סליחה, פה אפשר לקטר על הבאסה?

מה שבטוח, הוא נשמע מאוד מעניין

אני תמיד אומרת לעצמי, זה ספר שכדאי לך לזכור לקרוא, נשמע נורא מעניין, אבל איכשהו זה תמיד נשכח, עד שזה עולה מחדש. מה שכן, מה שסיפרת עם הספר מתנה הזכיר לי שגם לי היה ספר שסגר לי קצוות בסוגיית כן/לא להשאר באקדמיה, שגם הוא ניתן במתנה, רק מאבא שלי. במקרה הזה אני משוכנעת שהוא קנה לי אותו אך ורק כי הוא חשב שאני אוהב אותו והוא יעניין אותי, כך שאף פעם לא סיפרתי לו על התוצאות האמיתיות
 

Unicorn98

New member
אולי תגלי מה שם הספר? ../images/Emo8.gif

אבל חשוב להדגיש שהנושא של הספר מרתק ולמעשה לא חושב שיש הרבה ספרים עלילתיים ובכלל על הפוליטיקה של האקדמיה. עם זאת, הספר לא מתעלה לרמות סיפורת משובחות והטכניקות הספרותיות הן די שקופות לקורא מיטיב הלכת. אלמלא התוכן היה כל כך נוגע לי, סביר שלא הייתי שורד אותו...
 

helene

New member
דווקא יש הרבה ספרים כאלה

למעשה סאטירה על חיי האקדמיה היא ז'אנר ספרותי בפני עצמו. עשיתי על זה קצת חיפוש בזמנו והופתעתי לגלות עד כמה זה ז'אנר נפוץ. תריץ בגוגל משהו כמו satire academic life, ותקבל רשימה מכובדת. אפשר לחפש גם באמזון.
 
בכיף ../images/Emo13.gif

קוריאם לספר "הדוד פטרוס והשערת גולדבך", והוא ספר קריאה נעים למדי שגם על הדרך מתאר קצת את ההסטוריה של השערת גולדבך דרך הסיפור על הדוד של המספר, מתימטיקאי שהקדיש את חייו לפתרון הבעיה. ל- helene, אני לא חושבת שהספר המדובר כוון כסאטירה, בכלל לא, אם כבר נראה לי שהוא ניסה להביא לעולם את המציאות של עבודה מתימטית, דבר שהוא ראוי בפני עצמו. עבורי בשלב ההוא היו הרבה מאוד סימני שאלה על עד כמה אופי העבודה המתימטית מתאימה לי כבן אדם. הייתי מגיעה לבדי למסקנה שבסופו של דבר אני רוצה דברים אחרים מהחיים, אבל הספר עזר
 

d a p h n a

New member
ההתחלה שלו דכאה אותי

אחר כך דווקא תחושת הדכאון עזבה, לא יודעת למה.
 

NorthernStar

New member
הדמויות מוקצנות במכוון

מה שאותי משעשע במיוחד, במיוחד הדמות של החוקרת המיזנטרופית. עדין לא סיימתי, אז לא לגלות איך זה מסתיים, אבל בשביל ספר שהתגלגל לידיי בצורה מקרית כמעט, הוא די משעשע, שלא לומר באופן משונה גם קצת רלוונטי. כלומר, אני מוצאת את עצמי חושבת על התחרות על המשרות למשל, או על האופן שבו אנחנו מצטיירות בעיניי אחרות, בעיקר חוקרות בכירות, ועל מה קורה לחוקר ברגע שהוא מקבל את הקביעות שלו. ותודה על העצמה על המיון. לא ידעתי שאפשר לקבל אישפוז חלקי כזה. זה לא נורא. אפשר לישון ולהתקלח בבית, להביא אוכל מבחוץ והרבה ספרים.
 

NorthernStar

New member
אני מוצאת עצמי מסכימה עם הביקורת שלך

בסך הכול, לא מדובר ברומאן מבריק, אבל מהנה מאוד לקרוא, בעיקר בעיתות שיעמום או כשרוצים להתחמק מעבודה ממשית (בדיוק כמו הפרוקרסטינטור שאתו פותח הספר). חלקים מהספר ממש הכניסו אותי לסוג של דיכאון רגעי על המגבלות שלי (כאדם, כחוקרת - שוב, הפרוקרסטינטור, ובאופן שבו אחרים רואים אותי ואת מה שאני מציגה) וגם חרדה קלה לגבי העתיד (העובדה שהבחור השחצן המפריח מגדלים תיאורטיים באויר קיבל את המשרה לא הרגיעה אותי במיוחד).
 

מממאיה35

New member
ספוילר מעלי ../images/Emo13.gif

למי שרוצה לקרוא את הספר, גילית את הסוף
מסכיהמ איתך.. האמת שאני קראתי את הספר ככ מזמן, לא ממש זוכרת פרטים אלא רק את התמונה הכללית.
 

NorthernStar

New member
אופס, סליחה

לזכותי ייאמר שאותו פרט בעלילה מתרחש לא בסוף הספר, אלא קצת אחרי האמצע. עוד לא סיימתי, אבל לא חסר לי הרבה. בעיקרון אני יכולה לומר שאחרי שקוראים את הסיפור מנקודת המבט של כל הדמויות (והאגו המנופח של כמה מהם), יוצאים קצת מדוכאים: האם באמת הפירגון שאחרים מעתירים עלינו הוא רק כסות לקנאה וצרות? האם באמת כל כך הרבה אנשים באקדמיה מסתובבים עם תסכולים קיומיים כאלה, גם אלו שנראים מצליחים וחכמים ומה לא?
 

מממאיה35

New member
אני לא בטוחה

לגבי התסכולים, כלומר אני בטוחה שהם קיימים, כמו שהם קיימים בכל מקום, ולפעמים הם הדרייב להניע ולהתקדם ולהוכיח.. וכן, יש פעם שהפרגון הוא רק כסות, מה שנאמר אחד בפה ואחד בלב, או מולך להגיד משהו אחד ומאחורי הגב להגיד משהו אחר.. בדיוק שמעתי בחמישי סיפור כזה על מישהו במחלקה שלנו ש"לכלך" על אחר, הייתי המומה בעיקר תחושת גועל בהתיחס לבנאדם שאמר את הדברים.. יש הכל מהכל באקדמיה כמו בחיים
 
למעלה