עוד לא נגמר השבוע

shellyland

New member
טוב, הבטחנו לערפד אותה, אז קבלו את

Mנטה ב"שובה של הערפדית". מיכל. בת 33. מפראה בעיסוק. ישנה ביער. עובדת בשטחים. מסדרת את הבית ע"פ הפנג-שווי. יש לה אבא גרפולוג ואמא... אה... לא זוכרת מה. יש לה גם אחים ואחיות. תולעת ספרים. תולעת סקרים. הומופובית. ג'ינג'ית. יאללה - שרשרו שאלות!
 
ואני ראשונה:

איך היה היומולדת השנה? מה עשית? מה הברכה הכי שווה שקיבלת ליומולדת? מה רצית לקבל ולא קיבלת? איזה מימי ההולדת שלך היה הכי שווה, ולמה? איזה היה הכי לא שווה? בת כמה את רוצה להיות? כשהיית קטנה, איך דימיינת את החיים שלך בגיל שלך היום? איך את מדמיינת אותם בעוד, נניח, עשר שנים? מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה?
 

Mנטה

New member
אפשר בתשלומים ?

השנה נפל לי היומולדת על יום שישי, אז פשוט חגגתי בחיק המשפחה. תמיד עושים אצלנו בערב שבת ארוחה חגיגית למי שיש לו יומולדת, אז פשוט הסתפקתי בזה. ולמחרת יצאתי לטיול נורא שווה עם שוKולד. הברכה הכי שווה היתה מאחת שעובדת אתי שאיחלה לי למצוא מישהו משורש נשמתי או משו דומה, זה נורא ריגש אותי. והברכה הכי מצחיקה היתה מפלפ. אני אראה לך בהזדמנות, זה בא בסמס. מה רציתי לקבל ? הממ... אני עדין חיבת תשובה לאחים שלי מה אני רוצה, למישהו יש רעיון ? אני לא זוכרת מה חשבתי לבקש
מליון דולר זה משהו שהיה מאוד משמח אותי
היומולדת הכי שווה... אולי זה שביום שלו השתחררתי מהצבא. חשבתי אתמול על כל ימי ההולדת שלי מאז גיל 30 והחלטתי שזה הולך ומשתפר. אני בכלל מאוד שמחה להתבגר. איזה היה הכי לא שווה ? הממ.. אני חושבת שזה של יומולדת 29. היתי נורא בבעסה ונורא רציתי שיהיה משהו אבל לא היה לי כוחות לארגן (שונאת לארגן ויש לי פחד קהל גם כן) אז הרגשתי נורא מסכנה ובכלל זאת היתה שנה נוראית. בסוף דוקא יצא ממש ממש מוצלח, ירד שלג בירושלים ונסעתי עם חברה ועשינו מלחמות שלג וגם אכלנו באיזה מקום ואז חזרנו והיא ארגנה לי הפתעה את כל החברים שלי למסיבונת. אז יצא שווה אבל התחושה היתה די מסכנית. שנה איומה זאת היתה... בת כמה אני רוצה להיות ? היתי רוצה להתחיל מנקודת מוצא טובה יותר ולהגיע למה שאני היום לפני 10 שנים. אבל היות שאי אפשר, אני שמחה שכל שנה יותר טוב לי. אני די מפחדת מהקטע של ההזדקנות אבל ההתבגרות מאוד נעימה לי, אז אני מקוה שאני פשוט אתבגר עד שאמות
כשהיתי קטנה הגיל שלי היום היה נראה לי מעבר להררי החושך, לא בטוחה שיכולתי לדמיין אותו בכלל. אבל אני מניחה שאם היתי או אם דמיינתי אז היה לי די ברור שבשלב הזה של חיי כבר אהיה אמא לכמה וכמה ילדים. רציתי די הרבה ילדים. בענין עבודה אני יותר קרייריסטית ממה שדמיינתי את עצמי פעם, פעם חשבתי שארצה לעבוד רק חצי משרה ולהשקיע את עיקר המרץ שלי באימהות, אבל החיים גלגלו אותי כך שאני יותר נהנית מהעבודה ומוכנה לעבוד קצת יותר ואימהות לא כל כך נראית ברקע בינתיים
בעוד עשר שנים אני מקוה שיהיה לי יותר כסף על פחות עבודה והיתי רוצה לראות דברים שלי מתפרסמים עד אז. היתי גם רוצה להיות יותר מקצועית בקטע של ההילינג עד אז וגם יותר פעילה פיזית. אני מאוד אשמח שלא יצטרפו אלי כל מיני מחלות ואשאר בבריאות כמו היום וצפונה. ובענין משפחה, למדתי לא לדמיין לכאן או לכאן, אלא פשוט לקבל מה שיש ולשמוח על כך. אני לא רואה את עצמי חד הורית. לשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי להיות חרוצה יותר בכתיבה, להתחיל לפרסם ולדחוף וכמובן למצוא אהבה יציבה שתתאים לי
. יש גם דברים בנאליים יותר כמו להתמקצע בכל מיני דברים בעבודה, להיות יותר ביער וכאלה, אבל העיקר זה באמת הכתיבה ואהבה.
 

