NorthernStar
New member
סליחה, פה אפשר לקטר על הבאסה?
אז בדיוק חודש אחרי שהגעתי, הסתובבתי, טיילתי ורכשתי - התעוררתי בוקר אחד עם כפות רגליים נפוחות. מה זה נפוחות, כמו שני בלונים שבקצותיהם מה שהיה אצבעות כפות הרגליים שלי, ועכשיו אי אפשר להזיז אותן מרוב נפיחות וכאבים. חיכיתי יום, חיכיתי יומיים ושומדבר לא השתנה. מאז מזה ימים אני מרותקת לבית עם רגליים מורמות, קומפרסים של קרח ומשחות. לפני יומיים כלו כל הקיצין ולקחו אותי למיון באיכילוב (שזאת חוויה בלתי נעימה כשלעצמה). בדקו, צילמו, לחצו, הסתכלו. אין בעיה בקרסוליים עצמם, כלומר הבעיה היא פנימית. הרופאה ניסתה להפחיד אותי עם היפותזות: בלוטת התריס, כלי דם, כליות. ביקשו לאשפז אותי לסבב של בדיקות וסירבתי. איחס, בית חולים. אז שחררו אותי עם נרקוטים להקלת המכאובים. אז חוץ מלשבת כל היום ולקרוא ספרים ולעדכן את הפייסבוק, יש למצב הזה כמה השלכות: 1. אני לא יכולה לצאת מהבית כי כואב כשאני הולכת (התעקשתי לצאת קצת אמש וגם שילמתי את המחיר), מה שאומר שסביר שאני לא אוכל לצאת לראיין אף אחת. 2. בראשון אני אמורה לנסוע לאיסטנבול, שחלמתי עליה הרבה מאוד זמן. אני מתעקשת לנסוע ויהי מה. המשפחה שלי לא מתה על הרעיון. 3. מאוד יתכן שיאשפזו אותי איך שאני אחזור לטורונטו, וגם שם, כמו בכל מקום, איחס, בית חולים. זהו. גמרתי לקטר.
אז בדיוק חודש אחרי שהגעתי, הסתובבתי, טיילתי ורכשתי - התעוררתי בוקר אחד עם כפות רגליים נפוחות. מה זה נפוחות, כמו שני בלונים שבקצותיהם מה שהיה אצבעות כפות הרגליים שלי, ועכשיו אי אפשר להזיז אותן מרוב נפיחות וכאבים. חיכיתי יום, חיכיתי יומיים ושומדבר לא השתנה. מאז מזה ימים אני מרותקת לבית עם רגליים מורמות, קומפרסים של קרח ומשחות. לפני יומיים כלו כל הקיצין ולקחו אותי למיון באיכילוב (שזאת חוויה בלתי נעימה כשלעצמה). בדקו, צילמו, לחצו, הסתכלו. אין בעיה בקרסוליים עצמם, כלומר הבעיה היא פנימית. הרופאה ניסתה להפחיד אותי עם היפותזות: בלוטת התריס, כלי דם, כליות. ביקשו לאשפז אותי לסבב של בדיקות וסירבתי. איחס, בית חולים. אז שחררו אותי עם נרקוטים להקלת המכאובים. אז חוץ מלשבת כל היום ולקרוא ספרים ולעדכן את הפייסבוק, יש למצב הזה כמה השלכות: 1. אני לא יכולה לצאת מהבית כי כואב כשאני הולכת (התעקשתי לצאת קצת אמש וגם שילמתי את המחיר), מה שאומר שסביר שאני לא אוכל לצאת לראיין אף אחת. 2. בראשון אני אמורה לנסוע לאיסטנבול, שחלמתי עליה הרבה מאוד זמן. אני מתעקשת לנסוע ויהי מה. המשפחה שלי לא מתה על הרעיון. 3. מאוד יתכן שיאשפזו אותי איך שאני אחזור לטורונטו, וגם שם, כמו בכל מקום, איחס, בית חולים. זהו. גמרתי לקטר.