גם אני לא.
ואפילו שאני שומרת על כל התרי"ג,
זאת אומרת אין שום עבירה כבדה ואפילו בינונית שעברתי עליה
אבל הדת, בעיקרון, אני לא אוהבת אותה בכלל.
הכפייה, היעדר החופש האישי, כשאצלי זה מתבטא בחופש הפנימי בלבד,
אבל גם לזה, לחופש הפנימי, יש תחושה מקסימה של חירות וקלילות.
ואגב אני לא ממש כופרת במשה אמת ותורתו אמת,
אין לי עניין ורצון להיכנס לויכוח התיאולוגי,
חברה שלי כל הזמן מנסה לשכנע אותי ללכת לאיזו הרצאה,
לא מתוך רצון להחזיר אותי בתשובה,
אלא, כי היא טוענת, ובצדק, שעל מה אני "מתלכלכת"?
על כן ליטול ידיים או לא?
נו, באמת, זה שווה את זה?
והיא לא מבינה שהנקודה היא ממש לא מאיזה "עולם הזה" אני נהנית או לא
הנקודה היא פנימית בעיקרה.
אני פשוט לא אוהבת את הדת שחמסה ממני את זכותי לחיות, לחשוב, ליצור, להיות.