הסיפור שלא תאמינו לו
אבל בכל היקר (אוסף היינות שגדל קצת היום) אני נשבע שהוא באמת קרה. הרבה אנשים לא אוהבים את אילת, חם, ולפחות לפני כמה שנים לא היו שם יותר מדי מקומות טובים לאכול ואפילו השירות במלונות הוא שירות שנותנים ישראלים שלא ממש רוצים לתת שירות. אבל למי שאוהב צלילות לסטי"ל וליתוש, מוכן, ואפילו ברצון, לאכול באל גאוצ'ו ולא ממש איכפת לו אם הפקיד במלון חייך כשהוא נתן לו את המפתח לחדר או לא זה יכול להיות גן עדן. בנוסף תמיד אהבתי לנסוע לבד לאילת, רק אני, האוטו של אבא מהעבודה ומי שאני פוגש שם. באחת הפעמים שנסעתי ככה לבדי, פגשתי במועדון הצלילה (ששמו שמור במערכת) את נ. מי שעתידה להיות חברתי לשעבר. מדריכת צלילה יפהיפיה ומישהי שלא יודעת את פירוש המילה לא. התידדנו מלכתחילה אבל אני כמו טיפש לא הסכמתי להודות שאני נמשך אליה. יצאנו לבלות לילה אחד ונפרדנו בנשיקה על הלחי.. בלילה השני מגיע הקטע שלא תאמינו לו. אתם זוכרים את הכוסות בגודל ליטר של אל גאוצ'ו? היא השקתה אותי באותו ערב שלוש כאלה מלאות בבירה (אל תתפסו אותי במילה אבל נדמה לי שזה היה קרלסברג). אני אמנם זוכר בקווים כלליים את אותו הלילה אבל לא ברור לי עד היום איך היא ואני הגענו לחדר שלי במלון, איך היא התפשטה והפשיטה אותי ו... אתם יכולים לנחש מה עוד קרה באותו לילה. השאר הוא כבר היסטוריה. נ.ב אמרתי לכם שלא תאמינו לי...