shellyland

New member
אולי תשתפי את כל הכיתה?

כל עוד הוא לא הציע לך נישואים, אני מסוגלת לעמוד בזה. מה הוא כתב לך ב-SMS? ומה ג'חנון כתב לך? וז'וקה?
 

עִידן

New member
שאלות:

-מה הספר שקראת שהכי השפיע עלייך? -איך את מתמודדת במצבי לחץ? -מהו מקום העבודה החלומי שלך? -איזו תנועה חברתית היית מבטלת? -איזו תנועה חברתית היית מחזקת/יוצרת? -איזה מגזר היית מבטלת? -את מאמינה באלוהים? (אם כן: מה גורם לך לעשות זאת ואיך מתבטאים יחסי הגומלין שלך אתו)
 

Mנטה

New member
תשובות :

קראתי כל כך הרבה ספרים שהשפיעו עלי כל כך הרבה שממש קשה לי לענות על זה. אפשר כמה ? "מומו" של מיכאל אנדה מאוד השפיע עלי, קראתי אותו אלפי פעמים וכשהגעתי לשומרי הגן הסתבר שלי שהוא ספר מאוד מרכזי גם שם. זה עשה לי "קליק" כזה של אמון. "שיבוש תרבות" של קהלה להסן ניסח דברים שהרגשתי ולא ידעתי לנסח. "מיתולוגיות" של רולאן בארת שימח אותי מאוד כשעשה דבר דומה (הרבה לפני שיבוש תרבות). "הלמידה האנושית" שיחות של ברינגייה עם פיאז'ה הוא ספר שאני מאוד אוהבת לקרוא בהקשר המקצועי, וכך גם "דיבס" של וירג'יניה אקסליין. "אנה קרנינה" של טולסטוי זה הספר שאני הכי מחזיקה ממנו בעולם. ואני מאוד אוהבת את הדברים של אריך פרום. אני אוהבת לקרוא, בעיקר סיפורים דוקא ופחות עיון, מגיל מאוד צעיר, ההורים היו מספרים לי סיפורים במשך שעות משנולדתי ותמיד רציתי עוד... אז אולי הספר המכונן בחיי היה פשוט הראשון שסיפרו לי, משו כמו "ניסע אל השדה"
כנראה... במצבי לחץ אני בעיקר נלחצת
. אבל כדי לענות ממש טוב אני צריכה שתתני דוגמאות. כי סוגים שונים של לחצים מוציאים ממני תגובות שונות. מקום העבודה החלומי שלי... זה קשור בסגנון חיים. היתי רוצה לעבוד בערך באותם המקומות שאני עובדת היום אבל הרבה פחות, רק בקרים ואז בצהרים לטפל בגינה שאין לי ושתהיה לי יום אחד ובערבים לכתוב. משו כזה. תנועה חברתית שהיתי מבטלת... מן הסתם את "אפרת" נדמה לי שכך קוראים להם, אלו שמתנגדים להפלות. הם בעיני עושים נזק בל יתואר גם ברמה החברתית וגם ברמה האישית. היתי מחזקת את כל התנועות שעוסקות ביחסי הון-שלטון, חברה-כלכלה, אני שמאלנית רדיקלית בדעותי החברתיות-כלכליות ולא כל כך מאמינה בכל המיתוס הבטחוני. בעיני מה שבאמת חשוב זה היחסים בין המגזרים השונים בישראל, הפערים ביניהם ואיך משנים את זה. היתי שמחה להגביל את כמות ההון שאדם יכול לצבור, להעלות את שכר המינימום, להפוך את האדמות למשהו שניתן חינם לאנשים וכך גם את המים (מלבד לחקלאות), כמובן היתי מקדישה הרבה יותר משאבים לענייני אקולוגיה... בקיצור, אין אף מפלגה שהיתי מחזקת, אבל יש הרבה תנועות חברתיות שכן. היתי מבטלת את המגזר של כל המשפחות האלו ששולטות במשק. הן מיותרות לגמרי בעיני ויהיה יותר טוב לכולם בלעדיהן. אני מאמינה באלוהים. אינמלשות. לא מצליחה שלא. זה לא ענין רציונאלי, עברתי מתישהו בגיל ההתבגרות משבר כזה של ספקנות ושאלות וככה והגעתי למסקנה שבין אם אני מאמינה ובין אם לא, אלוהים קיים, אז אין לי מה להילחם בזה. כמו שאמרתי: זה לא רציונאלי. יחסי הגומלין שלי אתו עוד הרבה פחות רציונאליים. אני לא מאמינה שקיים קשר בין קיומו של אלוהים לבין מה שכתוב בתורה ובכל זאת יש לי צורך לשמור כשרות, חגים, מסורת וכאלה. זה כנראה ענין של חינוך. אני מתפללת מדי פעם, בד"כ משתמשת בטקסטים קיימים מהסידור. יש לי שיחות עם אלוהים, אני משתדלת לשמור כשרות, מסורת וכו'. אבל אני חושבת שעיקר האמונה שלי מתבטאת דוקא בדברים שאינם קשורים לדת, במדיטציות, באופן שבו אני רואה בריאות ומחלה, באופן שבו אני מתבוננת בעולם וכאלה דברים. אם תרצי אפרט יותר בהזדמנות
 

