החשוכה. 4. אותו דבר כמו 3. רק לבצע זאת בעת המעבר לקללות מצידו של האגרסור. עד כאן אלו תגובות המנע (אני מניח שישנם עוד). פעולות ותגובות- 5. המלטות מהמקום ישר לאחר החבטה הראשונה. 6. מעבר לאגרסיביות ישר לאחר החבטה הראשונה. 7. המלטות מהמקום לאחר החבטה השניה. 8. מעבר לאגרסיביות ישר לאחר החבטה השניה. החסרון בתגובות 6 ו- 8 הוא שהן בגדר הימור, כאן במידה ואנו עוברים למתקפה יש את העניין שאנו לא יודעים מול מי אנו עומדים, ומהי יכולתו/כוונתו/ ורצונו לפגוע בנו, אם הבחור מיומן ומלא מוטיבציה לחפש צרות....ההימור כאן הוא כבד מאוד, ולא משנה כמה אנו מיומנים. הפסקא האחרונה חשובה בעיקר לאור העובדה שיש לו סכין, הרי אילו תגובות 6 ו-8 היו מבוצעות השליפה היתה נעשית ישר בניסיון לדקירה, להזכירכם חנן ש. במצב זה לא מודע שיש לו סכין ונמצא עם התוקף בטווח אפס ואומר אין אפשרות לאיתור הסכין (בעיקר וזה נעשה בטווח כל כך קטן ובחושך). כמובן שיש עוד תרחישים ואפשרויות תגובה, אני החלטתי לקצר ולאפיין את אלו שהופיעו כאן בחלק מהתגובות. המצוי- חנן ש. לא פחד, לא חש בפרץ אדרנלין, הערכה שלו של המצב באותו הרגע כנראה והביאה אותו לפעול כפי שהוא פעל, אם היה חושש לחייו כנראה והיה מגיב אחרת (אני מקווה). לפי הסביבה (תוקף, חברה של חנן, פינת הרחוב), שפת הגוף, תהליכים פסיכולוגיים דינמיים שהיו באותם שניות (שרובם הינם בתת מודע- למרות שניתן לאמן אותם, כל הניתוח הינו בתת מודע) ועוד שלל גורמים, גרמו לחנן ש. לפעול כפי שפעל ובשום מצב לא הביא לידי אסקלציה מעבר לנקודת האל-חזור (היתה אסקלציה מקללות לחבטות, אך עובדה היא שהם לא הגיעו עדין ללנקודת האל חזור בו חנן מחוייב להאבק על חייו). יש שיאמרו כי אולי היה צריך לתקוף ברגע שליפת הסכין- ממש לא מומלץ, ויש כאן בפורום מומחים לתחום שיעידו כי לידיים ריקות יש חסרון מול סכין, יש שיאמרו ישר לאחר החבטות (ראו הערותיי למעלה לגבי נקודות 6 ו-8). המצוי הוא שחנן ש. יצא בריא ושלם, חברתו יצאה בריאה ושלמה, הפלאפון החוזר לו, המשטרה עצרה את החשוד (סוף סוף המשטרב מגלה יעילות). לסיכום: אני חושב שגורמים כמו המצאות קרובים לך במקום גם בד"כ ממתנים את התגובות שלנו, מאחר ואנו דואגים גם לשלומם. מרגע שהשודד חבט בו המקרה יכול להתפצל לשני תרחישים עיקריים: א. חנן ש. תוקף ומנסה לנטרל את האיום אבל יכול לשלם על כך בחייו עקב דקירה (אנו יודעים שהשודד היה חמוש) ובמקרה העוד יותר גרוע, חברתו תהיה קורבן לאונס או התעללות פיסית. ב. חנן ש. מגיב כפי שהגיב בתיאור המקרה ואז גם כאן יש התפצלות לשני תוצאות אפשריות 1. התוקף מזהה פחד תוקף את חנן ש. ואז יש לנו את תוצאת סעיף א. דקירה והתעללות בחברה. או 2. המקרה מסתיים כפי שהוא הסתיים, בנסיגה ורק קבלה של שתי כאפות לצוואר. מה שאני בעצם בא לומר כאן הוא שאת אופציית האלימות והגנה פיסית תמיד ניתן לנצל, אבל כדאי לנצל אותה רק כמוצא אחרון ובמקרה הזה כפי שהמציאות הוכיחה זה לא היה המוצא האחרון (בהתאם לנסיבות בהן חנן ש. היה וחלקן אינן מועברות בהודעתו המקורית- כל התהליכים בתת מודע ונייתו המצב הרגעי). חנן מ.

