אני חושש...
שאין לכך תשובה ברורה. כפי שאמרתי וגם חיים כתב זה תלוי בכל כך הרבה גורמים: 1. מצב התוקף (יוזם). 2. מצבי (כמגיב). 3. תנאי הסביבה (היכן, מתי, עם מי אני נמצא, עם מי הוא נמצא, מי באחריותי, מי תחת חסותי, מע עלול להיפגע). 4. מצב פיסיולוגי התחלתי של התוקף (מסומם, שיכור, סתם משועמם וכיו"ב). 5. מצב פיסיולוגי התחלתי שלי (עייף, קצת מבושם מהיין ששתיתי בבר שלפני, בטן מלאה לאחר ארוחה דשנה וכיו"ב). 6. מצב פיסיולוגי במהלך הארוע של התוקף (פסיכולוגיה על סוגיה, שפת גוף, טווחים, טון דיבור, מבט, הבעות פנים, תקיפות וכיו"ב). 7. מצב פיסיולוגי שלי במהלך הארוע- כאן אני יותר מודע לשינויים החלים בגופי (פסיכולוגיה על סוגיה, שפת גוף, טווחים, טון דיבור, מבט, הבעות פנים, תקיפות, אדרנלין, דפיקות לב, פיק ברכיים אם ישנו, רעד, הזעה, יובש או עודף רוק בפה וכיו"ב). 8...... 9....... ועוד כהנה וכהנה גורמים שאנו לא יכולים להעלות את כולם. גם אם נמנה את כל הגורמים הללו יש הרי שילובים שונים בין כל הגורמים, יש גורמים משפיעים יותר ומשפיעים פחות ואז המצב נעשה מסובך יותר. אין תשובה חד משמעית לכל המצבים בהם תשים את הגבול. במצב מסויים הגבול ישבר אפילו עוד לפני המגע עצמו (עוד לפני 2 הכאפות), פשוט כי כל תהליך עיבוד הנתונים אמר לי שהמצב מסוכן ושכדאי להגיב ראשון, או אולי במצבים אחרים תהליך עיבוד הנתונים יכול להוביל אותנו למגמה של למשוך את העניין קצת יותר (לפני התגובה שלי) כי ניתן יהיה להרגיע את המצב. זה כל כך שונה, כל כך משתנה, לכן חשוב ללמוד אל רק הגנה עצמית פיסית (כלל אמנויות הלחימה הטכניות) אלא ללמוד גם תהליכי תגובה, ניטוב והשהיה אחרים היכולים להיעשות באופן מילולי, שפת גוף, טון דיבור ואחרים.... כאן חייבים ללמוד לאלתר ולשנות ולהתאים את התגובה הבתאם למצב. לי אישית אין גבול בו אני מחליט לעצמי ואומר מ- X אני נכנס לפעולה ולא מעניין אותי כלום, עבורי הגבול הזה הוא בעל אזור מפורז רחב מאוד המתרחב, ומצר בהתאם לנסיבות. איך אומר המשל של אמנויות הלחימה: אם נכנסת למצב תגרה חטפת מכות והפסדת..... אתה תלמיד גרוע. אם נכנסת למצב תגרה ויצאת כשידך על העליונה ויריבך הפסיד.... אתה תלמיד טוב והפנמת אתה מה שהמורה לימד אותך. אם נכנסת למצב תגרה ויצאת ללא תגרה..... אתה תלמיד חכם והבנת את המהות של אמנות לחימה/הגנה עצמית. אני שוב פעם מסכם שהתפיסה שלי היא בראש וראשונה הימנעות. היום אם אני מזהה פוטנציאל לבעיה אני מעדיף לחצות כביש, אני מודה פעם הייתי ממשיך בשביל לספק את הסקרנות שלי של מה יהיה (ראה סיפור הפיצוציה), אני מעדיף להימנע ולהשתדל לא להגיע למצב בו אצטרך להיכנס למצב של עיבוד נתונים ומתי לעבור את הגבול. הנושא הזה מאוד מורכב ויש גישות רבות ושונות, כמו בכל מצב אין דברים הרמטיים, מה שכן למדתי הוא שלעיתים גם המזל משחק כאן תפקיד, אבל עדיף לא להסתמך עליו לעולם. חנן