למולוקו בוקר טוב.
הרשה נא לי לשאול את כבודו שאלה. האם אנו מדברים פילוסופיה או מדברים על פילוסופיה. היות ודיבור על פילוסופיה מתיר גם הבעת דעות שהיא אולי חופשית משהו לטעמך, ואפילו ציתות שירים המבטאים את רוח הנושא, ודרך אגב האם היית פוסל גם את שירתו של היינה שהיא פילוסופיה צרופה? איש אינו דורש ממך להזדהות עם האקסיסטנציאליזם או לקבל את השקפתו של קאמי, לכן ההתנגדות הבוטה שלך היא קצת מיותרת. וחוץ מזה אינני מבין מדוע אתה מזהה אותי עם קאמי, (לא שזה עלבון). וכמה מילים בקשר לתגובתך, "האבסורד אינו מצוי לא בעולם ולא באדם" אלו דבריו של קאמי, ומסקנתך היא "שאין הוא מצוי בכלל" קאמי רואה את האבסורד ביחס שבין שני הדברים, קיומו של האבסורד מותנה בקיומם של שני האלמנטים הללו, האדם והיקום. וזה גם הנימוק נגד ההתאבדות שהוא מביא בתשובה לשאלתו הבסיסית -האם להתאבד? שאלת "האם כל אדם שואף להביא את הדברים לבהירות מקסימלית, האם הבהירות היא הרציונליזם?" לדעתי, כל פילוסופיה משקפת במידה זו או אחרת את התקופה בה היא נכתבת. "הזר" נכתב בשנת 1942, לאחר מרחץ הדמים הנורא של מלחמת העולם הראשונה, ובעיצומה של השניה. הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית, משקפת את התמוטטות התבונה, את הספק שנוצר באם האדם יכול לנהל את מערכות חייו בצורה רציונלית. סוף המאה התשע - עשרה וראשית המאה העשרים, היו תור הזהב של הרציונליות והמדע. האדם החליף אותם בדת. ולפתע הכל התמוטט במרחץ דמים. זה העולם שהאדם לא הבין, זה העולם שהאדם חיפש בו בהירות ומשמעות. על רקע זה נכתב הספר "הזר" ומכאן השפעתו. הבנת התמונה בכללותה, תסייע לך אולי לענות בעצמך על שאלותך. והערה נוספת, האקסיסטנציאליזם, לא הלך מאיתנו. הוא כאן, רק שהאין משמעות והאין תיקווה שהוא ביטא, הפך לאין אמת של הפוסטמודרניזם. יעקב.