עִידן

New member
תגידי,

אלוהים מדבר דרך עצים? ואת השאלה על הלחץ עזבי, היא בצעם לא מעניינת. עוד שאלה: את מגדירה את עצמך פמיניסטית? למה?
 

Mנטה

New member
היחסים בין העולם לבין אלוהים מאוד

מורכבים בעיני, האמת שאני לא עד הסוף מבינה את זה עדיין. אני חושבת שיש דברים שנמצאים בעולם שלנו, כמו למשל עצים או איכויות רוחניות מסוימות ויש דברים שהם מעבר לעולם שלנו. אלוהים נמצא מעבר לכל כי הוא מכיל הכל ויותר גדול מכולם והוא גם האחדות של הכל. אז אני מניחה שהוא יכול לדבר דרך עצים, אבל כשאני מדברת עם עצים אני פונה לידע מצומצם יותר. מבחינתי העץ הוא עוד דרך לדבר עם העולם, משו כמו אינטרנט רוחני שכזה, כי העץ הוא נציג של העולם באותו הרגע ויש לו את הידע שמסתובב בעולם. אני לא בטוחה עד הסוף מזה פמיניזם אז אני לא מגדירה את עצמי ככזאת. אני בעד שוויון מוחלט, בעד בחירה חופשית של נשים וגברים לעשות מה שהם רוצים עם החיים שלהם וגם בעד לסרס אנסים
אני בעד שאנשים יעבדו פחות שעות, גם אימהות וגם אבות וגם אנשים חסרי ילדים, בעד חופשות לידה ארוכות יותר ומשכורות גבוהות יותר. אבל יש דברים שמצחיקים אותי, למשל חופשת לידה לאבות, נראית לי מגוחכת לחלוטין. וחלק מהמשיכה שלי לגברים זה תחושת בטחון שהם נותנים לי (או שלא). אני מניחה שאם תחפרי עוד קצת תמצאי הרבה חוסר ידע וחוסר דעה, אז אני לא ממש יכולה לצאת בהצהרות.
 

shellyland

New member
למה, בעצם, את צריכה את העץ

כדי לדבר עם העולם/אלוהים? למה את לא יכולה לעשות את זה באופן בלתי-אמצעי?
 

Mנטה

New member
לפעמים אני יכולה, אבל בדרך כלל

יותר קל לדבר עם עץ. זה יותר קונקרטי ולכן יותר קל. Mind you, רוב הזמן אני לא מצליחה גם לדבר עם עצים
 

Mנטה

New member
לא אוהבת לדבר עם קירות ../images/Emo3.gif

היה לי מזה מספיק כשעבדתי עם אוטיסטים, זה היה נורא בשבילי. עם אנשים ? לא עם כולם
אבל לפחות עם חלקם אני מצליחה להגיע לשיחות ממש טובות.
 
למעלה