 

[fa jing]

ושכחתי....

האם גם כאן היה ראוי להגיב באגרסיביות? התוצאות גם הוכיחו אחרת.... חנן

 

[Ryuha]

../images/Emo45.gif מסכים מאוד עם הניתוח שלך

וישנה עוד נקודה שיש לחשוב עליה. (נקודה שהמורה שלנו, סנסאי בודרה,בדיוק העלה בסמינר שנגמר זה עתה). במיקרים שכאלו תמיד עדיף להיות לא צפוי. התגוננות רחוב כתב כאן כי לחימה פסיכולוגית היא איום ולחץ על היריב...ובכן לא תמיד. לעיתים המעבר מאפס למאה - כלומר ממצב של הפגנת "חולשה" או פסיביות למצב של התפוצצות על היריב - מעניק יתרון אדיר. התוקף, שכבר בטוח בנצחונו וביתרונו יכול לחטוף את הפתעת חייו כאשר הקורבן המיועד מתפרץ לפתע כנחש מכיש. בסיטואציות שכאלו לא תמיד כדאי "להתנפח" ולאיים. לפעמים עדיף "לשחק" את הקורבן...הדבר עלול למנוע הסלמה, התוקף יכול לחוש שהוא השיג את מטרתו - באם מטרתו היא רק להפחיד ולהשפיל- והכי חשוב, במידה ואכן נדרש לפעולה, עדיף לצאת לפעולת נגד ממצב של אפס איום ולתפוס את היריב לא מוכן. לעיתים רק ההלם שמעבר שכזה יכול לגרום לתוקף יכול לסיים את האירוע. לעיתים דווקא לאיים על היריב ולהפחיד אותו יכול לעבוד לרעתך, גם כי זה עלול להסלים את המצב וגם כי יידעת את יריבך מראש כי אתה הולך לתקוף אותו. ניתן לראות בטבע עשרות דוגמאות לכך כמו בעלי חיים שעוברים ממצב של פסיביות ופחד להתקפת בזק בלי כל סימן או התרעה.

 

[התגוננות רחוב]

