התגובה הראשונית שלי
הייתה אף היא חיוך
ואז הוא התיישר כשחשבתי על שעות העבודה הארוכות... הצד השמאלי החל מתעקם כלפי מטה כשהרהרתי אודות תחושת הצ'עמום שפושה בכל איבריי כשאנשים מספרים לי על בעיותיהם המשפטיות...
צד ימין המשיך במגמה של עמיתו השמאלי כשהבנתי שאת שנות העשרים שלי ה"פרועות" שלי אבלה מול מחשב, חנוטה למוות במשרד גדוש מרפקנים...
חישוב מהיר גילה שלשעות הפנאי שלי אין מחיר וכך גם לבריאותי הנפשית והפיזית. לאחר קיזוז הוצאות ומיסים ובהתחשב בשעות העבודה המתישות - אני חוששת שבשנים הראשונות אממן את המשרד בו אעבוד, גדול, איתן פיננסית ונחשב ככל שיהיה... השנה היא השנה האחרונה שלי בפקולטה למשפטים. לאחר שלוש שנות מרדפים אחר ציונים ותפקידים יוקרתיים (שלמען הגילוי הנאות, הוכתרו בהצלחה יתרה...) - אני חייבת להודות שאני מצטערת שכף רגלי דרכה בפקולטה מלכתחילה. המצב בשוק הרבה יותר קשה מזה שמציירת כתבה מגמתית זו או אחרת והעניין הקלוש שמצאתי או אז בעבר בתחום, נרמס באכזריות תחת מכבש הלחצים האקדמי. הדברים הללו כמובן נוגעים אליי אישית ואינם מתיימרים לשקף תמונת מצב קולקטיבית. אולי זו עייפות החומר לאחר שנות למידה בלתי פוסקות, אולי בחרתי בתחום בלא מחשבה מעמיקה ומחקר ראוי לשמו ואולי אני פשוט לא רוצה ללמוד למבחן ביום שישי
בכל מקרה, גם הסכומים הנקובים בכתבה (שניתן גם עליהם לערער) לא מרגשים אותי. צר לי. נוכח מידת ההשקעה בעבר ומידת ההשקעה העתידית במשאב האנושי הספציפי (שלי לדוגמא ואני בטוחה שגם של רבים וטובים כאן) - זה פשוט לא משתלם... שנה טובה ומוצלחת שתהיה
