מובן..
ככל שעובר הזמן ואתה לא פוגש את המישהו שהוא גם וגם וגם, קשה להאמין שזה עוד יכול לקרות..
אבל אני לא מוכנה לוותר, ולא מוכנה לקרוא לזה בררנות, או חוסר יכולת להתפשר.
אני רוצה משהו מאוד מסויים.
לא מסויים בפרמטרים יבשים של גובה משקל או השכלה.
מסויים במהות - מישהו שאני אוכל לאהוב, לצמוח איתו ולהתפתח כזוג.
חברה שלחה לי את השיר הזה במייל לפני שנה.
הוא מתאר במדוייק את הרצון בגם וגם וגם..
אני תופרת מהשמים חלוקי רחצה תואמים עם כוכבים הלילה
כי אני אוהבת אותו, ואני חושבת
שהוא אוהב אותי גם.
חברבורות הנמרים זוהרות בחושך והאדמה נפערת כמו ים.
לממרח האבוקדו ולפסטרמה יש טעם נשיקות מרנג, שושני מרציפן ושוקו חם,
כי אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי גם.
בבקרים אני מתעוררת ומתגנדרת ככה סתם
מתנשקת עם עצמי במראה ושרה בקול רם
כי היי, הוא אוהב, ואני אוהבת גם.
הוא מכרבל אותי במיטה לעגב במשיחת מכחול אחת, בחיוך מנומנם,
כי הוא אוהב אותי טכניקולור, ואני אוהבת גם.
הכל שפריצים של צבע וברקים של שמש
והשעון המעורר שוב שואג כמו אריה משופם --
בוקרטוב! בוקרטוב! הוא אוהב אותך גם.
יש שריקה בקומקום וסלטות של טוסט מהטוסטר והאוויר מבושם
כי יש לו שמפו פסיפלורה והוא אוהב אותי גם.
טוסט מעופף מהטוסטר, זה מזכיר לי טוויסט, זהמזכירלי טוויסטר,
חיחיחי, מצברוחי מרומם --
כי הוא אוהב אותי, הוא אוהב אותי, ואני גמגמגם.
הוא קורא לזיעה שלי "פריחת היסמין באביב"
מסניף אותי ומתמסטל כמו עכברוש מסומם
ואני משעינה עליו ראש, משתינה בלי לחשוש -- קשת על כולם,
כי נה נה בננה, הוא אוהב אותי גם.
אני מיסטר לובהלובה, גברת פלפלת, בומבסטיק-טלהפנטסטיק,
כפית קסמים שובבה --
איי פיל פריטי -- פריטיפריטי הכי בעולם --
כי הווֹנְדֶרְפוּלבּוֹי אוהב'תי וְוָואלָה, אני גם.
הוא סבבה והכל אבל צ'מעי, הוא אומר לי, אנ'לא מושלם.
זה פְּסֶדֶר מותק, אוהבתותך גם.
באלי עליו, עפה עליו, הוא המנה החמה ש'לי, כפרה, דובדבן מסוכר בלי חרצן,
כשהוא באיזור מלחמים חמסהחמסה עיניים, אין חמצן --
מעלה לי ת'דופק, משדרג לי ת'אופק -- הוא שיא השווה, הכי בראבאק,
חולה עליו בדם,
ובואנה, קלטו קטע, הוא הרוס עלי גם.
ישלי רשרוש בלב, ישלי שקשוק בלב, הלבשלי מכשכש בזנבו כל הזמן
כמו כלבלב מטומטם
כי הוא אוהב אותי בלבבפנימה -- ואבא'לה, אמא -- אני אוהבתותו גם.
ובמקום שני איים שכל אחד מהם ערירי ומיותם
הנה אנחנו ביחד לשון יבשה ארוכה שפרצה מאי-שם --
זוג נחליאלים שנפגשו על אותו קרע רקיע, באותו החורף,
והפכו מקורקעים מאיפ'ם,
כי הנה הוא אוהב ואני אוהבת גם.
ופתאום שירה זורמת משפתי כמו חלב אם, כמו ג'יבריש בפי תינוק --
לחש הוקוספוקוס מתגלגל מתוכי חי ומתוק --
פתאום דיבור ביליבוקוס בוקע לי מפנצ'ר הנפש מתנשם בין בכי לצחוק --
דיבור מתגבר מתרגש מהדהד מרחוק,
דיבור משתצף קורם עורגידים ברווח הצר, העמוק,
שבין נוגה שחר בוהק, בר ותם, לאור דמדומים חולני, מעומעם.
פתאום אני נטרפת פטפוט מכושף -- גשם מלל רגש שוטף
חזק וחדש, טעים, מגומגם
קם ויורד עלי להפריח בי שדה עינוגים של פרגים -- שדה רענן, נהנתן, לא נכלם,
כי אחרי שנים של איסיפוק, חדצדדיות, קנאה וסקס שוחק, משועמם,
אחרי שנים של שקרים ואיכסהפיכסה נרקיסיזם וסאדיזם מאזוכיזם
בביחד מכורכם
אחרי שכבר כמעט איבדתי אמונה שגבר אחר -- כמוהו -- קיים
סופסוף אני אוהבת והוא גם,
הוא גם.
(הקרדיט לנעם פרתום).