שלום RYUHA

"התגוננות רחוב " לא כתב כי לחימה פסיכולוגית היא "איום ולחץ על היריב" . ללחימה פסיכולוגית ישנם כל כך הרבה "תרחישים" כשכל אחד ואחד מהם מתאים עצמו לסיטואציה . יהיו מצבים בהם "המשחק" יהיה בכי מר ודמעות שיסחטו פרצי רחמים מה"תוקף/מאיים" ויהיו מצבים בהם התגובה תהיה התנהגות אגרסיבית (לאו דווקא פיסית) , מבט , תנועה וכו'... כאלה המשדרים "איתי לא כדאי עכשיו להתעסק , לא עכשיו ... " . לחנן , בלחימה ישנם סיטואציות בהם עליי לקבל החלטה מהירה . נכון (ואני אולי תמיד מזכיר את הנושא "מבחן התוצאה" ) מבחן התוצאה חשוב וכתבתי זאת גם בתגובתי ואני חוזר על כך תמיד . המקרה הנ"ל היה מקרה בו "המותקף" חטף כדבריו מכות ואפילו חזקות . הסיטואציה היתה "השתלטות" על רכושו הפרטי (דבר נסלח לכל הדעות ) , המשיך עם העובדה שהנתקף נשאר במקום , חוטף מכות ולא מגיב . בסיטואציה המדוברת היה הנתקף עם חברה דבר שסיכן את חייו ואת חיה גם יחד ( נכון מבחן התוצאה הראה אחרת אבל... ) , מה היה קורה אם התוקף היה משתמש בסכין שנשלפה ( הרי המתגונן - ניתן לכנות זאת כך ? לא הגיב כלל לא להתקפות על גופו ולא לשליפת כלי הנשק ) . לצערי המקרה הוא גבולי מאוד והניתוח כפי שהוא מתבטא יכול בקלות היה להסתיים בנזק גופני חמור לנתקף ולבת זוגו . מבחינתי ישנם מספר נקודות בהם "כשל" המתגונן : 1. ערנות/מודעות - למקום , לסביבה , לאוכלוסיה ( הכנה נפשית/פיסית וכו'... ) לתרחישים אפשריים . 2. זיהוי מצבי סכנה - ועדיף מוקדם מאשר מאוחר ( העובדה שהמותקף לא זיהה את מצב הסכנה ונקלע בחברת בת זוגו לארוע מסוכן) . 3. ניתוח - מהיר וברור של המצב ( מידת הסכנה / מידת הנזק וכו'... ) אני סבור כי הניתוח היה לקוי ועובדה שהנתקף "חטף" כדבריו מכות ואפילו חזקות ואיני נכנס כאן לנזק לרכוש שהוא זניח מאוד !!!!! 4. קבלת החלטות - תגובה מהירה לסיטואציה (שוב להזכירך הוא לא לבד ) לסגת/לנתק מגע או להילחם . עוצמת התגובה וכו'... הנתקף היה "אדיש" כדבריו !!!! האם נכון להיות אדיש במצב שכזה ? האם זאת התגובה הנדרשת בסיטואציה שכזאת . האם מצב של מוכנות נפשית/פיסית יכול לקחת בחשבון "אדישות" למצב של סכנה לרכוש/גוף? 5. ניתוח - תמידי ורציף לאורך כל שלבי הארוע . מה ואיך לעשות ע"מ למזער נזקים . האם שלב בו התוקף שולף נשק במיוחד כזה שבשנים האחרונות נעשה בו שימוש מידי וללא כל חשש בלא מעט ארועים ראוי שישאיר את המותקף "אדיש" ?!!!!!!! נכון , לעיתים קוראים לנו ניסים בחיים , לשמחתי זה אחד מהניסים שלא תמיד ניתן להסביר . ידידי חנן לא ניזוק וכך גם חברתו בגלל "נס" שקרה . אדישות אינה "חלק" מהמשחק על החיים. "משחק של אדישות" אולי יתקבל כחלק מלחימה פסיכולוגית אבל בהחלט לא אדישות כמצב נתון בשלב כה מסוכן של הלחימה . חיים כהן התגוננות רחוב נ.ב: פסיכולגיה של קרב היא הרבה דברים ולאו דווקא "תוקפנות " , היא קודם כל קריאת המצב , קריאת התוקף , יכולותיו , מידת הסכנה הנשקפת והתגובה הנדרשת ( התנהגותית/פיסית ) . אדישות "כמשחק" יכולה להיות כלי במשחק הנ"ל כמבחוץ "אני אדיש" מבפנים "דרוך כקפיץ ומוכן ללחימה" .

 

[fa jing]

חיים...

שים לב שרוב הנקודות (הכשלים) שהעלית אני התייחסתי אליהם בניתוח המצב "מצוי-רצוי" שלי. חנן

 

[amir_aikido]

"עומד על הגדר ..."

מבחינות רבות, אני מסכים עם שניכם. מחד, ברור לי שבדיעבד תגובת הבחור הוכחה כנכונה. מאידך, אני מסכים שהדרך של אמנויות הלחימה מתייחסת אל תגובה מתוך בחירה ולא הגררות לסיטואציה חסרת שליטה. והסיבה בשלה אני עומד על הגדר, היא אותה נקודה אותה לעולם לא נדע: האם אותו חנן לא שקל כלל את המצב ובאמת נגרר, או שאולי תת-המודע שלו פעל וניתח את המצב? אין לי ספק שהוא כשל בנקודת הפתיחה, אם כי, אני חייב להודות שגם אותי ניתן היה למצוא מסתובב בסמטאות של יפו (יש שם כמה מקומות בילוי נחמדים מאוד, והחניה דורשת התניידות לסמטאות רחוקות יותר) וכי חלק מאותן הסמטאות אינן מוארות. אישית, כשאני במקומות שכאלה, אני מאוד דרוך, אבל אינני חוש שמישהו יודע כיצד יגיב באירוע הבא... אמיר

 

[סלבו לוי]

מבחן התוצאה הוא הקובע?!

בלי שום קשר לאומנות לחימה, שבהם הדרך חשובה יותר מהתוצאה, גם בחיים עצמם מבחן התוצאה מקבל נפח, רק כשזה לטובה...