אסטרו, בא חמודי תראה כמה
מסכן שאתה, וכמה שזה שקןף. אתה כותב: "נראה שיש שם אולי המון כוונות טובות, אבל מרוב כוונות טובות שוכחים שהיוצאים יש להם משפחה, הורים, אחים ואחיות, שעוברים טראומה נוראית כשהבן או הבת יוצאים בשאלה. זה דבר נוראי, מצד אחד עוזרים, אולי, לאנשים להתקדם קצת בחיים. מצד שני, המחיר שהם ומשפחתם נאלצים לשלם, בתמורה לאותו קידום אמיתי או מדומה, הוא איום ונורא. חייהם של האבות והאמהות פשוט מתקצרים," ומה אתה מציע במקום? : "מה אני מציע? לשנות את כל הגישה! כל עוד הגישה היא איך להלחם בחרדים, להכאיב להם, לגרום לילדים שלהם לבגוד בערכים עליהם הם חונכו, ימשיך המצב להתדרדר ולא ירחק היום והל"ל תתפוצץ בפנים של כולנו!!!" זה הרי כל כך שקוף שהמטרה שלך היא פרובקציה ותקיפה הנובעים מתסכול נפשי עמוק, בלי כל קשר לעניין הנדון, האם בזה שהל"ל תהפוך לארגון שלא נלחם בחרדים, היא תמנע את ההתקף לב מההורים של היוצאים?, ומה הקשר בכלל בין לחנך ילדים נגד הדרך שבהם הם חונכו, (לבד מזה שהל"ל חרתה על דגלה שלא לעסוק בזה) שזה באמת פגם אתי חמור, לבין הצער שאותו יוצא יגרום להורים שלו, כל מה שהל"ל עוסקת בה הוא לתת עזרה לאנשים שבכל מקרה היו עושים את הצעד הזה, אם כי באמצעים הרבה יותר קשים פיזים ונפשיים. האם אתה חושב שבחור שהגיע להחלטה שהוא רוצה לעזוב את דרך החיים שבה חינכו אותו, צריך להישאר שם בכח, ולשחק משחק כפול, שיפגום בחיים שלו בעתיד, הרי הצער של ההורים שלו יהיה שוה באותה המדה בכל זמן שהוא יעשה את זה, לדעתי אתה פשוט אדם מתוסכל, שעבר כבר את הגיל בו הוא יכול לעשות את זה, כפי שכתבת בעצמך, ואין לך את האפשרות להאמין שיש אנשים, או ילדים איך שאתה קורא להם, שהיה להם קצת אומץ, מצרך שהיה ועדין חסר לך נורא. וצעדו בדרך בה הם מאמינים, למרות מוגבלויות רבות, טכניות ורגשיות. ובתוך שאר כל חברי הפורום הזה אני שולח לך ברכת תנחומים, בעקבות גל עצום של רחמים אליך הגואה בתוכי, היה ברכה.